הקולקציה שהציג אלקסנדר מקווין עלתה על כל הציפיות והייתה עוצרת נשימה. המעצב שהספיק למרוד בכל המוסכמות והשאיר רבבות של פיות פתוחים בקולקציות העבר שלו הצליח לעשות זאת שוב, והפעם, אפילו טוב יותר. קולקציה של שמלות מפוסלות ומעוצבות עם גזרות זוויתיות והדפסים קולידוסקופים בעיבוד מחשב, צורות גרפיות של לטאות, נחשים, גלגלות וחרקים בגווני כחול, חום ירוק וצהוב איפינו את הקולקציה. מעבר מהיבשה- שהתאפיינה בדפסים שדמו לבע"ח דו חיים, זוחלים או דינוזאורים ועברה של מצולות האוקיינוס בהדפסים של דגים, תמנונים ושמלות ניילון הנתמכות טייל שהזכירו קרחונים ומים כחולים. היו גם שמלות מגומי וחליפות צלילה מצופות אבנים נוצצות, הולוגרפיות, שמלות שהזכירו מדוזות או קשקוש אלקטרוני תלת מימדי על המחשב. ברקע, על מסך אלקטרוני ענק הוקרנו תמונות שצילמו שני רובוטי מסיבים הניצבים ונעים על מסילות בשני צידי המסלול ועוד כ 6 מצלמות. 
הנושא שמעסיק את מקווין לאחרונה הוא איכות הסביבה, האקולוגיה ועתידו הירוק של כדור הארץ. זיהום, ערמות הפסולת המצטברת כמו גם הכחדת מינים של בע"ח. כל אלה, זכו לייצוג בקולקציות החורף והקיץ האחרונות של מקווין. כעט ניגש המעצב לעניין המסת הקקרחונים, התחממות כדור הארץ וזיהום האוקינוסים. אחת מההשראות לקולקציה הייתה התיאוריה הדרויניסטית של מוצא המינים (שגילוי שלד אדם לאחרונה הביא להטלת ספק בנכונותה). הסיפור שסיפר מקווין בקולקציה עוסק באישה העוברת מטמורפוזה ליצור מימי וכך מקבלת חזרה את השליטה בכדור הארץ (דרך אגב, בכתבה במוסף "7 ימים" השבוע, הובאו הנחות, סברות ומחקרים על כך שעתיד האנושות והמדע שוכן במצולות- מקור לאנטיביוטיקה וכו', מעניין...). 
אומנם הבגדים היו אוונגרדים ומיוחדים- הכוכבים האמיתיים של הקולקציה היו נעלים מרקיעות שחקים מעור פיתון או מעוטרות קריסטלים, שהיו בעלות צורה לא שגרתית שדמתה לכף רגלו של זוחל, פיל או חייזר מימי: עקב עם קשת קעורה בגב הנעל וללא אזכור לאצבעות. דגם אחר של נעליים היה כל כך מפוסל ופיתולי, ממש בדמות שלד של דינוזאור. 
שערן של הדוגמניות היה אסוף לשני חרוטים או שני תלים גבוהים עם או בלי צמות בצידיהם. חלק מהדוגמניות היו מאופרות בצבעים מטאליים מבריקים ולחלקן הדביקו תוספת זוויתית ומפוסלת של עצמות לחיים שיצרו מראה חייזרי. המוזיקה השתנתה ממוזיקה קצבית בעלת גוון דתי, לרשרושי מים וצלילי מובייל עד לנשימות, שאיפות ודפיקות לב שנראו כאילו בקעו ממסכת צלילה או כאלה הנוצרים באופן מלאכותי במכונת הנשמה, היה לה גוון חוצני שכזה.
ג'ון גליאנו כינה את הקולקצייה: ""‘cabine’ fever.חצאיות שנלבשו עם חזיות מעוצבות למשעי בגוון גוף, ז'קטים עם מחוחים וביריות או תחתוני תחרה פריזאים שחורים. אפילו שמלת הנשף הוורודה כללה שסע עמוק בחלקה התחתון מבעדו הציצו לבניה של הדוגמנית. 
השימוש בלבנים המחטבים ובמחוכים שימש את גליאנו בצורה דיי מתוחכמת כדי להדגיש את צורת "שעון החול" המאפיינת את עיצוביו האייקונים של דיור וה- "New Look" שהמציא. גליאנו יצר קונטרסט חד בין העדינות של חזיות בצבע הבז' או תחתוני התחרה השחורים לבין עיצובי הבגדים הכוחניים והגזרות החדות בצבעים אלקטריים. הקולקציה לא העבירה תחושה גסה או וולגרית, הזונות שאפינו קולקציות עבר של גליאנו- נשארו הפעם בבית. 
התצוגה נפתחה בז'קט "bar" אייקוני של דיור בצבע מגנטה עם עיטורי פרחים ואבנים יקרות, מהודק בחגורת מותן. מעיל סגול או שמלת קלוש מצמר בצבע כתום עם אימרה מעוטרת פרחים, לצד שמלות שיישבו הדוקות על הגוף בפוקסיה ואדום או הדפסי חיות. חצאיות פליסה קלילות, שמלות וז'קטים מבדי רשת מנוקדים וטול על גבי מחטבים או חזיות ומחוחים הוצגו גם הפעם- כהרגלו של גליאנו. ז'קט צהוב עם עיטורי פרחים לבנים בסגנון לואי ה14 מצא חן העני במיוחד, כמו גם שילוב של בד רשת מנוקד מעל דש של מקטורן אפור שהיה מהודק על מותנה של הדוגמנית בחגורת לק שחורה. 
ההלבשה התחתונה פלשה גם לעיצובי הנעליים- הרצועות עוצבו בהשראת הביריות וכתפיות של חזיות. שאפו, לסטפאן ג'ונס על הכובעים המדהימים! לא ציפיתי לפחות מזה.