עולמות מתנגשים

לפני מספר ימים, ביקרתי עם חברתי ספי ארליך, בלוגרית וותיקה ומוערכת, בערב הפתוח של מוזיאון תל אביב, בחסות חברת "קסטרו". עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו ואחרי התעדכנות קצרה זה בחייה של זו, התפננו לדון בעניינים אחרים שברומו של עולם. בעת שטיילנו באחד מחללי המוזיאון בו הוצגו ציורי שמן מסוגננים של שטיחים פרסיים מעוטרים באורנמנטים בצבעי אדום עז, שאלה אותי ספי אם ראיתי את הפקת האופנהשצילמו בבי"ח אברבנאל. מיד עניתי שלא תוך שאני נדהם למשמע אוזני, לא רק מהדבר עצמו אלא גם מהעובדה שלא שמעתי על כך. להגנתי אציין כי העבודה במחלקה הפסיכיאטרית לנשים בבי"ח תל השומר ב4.5 השנים האחרונות הותירה לי מעט מאוד זמן להתעסק  באופנה.

לאלו מבניכם שאינם מעודכנים, במקביל לכתיבת כתבות אופנה, סטיילינג למגזינים וניהול בלוג זה, הספקתי לסיים 7 שנות לימודי רפואה. בדיוק לפני כחודש סיימתי עוד 4.5 שנות התמחות בפסיכיאטריה. עכשיו, אני רופא מומחה, מתפקד כסגן מנהל מחלקה פסיכיאטריה א' בביה"ח תל השומר, שהפכה להיות חלק מרכזי בחיים שלי, ובלית ברירה, הותירה מעט זמן ופנאי רוחני או נפשי לנבירה בחדשות, תמונות, סרטונים ושאר ירקות אופנתיים, בטח שלא כתיבה על אופנה.

אבל דווקא הסיפור על הפקת אופנה בבי"ח פסיכיאטרי, לכאורה מקום שבו נפגשים שני עולמות בהם עסקתי בשנים האחרונות, הותיר אותי מזועזע. כיצד הסכימו הרופאים שאמורים לטפל במסירות ולשמור על המקום המרפא אליו פונים אנשים בעיתות המצוקה והמשבר הגדולות בחייהם? מדוע הסכימו נציגי משרד הבריאות להפוך מקום אישי ופרטי כל כך עבור מטופלים רבים לשטח הפקר המופקד בידי אנשים זרים במטרה לקדם עניינים שטחיים? כיצד ניתן להפקיע מחלקה פסיכיאטרית, המגלמת בחובה כל כך הרבה משמעויות, לרוב כואבות, עבור כל כך הרבה אנשים לטובת שימוש ציני וקידום בגדים? מדוע להפוך מסגרת טיפולית ללא יותר מאשר תפאורה סטרילית עבור מגזין אופנה אינטרנטי קיקיוני?

במהלך ההתמחות שלי במחלקה הפסיכיאטרית, נחשפתי לאינספור סיפורים כואבים של מטופלות (ומטופלים), ראיתי את הסבל שבהתמודדות על מחלתם, המצוקה שכרוכה באובדן החופש וצורך לשהות במחלקה פסיכיאטרית סגורה, המחירים שגובה האשפוז הפסיכיאטרי, המשברים שנגררים לאחריו והשיקום הארוך והסיזיפי שנדרש לאחר סופו. אינני מבין כיצד ניתן לעשות שימוש כה ציני במקום כל כך טהור עבור המטופלים שלי וכיצד הסכימו אנשי משרד הבריאות ובית החולים לתת לכך יד. יתכן וראו בכך דרך לגיטימית "להנגיש" את ביה"ח הידוע לשמצה לציבור הרחב ולהפוך אותו ל"אופנתי". בתקציר ההפקה נכתב כי ההפקה היא מחווה "לאנשים השקופים". אבל הם אינם נראים בה כפי שהיא איננה רואה אותם, רק הופכת את אתר הטיפול בהם לתפאורה עבור תיעוד בגדים, פרפראזה דהויה ולא מוצלחת.

Nadja Auermann By Helmut Newton 

אופנה חיה וניזונה מניגודים. אופנה טובה היא אופנה הבועטת בטאבו, מאתגרת את המוסכמות ומאפשרת חשיבה מחדש על כל מה שהיה נראה לנו "מובן מאליו". אני עצמי מעריץ גדול של אופנה פרובוקטיבית, אדג'ית, שנויה במחלוקת ואוונגרדית. אני מתרגש כל פעם מחדש מצילומים הפרובוקטיביים של הלמונט ניוטון, שהפך קביים ואיברים תותבים לאירוטיים יותר ממה שניתן היה לדמיין, או מהפקות של קרין רויטפלד, שהפכה נושאים כמו פרווה או הסרט "שוער הלילה" (שעוסק במערכת יחסים בין ניצולת שואה לשובה שלה) להשראה עבור אין ספור הפקות אופנה בעשר השנים בהן ערכה את ווג פריז (2001-2011). ולמרות זאת אינני מצליח להבין ולהתחבר לרעיון, לא פחות משאינני מתחבר לביצוע.

Right: Crystal Renn by Tom Ford styled by Carine Roitfeld for Vogue Paris December 2010 / January

Left: Raquel Zimmermann by Mario Testino for Vogue Paris, August 2008

באופנה, כמו באופנה, שלא כמו בפרובוקציה לשם פרובוקציה, האסתטיקה הגבוהה, איכות הצילום, הדיוק בבחירת הדוגמניות ובסטיילינג של הבגדים, בעלי השפעה מכרעת - לא פחות מאשר הקונספט. אולם בהפקה הנידונה, גם עינו של הצופה הפחות מיומן תוכל לזהות כי גם מבחינה אסטטית, סגנונית ועיצובית, מדובר בכישלון חרוץ! הסטיילינג גרוע, הבגדים פשוטים, חלקם מקומטים, חסרי מעוף או השראה, השיער שטוח, כמו הבעות הפנים של הדוגמנית שתועדה באופן כושל בקומפוזיציה ובצילום חובבני – כל אלה הפכו מה שנדמה היה כרעיון טוב לכישלון חרוץ לא רק במובן הקונספטואלי אלא גם על פי אמות המידה האופנתיות.

יתכן והמעורבות הרגשית שלי בנושא היא שמעוררת אצלי את הסלידה הרבה להפקה זו גם אם נניח את העובדה שמדובר בהפקה גרועה. יתכן כי בנקודה הזו שבה עולמות נפגשים, עשוי להתרחש פיצוץ. אבל דווקא בגלל שגם אני לעיתים חטאתי בזמנו בציניות וחוסר רגישות כאשר אני דן בנושאים שונים ושנויים במחלוקת הקשורים לאופנה (כדוגמת משקל גוף, מחירי פריטים בעולם האופנה, שימוש בפרווה, אופנה מתקלה או מחזור ועוד), אני חושב שהמחשבה על ההפקה הזו הדגישה בפני עד כמה חשוב לשמור על רגישות בדיון האופנתי בסוגיות פחות אופנתיות.

*במידה ואתם זקוקים להתייעצות או עזרה מקצועית, הפעם לא בתחום האופנתי, אלא הפסיכיאטרי והנפשי, תוכלו למצוא את פרטי ההתקשרות איתי באתר החדש שלי: www.drfurman.co.il.