כשוילמה פגשה את ורושקה.

בתצוגת האופנה של Luella Bartley, אחת מהמעצבות המוכשרות שבאימפריית התה, בלטה השפעת שנות ה60'. כן, גם גזרת הA היתה שם, אבל לא מדובר כאן בMODE פראקסלנס, אלה בגזרות נשיות ורכות יותר ודגשה ניכר על אגן הירכיים, הדפסים פירחוניים, פולקה דוטס, בדי מגבת ורפלס מנילון (כמו אלה של "ספוגי" הרחצה). שילוב מוגזם של פפיונים, בכל פינה ובכל ורסיה אפשרית, יכול היה להיות מצועצע, אך כאן, הוא נעשה עם בטעם טוב ובצורה מבוקרת. שמלות שיפט עם דוגמת לב הגזורה על החזה או חליפת חצאית ורודה שעליה רקומים עלי כותרת של ורד ופפיון שרכס את הז'קט בגובה התבור, יצרו מראה ילדותי\בובתי ותמים. גם מיני-מאוס היתה שם- שמלה שחורה עם נקודות לבנות והפפיון האדום מהוניל שעל ראשה של הדוגמנית יצרו את המראה הנ"ל.
התסרוקות יחד עם הפפיונים, הזכירו יתר על המידה את תסרוקתה של וילמה- מהפלינסטונס, והאיפור הכבד והצבעוני, יחד עם הירכיים הקרטוניות והגזרות המצועצעות של השמלות והמקטורנים בפרופורציות קנטנות, או כובע הים שעבר הסבה לכובע של שעת הקוקטיל- יצרו את הגרסה המצוירת לורושקה (אחת הדוגמניות המצליחות והמפורסמות של שנות ה60').חמוד, מקסים, מתוק (ממש כמו פלטת צבעי האדום, ורדרד, הבז' והסגלגל ששלטו בקולקציה), פואטי בדיוק מה שהינו מצפים מלואלה (שנבחרה למעצבת השנה 2009 ע"י ווג הבריטי).