יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

חוזרים ללימודים

ה1 בספטמבר הוא אחד התאריכים האלה שנחרטים בתודעתינו ומלווים אותנו כל החיים, אפילו כאשר אין להם כל רלוונטיות לשיגרת חיינו. למרות היותי בין אלה שמתנגדים בתוקף לציון אירועים קלינדריים ולהסחפות בצרמוניות וטקסים מטופשים, אינני מצליח להשאר אדיש כלפי התאריך שסימן במשך 12 השנים הראשונות של כולנו במוסד אקדמאי- את סוף החופש ותחילת הלימודים. אצלי, הוא תמיד היה מלווה במועקה, מעיין צער על החופש שנגמר וחששות לקראת השנה שבפתח. אני זוכר שתמיד היה חסר לי עוד יום, או שבוע למרות שבפועל דיי מיציתי את כל האטרקציות שעמדו אז ברשותי.

(קלולס, עכשיו גם על המסלולים! משמאל: הסרט. מימין: Miu Miu, Moschino Cheap & Chic)


הסרט "קלולס", שחגג ביולי האחרון 15 שנה מאז יצא לראשונה לאקרנים בארה"ב, היה אחד הסרטים ששיקפו את מקום המרכזי שתופס נושא ה"לבוש" בבית הספר. הוא נתן את יריית הפתיחה לסדרות מאותו הזאנר שבאו שנים אחריו (ע"ע "גוסיפ גירל"). היה זה אחד הסרטים עם המודעות האופנתית הגבוהה ביותר ועיצוב התלבושות המוצלח ביותר באותה התקופה שלא היסס להעמיד במרכזו גם את הנושא שקרוב יותר מכל לליבה של כל מתבגרת: "אופנה". מבט רטרוספקטיבי באאוטפיטים שלבשו שר הורוויץ, דיאן דבנפורט ואמבר (שתזכר אצלי לנצח בזכות המשפט:"Chimps, I am working with chimps"), נראה כיום כדבר הכי מגוכח שאפשר לעשות בעזרת כמה פיסות בדים ומכונת תפירה. דבר שהיה רחוק מלהיות נכון בשעה שהסרט שודר, מה שמזכיר לכולנו כמה היינו תמימים... למרות שמבט לאחור, לעבר כל עשור אחר, עשוי לגרום בדיוק לאותה התחושה, אלא אם כן היא עושה קאמבק (כמו 'S60/Mad Man).

(משמאל: הפוסטר. מימין: השמלה שעיצב פרנסיסקו קוסטה לקלוין קליין. למטה: נעליים שעיצב רוברט קלג'רי בהשראת הסרט)


הסרט, שהוכתר בפי רבים כ"סרט קאלט", זיכה כמה עיצובים ממנו לאינטרפרטציה מחודשת בידי אותם הצופים הנאמנים שנהנו ממנו אז, ממש כמונו: חליפת המשבצות בגוון צהוב חלמון שלבשה שר בזמן שפטפטה בסלולרי שלה אולי עם ג'וש (או שלא), זכתה לקמבק בקולקציית הקדם קייץ של מיו מיו. המראה כל כך מדוייק, שאפילו הגרביים הגבוהות והלבנות שהופיעו בסרט המקורי, ליוו את הוורסיה העדכנית בתמונות הלוקבוק. חליפת הטרטאן בשחור ולבן, שלבשה דיאן באותו הפריים בדיוק, זכתה גם היא למחווה בחסות מוסקינו צי'פ אנד שיק. שמלת המיני האדומה והצמודה שלבשה סילברסטון לצילומי הפוסטר של הסרט, קמה גם היא לתחיה מחודשת על ידי אותו בית האופנה שיצר את הדגם המקורי, קלוין קליין, אולם במחיר גבוה בהרבה (981$). רוברט קלג'רי עיצב העונה פלטפורמות בהשראת החבורה האופנתית מהסרט ועדיין לא אמרתי אפילו מילה על ג'ק מקלאוג ולורנזו הרננדז, ל-proenza schouler כמובן, שעשו ממראה ה"הייסקול ביוטי" קריירה.

(עושה בושות...אלכסנדר וואנג, חורף 2010)


"קלולס היה הסרט ששינה את חיי", הצהיר אלכסנדר וונג ערב תצוגת קולקציית החורף שלו. ספק אם הורוויץ הייתה לובשת ולו פריט אחד מהמבחר שעיצב, אולם הכנות שבהצהרה המביכה כמו גם הכוונות הטובות, היו מספיקים כדי שתמחול לו על שקישר אותה יחד עם המפגע הנוראי שיצר. למעשה, ממש כמו הפוסט הזה, שהתחיל בתאריך שמזמן כבר אינו רלוונטי המקבל התייחסות רק בזכות סנטמנטים נוסטלגים שנותרו לי אליו- כך גם אותם מעצבים או אומנים שגדלו על "קלולס", מנסים לחזור לאותו הרגע בו הכל היה נראה פשוט יותר, העתיד היה פתוח והלב מלא בתקווה. הניסיון להגשים ולנצל את כל אותם הרעיונות וההשראה שהפיח בהם הסרט שהפך לסדרה, בעודם מתעלמים ממציאות שבה חצאיות פליסה וגרבי צמר או "מליבו ברבי" בשמלת מיני ורוד פסטלי מפלסטיק- הם פאסה-קומפוסה. מצד שני, השראה ונוסטלגיה הם שתי תחושות או חוויות פנימיות שבלעדייהן כנראה שהיה לנו מאוד קשה להתקיים. שנה טובה ושיהיה בהצלחה!

(שופינג סוער ברחובות, So 90'S! היום, הכל באניטרנט. משמאל לימין: קלולס, מוסקינו ציפ אנד שיק חורף 2010, הקמפיין האחרון של דיאנה פון פירסטנברג)

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

יומני הפילנטרופית

רובן לא עשו את כספן בעבודת כפיים, אך הן משכילות לעשות בו את השימוש הנכון. כן, הפילנטרופיות, אותן נשים שנולדו למשפחה הנכונה או נישאו לאייל נפט או ספנות מצליח וקיבלו לידן יפויי כוח לעשות בחשבונו כשלהן. אחרות, התאלמנו או התגרשו מבכיר משק זה או אחר, אולם בל נשכח את המעטות שעשו זאת בזכות עצמן.
(מימין: הפקה של ווג האמריקאי, גליון מאי, בהשראת "ניו יורק סושיאל קלאב". משמאל: ביאנקה בלטי, להרפרס בזאר ספרד, גליון ספטמבר, בהפקה השואבת השראה מהריץ ביץ')

הממון והאמצעים הם שאיפשרו להן לעסוק ולקדם את אשר הן אוהבות, בין אם זה הסיפריה הציבורית בניו יורק או האופרה של פירנצה. הן עומדות בראש עמותות המגייסות כספים עבור נזקקים או פועלות עבור מציאת תרופה למחלות חשוכות מרפה. את זכל זה הן עושות לבושות בפריטים המובחרים ביותר שניתן לרכוש בחנויות הכולבו היוקרתיות כדוגמת הרווי ניקולס בלונדון או סאקס פיפט אבניו בניו יורק. הכל נוסף כמובן לאוסף שמלות וחליפות ההוט קוטור שהן מטפחות.

(מימין לשמאל: אוסקר דלה רנטה קיץ 2011, מוסקינו ריסורט 2011, "The Chanel Suit", "חבורה עם טעם של פעם" בשנות ה60 בפאריז, The Chanel herself)

את הסיגנון אתם ודאי מכירים; חצאיות עיפאון באורך ברך או חליפות טוויד של שאנל בצבעים פאסטליים. מעילי קשמיר ברכיסה כפולה או בלאוס שיפון בצבעי אבן או משי סאטן בהדפסים צבעוניים. המתכון הוא פשוט, את הכל יש לטבל בהרבה תכשיטי חוליות מזהב, בנוסח דונטלה ורסצה או דיאן וון פירסטנברג לה. שטרן, להוסיף קורטוב נדיב של פרוות, קמצוץ פנינים ולמרחיקי הלכת, יהלומים שחורים. הדפסים מנומרים ותכשיטי הנמר של קרטייה יוסיפו חריפות מפולפלת לכל המראה.
את הכל יש להגיש בליווי נהג צמוד, משרתת, מנקה, מבשלת ועוזרת אישית, עדיף יחד עם פודל ננסי ולבנבן או דוברמן אימתני העונד קולר כסף כבד. אם כמוני, גם אתם כבר בניתם את תוכנית 3 השלבים שלכם לכיבוש "טאון האוס" בשדרה החמישית בניו יורק ויכטא על חשבון הברון, איפה תבזבזו את כספי הפילנטרופיה שלכם?

(הן אוהבות פסטלים. הצבע, לא המזט! מימין לשמאל: לואי ויטון ריסורט 2011, נינה ריצי pre fall 2010, בלומרין חורך 2009, מועדון הפילנטרופיות יצא הפעם לאירוע התרמה באחד הגנים בניו יורק)


מיקל קורס הוא אופציה ראויה לחובבי הסגנון האמריקאי הקלאסי. שפע של שמלות שיפט, מעילי פרווה ומשקפי טיסים. הוא שואב השראה מג'קי אונסיס וסגנון הפרפ עם השפעות אקזוטיות, שיבטיחו לכם מקום כבוד ברשימת המתלבשים הטובים. אוסקר דלה רנטה, יכול להיות תרגום נאמן למילים "אולד סקול גלמור", על פי המילון האופנתי של נשות המעמד הגבוה. אם ברשימת הקניות שלכם מופיעים סופרלטיבים כדוגמת איכות, אלגנטיות סולידית, טקסטורות עשירות ויופי אל זמני, דלה רנטה הוא המקום עבורכן. אם קיבלתן את התואר בתורשה מסבתא, אוסף חליפות השאנל יגיע "בילד אין" בתוך הצוואה. אם לא, אפשר תמיד לסמוך על קרל לגרפלד שידאג לאינטרפרטציה ההולמת עבור הדור המודרני. עבור חובבות השיק האירופאי, או ה"יורו טרש", כפי שיקרא בפי נשות הפנטהאוז בשדרה החמישית; ג'יבנשי, YSL, דיור, פראדה, פנדי או אזדין אליה, הן האופציות המועדפות על מנת להכנס למסיבות הקוקטייל הנכונות.

(מימן לשמאל: דולצה וגבאנה חורף 2010, לאוי חורף 2010, אוסקר דה לה רנטה, מיקל קורס, חורף 2009, דה לה רנטה 2010)


על הפיסקה המתיימרת להחזיר אותנו למציאות, אני מוותר, מתוך תקווה שכולנו נמשיך לחיות בעולם ורוד יותר, של וולה, משרתים, לנצ'ס וברנצ'ס, בוק קלבס וקלב סנדביצ'ס. כי מי יודע, אם תהיו ילדים טובים, תוכלו גם אתם לראות את.... החיים הטובים.

יום רביעי, 18 באוגוסט 2010

comfort shoes

אין ספק ש"הנעליים" תפסו מקום מרכזי באופנה בשנים האחרונות ודחקו את ה "IT BAG" מכסא מריבונותו בפינת האקססוריז. האובססיה העמוקה של נשים למנעל המוגבהה זכתה ללגיטימציה ויצאה מהארון בזכות סקס והעיר הגדולה, שהייתה לדעתי נקודת האל חזור שהפכה את "התשוקה לנעלי עקב" לטרנד שלא עוזב אותנו כבר יותר עשור.
מוקסינים, הנעל שמזוהה יותר מכל עם העם האיטלקי, לא נכנסה להיכל הקודשים של קרי ברדשו בסדרה המליצחה. גם לא לספר העיצובים של מנולו בלניק או כריסטיאן לבוטון המאמין שנעליים, נועדו לשם פיתוי ולכן הנוחות של האישה הנועלת אותן בכלל לא רלוונטית. אולם אילו מרצפות המדכרות ברחוב היו יכולות לדבר, הן היו מספרות סיפור אחר לגמרי.


(משמאל למעלה עם כיוון השעון: Miu Miu, Chloe, Car Shoes, Marc By Marc Jacobs, TopShop,Miu Miu)


עד לפני כמה שנים, אי אפשר היה לשכנעה צעירים (מתחת לגיל 40) שיש ערך אופנתי כלשהו בנעילת הנעל בעלת השוליים המוזרים והסוליה המתעקלת כלפי מעלה מאחור, לפעמים בתוספת שרוכים, בווריאציה של נעלי סירה ולעיתים עם טסלס (ציציות) בוריאציה הבריטית והאלגנטית. בעבר, המוקסינים היום יומיים יותר, שנלבשים פעמים רבות ללא גרביים (בניגוד לטרנד שהפך כאן לידוע לשמצה) היו בגדר "הורסי תאבון" עבור פשניסטות/ים רבים.
אולם היום, מדובר בנעל המוגנת בטאבו האופנתי. למעשה, הטענות ששמעתי מנשים שונות לאחרונה על כך ש"היא לא סקסית" או "מוזרה וקשה לעיכול, ולכן אני לא בטוחה אם כדאי לי לקנות" כבר ממש לא תקפות. באשר לסקסיות: יש הרבה מעבר ל"סקס" בנעל הזו, היא יוצרת מעיין מראה נון שלנטי והליכה "מתגלגלת", כמעט "פלרטטנית". אומנם היא לא מינית, אבל מלאת צ'ארם אלגנטי ואריסטוקרטי שכזה. מומלץ ביותר, לכל אותן בנות שמאסו בנעלי הבובה או לא מסוגלות ללבוש כפכפים (אם יש דברים כאלה היום, חוץ ממני).

(Rockfort boat shoes)


כדי להעמיד את הדברים על דיוקם, לא כל נעל שטוחה ללא שרוכים היא מוקסין. כולם מדברות באותה השפה, אך בעלות מאפיינים אינדיבידואלים. הוריאציות הכוללות את הלופרס, הבואוט שוז (נעלי הסירה) והסליפרס מהבד, בנוסף למוקסינים המוכרים. ולמי שעדיין נרתעת מרכישה שכזו אומר שבתרבות קניה של היום, "המאפשרת לנו לקנות נעליים כמו גרביים", כל אחד יכול להרשות לעצמו לקחת את הסיכון, לצאת מגבולות המוכר והטוב ולהתנסות בהרפתקה.

יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

אפוקליפסה עכשיו

תמונות בעלי חיים חסרי אונים משוחים בנפט או שמני מכונות הנפלטים מאוניות מסע או ניגרים אתרי קידוח בים היו ההשראה להפקת אופנה שהתפרסה על פני 24 עמודים בגיליון אוגוסט של ווג איטליה וצולמה על ידי סטיבן מיזל. השמן, הדולף מחביות דלק הנפלטות אל הים בעקבות תקלות בספינות המסע, פיצוצים באתרי קידוח או תקלות בצינורות הובלה תת קרקעיים המתנקזים אל הים, הפכו לאחד מהאסונות הסביבתיים המאיימים להשמיד מרקמים אקולוגים לאורך חופי העולם. הפטרול השומני מתפשט לעומק האוקיינוס וזוחל לכיוון החוף בעודו משמיד באופן מיידי כל דבר חי הנקרה בדרכו. השקנאים, הצבים, דגים או יונקי המיים שיתעטפו בחומר שומני זה, יראו את סופם לאחר סבל וגסיסה ממושכים.
אחד האסונות המפורסמים שמראים את אותותיהם עד היום הוא דליפת הנפט באתרי הקידוח באלסקה שהתרחשה לפני 20 שנה וממשיכה להשפיע על חיי הבר שם עד היום. באפריל האחרון, פורסם כי דליפת הפטרוליום מאסדת קידוח הנפט שבמפרץ מקסיקו גדולה יותר פי חמש מההערכות הקודמות ונובעת מליקויי בטיחות עקב חוסר נכונותה של חברת הקידוח הבריטית להשקיע את המשאבים ולעמוד בכל התקנים. רוב הגורמים המעורבים בתעשיית הנפט, ממהרים להתנער מהאחריות ומסרבים לשאת באחריות ולהשתתף במאמצים לשיקום האקולוגי, זאת למרות שפועלם מניב מיליארדי דולרים בשנה.
עולם האופנה מעולם לא ראה עצמו כמחויב לערכי מוסר או חוקי טבע. כללי אתיקה וזכיות בעלי החיים, עניינו רק קומץ קטן מהמושכים בחוטים בעסק המנציח עצמו על גבי דפי הכרומו או מסלולי התצוגות. זכויות בעלי החיים, כבודם של עובדים במפעלי טקסטיל בעולם השלישי או זכויותיהן של הדוגמניות "לבריאות"- הוקרבו על מזבח צו האופנה. לעיתים, עם שינוי המגמות והתחזיות, חזרו אותן פיגורות בולטות לנורמות ישרות יותר, אולם לא לזמן רב. התנערות מאחריות גם היא אחד המאפיינים הבולטים של הביזנס. לאומת זאת, הפרובוקציה, או ההתרסה לשמה, היו תמיד אמות הסיפים בעולם האופנה.
(מימין לשמאל: גרת' פיו, אן דמולמיסטר, ריק אוונס, בוטגה ונטה)

פני האופנה כיום מישירים מבט לכיוון מורבידי, אפל וחשוך יותר. יצירותיו של גרת' פיו וריק אוונס מדברות בעד עצמן. השימוש בעורות כהים, גזרות רדיקליות, וההגמוניה של הצבע השחור מצביעים גם הם על התופעה. ניטים קוצניים, נוצות עורב, תכשיטים עשויים שלשלאות גסות- שמככבים על מסלולי התצוגות כבר עונות, תומכים גם הם באותו הכיוון. אפוקליפסה, חורבן וכאוס הן המילים שגודשות היום את לוחות ההשראה גם בתי האופנה המוכרים בזכות אופיים הקלאסי המעודן כדוגמת פראדה,לנוון, בוטדה ונטה וכריסטיאן לבוטון.

מימין לשמאל: לנווין, YSL, ג'יבנשי, דיסקוורד)


ניסיונות לזעזע את המתבונן, לבחון את המוסכמות ולדחוק את הטעם הקולקטיבי עד הקצה הם סממנים בריאים המאפיינים יצירה טובה. אולם האסטטיקה חשובה לא פחות. אופנה יכולה להיות מפלט מנחם או אמתעי להביעה מחאה, אך תמיד מהווה מראה לתהליכים המתרחשים בחברה. המצב כלכלי מאיים וערכי מוסר לקויים המאפיינים את התקופה שבה אנו חיים מוציאם את דרכם גם הפעם אל הקולבים ומתועדים על ידי עדשת המצלמה. עושר סגנונות הלבוש שמאפיין את האופנה בימינו היא אולי העדות הטובה ביותר לבלבול הקאוטי שבו אנו חיים, אולם יתכן והעתיד נראה אופטימי ומנחם יותר. תקופות שהתאפיינו בחוסר יציבות או אי ודאות, הובילו לעשורים הזוהרים והאלגנטיים ביותר, כך שייתכן ומשתלם להתאזר בסבלנות.

יום רביעי, 4 באוגוסט 2010

שמחת כלה

במשך כמה שבועות עיני העולם כולו היו נשואות לעבר צ'לסי קלינטון ורבים היא אחוזים בסקרנות וציפייה באשר לשמלת הכלה שתבחר. טוב, אולי העיסוק בזוטות ובאינפורמציה חסרת חשיבות ונטולת תועלת היא מהפריבילגיות של חיים בעולם המערבי, הרי אפילו לא מדובר ב"סטייל אייקון" או פרסונה שלא יורדת מהכותרות, אלה סתם הבת של זה שהיה נשיא פרו ישראלי שתי קדנציות וזו שהפסידה לאחר, כהה עור. אולי הסיבה לעניין הלא פרופורציוני הזה בצ'לסי ובשמלת הכלה שלה-הוא הצורך במעט ניצוצות של זוהר ישן וטוב. הרצון לטבל את שגרת חיינו המונוטונית "והארצית" בזוהר כוכבים או רסיסי תהילה של אחרים שיסיטו את תשומת הלב מ99.95% הלחות וחום הכבשנים הלוהט.
(השמלה: "אוי הברוך", לפחות החתן כשר למהדרין!)

אך למרבה הצער, אולם לא למרבה ההפתעה, השמלה שנבחרה הייתה מאכזבת. למרות שדובר בעבר על אוסקר דה לה רנטה כמעצב המיוחל שיזכה לעצב את השמלה, הייתה זו ורה וונג שקיבלה את הכבוד. התוצאה,:"לא משהו", וזה כי אני נדיב. בעצם לא יותר מעניין משמלה שהייתה לובשת גיבורת דור נטולת קבלות או רזומה אופנתי שהוכתר בסמיכות לאירוע.
האמת, השמועות על דה לה רנטה, לא היו הגיוניות. הרי שהמעצב, יליד הרפובליקה הדומניקנית, עיצב את שמלת הכלה של ביתו של בוש, ג'ינה, ולורה ידועה כלקוחה קבועה של המעצב הנודע. יותר מזה, כאשר הצטלמה הילרי קלינטון לווג האמריקאי לפני כמה שנים, ביקשה אנה וינטור מהעצב שיואיל לתפור לה שתי חליפות, בעוד שכאשר גב' בוש זכתה למעמד, היא באה עם המלתחה שלו מהבית.

(איך אפשר להתחרות? שווה הגדלה)


ואם כבר בחתונות עסקינן, הציפייה לאירוע הזכירה לי כמה חתונות שנצרבו בתודעה הקולקטיבית ומשיכות להשרות כלות בבחירת השמלה שלהן עד היום. הראשונה, גרייס קלי, שנישאה לנסיך רניה, ב1956, לבושה בשמלה שעוצבה ע"י הלן רוס, שהיה אז המעצב הראשי של אולפני MGM. היה שם הכל: כוכבת הוליוודית אמיתית, נסיך והרבה עושר ואני מקווה שגם אושר. כשמדברים על נסיכות, אי אפשר שלא להזכיר את הנסיכה דיאנה, שנישאה לנסיך (אמא רדי מהווריד, את מגדילה לי את האוזניים) צ'רלס ב1981, בחתונה שנראה ששמו של "דיסני" היה חתום עליה. כתפיים נפוחות, טפטה משובחת שובל אימתני של 8 מטר וכתר זהב לבן משובץ יהלומים היו הפרטים שהפכו את החתונה הזו "לסיפור מהאגדות". המעטה המושלם להסתרת הבולמיה והיחסים המקרטעים של השניים, בועה מלכותית ואלגנטית שהונצחה על שלל ספלי קפה בבריטניה.


את שמלת החתונה של אודרי הפבורן (1954), עיצב בלמן, בכבודו ובעצמו, דבר שהפתיעה אותי על רקע נאמנותה להובר דה ג'יבנשי על הסט. שנה קודם לכן, נישאה ג'קי קנדי לJ.F.K בשמלת טפטה משי בצבע שנהב של אן לאוי עם מפתח רחב חושף עצמות קולר ושרשרת פנינים במראה אריסטוקראטי. כשביאנקה נישאה למיק ג'גר, היא בחרה שלא להיכנע לנוחות שבבנאליות ולבשה חליפת חצאית בעיצובו של YSL יחד עם כובע לבן ורחב שוליים מתחת להינומה. כיאה לרעיית כוכב רוק עתידית, ההתפשרות על "השכיח" לא באה בחשבון. מלניה קנוס, היא אולי לא נסיכה וגם לא כוכבת רוק, אבל גם לא בחורה מקופחת. הדוגמנית הסלובנית נישאה לדונלד טראמפ בשמלת טפט מעוטרת מקולקציית ההוט קוטור שעיצב ג'ון גליאנו לכריסטיאן דיור ב2005. מלניה נעזרה בשלי זינגר ואנדרי ליאון טלי בבחירת השמלה שבה היא הופיעה אח"כ גם בווג. השמלה עשתה היסטוריה לא רק בזכות היופי שלה אלא גם בזכות המאמצים שהושקעו כדי לנקות אותה אחרי כל ההילולות. אתם מוזמנים להתרשם.