A Golden Age

פוסטר, תמונה, שיר ומחשבה.
(שמרו על ראש פתוח=>)

(תמונת מחזור. מקלאודיה שיפר ועד קייט מוס. ורסצ'ה 1994)

*כשמנסים להעלות מתהום הנשייה זכרונות על עידן "הגלאמזונות", אי אפשר שלא לחשוב על Gianni Versace. ורסצ'ה, שהושפע לא מעט מהמיתולוגיה היוונית, הצליח להפוך את הדוגמניות שצעדו על המסלולים שלו ל"אלוהיות", אפילו יותר ממה שהיו לפני כן. ברוק איטלקי מהול בנובורישיות, דקדנטיות ושטחיות מתובל בקמצוץ נדיב של קריצות מיניות- הפכו לשמו הנרדף. כל אלה, השפיעו כמובן גם על "מצב הרוח האופנתי" בתקופה- פוסט "הבורגנות הדיוריסימית" פרה "הרואין שיק" של קייט מוס ו"המינימליזם" של קלוין קליין, פרה היסטורית ל"דקונסטורטיביזם" של גרת' פיו וריק אונס.

* קרלה ברוני, תצוגת האופנה של YSL לקיץ 1989. צעירה, מתוחה, תמימה. אופטימיות. גם היא הייתה "גלאמזונה" (תמונה ראשונה, במרכז). היום- ויתרה על העקבים כדי להפוך לגברת הראשונה של צרפת.

*בקליפ: מעט מידיי נשים ויותר מידיי שוטים של הזמר (שלא מעניין אף אחד). היונה של YSL גם היא הייתה שם. בזהב היא נראית הרבה יותר טוב. כמו כל דבר.

* אתמול, שמעתי מישהו מבקש לחזור על 2010 ובדיוק לפני שאמרתי לעצמי שהייתי חוזר עליה בעצמי, ירד לי האסימון. סירבתי ליפול לפח הנוסטלגיה והחלטתי להשאיר את הטוב שהיה במקומו ולחשוב על הטוב שיהיה. לפני 12 חודשים, הייתה לי מין הרגשה משונה שהינה; "זה הולך להיות העשור שלי", 2010 הצטיירה לי כשנה מדהימה עוד לפני שהחלה. וכך גם היה. אבל השנה, כלומר ביום האחרון של שנה שעברה, הרגשתי רק תוגה. שאלתי את עצמי האם כך ארגיש כך כל השנה?
התשובה הייתה כמובן שלא, זה לא יכול להיות.

תהיה לנו שנה "זהב"! וגם אם לא, אנחנו נדאג שזה בדיוק מה שהיא תהיה...

NOTE:
הנקודות לא כל כך רופפות כפי שהן נראות...נשאר רק לחבר אותן.

לחגוג את האהבה לאופנה.

מגוכך, וולגרי, גרוטסקי אבל מ-ד-ה-י-ם, הן המילים העולות במוחי אחרי צפיה בתמונות התצוגה של Jeremy Scottלחורף הבא, שנערכה אתמול בניו יורק. סקוט, יצר קולקציה שהכילה אזכורים לרבים ממעצבי האופנה בעלי השמות הגדולים. אפשר לומר, שממש לכבוד חג האהבה, שנחגג בתחילת השבוע, המעצב תפר קולקציה מיוחדת לאוהבי אופנה.
בקולקציה: מעילי הפרווה עם בשילוב עור וסרט קשירה או שמלה עם פפיון ענק מאחור וכמובן הסמוקינג, דגמים איקונים המזוהים עםYSL, קריסטלים ציבעוניים הודבקו בגסות למגפיים שתיפסו אל מעל הברך ודוגמאות צלב צבעוני היו המוטיבים שיצרו את הקונוטציה לאלה שעיצב קרל לגרפלד לשאנל בשנות השמונים- תחילת התשעים. חזיית החרוטים של ג'אן פול גוטיה גם היא זכתה לכבוד הראוי לה כמו גם דוגמאות של ויטראזים, דסקיות זהב שהודבקו על בגדים, צלבים על בד קטיפה ופריטי עור רבים היו האלמנטים שבהשראת גיאני ורסצ'ה המנוח.גם דוגמאות של צלליות נשים שנראו כאילו נחתכו ממגזין, עשויות קרטון בקנה מידה אמיתי של דוגמנית שולבו בחגורות הדוגמניות.
למרות כל השמות הגדולים, ש"רוחם" עלתה בין שורות הקולקציה, היה בה גם יצירתיות, חדשניות, הומור ורוח טובה המאפינים את יצירותיו של המעצב הוירטואוז הזה. אהבה אמיתית לאופנה, היתה עמוד התווך של הקולקציה. ואם האמירה היתה לא מספיק ברורה, המילים "Fashion" או " "Style" היתה שרוגה על שמלות העטלף בקולקציה ונגלתה כאשר הדוגמנית פרשה את ידיה. (ורסצה, קרל לגרפלד, שאנל, גוטיה ועוד זכו למחווה יצירתית)

הדפס של כרטיסי אשראי מוזהבים על שמלות וג'קטים מסאטן היו האמירה הכלכלית, בהמשך לתיק שעיצב סקוט ל" Longchamp" בצורת כרטיס אשראי עם דיוקנו של המעצב במרכז. דוגמת ברקוד גם היא הודפסה בענק על אחד הסוודרים הגבריים. איור בצורת מטרה עיתר שמלת מיני מסאטן. אולי רצה סקוט לומר בכך שהמותג או הבגד הפך למטרה- מוקד לסגידה או הערצה, תגית המעידה על עושר וטעם בזכות המותג עצמו ולא האדם הלובש את הבגד.

כמו שקית הפתעות.

השנה, יתלו נשות ארה"ב את הנעליים הללו מעל האח. כמיטב המסורת, ליד הגרביים האדומות של ילדיהן (ואולי גרבי הספורט של הבעלים שלהן).
העולם הנוצרי חוגג את חג המולד, ולא נראה לי שיש פריט יותר טוב מלשלב את מסורת המתנות ותלית הגרבים מעל האח מאשר הטרנד החדש בתחום ההנעלה.

משמאל למעלה, בכיוון השעון: באלי, נינה ריצי, נינה ריצי, דולצה וגבנה.

זן חדש בממלכת הנעליים, הולד בעונת התצוגות האחרונה לקיץ 2010: מגפונים עם גרביונים או גרביים של ממש וכיווץ בקצהן. אולי זו התשובה לגרביים הנגרבות מתחת לנעלי העקב (שכבר סיפרתי לכם שזה הולך להיות טרנד בולט בקיץ הבא) ואולי זה רק דור חדש של המגפונים נטולי החותם, שאני אישית ממש לא מתחבר אליהם.
הנעל, כשלעצמה נראית קצת מוזר, פתוחה באצבעות, בד רשת או קטיפה שחונק את כף הרגל והכיווץ הזה ליד הקרסול שמסכן את הנועלת אותן בהערות כמו "לא, יש לה סתם קרסוליים נפוחים ובצקתיים".

האופציה המועדפת עלי מבין הנ"ל היא זו של נינה ריצי. התחרה העדינה והנשית, העקב הויקטוריאני המעוקל, סרט הקטיפה העדין והרומנטי והעובדה שקצות האצבעות נותרות מוגנות בבטחה.
לשאר העיצובים כנרא יקח לי זמן להתרגל!

Merry Christmas!

קפה+אופנה=לוח השנה של לוואצה//השילוב המושלם.

אנו עומדים בפתח השנה הלועזית החדשה וחוץ מההכנות למסיבת הסילבסטר וחגיגות חג המולד, רבים בעולם יצטיידו בלוח השנה חדש. ואכן, זו יכולה להיות מתנה נהדרת לקרובים רחוקים או חברים לעבודה. חברת הקפה "לוואצה" השיקה, כמדי שנה את לוח שנה ה-18 במספר. ולמה אני כותב על זה? כי הוא משלב שתי אהבות (אפשר לומר אפילו תשוקות) שלי: קפה ואופנה. הלוח, שהפך לפריט אספנים מפורסם- כמעט כמו חברת הקפה, ידוע בצילומים המרהיבים שלו, שנראים כאילו נלקחו מתוך מגזין. הם למעשה משחזרים וממשיכים את הקו המאפיין את צלם האופנה דיויד לשפל, שצילם את לוח השנה הראשון של החברה ב2002- מראה ה"רטרו-עתידני", המתאפיין בשימוש שופע כמעט מופשט בצבע וטכניקת צביעת תמונות.
הצילומים בלוח הם פרי יצירתו המוכשרת של מיילס אלדרידג'. הלוח, שהופק בהשראת 6 שירים איטלקיים קלאסיים כגון "או סולו מיו" ("אני הבודד", שחודש גם ע"י אלויסIt's Now or Never) ו"נסון דורמה"- המשקפים היבטים של התרבות האיטלקית כגון כישרון, גישה חיובית וסגנון. כך הלוח ממזג אמנות, צילום ומוזיקה שחוגגים יחדיו את התרבות האיטלקית ואת הקפה המשובח שרק איטליה יכולה להציע. בצילומים מככבות כמה מהדוגמניות הנחשקות כיום בתעשייה: ביאנקה באלטי, לידיה הרסט, ג'ורג'יה פרוסט, דייזי לוואה, אלכסנדרה טומלינסון ואלק אלכסייבה.
השנה, אולי יותר מכל שנה, נראו התמונות כאילו נלקחו מתוך מגזין או קמפיין של חברת יוקרה אחרת, ואולי זה בדיוק מה שקרה. באחת התצלומים, מופיעה לידיה הרסט לוגמת מספל קפה, כשהיא שרויה בתוך חדר מעוצב בסגנון הוליווד של שנות ה40', מלא מראות, רהיטים מצופי מראה וצבוע בגווני בז וורוד עתיק. צילום המזכיר יותר מידיי את הקמפיין שצילמה Kim Basinger ל" Miu Miu" עבור קולקציית חורף 2006. האם זוהי מקריות? או שהדמיון נועד כדי ליצור אסוציאציה לאופנה- בקרב קהל יעד אופנתי וצעיר? אני לא יכולתי להתעלם מההקבלות.
לא יכולתי גם להתעלם מהשמלה הלבנה שהמילים: "ווה פנסיירו" כתובות עליה באדום שנראתה כאילו הייתה מחווה או "בהשראת" שמלה שעיצבו וויקטור ורלף בקולקצית חורף 2005 שלהם. לעומת שתי הדוגמאות המתריסות הנ"ל, המזוודות לספל, צלוחית וכפית הקפה, המופיעות באחת הסצנות, מזכירות את אלה של לואי וויטון- אך כאן, יש בהם אלמנט הומוריסטי, סוראליסטי ייצירתי וכובש.
אם זה נעשה במכוון או לא- לא מצאתי על כך מילה במניפסט של החברה על לוח השנה. איפה חוקי האתיקה הלא כתובים של עולם האומנות, הצילום והאופנה? האם הדמיון נובע מההשראה האישית של מנהל אומנותי צר אופקים שניזון מהפקות אופנה וקמפיינים של חברות אחרות? או טריק שיווקי מתוחכם? הצילומים ישמשו גם כמודעות פרסום עבור החברה, ולכן הייתי מצפה מחברה שמכבדת את עצמה, ומציגה את עצמה כמובילת סגנון ואופנה ליותר מאשר מחזור עבודה של אחרים.

סה"כ המוצר הסופי שופע אופנה, סגנון ובעל קונספט ייחודי ומעניין, בדיוק מהסוג שמרגש ומעלה לכולנו חיוך ומשפר את מצב הרוח. תמיד אהבתי את הסגנון והרוח הקריקטוריסטית והסוריאליסטית שמאפיינת את הלוח ואת האופנה והסטיילינג המשובחים שהוא כולל בין דפיו. אין כמו לשתות את הקפה של הבוקר ולהתעודד מלהסתכל על החודש הקרוב בלוח השנה כאשר הם סמוכים לתמונות מתוך מגזין אופנה- אבל אולי הגבול מטושטש מידיי?

אודות לוואצה
החברה, שנוסדה על ידי לואיג'י לוואצה ב-1895, מעסיקה כיום למעלה מ-4,000 עובדים וכיום היא אחת מיצרניות הקפה הגדולות בעולם. משרדי החברה הראשיים נמצאים בטורינו, איטליה, היא מוכרת את מוצריה ביותר מ-90 מדינות בעולם. מחזור החברה לשנת 2008 היה גבוה מ-1.1 מיליארד יורו. ללוואצה רשת מרכזי הדרכה שמטרתם להגביר את המודעות לקפה ולתרבות האספרסו, והחברה מספקת סיוע ותמיכה למגדלי הקפה בדרום אמריקה במסגרת פרויקט "טיירה".