כמו שקית הפתעות.

השנה, יתלו נשות ארה"ב את הנעליים הללו מעל האח. כמיטב המסורת, ליד הגרביים האדומות של ילדיהן (ואולי גרבי הספורט של הבעלים שלהן).
העולם הנוצרי חוגג את חג המולד, ולא נראה לי שיש פריט יותר טוב מלשלב את מסורת המתנות ותלית הגרבים מעל האח מאשר הטרנד החדש בתחום ההנעלה.

משמאל למעלה, בכיוון השעון: באלי, נינה ריצי, נינה ריצי, דולצה וגבנה.

זן חדש בממלכת הנעליים, הולד בעונת התצוגות האחרונה לקיץ 2010: מגפונים עם גרביונים או גרביים של ממש וכיווץ בקצהן. אולי זו התשובה לגרביים הנגרבות מתחת לנעלי העקב (שכבר סיפרתי לכם שזה הולך להיות טרנד בולט בקיץ הבא) ואולי זה רק דור חדש של המגפונים נטולי החותם, שאני אישית ממש לא מתחבר אליהם.
הנעל, כשלעצמה נראית קצת מוזר, פתוחה באצבעות, בד רשת או קטיפה שחונק את כף הרגל והכיווץ הזה ליד הקרסול שמסכן את הנועלת אותן בהערות כמו "לא, יש לה סתם קרסוליים נפוחים ובצקתיים".

האופציה המועדפת עלי מבין הנ"ל היא זו של נינה ריצי. התחרה העדינה והנשית, העקב הויקטוריאני המעוקל, סרט הקטיפה העדין והרומנטי והעובדה שקצות האצבעות נותרות מוגנות בבטחה.
לשאר העיצובים כנרא יקח לי זמן להתרגל!

Merry Christmas!

Top accessories- spring 2010

הקולקציה האחרונה של אלבר אלבז ל"לנוון" הייתה מוצלחת כמו תמיד. אקלקטית, רומנטית ונשית, ומלאת שיק. הכל בסגנון פריסאי, למרות שההשראה לקולקציה השנה הייתה "הנשים הארגנטינאיות והטאנגו" שהפרו את יצירתיותו העונה בעקבות טיול שלו באמריקה הדרומית, כך הסביר אלבר אלבז מאחורי הקלעים בתצוגה. השפעות רב תרבותיות ואקזוטיות נראו לאורך כל הקולקציה. האישה של לנוון בעונה הבאה היא אישה אינטליגנטית, משכילה, רב תרבותית, בעלת טעם וסגנון אישי, חובבת טיולים בעולם ושואבת מכל תרבות השראה בבגדיה. כך, בלטו בקולקציה העיטורים והמתכות הגסות ששולבו בשמלות נשיות מסאטן או קרפ. אותי אישית, כבשו כבר מהמבט הראשון הנעליים שלרגלי הדוגמניות. אלבז הצליח לשלב בצורה כל כך יפה ומושלמת תכשיטים במקום כל כך לא צפוי- כף הרגל. שלשלאות זהב נכרכו סביב הקרסול או חיברו בין הרצועה לחרטום הנעל. אלבז, ששילב בעבר אבנים יקרות או דוגמאות חרוזים בנעלים שייצר, הצליח גם הפעם להפוך את האביזר הנחשק ביותר כיום- הנעל- לנחשק עוד יותר. גם עיצוב הנעליים עצמן היה אטרקטיבי בזכות עצמו: עקבים גבוהים ומעוקלים יצרו סילואטה סקסית וגבוה, חלק מהעקבים נראו כאילו היו שבורים ועקומים. רצועת עור חום הנרכסת בעזרת אבזם גס יצרה את החספוס ששבר את המתיקות והעדינות הנשית. כל צעד של הדוגמניות צעק" יחי האובססיה הבריאה לנעליים".
וכאשר יש כאלה נעלים מושלמות לא צריך באמת יותר משמלה שחורה, פשוטה באשר תהיה, כל עוד תאבזרו אותה בזוג עגילים עם אבני קוורץ ענקיות בצבעים רכים או פסטלים כמו אלה של Philippe Ferrandis (עגילי זכוכית), או ענק זהב והקריסטלים שקופים כמו זה של Janis by Janis Savitt.

Those shoes will knock your socks off, or not...

תמיד סלדתי מהמראה של גבר המתהלך בסנדלים עם גרביים. אני יודע בדיוק איך להסביר את זה, אבל אני חושש שמה זה ישמע יותר מידי גזעני... פשוט המראה הזה נראה לי כל כך רוסי, שלא יכולתי לסבול אותו. לא רק שזה רוסי, זה גם כל כך דבילי בעני, כל כך לא פונקציונאלי ולא פרקטי. ההיגיון הלוגי שלי אומר שאנשים לובשים סנדלים בקיץ: כשחם. ואם חם, למה לאבד את היתרון הגדול של הסנדלים: "4 כיווני אויר ומרפסת שמש שפונה למזרח" ולחנוק הכל בגרביים. ואם כבר גרביים- גרבי צמר? ספורט? ולאיזה גובה יש לגרוב אותן? מתוחות עד הברך? להשראירן בצורה מרושלת סביב הקרסול? (משמאל לימין בכיוון השעון:Marni, Givanchy, Dior, Dolce&Gabbana, Celine)

בכל אופן, קבוצה רצינית של מעצבים כנראה לא מסכימה איתי, ובחודש האופנה האחרון כתשו את המסלולים סנדלים עם גרביים. מצמר, לורקס, תחרה או רשת, שחורות או צבעוניות; היה שם מכל הסגנונות.
חלק מהמעצבים הפכו את הגרב לחלק בלתי נפרד מהנעל כמו בברברי או ג'ינשי.

(משמאל לימין: Burberry, A.F Vandevorst, Rochas)

אחרים התאימו את הגרב לנעלי ה"pip-toe" האופנתיות כמו שעשו דולצה וגבנה או קריסטופר ביילי לברברי כאשר הורידו את החלק שמכסה את קצות האצבעות. אצל ז'אן פול גוטייה אזור אטום יותר על הגרביון יצר השליה של גרביים וביריות. ז'אן זאק דה קסטלבלזק אפילו הוסיף את אותן רצועות עור המשמשות את הבריטים לשמור על גרבים מתוחות באזור שרירי התאומים.
התוצאה המרהיבה ביותר נזקפת לA.F. Vandevorst , שהציגו העונה נעלי סאטן בצבע ורוד בהיר או עתיק וגם בצבע גוף ועליהם גרבו גרביונים. כך נוצרה אשליה של "עירום", כאילו הנעל היא חלק מהגוף או מראה "מחוק" שכזה, כאילו הדוגמנית הולכת כל קצות העקבים. את הרעיון, המראה והביצוע כאן: אהבתי.

ברבי, נעלי עקב, פמיניזם ומה שבנהם.

(בובות ברבי בעיצוב קריסטיאן דיור וורסצה)

לאחרונה פורסמה הידיעה כי בובת הברבי סופגת ביקורת חדשה מפי כריסטיאן לובוטין שהתבקש לעצב שלוש ברביות חדשות טוען שקרסוליה של הבובה "שמנים מידי". אין לי מקורות מהימנים, אבל אני דיי בטוח שהחברה עצמה היא זו שפרסמה את הידיעה הזו. שכן כולנו יודעים שהיא תעורר את גל התגובות של ארגוני הבריאות, התנועות הפמיניסטיות, ארגוני זכויות הילדים, ארגונים אנטי אנורקסים ועוד רבים אחרים.
אינני מבין מה הפליאה וההתרעמות מהערתו של מר. לבוטון. דעתו אינה יוצאת דופן, ולמעשה הוא משקף את ה"קול הקולקטיבי" של החברה שלנו שסוגדת ליופי, נעורים ורזון. אם אנו הצרכנים במקום לדבר, היינו נמנעים מקנית הבובות ומקבלים את אידיאל הגוף הבריא יותר, חברת מטאל הייתה מישרת קו ומוציאה בובות שנראות בהתאם. אך אין זה מספיק להסתפק באמירות צדקניות וצקצוקי לשון.
החברה שלנו ממשיכה לראות באישה אוביקט מיני, ולראיה הן נעלי העקב של לבוטון, שצוטט אומר כי הנעליים שלו לא נועדו להליכה או לנוחות, הן נועדו לשם פיתוי. הוא הוסיף כי מי שמעוניינת בנוחות, שתקנה נעלי ספורט.
לפי הידוע לי, הנעליים שלו נמכרות עדיין בטרוף, ובואו נודה בזה, כולנו הינו מוכרים את נשמתנו לשטן כדי לקבל זוג כזה עם סוליה אדומה.

נעלי ברבי, והנעליים שעיצב קרוסטיאן לבוטון לכבוד חגיגות ה50 לברבי בצבע "ברבי" של פנטון".

ועוד עניין:
לאחרונה יצא סיפרו של חוקר העיצוב הבריטי סטיוון ביילי העוסק באישה כמוצר עיצובי, אצו רצו להם ארגוני הפמניסטיות וגינו את הספר ואת מחברו. בכתבה ל יובל סער ל,גלריה של "הארץ" (קישור ) טען העורך בין השאר כי הציג רק עובדות ושאלה היוצאים נגדו לא טרחו לקרוא את הספר. הקטנוניות שבטענותיהן וחוסר הפתיחות לקבל רעיונות מופשטים יותר מאירה אותן באור פרימיטיבית. הומור הוא דרך מצוינת להתמודד עם דברים קשים באמת, יותר מפאסיביות אגרסיבית שנחשבת לפרימיטיבית ונחותה. המסקנות שמסיק כל אדם המתבונן באומנות נובעות מעולמו הפנימי והרוחני ומשקפים אותו. התבוננות בהתעללות והפיכת גוף האישה לחפץ שניתן לפיסול, עיצוב ושליטה ע"י מחוחים, נעלי עקב חזיות או גלולות- שרובם הומצאו ונוצרו ע"י גברים, היא הקרה בעיוות שבכך, ולא הצדקתו.
ולסיום, עיניין קטן על נעלי עקב: הרבה תיאוריות נכתבו על מקום נעלי העקב והתפקיד שהן ממלאות אצל האישה. המעניינות שבהן הן שנעלי העקב מייצגות את "קינאת הפין" של האישה בגבר, בעזרתן האשה מנסה להיות גבוה וזקופה יותר כמוהו (בטח נכתבה על ידי מי אם לא, גבר). תיאוריה נוספת מתבססת על כך שאצל הפרימטים, הישבן הוא איבר מיני. הליכה על נעלי עקב דורשת הקשתה של הגב ולכן הבלטה של הישבן וכך עירור המיניות, משיכה וחשק אצל הגבר הניאנדרטלי הצופה בה. העקבים גם דורשים שיווי משקל והנעת האגן, והאגדה מספרת כי מרלין מונרו הייתה מזמינה את נעלי העקב שנועלת כאשר בין עקביה יש הבדל של סנטימטר כדי שתדדה וכך תנועות עכוזה יודגשו.
אז כאשר נשים חושקות ומביעות את הדחף שלהן לנעול את נעלי העקב הן בעצם משתתפות בכל הסיפור השוביניסטי והופכות לכנועות. העניין כל כך עמוק, שנשים בטוחות ואף יצהירו בגלוי שזהו רצונן החופשי לנעול נעלי עקב ולסבול. באמת?!

עשן מכפות הרגליים...

בולנטינו שמרו על אותו הקונספט כמו גם על הקו הנשי והרך עם תוספת ה-"edge " ואפלוליות שאפינו את קולקציית ההוט קוטור (שהציג מותג לפני כ 4 חודשים). שיפון, תחרות, טול חצי שקוף, רפלס ופלטת צבעים עדינים עם נגיעות מעושנות כמו ורוד עתיק, לילך אפרפר, וצהוב לימון מאובק ולא מעט שחור. אדום, לא היה שם, בניגוד לקולקציות של ולנטינו שהשמלה האדומה הקלאסית הפכה להיות מזוהה איתו יותר מכל. רעיונות כמו הנשיות הגסה או הרכות האפלולית שניסו ליצור צוות המעצבים מיוצגים בצורה טובה ביותר באמצעות שמלות עור שנחתכו בליזר על מנת ליצור מראה תחרה ורפלס העשוי מרצועות עור ושיפון שתרמו גם הם למימוש אותו הרעיון. הקולקציה נראתה כאילו המתבונן צופה בה מבעד למסך של ערפל- מעושנת, אפלולית ומסתורית. המעצבים Grazia Chiuri and Pier Paolo Piccioli שירשו את מקומו של מייסד המותג, עבדו קודם לכן כמעצבי האקססוריז שלו. ואולי לא בכדי, הכוכבים של הקולקציה הזו היו הנעלים המיוחדות שעלו על המסלול. את הנעליים עיצב פיליפ טרייסי, שהיה אמון על עיצוב הכובעים (או יותר נכון הhead pieces) לקולקציית הקוטור ועשה זאת בהצלחה יתרה. זו הפעם הראשונה שהכובען המפורסם מעצב נעלים וההתרגשות הייתה רבה בהתאם. התחרה הייתה החומר העיקרי ואיתו שולבו סרטי סאטן ועור. בחלק מהדגמים את העקב המשיכה מעין להבת תחרה או רשת, ובדגמים אחרים היו סרטים הקשורים לפפיון על העקב.

שיגעון הנעליים...מיצר נעליים שיגעון!

טרוף הנעליים, נעליים מטורפות...אפשר למצוא אין סוף משחקי מילים. דבר אחד בטוח: נראה שבתקופה האחרונה הנעליים תפסו את מקומו של "ה"תיק ((The "it" bag והפכו ליותר מאביזר אופנה, אלא לסמל סטטוס ופריט אופנה המהוה נתיב לביטוי עצמי. המעצבים הגדולים וחברות המותרות והיוקרה מציגים דגמים חדשניים, אוונגרדים ומעניינים של נעליים, ונראה שהשוק הזה הולך וגדל. בד ובד התיקים, שקיבלו העבר את רוב תשומת הלב, הופכים לסולידים ופשוטים יותר.

נעליים- שלבשו נשים בשבוע האופנה בפריס. (משמאל,עם כיוון השעון: כריסטיאן לבוון לרודארטי, בלנסיאגה, לואי ויטון, קריסטופר קיין)

מתוך התצוגה של "Lanvi" קיץ 2009

נעליים של לואי ויטון, פראדה ומיו מיו.

נעלים של פראדה לקיץ 2009. אנקדוטה קטנה: בתצוגה האחרונה של פראדה הדוגמניות נאלצו להתהלך על עקבי "גורדי השחקים" הללו, ולמרות שמדובר בדוגמניות המנוסות והמובילות ביותר, לא היתה כמעט דוגמנית אחת שלא מעדה, החליקה, דידאה או פלה על המסלול. מוצ'יה פראדה הבטיחה בתגובה שהגירסה של נעלים אלה שתגיע לחנויות בעוד כ5 חודשים תהיה עם עקב נמוך יותר. היא עצמה תלתה את האשמה בגרביים הקטנות שגרמו להחלקה (הרעיון דווקה די מגניב, מחליפים רק גרב, ומקבלים נעל שונה לגמרי, ובטח אפשר ללכת גם בלי).


עוד נעלים מNet A Porter כריסטיאן לבוטון, ג'וזפה זנוטי, דיסקורד, זנוטי, רוברטו קואלי, פיר הרדי, רופרט סנדרסון.

נעלים סולידיות של מיקל קורס חורף 2008-2009

צידי טרנדים...

נעליים "מתוכשטות"-

טרנד "חם" מחודש האופנה לקיץ 2009

Lanvin

Valentino Dres Van Noter AlexanderMcqeen

Dolce&Gabana Versace ChristianLacroix