יום שני, 28 בספטמבר 2009

Is Donatella Versace making it work or designing cloth for the "working girl"?

מבט חטוף וראשוני בקולקציה של דונטלה ורסצ'ה, עורר בי התרגשות רבה: הייתה תחושה שג'יאני קם לתחייה. צבעי הפסטל ועיטורי הברוק שעל שמלות המיני הצמודות והקצרות מבד הלייקרה הזכירו נשכחות. בקולקציה היה ניסיון להפיח רוח חיים מחודשת ב"נערת ורסצ'ה" הנובורישית, הכוחנית, הסקסית, מלאת הביטחון. בעונות האחרונות הייתה הרגשה שמאותה נערה בדיוק- מנסה דונטלה לברוח. שמלות מיני קצרצרות, חצאיות פרספקס שקופות, נעלי עקב גבוהות עם תוספת פלטפורמה, תיקים מעור נחש הפיתון בצבעי פסטל ושמלות ערב משיפון נשפך ונגיעות של קריסטלים וכסף.
בחלק מהשמלות בלט סגנון "הטכנו"- שהתגבש באמצעות הדפסים גרפים וגיאומטריים, פרספקס שקוף ושרשראות כסף מתכתי שהצטופפו לכדי מרבד אטום שהרכיבו חלק מהפנלים בבגדים וגם ניטים.
"אליס בארץ הפלאות" זכתה גם היא לאזכור בקולקציה דרך אלמנטים סמליים כמו הקלפים ושעוני כיס שהודפסו על הבדים ושולבו בין עיטורי הברוק האיקוניים של ורסצ'ה כמו גם צבעי הפסטל המתקתקים שאפינו את הקולקציה.
שמלות הערב היוקרתיות של ורסצ'ה היו מרשימות כבכל עונה, ובטח יזכו כמה מהכוכבות ההוליוודיות למקום בטוח ברשימת המתלבשות הטובות על השטיח האדום בעונת הטקסים שבפתח. אחת מהשמלות כבר נלבשה לטקס האמי 2009 ע"י כוכבת Mad Man"" וזיכתה אותה אצלי בתואר המתלבשת הטובה ביותר (שמלה זו לא הופיעה בתצוגה, אך אלמנט המשולשים ומשחקי השקיפות שהיו אלמנטים בולטים בשמלה, כן הופיעו).
האיפור הפעם היה שונה במקצת: לא אותן העיניים בגוונים המעושנים עם איילינר וזוויות חדות, אלא צלליות בגוונים פסטלים סגלגלים, שפתון ניטרלי וגלוס.
מבט שני היה נראה שהבגדים היו יכולים להיות בחירתה הראשונה והטבעית של כל "נערה עובדת"- עקבי טראנסג'נדרים ושמלות עם קו תפר המגיע 2 סמ' מהמפשעה, חצאיות מיקרומיני, מחשופים עמוקים בשמלות הערב או דגמים צמודים המבליטים את "הנחסים". יתכן שהקולקציה, הצבעים והמראה הסופי של הדוגמניות יזכיר לחלקכם בובת "ברבי", אך אין מדובר כאן בבובה תמימה, אלא כזו המודעת למיניותה, אסרטיבית וקריזמטית.
בפינלה, עמדו הדוגמניות על גרם המדרגות, כשם שהיו עומדות בתקופתו של ג'יאני על מדרגות אולם התצוגות של הריץ' בפריס, בו נהג המעצב המנוח להציג את הקולקציה שלו מדי שנה. דונטלי היתה גם בין במעצבים שעיצבו בקבוקים עבור חברת "קוקקולה לייט". ניכר שהעיצוב של דונטלה באמת עוצב ברוח הקולקציה.

האם קוקו היתה לובשת את זה?

כדי לנחש את נושא ההשראה לקולקציה שעיצבה Rossella Jardini עבור המותג מוסקינו לקיץ 2010 לא היה צריך להתאמץ, הוא פשוט היה מודפס על חולצות T-shirt לבנות שלבשו הדוגמניות "Niente".ליתר דיוק, עיצוביו של קרל לגרפלד ל"שאנל" של שנות תשעים. חליפת החצאית המחויטת עם הג'קטים השחורים הקטנים עם כפתורי הזהב שכל כך מזוהים עם המותג, תכשיטי זהב גסי מימדים- צמידים ושרשראות שאיפינו את "שאנל" באותה התקופה או בכלל והמונוכרומטיות של השחור והלבן לא הותירו ספק להיותה של קולקציה זו רטרוספקטיבה\מחווה לשני המעצבים איקונים.
פנינים באמרת החצאית והעליונית, ג'קט עשוי משרשראות ברזל המחוברות לפאנלים שחורים או חליפה וגם שמלה עם שני כיסים קדמיים בצורת מקטורן היו רק חלק מייצג של השנינות המאפיינת את המותג.
כמובן שבית אופנה עם אופי דומיננטי כמו זה של מוסקינו, לא הצליחה להדחיק את רוח השובבות ושמחת החיים המזוהה עימו. כובעים בצורת לב שולבו עם רשתות על קצה ראשן של הדוגמניות שעלו על המסלול בשמלות עם הדפסי דובדבנים, הדפסי ברונזה צהובים בהשראת פרחי חמניות. ונעלי זהב עם לבבות וורדים ענקיים או שרשראות שנראו כאשכולות ענבים אדומים ודובדבנים.

חוש הומור לא היה חסר לה...

שאנל טענה שהעתקה של עבודותיו של מעצב היא האישור לכישרונו והיותו מוצלח. היא עצמה קיבלה דיי ויותר אישורים כאלה בחייה וגם לאחר מותה.

יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

Karate Couture

הקלילות, הנינוחות והשלווה שמשרים עיצוביו של טומס מייר עבור המותג האיטלקי "בוטגה ונטה" מידי עונה, הם שהופכים את בית האופנה למרתק וייחודי ביותר. הקפדה על הפרטים הקטנים, גימור מושלם, איכות חומרי הגלם שמשולבים בקולקציית הבגדים, התיקים והנעליים, כמו גם התחכום והחדשנות גם יחד הם שמעניקים ערך מוסף למותג ומייחדים אותו מכל מותג יוקרה סתמי אחר. השנה, ההשראה לקולקציה הייתה חבורת ילדים קטנים שתפסו את תשומת ליבו של מייר, בשובם משיעור הקרטה. ג'קטים בעלי צווארון V נרכסו בעזרת חגורות בד גס ונלבשו עם מכנסונים קצרים מבד נוקשה או מכנסי קפרי (4\3) רכים ויצרו תחושה ספורטיבית. הנשיות והגזרות הארכיטקטוניות החביבות על מאייר לבשו צורה בדמות מחוחים חושניים בהם הודגשו קווי המתאר והגזרה ע"י רצועות בד לבנות. שמלת קרם עם גזרה קלאסית צמודה ומחשוף עמוק בצבע קרם שולבה עם בד שיפון קליל וחצי שקוף בצבע חול כתמתם בחלקה העליון והוסיפה נפח אוורירי (כצעיף) למראה. פלטת הצבעים, גם העונה הייתה ניטרלית- צבעי קנבס, עם נגיעות של ארגמן וצבעי אדמת חמרה, צהוב חלמון, ירוק דשא או סגול סייעו בהדגשת המותנים, קו הצווארון והפיחו עומק ועניין בבגדים.
היכולת של מייר לקחת פלטת צבעים כל כך ניטרלית וטבעית ולהפוך אותה למיוחדת ומרגשת כל כך, בשילוב של נגיעות צבעים עזים יותר, הופכים אותו לוירטואוז שהוא. סכמת הגוונים הנ"ל בידיים הלא נכונות, עשויה ליצור מראה חד גוני מונוטוני ומשעמם- אך מיותר לציין, שקולקציה זו היתב רחוקה מהמקום הנ"ל. תכשיטים מפוסלים ששילבו אבני קריסטל מאסיביות, אבני ירוקת (ג'יידים), אם הפנינה וקרני אילים טבעיות הוסיפו פאן ארצי, חומרי וטבעי לקולקציה. המותג, כהרגלו, התמיד והציג שלל תיקים ונעליים מעור קלוע בדוגמאות שתיו הערב ובצבעים שאפיינו את הקולקציה. השימוש בבדים בעלי מידות נוקשות ורכות שונות, הגזרות ה"סלחניות" והענקת התנועתיות לבד על הגוף יאפשרו לשמלות להיות מותאמת לכל גזרת גוף של האישה שתבחר ללבוש אותם וליצור מראה שונה וייחודי. הקונספט של בגד המתאים את עצמו לגוף האישה ובהתאם לכך, השונות במראה הסופי, הם תמציתו של מותג זה כמותג יוקרה, אלה הן המותרות האמיתיות, "הוט קוטור" פר-הגדרה.

יום שישי, 25 בספטמבר 2009

Cavalli, just DON'T touch me!

על אחת השמלות שעיצב קואלי לקו " "Just Cavalli מודפס המשפט: "I've just been touched by Cavally". אחרי שראיתי תמונה שלו בבגד ים בבלוג של "הדוגמנית", אני שואל: מי לעזאזל תרצה שהוא יגע בה???! (ויש גם T-shirt תואם לגבר).הקולקציה הייתה חסרת אחידות- נראה שצוות המעצבים ירה לכל הכיוונים בניסיון לקלוע לטעמם של לקוחות המותג בחוסר ביטחון משווע. כך נוצר מיש- מש מוזר של סגנונות. רוב הדגמים לא הצדיקו התייחסות, אך כמה מ"הטוטל לוקס" שהוצגו דיי הצליחו להפתיע...
לא מדובר פה בפריצת דרך ובסה"כ הדגמים בתמונה הזכירו יתר על המידה את דגמים מעונות קודמות של רודארטי, קריסטופר קיין, בלמן, אלקסנדר וונג ועוד. נראה שכולכן הולכות ללבוש את השמלה הקצרצרה עם משחקי השקיפויות, הרשת והטול- שבלטו גם בלונדון וגם בניו- יורק.

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

מסטודיו (לאופנה) לסטודיו (של סט הצילומים)

טום פורד, הגשים לבסוף את חלומו להפוך לבמאי\מפיק סרטים- בעיר הכוכבים, הוליווד. החלום שלמענו נתש ללא בושה את אחד התפקידים הנחשקים ביותר בתעשיית האופנה- מעצב ראשי בית גוצ'י ואיב סאן לורן. סרטו "A Single Man" בכיכובם של קולין פירת, ג'וליאן מור, מתיו גוד והדוגמן האהוב על פורד, ג'ון קורטג'רנה הוקרן כבר בפסטיבל הסרטים בטורונטו ובונציה (והפסיד לסרט לבנון). הסרט יוקרן גם בפסטיבלי הסרטים בלונדון וטוקיו בהמשך ונקנה להפצה ע"י חברת האחים ויינסטיין. העלילה מבוססת על הרומן בעל אותו השם, של כריסטופר אישרווד, שיצא ב-1964. במרכז העלילה עומד ג'ורג' פאלקונר, פרופסור בריטי בלוס אנג'לס של שנות ה-60 , המתאבל על מותו הפתאומי של בן זוגו זה 16 שנה. אליבה דה פורד, זהו לא סרט "הומואי" אלא סיפור אנושי אוניברסלי על אהבה ואובדן.
פורד, שהיה ידוע בארוטיות של עיצוביו, עיסוק באסטטיקה ובחושניות של הגוף הנשי כמו גם הגוף גברי ובסגנון פרובוקטיבי נועז, כנראה הצליח לשחזר זאת גם בסרט שהפיק.

למעלה: "המעצב הערום" Tom Ford, למטה: ג'וליאן מור וקולין פרת בסרט "A Single Man"

כצפוי ממעצב שעורק לתעשיית הסרטים, היו מבקרים שסברו כי הסרט דומה לצפייה של שעה וחצי במסלול התצוגה של פורד. אחרים התרשמו מהבימוי הרגיש שלו והעיצוב הוויזואלי שהזכיר להם את הסדרה "מאד מן". ב"וראייטי" נכתב (בפלצנות מפה ועד אינסוף, כי) "כמו גרגר החול שמפרה את הפנינה, זה הגרגר הזעיר של קיטש בלבו של הסרט שהופך אותו לזוהר ומופלא, למרות חוסר השלמות שלו". ב"טיימס" נכתב כי "אין זה מפתיע שסרט הביכורים של מעצב האופנה טום פורד הוא בעל יופי עוצר נשימה. הוא חוגג את הגוף הגברי ביראת כבוד חושנית. זו עבודה של כנות רגשית ואותנטיות שמכריזה על בואו של כישרון קולנועי חדש".

מודעת פירסומת שהגה פורד לבית גוצי, דוגמה לפרובוקטיביות הבלתי מרוסנת חנטולת ההתנצלויות שאפינה את המעצב.
אנו בעיצומה של תקופה בה סרטים עם זיקה לתחום האופנה מוצאים את דרכם לאקרנים בצורה תכופה ביותר. הציבור מגלה עניין רב בעולם העיצוב עצמו, האסטטיקה שבו או בתככים, במזימות במניפולציות ובדמויות הציבעוניות או המעמד העומדים מאחוריו.
עם סטנדרטים גבוהים לאסטטיקה כמו אלה של פורד, אפשר לראותו כיצירת אומנות על סרט נע עם פס קול, גם אם העלילה לא תהיה כל כך מרתקת זהו בהחלט יותר מסתם עוד סרט לצפות לו.

יום שלישי, 22 בספטמבר 2009

Christopher Kane creates wonders again!

הקולקציה שהציג קריסטופר קיין התאפיינה בסילואטה חדשה שהעניק לבגדיו: ארוכה יותר, משוחררת, חופשית, מתוקה, נשית ומתנזרת יותר מאשר הגזרות שאיפינו אותו והביאו לו תהילה.
במבט הראשון, בד משבצות כחול, ורוד שוקולד ובז, שאיפיין את כל דיגמי הקולקציה ושולב לאורכה כחוט השני העניק תחושת פשטות וסתמיות לבגדים, אך בהתבוננות ארוכה יותר, לא ניתן היה להתעלם מהתחכום שבגזרות, האפקטים שהצליח ליצור המעצב עם דגמיו ובחדשניות שלהם. היו אלה בגדים הולמים וראויים להילבש לטקסי יום ראשון בכנסיה או לברבקיו אמריקאי אמיתי (האם זו אחת מהשפעותיה של הגברת הראשונה של USA?).
בקולקציה בלטו משחקי השקיפות, חצאיות פליסה, שסעים עמוקים בחזית ובצידי החצאיות, עיטורי פרחים ויקטוריאנים רקומים על טול ואבנים נוצצות. אורך החצאיות היה בגובה הברך, בניגוד למה שאיפיין את עיצוביו של קיין בעבר, או האורך שנשמר בגדר קונצנזוס בשבוע האופנה בניו יורק. גם קיין, כמו מעצבים בריטים רבים אחרים התמקד הפעם באזור החזה והדגיש אותו על ידי קונטור וברזלים המזכירים חזייה. אני חייב לציין, שהבגדים ניראו הרבה יותר טוב על בוידאו, מאשר בתמונות הסטילס.
בקהל ישבו סר. פיליפ גרין, הבעלים של TopShop ונותן החסות\המימון לתצוגה זו ארין אוקונר, הסופר מודל הבריטית ודונטלה ורסצה (קריבטופר קיין היה שותף בעיצב קולקצית האקססוריז וחלק מהבגדים עבור מותג הבת של ורסצה: ורסוס- שדונטלה עצמה החלה כמעצבת הראשית של קו זה כאשר אחיאה ג'יאני ז"ל עוד היה בחיים).
אפילו אנה וינטור, ישבה בשורה הראשונה ומשכה את כל הפלשים, לבושה במעיל מעור נחש, של פראדה כנראה. 2007, היתה הפעם האחרונה שוינטור כיבדה את לונדון בנוכחותה. היה זה בשורה הראשונה בתצוגתו של גרת' פיו, שמאז נסק והצליח לעין שיעור. וינטור ידועה בחיבתה למעצבים צעירים ומרגשים, את מי תגלה הפעם? נחכה וראה.

Jeremy Scott Rocks!Literally!

אם כבר בפלינסטונס עסקינן, אי אפשר להתעלם מתצוגתו של ג'רמי סקוט. את הקולקציה שהציג, ניתן לתאר כמפגן ראווה של מחסן תחפושות. (נישבע לכם, התצודה הזו התרחשה היום בשעה 10 בבוקר, לא ידעתי עליה כשכתבתי את הפוסט הקודם...). תקופת האבן ודמותה של ווילמה ופרד קדמוני זכו לתחייה מחודשת: באופן בנאלי, ישיר ונטול רמיזות- סקוט העלה על המסלול דוגמנים ודוגמניות לבושים בדים בצבעי צהוב ניאון, כתום, ירוק או ורוד שעליהם הדפסי חברבורות ואימרת זיגזג בקצה השמלות הקצרצרות או מחוחים ובגדי ים סקסים- "חייתיים". ממש כמו בסרט מצויר.
אחת הדוגמניות אפילו עלתה לבושה בבגד גוף כתום עם הדפס מנומר וזנב שהוצמד לישבנה- מה שיצר את מראה הטיגריס שאופו נהג פרד קדמוני להשליך מחוץ לבית האבן שלו ושל אשתו. פרוות ציבעוניות, ג'ינס ועור שנראו כאילו קרועים לגזרים הוסיפו לתצוגה ההומוריסטית והמשעשעת הזו. נעלי ספורט צבעוניות עם כנפים שנראו ככנפי פרפר-אותן נעלו הדוגמנים הדגישו את העובדה שאפשר להמריא רחוק מאוד על כנפי הדמיון. עצמות פלסטיק שולבו בתסרוקות ובנעלי עקב תואמות. חוש ההומור והיצירתיות הבילתי נילאים של המעצב חוזקו ואומתו ע"י הסיסמה שהייתה מודפסת על אחת החולצות: "Your cave or mine?".

יום שני, 21 בספטמבר 2009

כשוילמה פגשה את ורושקה.

בתצוגת האופנה של Luella Bartley, אחת מהמעצבות המוכשרות שבאימפריית התה, בלטה השפעת שנות ה60'. כן, גם גזרת הA היתה שם, אבל לא מדובר כאן בMODE פראקסלנס, אלה בגזרות נשיות ורכות יותר ודגשה ניכר על אגן הירכיים, הדפסים פירחוניים, פולקה דוטס, בדי מגבת ורפלס מנילון (כמו אלה של "ספוגי" הרחצה). שילוב מוגזם של פפיונים, בכל פינה ובכל ורסיה אפשרית, יכול היה להיות מצועצע, אך כאן, הוא נעשה עם בטעם טוב ובצורה מבוקרת. שמלות שיפט עם דוגמת לב הגזורה על החזה או חליפת חצאית ורודה שעליה רקומים עלי כותרת של ורד ופפיון שרכס את הז'קט בגובה התבור, יצרו מראה ילדותי\בובתי ותמים. גם מיני-מאוס היתה שם- שמלה שחורה עם נקודות לבנות והפפיון האדום מהוניל שעל ראשה של הדוגמנית יצרו את המראה הנ"ל.
התסרוקות יחד עם הפפיונים, הזכירו יתר על המידה את תסרוקתה של וילמה- מהפלינסטונס, והאיפור הכבד והצבעוני, יחד עם הירכיים הקרטוניות והגזרות המצועצעות של השמלות והמקטורנים בפרופורציות קנטנות, או כובע הים שעבר הסבה לכובע של שעת הקוקטיל- יצרו את הגרסה המצוירת לורושקה (אחת הדוגמניות המצליחות והמפורסמות של שנות ה60').חמוד, מקסים, מתוק (ממש כמו פלטת צבעי האדום, ורדרד, הבז' והסגלגל ששלטו בקולקציה), פואטי בדיוק מה שהינו מצפים מלואלה (שנבחרה למעצבת השנה 2009 ע"י ווג הבריטי).

יום שישי, 18 בספטמבר 2009

שנה טובה!!!

האמת, שלא התכוונתי להשאיר פוסט מיוחד לשנה החדשה, לא בדיוק ידעתי איזה תמונה לשים, ומה אני רוצה להגיד. אבל נתקלתי באוסף איגרות ה"שנה הטובה" של חיים שטייר, ונסחפתי למערבולת של סנטימנטים ונוסטלגיה קולקטיבית.
אז שתהיה לכולנו שנה טובה, מתוקה, קלה, חלקה בטוחה ושנפליג- כל אחד אל מחוז חפציו, יהיה הוא באשר יהיה.
שנה טובה!!!

אל מצולות האוקינוס

אחרי תקופה ארוכה של בצורת יובש ושיממון בבלוג הזה, הגיע לבסוף "היורה" ומעכשיו אתם יכולים לסמוך על עדכונים שוטפים ותכופים הרבה יותר.
שבוע האופנה בניורק ננעל אתמול, וצבא אנשי האופנה כבר בדרך ליעד הבא.
Proenza Schouler (מקור השם, אם במקרה תהיתם הוא שמן האמצעי של אימאותיהן של צמד המעצבים שמאחורי המותג) הציגו את הקולקציה שלהם לפני יומיים, ובחרו הפעם ללכת על מראה יותר ""Casual. משהוא צעיר, רענן ויום יומי. חצאיות עשויות מג'קט ספורטיבי הקשור על המותן, אלמנטים בהשראת תרבות הגלישה, הספורט האתגרי וסקייטינק או פעלולנות רחוב, לצד מקטורנים מחויטים. הצמד Lazaro Hernandez & Jack McCollough המשיך עם מוטיב הtie-dye שהופיע כבר בקולקציית ה resortשלהם, אבל לא היה בכך אפילו שמץ של היפיות: שמלות קוקטיל באורך ברך או חצאיות קצרות בשלל צבעים זוהרים ונאוניים. כאשר הגיעה תורן של שמלות הערב, היה נראה שהשנים לקחו אותנו אל מאבר לסך מיים הישר למעמקי מצולות האוקיינוס, כאשר העלו שמלות שדמו יותר לדגים טרופיים: כחול עמוק, כתום מטאלי, ירוק מבריק, בדי סאטן והדפסי חברבורות בגוונים טיבעיים. כל אלה השבו לשמלות מראה אקזוטי וייחודי. צבעי הכחול הכהה או צהוב הניאון של העליוניות הזכיר את חליפות הצלילה והמסכות עם השנורקל שהיו משמשות את הצוללנים אילו רצו להתבונן ביצורים הימיים שהזכירו השמלות והדוגניות שלבשו אותן. הגזרות היו קצרצרות, והיה גם שימוש במיקרו רפלס (שכבות של בד מכווץ) בחלק מהחצאיות. שילוב מעניין ויחודי של פרינג'ים או רצועות מחודדות מפלסטיק בגווני סגול וירוק, הוסיפו נוקשות, חיספוס וייחוד לבגדים. גם הנוצות וגם האלמנטים של הפלסטיק שולבו ברצועות הכתפיים ובאמרת השמלות.
הנעלים, ציבעוניות כמו הבגדים, היו עשויות רצועות עור קלועות שער הדוגמניות נראה שומנו ונפוח כאילו ישנו מס' לילות על הספסל מחוץ לאולם התצוגה. חלקן אף הסכימו לשטיפת שער בצבעים כמו סגלגל או ירקרק. נראה כי המעצבים הצעירים, רק בני 28, החליטו לוותר על המאמצים היומרניים כדי לכבוש את ליבו של הקהל הבורגני, הבוגר והמבוסס והחליטו לעצב הפעם עבור הנערה איתם הם בעצמם היו רוצים להסתובב.

ומאחר שכבר הזכרתי דגים, אז;
שנה טובה לכולם!!!