משלטי החוצות לשמלות בוהקות- הניאון מכה בנו כמו ברק!

לחורף הבא, החורף הראשון בעשור השני של האלף השני, במתכננים לנו חזאי האופנה ומעצבי העל את "הנאון" כצבע אחיד, כמוטיב מרכזי בפלטת הצבעים שתוצע בין מרכולתם. אומנם, טרנד הנאון כבר אינו "הילד החדש בכיתה", ופגשנו בו לפני כשנתיים, בקולקציות של מעצבים כמו דולצה וגבנה בשילוב עם שחור או בנגיעות עדינות בקולקציה של פרנקי מורלו, וקוואלי. אבלהפעם, מדובר בניאון "פר אקסלנס". ניאון צבעוני, אז, שאינו מסתתר מאחורי צבעוניות רגועה יותר או בביטנת המעיל. הפעם הוא פורץ במלוא "זרחניותו" לחזית הבגד, מכף רגל ועד ראש.
חוסיין שליין כבר צבע בזהירות כמה שדיים או פאנלים בשמלות שהציג בעונה הקודמת, שנחשבה והתפרסמה כמהפכנית, מסחרית ופורצת דרך. גם צבע הפוקסיה, אומנם לא באפקט הניאוני, אלא הוריאנט האטום יותר ליווה אותנו למשך כשתי עונות, וכמה חורפים בצורה בולטת כמעט בכל פינה. גם כחול הניאון שבא כמו הפוקסיה כצבע בודד כל פעם בנפרד.

הפעם מדובר בגל חדש ששוטף אותנו, נועז, חזק, בוהק, שלא מתנצל או מתחסד. הניאון מוצג לנו ערום ועריה כמוקד מרכזי במלתחה. הניאונים- צבעים זרחניים ובוהקים כולם, ללא יוצא מהכלל, מצאו את דרכם לקולקציות האחרונות.
וכך, מותגים שנחשבו לסולידיים, או כמכוונים לקהל יעד מבוסס, עמיד ובוגר יותר כמו בלנסיאגה, יצאו בקולקציות חסרות בושה שכללו את הניאון כצבע מרכזי. הניאון הירוק והצהוב שולבו במכנסי נילון, וניל או גומי. גם מיקל קורס, הציג קולקציה עם כתום ניאון לעונת החורף הנוכחית. אצל צמד האחים הקנדי, דין ודן, הלוא הם Dsquared², הניאון נוצל עד תום: על כל גוניו והוריאציות האפשריות. הוא הופיע במעילי טרנץ, שמלות הולטר, בסגנון מרלין מונרו ומכנסונים שובבים.

אצל Proenza Schouler, הנאון השתלב היטב עם השראה מנערי הגלישה בקליפורניה ומוטיב הדגים הזרחניים ממצולות הים שהיו ההשראה לקולקציה שלהם. נוצות צבועות צהוב ניאון וחולצת ליקרה ספורטיבית הפכו לאוטפיט הבולט והכובש ביותר בקולקציה שלהם. גם דונטלה ורסצה לא הסכימה לשבת על הגדר, וצללה למעמקי הניאון עם שלל גוונים- סגול, כתום, צהוב, ירוק. ג'יילס דיקון הפתיע בקולקציה צעירה ומחשמלת עם שלל פריטים בגוונים אלקטרים וניאונים. אולי זה היה החשמל שבאוויר ששכנע את דפני גינס, אשת החברה יורשת המיליונים ואספנית הקוטור לפתוח לו את התצוגה על המסלול.
יתכן ומגמה נובעת מהצורך בקדמה, מעין רצון לחדש ולאתגר את הצרכן האופנתי. אולי זה ניסיון להוסיף רעננות וברק למלתחה שבאונות האחרונות התאפיינה באפורים, שחורים וכחולים כהים. מה שבטוח, ה"אגודה למלחמה בתאונות הדרכים" תמות על הטרנד הזה.

Top accessories- spring 2010

הקולקציה האחרונה של אלבר אלבז ל"לנוון" הייתה מוצלחת כמו תמיד. אקלקטית, רומנטית ונשית, ומלאת שיק. הכל בסגנון פריסאי, למרות שההשראה לקולקציה השנה הייתה "הנשים הארגנטינאיות והטאנגו" שהפרו את יצירתיותו העונה בעקבות טיול שלו באמריקה הדרומית, כך הסביר אלבר אלבז מאחורי הקלעים בתצוגה. השפעות רב תרבותיות ואקזוטיות נראו לאורך כל הקולקציה. האישה של לנוון בעונה הבאה היא אישה אינטליגנטית, משכילה, רב תרבותית, בעלת טעם וסגנון אישי, חובבת טיולים בעולם ושואבת מכל תרבות השראה בבגדיה. כך, בלטו בקולקציה העיטורים והמתכות הגסות ששולבו בשמלות נשיות מסאטן או קרפ. אותי אישית, כבשו כבר מהמבט הראשון הנעליים שלרגלי הדוגמניות. אלבז הצליח לשלב בצורה כל כך יפה ומושלמת תכשיטים במקום כל כך לא צפוי- כף הרגל. שלשלאות זהב נכרכו סביב הקרסול או חיברו בין הרצועה לחרטום הנעל. אלבז, ששילב בעבר אבנים יקרות או דוגמאות חרוזים בנעלים שייצר, הצליח גם הפעם להפוך את האביזר הנחשק ביותר כיום- הנעל- לנחשק עוד יותר. גם עיצוב הנעליים עצמן היה אטרקטיבי בזכות עצמו: עקבים גבוהים ומעוקלים יצרו סילואטה סקסית וגבוה, חלק מהעקבים נראו כאילו היו שבורים ועקומים. רצועת עור חום הנרכסת בעזרת אבזם גס יצרה את החספוס ששבר את המתיקות והעדינות הנשית. כל צעד של הדוגמניות צעק" יחי האובססיה הבריאה לנעליים".
וכאשר יש כאלה נעלים מושלמות לא צריך באמת יותר משמלה שחורה, פשוטה באשר תהיה, כל עוד תאבזרו אותה בזוג עגילים עם אבני קוורץ ענקיות בצבעים רכים או פסטלים כמו אלה של Philippe Ferrandis (עגילי זכוכית), או ענק זהב והקריסטלים שקופים כמו זה של Janis by Janis Savitt.

החזיה זוכה לעדנה מחודשת

(מג'ינס- של ז'אן פול גוטייה והאוס אוף הולנד, חרוטים- של לואיס גולדין).

הבשורה שהביא עימו חודש האופנה האחרון היא ללא ספק ההלבשה התחתונה שהופכת להיות חלק בלתי נפרד משמלת הקוקטייל. הפעם, מדובר על החזיה ליתר דיוק, שזכתה לתחייה מחודשת וככבה בקולקציות רבות. כמי שצפה בתמונות, שבעתי ורוויתי לבני נשים יותר מכל בעלת סלון ללבנים בפאריס.
חזיות מחודדות כמו אלה שעיצב ז'אן פול גוטיה למדונה הוצאו מהבוידם, חזיות מתחרה, עור או סאטן- היה ניתן למצוא כל סגנון, גזרה או פסון.

(סאטן- ז'אן פול גוטייה ומרק ג'ייקובס).

ז'אן פול גוטיה עשה לעצמו רטרוספקטיבה עם חזיות הסאטן הורודות הנ"ל שנלבשו עם גרביונים בעלי דוגמת ביריות להשלמת מראה הלונז'רי ואחרות הפכו לחלק מאוברול ג'ינס מודרני. חזיות חרוטים היו במרכזה של הקולקציה שעיצבה לואיס גולדין, וב- House of Holland השתמשו בפאנלים של ג'ינס להדגשת החזה ואלמנטים נוספים המכוסים על ידי לבנים שנתפרו על פני שמלות תחרה צמודות בצבעים שונים. (רכות- רושה, נינה ריצי, פנדי)

בפנדי ובנינה ריצי, החזיות, חלקן מתחרה או משי נלבשו מתחת לחולצת רשת נשית ועדינה ויצרו מראה רך יותר בניגוד לאופן הגרוטסקי והגס בו נלבשו החזיות אצל מקר ג'יקובס: מעל הבגדים. ברושה היו חזיות פרחוניות ודולצה וגבנה, שעשו קרירה מהקונספט ש"underwear is outwear", השתמשו בעידון וצניעות שאינם מבין תכונות האופי הבולטות שלהם והראו רק שמץ מהחזיה; כתפיות או שמץ מהחלק העליון של הקפ המציץ ממחוך או משמלות ערב עם כתפיות דקות. (מראה מעודן, מציץ-דולצ'ה וגבנה, בוטגה ונטה)

אך ללא ספק, המעצב שהשב את תשומת ליבו לחזה בצורה הבולט, היצירתית והמאתגרת ביותר הוא חוסיו שליין, שייצר שמלות ובהן ידי אדם אופפות או תופסות את שדיה של הדוגמנית הלובשת אותם. מעיין תמיכה אולטימטיבית, מה שניתן לכנות: "build in cupping support". בדגמים הקונבנציונלים יותר, נלבשו נלבשו חזיות מחודדות בסגנון שנות ה30-40. דיור

את ההתבייתות של ג'ון גליאנו על עולם ההלבשה התחתונה ניתן היה לראות כבר בקולקציית הקוטור שעיצב ל"דיור". שם, נראו הדוגמניות בבגדיהן הלבנים, כאילו יצאו הרגע מתא המדידה של מסיה קריסטיאן דיור בעצמו, הפעם ללא השמלה העליונה. גם בקולקציית ה"רדי-טו-וור" כיכבו החזיות וכותנות הלילה או שמלות תחתונות מעל רשת כמו גם מחוחים וביריות. (תחתונים: אלכסנדר וונג וז'אן פול גוטייה. יוצא מהכלל- חוסיין שליין).

גם התחתונים בעלי מותן גבוה, המחוכים והמחטבים למיניהם יצאו מהמגירה העמוקה ביותר בארון וכבשו את המסלולים. תחתוני הסבתא, זכו לוורסיה סקסית ומעניינת יותר אצל אלקסנדר וונג, שהוסיף לגזרה הקלאסית גם פאנלים שקופים. ז'אן פול גוטיה הציג כריות להדגשת העכוז, פריט שהיה חלק מהלבנים בתקופה הויקטוריאנית להדגשת נכס זה של האישה, שהיה אז מרכז הפיקסציה של בעולם האופנה. אולי זו האווירה הכלכלית או ההרגשה שאנו מרוששים "עד התחתונים", וכעט עלינו לשקם עצמינו בדיוק מאותה הנקודה. הלבנים הפכו לחלק מהלבוש החיצוני, לבסיס, עליו לעיתים נוספו שכבות בד עם דרגות שקיפות שונות. אולי זה קשור להתחממות העולמית והמסת הקרחונים, ולהכרה שכדור הארץ הופך לחממה מחניקה, אירופה בוערת בקיץ כפי שלא בערה מעולם ואנשים גודשים את המדשאות ומשתכשכים במזרקות. אולי עם הבגדים בסגנון הנ"ל יהיה קל יותר להעביר את הקיץ בשנים הבאות.

רשומה זו התפרסמה גם בבמודה.

Those shoes will knock your socks off, or not...

תמיד סלדתי מהמראה של גבר המתהלך בסנדלים עם גרביים. אני יודע בדיוק איך להסביר את זה, אבל אני חושש שמה זה ישמע יותר מידי גזעני... פשוט המראה הזה נראה לי כל כך רוסי, שלא יכולתי לסבול אותו. לא רק שזה רוסי, זה גם כל כך דבילי בעני, כל כך לא פונקציונאלי ולא פרקטי. ההיגיון הלוגי שלי אומר שאנשים לובשים סנדלים בקיץ: כשחם. ואם חם, למה לאבד את היתרון הגדול של הסנדלים: "4 כיווני אויר ומרפסת שמש שפונה למזרח" ולחנוק הכל בגרביים. ואם כבר גרביים- גרבי צמר? ספורט? ולאיזה גובה יש לגרוב אותן? מתוחות עד הברך? להשראירן בצורה מרושלת סביב הקרסול? (משמאל לימין בכיוון השעון:Marni, Givanchy, Dior, Dolce&Gabbana, Celine)

בכל אופן, קבוצה רצינית של מעצבים כנראה לא מסכימה איתי, ובחודש האופנה האחרון כתשו את המסלולים סנדלים עם גרביים. מצמר, לורקס, תחרה או רשת, שחורות או צבעוניות; היה שם מכל הסגנונות.
חלק מהמעצבים הפכו את הגרב לחלק בלתי נפרד מהנעל כמו בברברי או ג'ינשי.

(משמאל לימין: Burberry, A.F Vandevorst, Rochas)

אחרים התאימו את הגרב לנעלי ה"pip-toe" האופנתיות כמו שעשו דולצה וגבנה או קריסטופר ביילי לברברי כאשר הורידו את החלק שמכסה את קצות האצבעות. אצל ז'אן פול גוטייה אזור אטום יותר על הגרביון יצר השליה של גרביים וביריות. ז'אן זאק דה קסטלבלזק אפילו הוסיף את אותן רצועות עור המשמשות את הבריטים לשמור על גרבים מתוחות באזור שרירי התאומים.
התוצאה המרהיבה ביותר נזקפת לA.F. Vandevorst , שהציגו העונה נעלי סאטן בצבע ורוד בהיר או עתיק וגם בצבע גוף ועליהם גרבו גרביונים. כך נוצרה אשליה של "עירום", כאילו הנעל היא חלק מהגוף או מראה "מחוק" שכזה, כאילו הדוגמנית הולכת כל קצות העקבים. את הרעיון, המראה והביצוע כאן: אהבתי.

עשן מכפות הרגליים...

בולנטינו שמרו על אותו הקונספט כמו גם על הקו הנשי והרך עם תוספת ה-"edge " ואפלוליות שאפינו את קולקציית ההוט קוטור (שהציג מותג לפני כ 4 חודשים). שיפון, תחרות, טול חצי שקוף, רפלס ופלטת צבעים עדינים עם נגיעות מעושנות כמו ורוד עתיק, לילך אפרפר, וצהוב לימון מאובק ולא מעט שחור. אדום, לא היה שם, בניגוד לקולקציות של ולנטינו שהשמלה האדומה הקלאסית הפכה להיות מזוהה איתו יותר מכל. רעיונות כמו הנשיות הגסה או הרכות האפלולית שניסו ליצור צוות המעצבים מיוצגים בצורה טובה ביותר באמצעות שמלות עור שנחתכו בליזר על מנת ליצור מראה תחרה ורפלס העשוי מרצועות עור ושיפון שתרמו גם הם למימוש אותו הרעיון. הקולקציה נראתה כאילו המתבונן צופה בה מבעד למסך של ערפל- מעושנת, אפלולית ומסתורית. המעצבים Grazia Chiuri and Pier Paolo Piccioli שירשו את מקומו של מייסד המותג, עבדו קודם לכן כמעצבי האקססוריז שלו. ואולי לא בכדי, הכוכבים של הקולקציה הזו היו הנעלים המיוחדות שעלו על המסלול. את הנעליים עיצב פיליפ טרייסי, שהיה אמון על עיצוב הכובעים (או יותר נכון הhead pieces) לקולקציית הקוטור ועשה זאת בהצלחה יתרה. זו הפעם הראשונה שהכובען המפורסם מעצב נעלים וההתרגשות הייתה רבה בהתאם. התחרה הייתה החומר העיקרי ואיתו שולבו סרטי סאטן ועור. בחלק מהדגמים את העקב המשיכה מעין להבת תחרה או רשת, ובדגמים אחרים היו סרטים הקשורים לפפיון על העקב.

מקורות השראה

בחודש האחרון נחשפנו לנושאים ועניינים שונים שהיוו מקור הראה לקולקציות אופנה שונות. חלקם הם עניינים נורמטיביים ולגיטימים או אקטואלים וחלקם ביזארים ובלתי שגרתיים יותר או פחות. ההשראה לקולקציה של מקוין (ראו בפוסט הקודם) הייתה מפתיעה ופנטזית, ויויאן וסטווד ניסתה להציל את יערות הגשם, בהרמס- זאן פול גוטיה עשה גרדרובה שלמה לשחקנית הטניס, גליאנו הושפע מכוכבות הסרטים של שנות ה 40, קרל לדרפלד עשה עבור שאנל את הגירסה שלו coco country,5 -o- clog , rural Cambon ואולי אפילו שאב השראה מהטריאנון של מרי אנטואנט. היו הרבה לנז'רי וגם השפעות אפרואמריקאיות, עם דגש על האפרו אצל לואי ויטון...
אז הינה כמה דברים משעשעים:

בב הציג את הגרסה שלו לשמלה האיקונית והבלתי נשכחת שעיצב ז'אן פול גוטייה לדנה אנטרנשנל בה משולבות נוצות תוכי אמתיות.

דרה ון נוטה הושפע כנראה מהרי געש בארצות טרופיות

מעצבת התכשיטים המצליחה, Delfina Delettrezעיצבה קולקציית מחווה\בהשראת מייקל ג'קסון.

ואם כבר בתכשיטים עסקינן, הינה עוד בגד של ז'או זק שיתכן ונתפר בהשראת מעצב תכשיטים אחר:

אבולוציה, זוחלים ומצולות הים.

הקולקציה שהציג אלקסנדר מקווין עלתה על כל הציפיות והייתה עוצרת נשימה. המעצב שהספיק למרוד בכל המוסכמות והשאיר רבבות של פיות פתוחים בקולקציות העבר שלו הצליח לעשות זאת שוב, והפעם, אפילו טוב יותר. קולקציה של שמלות מפוסלות ומעוצבות עם גזרות זוויתיות והדפסים קולידוסקופים בעיבוד מחשב, צורות גרפיות של לטאות, נחשים, גלגלות וחרקים בגווני כחול, חום ירוק וצהוב איפינו את הקולקציה. מעבר מהיבשה- שהתאפיינה בדפסים שדמו לבע"ח דו חיים, זוחלים או דינוזאורים ועברה של מצולות האוקיינוס בהדפסים של דגים, תמנונים ושמלות ניילון הנתמכות טייל שהזכירו קרחונים ומים כחולים. היו גם שמלות מגומי וחליפות צלילה מצופות אבנים נוצצות, הולוגרפיות, שמלות שהזכירו מדוזות או קשקוש אלקטרוני תלת מימדי על המחשב.

ברקע, על מסך אלקטרוני ענק הוקרנו תמונות שצילמו שני רובוטי מסיבים הניצבים ונעים על מסילות בשני צידי המסלול ועוד כ 6 מצלמות.

הנושא שמעסיק את מקווין לאחרונה הוא איכות הסביבה, האקולוגיה ועתידו הירוק של כדור הארץ. זיהום, ערמות הפסולת המצטברת כמו גם הכחדת מינים של בע"ח. כל אלה, זכו לייצוג בקולקציות החורף והקיץ האחרונות של מקווין. כעט ניגש המעצב לעניין המסת הקקרחונים, התחממות כדור הארץ וזיהום האוקינוסים. אחת מההשראות לקולקציה הייתה התיאוריה הדרויניסטית של מוצא המינים (שגילוי שלד אדם לאחרונה הביא להטלת ספק בנכונותה). הסיפור שסיפר מקווין בקולקציה עוסק באישה העוברת מטמורפוזה ליצור מימי וכך מקבלת חזרה את השליטה בכדור הארץ (דרך אגב, בכתבה במוסף "7 ימים" השבוע, הובאו הנחות, סברות ומחקרים על כך שעתיד האנושות והמדע שוכן במצולות- מקור לאנטיביוטיקה וכו', מעניין...).

אומנם הבגדים היו אוונגרדים ומיוחדים- הכוכבים האמיתיים של הקולקציה היו נעלים מרקיעות שחקים מעור פיתון או מעוטרות קריסטלים, שהיו בעלות צורה לא שגרתית שדמתה לכף רגלו של זוחל, פיל או חייזר מימי: עקב עם קשת קעורה בגב הנעל וללא אזכור לאצבעות. דגם אחר של נעליים היה כל כך מפוסל ופיתולי, ממש בדמות שלד של דינוזאור.

שערן של הדוגמניות היה אסוף לשני חרוטים או שני תלים גבוהים עם או בלי צמות בצידיהם. חלק מהדוגמניות היו מאופרות בצבעים מטאליים מבריקים ולחלקן הדביקו תוספת זוויתית ומפוסלת של עצמות לחיים שיצרו מראה חייזרי. המוזיקה השתנתה ממוזיקה קצבית בעלת גוון דתי, לרשרושי מים וצלילי מובייל עד לנשימות, שאיפות ודפיקות לב שנראו כאילו בקעו ממסכת צלילה או כאלה הנוצרים באופן מלאכותי במכונת הנשמה, היה לה גוון חוצני שכזה.

McCartney פרוה...

עיצוביה של סטלה מקרטני ידועים בפלטת צבעים ניטרלית: ורוד חיוור, צבעי גוף ואפור, אך העונה היא החליטה להזריק קצת צבע וחיים לקולקציה. אומנם צבעי הקרם ואופוויט עדיין היו בבסיסה של הקולקציה, ניתן למצוא בה עושר צבעוני: כתום, אדום, צהוב וסאטן ורוד או כחול שיצר אפקט מרשים וכובש- מעין כחול מטאלי שהופיעה במכנסיים וג'קטים (שנלבשו בנפרד ולא כחליפה, כך תרמו לאקלקטיות של הקולקציה). גופיות תחרה בגוני לבן וורוד שנקשרות סביב הצואר שולבו עם מכנסים בגזרה גבוה וחגורה שחלקה העודף אסוף בלולאה סמוך לאבזם יצרו מראה קליל ונונשלנטי. חצאיות ג'ינס נלבשו עם חולצות כותנה קלילות רחבות שנעו בחופשיות על הגוף. מכנסיים רחבים כמצנח בצבעי כחול וורוד היוו את הקונטרה למכנסי חקי מחויטים שהופיעו בקולקציה. היו גם חולצות רפלס מאסיביות עם כתף אחת בצבעים זועקים וחצאיות שיפון נפוחות עם דוגמאות של התזות צבע. הקולקציה היתה לבישה ומותאמת ללקוחותיה של מקרטני ובייחוד לחברותיה גוינט, קייט, מדונה וסיינה. בקבל ישב אביה של סטלה, פול מקרטני (בליווי בת זוגו החדשה) שמקפיד לא להחמיץ אף תצוגה של ביתו. בקהל ישבו גם טוויגי וביתה שלבשו, לטענתן- שלא במכוון וללא תאום מראש, את אותה השמלה בדיוק.

Notes:
-הקולקציה הייתה דיי פשוטה וחסרת מורכבות (כעט אני שואל את עצמי למה בכלל הזכרתי אותה? אבל אם כבר רשמתי את הפוסט, אז הינה...).
-הקולקציה הזכירה לי מאוד את סגנון הלבוש של דר, הבלוגרית- "אפונה", הייתכן שהיא האחראית לסטילינג של הקולקציה?

משחק הכסאות א'

הכתובת "פריזיאן" היתה כתובה על כל תפר ומכפלת מהקולקציה השנייה שעיצב Marco Zanini עבור המותג רושאס.
המותג ההיסטורי המפורסם, זכה לתחיה מחודשת בתחילת העשור בזכותו של המעצב הצעיר (28) אוליביה טסקינס שהצליח לעורר פלאים בזירת עיצוב האופנה. למרות זאת ובאופן מצער, בית האופנה סגר את דלתותיו לפני כ 4 שנים (2005, וזוהי התצוגה הראשונה מאז). מאז, טסקינז עבר לעצב עבור נינה ריצי, גם שם עשה חייל, אך הספיק להיזרק גם משם (למרות הקולקציות היצירתיות ופורצות הדרך שלו, כפי שכבר דיווחתי). לפני כשנה, נקנה בית האופנה רושאס והעונה הוא מתחדש בקולקציה פרי יצירתו של מעצב הבית החדש מרקו ז'ניני, שעלה בפינלה נבוך כנער ההעולה לתורה. בקולקציה בלטו: מותן גבוה שנחתמת בחגורה הדוקה, כובעי פדורה, גוני חרדל וצהוב, פרחי בגוניה שהוצמדו לחגורה ומשקפים מחודדות, כאלה של שנות ה60'. סנדלים על גרביים ושער אסוף באופן מרושל כאשר ציצית אחת מתבדרת בצידי התסרוקת.
בדי הברוקד ששימשו לכמה מהחליפות, מכנסונים ומעיל ענק- נראו כברים מידיי ופגמו בקלילות והנונשלנטיות הפריזאית, אך כיוון שהיו מעטים, והוסוו בין שאר הדגמים, לא צרמו כפי שיכלו להיות. הקולקציה התאפיינה ברוח יום יומית, לא אותה אלגנטיות פומפוזית, רישמית, דרמתית ומחייבת שהינו רגילים אליה מהרושאס של מטסקינס (שעיצוביו האיקונים כמו השמלות הארוכות, המחויטות והשמרניות). כן היה בה את האותנטיות, הפריזאיות והשיק, ממש כמו שאנו רגילים מרושה, אבל הפעם, באופן "ארצי" יותר.

משחק הכיסאות ב' כבר בדרך...

Is Donatella Versace making it work or designing cloth for the "working girl"?

מבט חטוף וראשוני בקולקציה של דונטלה ורסצ'ה, עורר בי התרגשות רבה: הייתה תחושה שג'יאני קם לתחייה. צבעי הפסטל ועיטורי הברוק שעל שמלות המיני הצמודות והקצרות מבד הלייקרה הזכירו נשכחות. בקולקציה היה ניסיון להפיח רוח חיים מחודשת ב"נערת ורסצ'ה" הנובורישית, הכוחנית, הסקסית, מלאת הביטחון. בעונות האחרונות הייתה הרגשה שמאותה נערה בדיוק- מנסה דונטלה לברוח. שמלות מיני קצרצרות, חצאיות פרספקס שקופות, נעלי עקב גבוהות עם תוספת פלטפורמה, תיקים מעור נחש הפיתון בצבעי פסטל ושמלות ערב משיפון נשפך ונגיעות של קריסטלים וכסף.
בחלק מהשמלות בלט סגנון "הטכנו"- שהתגבש באמצעות הדפסים גרפים וגיאומטריים, פרספקס שקוף ושרשראות כסף מתכתי שהצטופפו לכדי מרבד אטום שהרכיבו חלק מהפנלים בבגדים וגם ניטים.
"אליס בארץ הפלאות" זכתה גם היא לאזכור בקולקציה דרך אלמנטים סמליים כמו הקלפים ושעוני כיס שהודפסו על הבדים ושולבו בין עיטורי הברוק האיקוניים של ורסצ'ה כמו גם צבעי הפסטל המתקתקים שאפינו את הקולקציה.
שמלות הערב היוקרתיות של ורסצ'ה היו מרשימות כבכל עונה, ובטח יזכו כמה מהכוכבות ההוליוודיות למקום בטוח ברשימת המתלבשות הטובות על השטיח האדום בעונת הטקסים שבפתח. אחת מהשמלות כבר נלבשה לטקס האמי 2009 ע"י כוכבת Mad Man"" וזיכתה אותה אצלי בתואר המתלבשת הטובה ביותר (שמלה זו לא הופיעה בתצוגה, אך אלמנט המשולשים ומשחקי השקיפות שהיו אלמנטים בולטים בשמלה, כן הופיעו).
האיפור הפעם היה שונה במקצת: לא אותן העיניים בגוונים המעושנים עם איילינר וזוויות חדות, אלא צלליות בגוונים פסטלים סגלגלים, שפתון ניטרלי וגלוס.
מבט שני היה נראה שהבגדים היו יכולים להיות בחירתה הראשונה והטבעית של כל "נערה עובדת"- עקבי טראנסג'נדרים ושמלות עם קו תפר המגיע 2 סמ' מהמפשעה, חצאיות מיקרומיני, מחשופים עמוקים בשמלות הערב או דגמים צמודים המבליטים את "הנחסים". יתכן שהקולקציה, הצבעים והמראה הסופי של הדוגמניות יזכיר לחלקכם בובת "ברבי", אך אין מדובר כאן בבובה תמימה, אלא כזו המודעת למיניותה, אסרטיבית וקריזמטית.
בפינלה, עמדו הדוגמניות על גרם המדרגות, כשם שהיו עומדות בתקופתו של ג'יאני על מדרגות אולם התצוגות של הריץ' בפריס, בו נהג המעצב המנוח להציג את הקולקציה שלו מדי שנה. דונטלי היתה גם בין במעצבים שעיצבו בקבוקים עבור חברת "קוקקולה לייט". ניכר שהעיצוב של דונטלה באמת עוצב ברוח הקולקציה.

האם קוקו היתה לובשת את זה?

כדי לנחש את נושא ההשראה לקולקציה שעיצבה Rossella Jardini עבור המותג מוסקינו לקיץ 2010 לא היה צריך להתאמץ, הוא פשוט היה מודפס על חולצות T-shirt לבנות שלבשו הדוגמניות "Niente".ליתר דיוק, עיצוביו של קרל לגרפלד ל"שאנל" של שנות תשעים. חליפת החצאית המחויטת עם הג'קטים השחורים הקטנים עם כפתורי הזהב שכל כך מזוהים עם המותג, תכשיטי זהב גסי מימדים- צמידים ושרשראות שאיפינו את "שאנל" באותה התקופה או בכלל והמונוכרומטיות של השחור והלבן לא הותירו ספק להיותה של קולקציה זו רטרוספקטיבה\מחווה לשני המעצבים איקונים.
פנינים באמרת החצאית והעליונית, ג'קט עשוי משרשראות ברזל המחוברות לפאנלים שחורים או חליפה וגם שמלה עם שני כיסים קדמיים בצורת מקטורן היו רק חלק מייצג של השנינות המאפיינת את המותג.
כמובן שבית אופנה עם אופי דומיננטי כמו זה של מוסקינו, לא הצליחה להדחיק את רוח השובבות ושמחת החיים המזוהה עימו. כובעים בצורת לב שולבו עם רשתות על קצה ראשן של הדוגמניות שעלו על המסלול בשמלות עם הדפסי דובדבנים, הדפסי ברונזה צהובים בהשראת פרחי חמניות. ונעלי זהב עם לבבות וורדים ענקיים או שרשראות שנראו כאשכולות ענבים אדומים ודובדבנים.

חוש הומור לא היה חסר לה...

שאנל טענה שהעתקה של עבודותיו של מעצב היא האישור לכישרונו והיותו מוצלח. היא עצמה קיבלה דיי ויותר אישורים כאלה בחייה וגם לאחר מותה.

Karate Couture

הקלילות, הנינוחות והשלווה שמשרים עיצוביו של טומס מייר עבור המותג האיטלקי "בוטגה ונטה" מידי עונה, הם שהופכים את בית האופנה למרתק וייחודי ביותר. הקפדה על הפרטים הקטנים, גימור מושלם, איכות חומרי הגלם שמשולבים בקולקציית הבגדים, התיקים והנעליים, כמו גם התחכום והחדשנות גם יחד הם שמעניקים ערך מוסף למותג ומייחדים אותו מכל מותג יוקרה סתמי אחר. השנה, ההשראה לקולקציה הייתה חבורת ילדים קטנים שתפסו את תשומת ליבו של מייר, בשובם משיעור הקרטה. ג'קטים בעלי צווארון V נרכסו בעזרת חגורות בד גס ונלבשו עם מכנסונים קצרים מבד נוקשה או מכנסי קפרי (4\3) רכים ויצרו תחושה ספורטיבית. הנשיות והגזרות הארכיטקטוניות החביבות על מאייר לבשו צורה בדמות מחוחים חושניים בהם הודגשו קווי המתאר והגזרה ע"י רצועות בד לבנות. שמלת קרם עם גזרה קלאסית צמודה ומחשוף עמוק בצבע קרם שולבה עם בד שיפון קליל וחצי שקוף בצבע חול כתמתם בחלקה העליון והוסיפה נפח אוורירי (כצעיף) למראה. פלטת הצבעים, גם העונה הייתה ניטרלית- צבעי קנבס, עם נגיעות של ארגמן וצבעי אדמת חמרה, צהוב חלמון, ירוק דשא או סגול סייעו בהדגשת המותנים, קו הצווארון והפיחו עומק ועניין בבגדים.
היכולת של מייר לקחת פלטת צבעים כל כך ניטרלית וטבעית ולהפוך אותה למיוחדת ומרגשת כל כך, בשילוב של נגיעות צבעים עזים יותר, הופכים אותו לוירטואוז שהוא. סכמת הגוונים הנ"ל בידיים הלא נכונות, עשויה ליצור מראה חד גוני מונוטוני ומשעמם- אך מיותר לציין, שקולקציה זו היתב רחוקה מהמקום הנ"ל. תכשיטים מפוסלים ששילבו אבני קריסטל מאסיביות, אבני ירוקת (ג'יידים), אם הפנינה וקרני אילים טבעיות הוסיפו פאן ארצי, חומרי וטבעי לקולקציה. המותג, כהרגלו, התמיד והציג שלל תיקים ונעליים מעור קלוע בדוגמאות שתיו הערב ובצבעים שאפיינו את הקולקציה. השימוש בבדים בעלי מידות נוקשות ורכות שונות, הגזרות ה"סלחניות" והענקת התנועתיות לבד על הגוף יאפשרו לשמלות להיות מותאמת לכל גזרת גוף של האישה שתבחר ללבוש אותם וליצור מראה שונה וייחודי. הקונספט של בגד המתאים את עצמו לגוף האישה ובהתאם לכך, השונות במראה הסופי, הם תמציתו של מותג זה כמותג יוקרה, אלה הן המותרות האמיתיות, "הוט קוטור" פר-הגדרה.

Cavalli, just DON'T touch me!

על אחת השמלות שעיצב קואלי לקו " "Just Cavalli מודפס המשפט: "I've just been touched by Cavally". אחרי שראיתי תמונה שלו בבגד ים בבלוג של "הדוגמנית", אני שואל: מי לעזאזל תרצה שהוא יגע בה???! (ויש גם T-shirt תואם לגבר).הקולקציה הייתה חסרת אחידות- נראה שצוות המעצבים ירה לכל הכיוונים בניסיון לקלוע לטעמם של לקוחות המותג בחוסר ביטחון משווע. כך נוצר מיש- מש מוזר של סגנונות. רוב הדגמים לא הצדיקו התייחסות, אך כמה מ"הטוטל לוקס" שהוצגו דיי הצליחו להפתיע...
לא מדובר פה בפריצת דרך ובסה"כ הדגמים בתמונה הזכירו יתר על המידה את דגמים מעונות קודמות של רודארטי, קריסטופר קיין, בלמן, אלקסנדר וונג ועוד. נראה שכולכן הולכות ללבוש את השמלה הקצרצרה עם משחקי השקיפויות, הרשת והטול- שבלטו גם בלונדון וגם בניו- יורק.

Christopher Kane creates wonders again!

הקולקציה שהציג קריסטופר קיין התאפיינה בסילואטה חדשה שהעניק לבגדיו: ארוכה יותר, משוחררת, חופשית, מתוקה, נשית ומתנזרת יותר מאשר הגזרות שאיפינו אותו והביאו לו תהילה.
במבט הראשון, בד משבצות כחול, ורוד שוקולד ובז, שאיפיין את כל דיגמי הקולקציה ושולב לאורכה כחוט השני העניק תחושת פשטות וסתמיות לבגדים, אך בהתבוננות ארוכה יותר, לא ניתן היה להתעלם מהתחכום שבגזרות, האפקטים שהצליח ליצור המעצב עם דגמיו ובחדשניות שלהם. היו אלה בגדים הולמים וראויים להילבש לטקסי יום ראשון בכנסיה או לברבקיו אמריקאי אמיתי (האם זו אחת מהשפעותיה של הגברת הראשונה של USA?).
בקולקציה בלטו משחקי השקיפות, חצאיות פליסה, שסעים עמוקים בחזית ובצידי החצאיות, עיטורי פרחים ויקטוריאנים רקומים על טול ואבנים נוצצות. אורך החצאיות היה בגובה הברך, בניגוד למה שאיפיין את עיצוביו של קיין בעבר, או האורך שנשמר בגדר קונצנזוס בשבוע האופנה בניו יורק. גם קיין, כמו מעצבים בריטים רבים אחרים התמקד הפעם באזור החזה והדגיש אותו על ידי קונטור וברזלים המזכירים חזייה. אני חייב לציין, שהבגדים ניראו הרבה יותר טוב על בוידאו, מאשר בתמונות הסטילס.
בקהל ישבו סר. פיליפ גרין, הבעלים של TopShop ונותן החסות\המימון לתצוגה זו ארין אוקונר, הסופר מודל הבריטית ודונטלה ורסצה (קריבטופר קיין היה שותף בעיצב קולקצית האקססוריז וחלק מהבגדים עבור מותג הבת של ורסצה: ורסוס- שדונטלה עצמה החלה כמעצבת הראשית של קו זה כאשר אחיאה ג'יאני ז"ל עוד היה בחיים).
אפילו אנה וינטור, ישבה בשורה הראשונה ומשכה את כל הפלשים, לבושה במעיל מעור נחש, של פראדה כנראה. 2007, היתה הפעם האחרונה שוינטור כיבדה את לונדון בנוכחותה. היה זה בשורה הראשונה בתצוגתו של גרת' פיו, שמאז נסק והצליח לעין שיעור. וינטור ידועה בחיבתה למעצבים צעירים ומרגשים, את מי תגלה הפעם? נחכה וראה.

Jeremy Scott Rocks!Literally!

אם כבר בפלינסטונס עסקינן, אי אפשר להתעלם מתצוגתו של ג'רמי סקוט. את הקולקציה שהציג, ניתן לתאר כמפגן ראווה של מחסן תחפושות. (נישבע לכם, התצודה הזו התרחשה היום בשעה 10 בבוקר, לא ידעתי עליה כשכתבתי את הפוסט הקודם...). תקופת האבן ודמותה של ווילמה ופרד קדמוני זכו לתחייה מחודשת: באופן בנאלי, ישיר ונטול רמיזות- סקוט העלה על המסלול דוגמנים ודוגמניות לבושים בדים בצבעי צהוב ניאון, כתום, ירוק או ורוד שעליהם הדפסי חברבורות ואימרת זיגזג בקצה השמלות הקצרצרות או מחוחים ובגדי ים סקסים- "חייתיים". ממש כמו בסרט מצויר.
אחת הדוגמניות אפילו עלתה לבושה בבגד גוף כתום עם הדפס מנומר וזנב שהוצמד לישבנה- מה שיצר את מראה הטיגריס שאופו נהג פרד קדמוני להשליך מחוץ לבית האבן שלו ושל אשתו. פרוות ציבעוניות, ג'ינס ועור שנראו כאילו קרועים לגזרים הוסיפו לתצוגה ההומוריסטית והמשעשעת הזו. נעלי ספורט צבעוניות עם כנפים שנראו ככנפי פרפר-אותן נעלו הדוגמנים הדגישו את העובדה שאפשר להמריא רחוק מאוד על כנפי הדמיון. עצמות פלסטיק שולבו בתסרוקות ובנעלי עקב תואמות. חוש ההומור והיצירתיות הבילתי נילאים של המעצב חוזקו ואומתו ע"י הסיסמה שהייתה מודפסת על אחת החולצות: "Your cave or mine?".

כשוילמה פגשה את ורושקה.

בתצוגת האופנה של Luella Bartley, אחת מהמעצבות המוכשרות שבאימפריית התה, בלטה השפעת שנות ה60'. כן, גם גזרת הA היתה שם, אבל לא מדובר כאן בMODE פראקסלנס, אלה בגזרות נשיות ורכות יותר ודגשה ניכר על אגן הירכיים, הדפסים פירחוניים, פולקה דוטס, בדי מגבת ורפלס מנילון (כמו אלה של "ספוגי" הרחצה). שילוב מוגזם של פפיונים, בכל פינה ובכל ורסיה אפשרית, יכול היה להיות מצועצע, אך כאן, הוא נעשה עם בטעם טוב ובצורה מבוקרת. שמלות שיפט עם דוגמת לב הגזורה על החזה או חליפת חצאית ורודה שעליה רקומים עלי כותרת של ורד ופפיון שרכס את הז'קט בגובה התבור, יצרו מראה ילדותי\בובתי ותמים. גם מיני-מאוס היתה שם- שמלה שחורה עם נקודות לבנות והפפיון האדום מהוניל שעל ראשה של הדוגמנית יצרו את המראה הנ"ל.
התסרוקות יחד עם הפפיונים, הזכירו יתר על המידה את תסרוקתה של וילמה- מהפלינסטונס, והאיפור הכבד והצבעוני, יחד עם הירכיים הקרטוניות והגזרות המצועצעות של השמלות והמקטורנים בפרופורציות קנטנות, או כובע הים שעבר הסבה לכובע של שעת הקוקטיל- יצרו את הגרסה המצוירת לורושקה (אחת הדוגמניות המצליחות והמפורסמות של שנות ה60').חמוד, מקסים, מתוק (ממש כמו פלטת צבעי האדום, ורדרד, הבז' והסגלגל ששלטו בקולקציה), פואטי בדיוק מה שהינו מצפים מלואלה (שנבחרה למעצבת השנה 2009 ע"י ווג הבריטי).

אל מצולות האוקינוס

אחרי תקופה ארוכה של בצורת יובש ושיממון בבלוג הזה, הגיע לבסוף "היורה" ומעכשיו אתם יכולים לסמוך על עדכונים שוטפים ותכופים הרבה יותר.
שבוע האופנה בניורק ננעל אתמול, וצבא אנשי האופנה כבר בדרך ליעד הבא.
Proenza Schouler (מקור השם, אם במקרה תהיתם הוא שמן האמצעי של אימאותיהן של צמד המעצבים שמאחורי המותג) הציגו את הקולקציה שלהם לפני יומיים, ובחרו הפעם ללכת על מראה יותר ""Casual. משהוא צעיר, רענן ויום יומי. חצאיות עשויות מג'קט ספורטיבי הקשור על המותן, אלמנטים בהשראת תרבות הגלישה, הספורט האתגרי וסקייטינק או פעלולנות רחוב, לצד מקטורנים מחויטים. הצמד Lazaro Hernandez & Jack McCollough המשיך עם מוטיב הtie-dye שהופיע כבר בקולקציית ה resortשלהם, אבל לא היה בכך אפילו שמץ של היפיות: שמלות קוקטיל באורך ברך או חצאיות קצרות בשלל צבעים זוהרים ונאוניים. כאשר הגיעה תורן של שמלות הערב, היה נראה שהשנים לקחו אותנו אל מאבר לסך מיים הישר למעמקי מצולות האוקיינוס, כאשר העלו שמלות שדמו יותר לדגים טרופיים: כחול עמוק, כתום מטאלי, ירוק מבריק, בדי סאטן והדפסי חברבורות בגוונים טיבעיים. כל אלה השבו לשמלות מראה אקזוטי וייחודי. צבעי הכחול הכהה או צהוב הניאון של העליוניות הזכיר את חליפות הצלילה והמסכות עם השנורקל שהיו משמשות את הצוללנים אילו רצו להתבונן ביצורים הימיים שהזכירו השמלות והדוגניות שלבשו אותן. הגזרות היו קצרצרות, והיה גם שימוש במיקרו רפלס (שכבות של בד מכווץ) בחלק מהחצאיות. שילוב מעניין ויחודי של פרינג'ים או רצועות מחודדות מפלסטיק בגווני סגול וירוק, הוסיפו נוקשות, חיספוס וייחוד לבגדים. גם הנוצות וגם האלמנטים של הפלסטיק שולבו ברצועות הכתפיים ובאמרת השמלות.
הנעלים, ציבעוניות כמו הבגדים, היו עשויות רצועות עור קלועות שער הדוגמניות נראה שומנו ונפוח כאילו ישנו מס' לילות על הספסל מחוץ לאולם התצוגה. חלקן אף הסכימו לשטיפת שער בצבעים כמו סגלגל או ירקרק. נראה כי המעצבים הצעירים, רק בני 28, החליטו לוותר על המאמצים היומרניים כדי לכבוש את ליבו של הקהל הבורגני, הבוגר והמבוסס והחליטו לעצב הפעם עבור הנערה איתם הם בעצמם היו רוצים להסתובב.

ומאחר שכבר הזכרתי דגים, אז;
שנה טובה לכולם!!!