הוט קוטור חדש, צעיר ובועט

אלקסי מביל, הקוטורייר הצעיר והמבטיח בעולם ההוט קוטור הפריזאי, בחר העונה להציג את דגמיו בסלון התה היוקרתי "אנג'לינה" על בובות. בית התה/פטיסרי, הממוקם בRue de Rivoli , הוא אחד המקומות הוותיקים והיוקרתיים ביותר בפריז אולם גם אחד העמוסים שבהם, עובדה המבליטה על דרך הניגוד את דגמיו הסולידיים והאקסקלוסיבים של המעצב. מביל, שנהג בעבר לשלב את בגדי הקוטור שלו עם בגדי פרט אה פורטה, בחר להתמקד הפעם בבגדי קוטור הניתנים ללבישה בחלקים.

(מודולרי, סולידי ומעוטר במינון מדוייק- ההוט קוטור של מביל לחורף 2010)

עליונית משי אורגנזה בצבע אפרסק חיוור עם שרוולי שכבות של טול ואורגנזה עוטרה בשני סרטים בהירים על באזור החזה קיבלה אופי שונה כאשר שולבה עם חצאית מקסי שחורה לעומת מכנסי צינור שחורים. שמלת קטיפה בעלת מחוך מורכב נרקמה בגזירים דמויי עלי כותרת בצבע ורוד נוגה לצד אורנמנטים בכסף וזהב לקבלת מראה של קוטור מאופק. עליוניות ארוכות שרוולים בתכלת או ורוד עדין שנרכסו בקשירה היו בקונטרסט מושלם לשמלות מקסי שחורות בגזרת בת ים.

(החזית ב"אנג'לינה" ומנת הדגל של המקום: Mont Blanc -קרם ארמונים ווניל המצפה בסיס של מרנג! ואם כבר מדברים על יוקרה, הסעדים במקום מקבלים גם כיסא מיוחד להנחת תיק הנשיאה שלהם)

מביל מאפשר ללקוחותיו להזמין כל אחד מהדגמים עם עושר רב או דל יותר של עיטורים, מעשי ידיו של ססיל הנרי. כך, המעצב בעל התשוקה והמחויבות לקוטור המסורתי, מצליח להמציעה את שמלותיו בתקציב סביר יותר.

גוטייה והאנטומיה של הקוטור

"ז'אן פול גוטייה תמיד עושה לנו שמח", היו מילותיה של הילרי אלכסנדר (עורכת האופנה של הדיילי טלגרף) בקור המקפיא של פריז (6- מעלות) לאחר תצוגת ההוט קוטור של המעצב בפברואר האחרון. אז, עמדתי מחוץ למטה החברה וצפיתי באורחים ברי המזל שזכו להכנס במטרה לחמם את רגליהם הקפואות בחום ההסקה שבבניין ולמלא את ליבם באושר השראה מצפיה בבגדים שהוצגו על המסלול.
קולקציית ההוט קוטור של ג'אן פול גוטיה, שהוצגה בשבוע שעבר, התאפיינה באיזון המדוייק בין הוט קוטור, תפירה עילית וחדשנות. הקולקציה שיקפה נאמנות את מופרעותו וייצירתיותו הבלתי נדלית של המעצב, אך הייתה גם אפופיה אוירה מודרנית מבחינה סיגנונית.
גוטייה, שפינה את מקומו כמעצב הראשי בהרמס לChristian Lemaire, מעצב הבית של לקוסט, המשיך בשלו ועיצובו את קו הקוטור למותג הנושא את שמו. העונה, נושא ההשראה היה שנות ה40 הקסומות. עם מינונים מדוייקים של סקסיות מפתה, אצילות מתונה ויוקרה לא מנקרת עיניים, גוטייה יצר את הקולקציייה בדיוק מאותם המוטיבים האהובים עליו תוך שימוש באלמנטים המוכרים מתצוגות העבר שלו.

מעילי הטרנץ' שהפכו לסמל ההיכר של המעצב, פתח את התצוגה בשחור וסגר אותה עשוי סאטן לבן. הדוגמנית המעשנת והטורבן שעל ראשה, היו שם כדי להזכיר לנו כי מדובר במעצב הפריזאי ביותר בצרפת. פרוות שועל ומינק לופפו סביב כתפיהן של הדוגמניות או בשולי השמלות ומעילי קטיפה צבעונית, תחרות, נוצות או אבנים יקרות יצרו על המסלול מצעד של עושר בלתי נדלה. שמלה בצבע ירוק זרחני בגזרה מבריקה או שמלות שנתפרו ממטרים רבים של עור היו בין הפריטים שבלטו על המסלול. שמלה וז'קט עור עם כתפיים נפוחות רופדו בספוג המשמש לריפוד חזיות- נראו כחליפת צלילה ושמלה עשויה מפרקים מפרקים בנוסף למחוך בצורת כלוב צלעות- ביטאו יחד את תמציתו של הקוטור: בגדים הנתפרים למידותיה של הלקוחה והופכים חלק ממנה נוסף להיותם one of a kind.

Old Look

הקולקציה שעיצב מרק ג'יקובס לבית לואי ויטון זכתה לחשיפה עצומה. ראשית, וזאת בארצינו בפרט, כיוון שבתצוגה השתתפה "היצוא המוצלח ביותר שלנו", בר רפאלי, המייצגת את ישראל בכבוד (או פחות כבוד, תלוי את מי שואלים) כבר כמה שנים, בתור שגרירה חצי רשמית. מזל שלא יוצא לה לפתוח את הפה יותר מידיי ברוב הצילומים/ ראיונות שטחיים/ תצוגות שהיא מופיעה בהן, אחרת, המצב יכול היה להיות גרוע יותר. סיבה נוספת לחשיפה של הקולקציה הייתה העובדה שחוץ מבר, על המסלול צעדו דוגמניות המידות שונות (לא רק 34), ובגילאים שונים. בניהן דוגמניות שלא נראו על המסלול זמן רב.
גם הגזרה ששלטה בקולקציה, הצליחה לחדור לליבם של המבקרים. "גזרה חובקת חמוקיים" יש שכינו אותה, "גזרה סלחנית לאשה הים תיכונית", "האגן הממוגן" וכו'.
אבל אם נסתכל על הדברים כמו שהם, ונפרוט את הסגנון הזה במונחים מקצועיים (לא פרקטים או פוליטיקלי קורקטיים), נגיע למסקנה שזה למעשה ה"NEW LOOK!" ולא שום קישקוש אחר. אותו מראה צר מותניים המתרחב באגן בעזרת חצאית A שהציג מיסייה דיור בראשית שנות החמישים, ועורר סערה בתחום האופנה באותה תקופה. הוא הצליח להשפיע על הצורה שבה נשים התלבשו בכל המעמדות והיבשות, את גלי ההדף ניתן אולי להרגיש אפילו היום.

הייתה שם לפני בר: ברבי בדגם אייקוני של דיור.

והינה, לואי ויטון עושים לוק, שהוא לא יותר מ"OLD LOOK", וזה עדיין לא מפריע למבקרי האופנה, שבטוחים שהביאו להם את האוונגרד על מגש של כסף. גם לא לברנרד ראנו, מנכ"ל LVMH, וביתו דלפין, שישבו בשורה הראשונה ונראו זחוחים ומאושרים למראה "אוהד העודפים הזה". בוודאי חשבו "ואו, סוף סוף אג'נדה לצד ערמות הכסף" או "זה יראה מצויין בניו יורק טיימס". אבל לא. לעסנו את המראה הזה מספיק. האישה של דיור, עם המותן הצרה וחצאית הבד הקשה בגזרת הפעמון והתיק הקטן האלגנטי, הייתה שם לפני שג'יקובס החליט שנמאס לו מאנורקטיות.

ועם כל הכבוד לרפאלי, ולעם הסגולה שלנו, על מסלולי התצוגות בפריז, כבר צעדו אלפי דוגמניות מסודן, אתיופיה, הודו וחורים אפריקאים שאף אחד לא שמע עליהם. ואצלם, ה"כבוד הזה לא הרטיט את עצם הזנב כמו שזה עשה פה בארצנו הקטנטונת.

Editor's note:

את האביזרים, כפי שחברי בפייסבוק כבר יודעים, דווקא כן אהבתי. נעלי הסירה עם עקב העץ הרחב, החוטם המחודד והגיאומטרי, הזוויתית, העדר הפלטפורמה הטרנדית והפפיון השטוח, הפכו אותן לנשגבות. גם החומרים מהן עשויות, עור יען, קרוקודיל או גימור הלק- הוסיפו לחיבה שלי אליהן. התיקים, קלאסיים, ממש כמו גזרת "הניו לוק", גם הם משלבים חומרים איכותיים כמו פרווה ועור, כמובן עשויים במלאכת המחשבת המאפיינת את בית האופנה המתמחה בתיקים.

כשמזג האויר משתגע- לכו על שכבות

ויקטור וראלף הצליחו להוכיח שאופנה יכולה להיות לבישה וקונספטואלית בו זמנית. הרבה טענות הופנו כלפי צמד המעצבים הזה, שיוצר מדי עונה תצוגות מרהיבות וקולקציות בגדים לא פחות מרגשות. אך העונה הצליחו השניים להעביר את המסר שלהם בצורה אפקטיבית וברורה יותר.

מראה השכבות שהפך למוטיב חוזר בתצוגות של השניים הגיע הפעם לשיאים חדשים, כאשר ערמות הבגדים שלבשה הדוגמנית שמשו להלביש את הדוגמניות האחרות. כמו מפעל המייצא בגדים יש מאיין או כמו דוגמנית זקנה המעבירה את בגדיה לצעירות יותר, עלו על המסלול בנות לבושות מחוכים והולבשו ע"י ויקטור ורולף בעצמם, לעני כל הקהל בבגדים אלה.
איך אפשר שלא להסחף אחר הגוונים הכהים, האיפור החיוור השטוח ולפרוות, או הפרוות.
איך אומרים היום: "עדיף YOU TUBE אחד מאשר אלף תמונות או מליון מילים...".

הכל בידי שמיים

16 דגמים בעיצובו של אלכסנדר מקווין הוצגו אמש בפרזנטציה צנועה יותר מהמתוכנן. בדיוק באותו היום בו אמורה הייתה להיות מוצגת קולקציית החורף של המעצב, כחודש לאחר התאבדותו, הוזמנו עיתונאי האופנה וחברים קרובים לחלוק כבוד אחרון לכישרונו ויצירותיו.
בקולקציה בלטו אלמנאים דתיים, הדפסים של ציורים מתקופת הרנסנס וקשתות מוזהבות של כנסיה בלטו על שמלות אסימטריות שדוגמו חופשית. שמלת משי מודפס עם שרוול ארוך ומכפלת קצרה הותקנה בנונשלאנטיות מעל לתחתית עשויה נוצות זהובות שנצבעו בעבודת יד. רקמות של כנפי מלאכים עלים ופרחים מלכותיים עיטרו שמלות בצבע ארגמן בוהק. גלימות ונציאניות מסורתית או שכמיית קרדינל שחורה נלבשה מעל שמלה מעוטרת חרוזי זהב. מעיל בעל צווארון עומד וגבוה עשוי גם הוא נוצות זהב נרכס במעוכל מעל לחצאית טול מעוטרת ברקמת זהב. ענק זכוכיות צבעוניות דמוי ויטראז' נרכס מעל צווארה של הדוגמנית והשלים את אוירת הקדושה. פריטים אחדים בקולקציה התאפיינו בגזרות ארוכות, עם הדפסים דהויות על משי ורומנטיות אלגנטית. דגמים שיכלו בקלות להופיע בסרט "מלחמת הכוכבים" נראו כאילו שייכות לעולם הבא, שמיים או אלוהיים.

אולי זה מיקרי ואולי יד הגורל כיוונה לכך שהנושאים שבהם עסקה הקולקציה חפפו לנושאים שהיו במרכז הדיון הנוגע בחיו ובמותו הטראגי של המעצב. לדוגמה כל הנוגע למשמעות המוות והלגיטימיות של ההתאבדות והדיכאון בדת ובחברה המודרנית. יתכן כי מקווין רצה להעביר לנו מסר ביצירותיו? הרי שיצר אותה בעת שיש להניח כי הייתה הקשה והבודדה בימי חיו. ואולי אנחנו אלה שהלבשנו את התכנים הללו על הקולקציה. כך או כך, יצירת אומנות טובה מכבדת את הצופה בזכות לפרשנות הנובעת מעולמו האישי וערכיו, הקונטקסט התקופתי והתרבותי שלו. לא סתם נאמר כי היופי הוא בעיני המתבונן.

Donatella Versus Kane

קריסטופר קיי, מעצב המותג ורסוס, מצליח להתעלות על הדגמי הקולקציה העיקרית של בית ורסצ'נה, שהוצג יום לפני כן במילאנו.
קיין נבחר ע"י דונטלה ורסצ'ה להיות מעצב הקו הצעיר יותר של המותג ורסצ'ה, ורסוס, כבר בעונה הקודמת והציג אז שמלות בגזרות בסיסיות ובצבעוניות של אדום ושחור כאשר הוא משלב את מוטיב סיכת הביטחון עם ראש המדוזה האייקוני של המותג, ממש כמו מימיו של גיאני ( מוטיב שזכור לכולנו מאותה השמלה שלבשה אליזבת הרלי כאשר התלוותה לחברה דאז, יו גרנט, לאוסקר). עונה לפניכן, נבחר לעצב את קו האביזרים של ורסוס.

דונטלה, אחותו של מעצב העל המנוח שנרצח ע"י מאהבו ב 1997, התחילה את דרכה בעצמה כמעצבת אותו הקו הצעיר בדיוק. לאחר מות אחיה, תפסה את מקומו כמעצבת הראשית של ורסצה. היא בחרה בקיין בעקבות היכרותם הקודמת מתחרויות פרינג בלונדון, בהן היא התארחה כשופטת, והוא כמתמודד ושופט בהמשך. כישרונו והצלחתו של המעצב הצעיר, כמו גם הדמיון של קיין לאחיה, הם אלה שעמדו בבסיס ההחלטה למנותו כמחיה המותג הזה שהוקפא בשנים שלפניכן בעקבות המצב הכלכלי והקשים הפיננסים של ורסצה. דונטלה מרבה לציין כי מערכת היחסים של קיין עם אחותו, מזכירה לה במידה רבה את זו שלה עם אחיה המנוח, גם בזוית האישית וגם מבחינת שיתוף הפעולה בתהליך העיצובי.

ורסוס, מאפשר לקיין לחזור לאהבה גדולה שלו, שהזניקה את הקרירה שלו והפכה אותו למי שהוא היום: המחוחים, שמלות צמודות וקצרות החובקות את הגוף בצבעים ניאונים המשלבות אלמנטים מתכתיים ופאנלים הנותנים לו קונטור ומבליטים את הנכסים. לאחרונה התמסר לגזרות מאופקות יותר, כפי שהציג בשבוע האופנה האחרון טחרות, ריקמות פרחים, סאטן ושליטה בולטת של הצבע השחור. בעונת 2007, קרין רויטפלד, עורכת ווג הצרפתי ואוטוריטה אופנתית בזכות עצמה, בחרה ללבוש את שמלותיו במשך עונה שלמה.

בקולקציה של דונטלה, לקו המרכזי של ורסצ'ה בלטה השראת הסרט אווטר. "מסע לפנדורה", כינתה את הקולקציה, שכללה גזרות מאורכות שנוצרו על ידי מעילים ארוכים וחצאיות המגיעות עד הכקרסול עם שנץ גבוה עד האגן. שילובי עורות בצבעים מטאלים כמו כסף וכחול, בלוקים של צבעים והעדר עיטורים יצרו תחושה מינימליסטית ונקייה. שמלות הערב, שתמיד מצליחות להשאיר פיות פעורים בסוף התצוגה, היו דיי אנמיות, עם הברקות מדי פעם ואותם אלמנטים של פאנלים מחטבים הבולטים מהשמלה, שסע גבוה וסילואטה ארוכה וסקסית. אבל לא משהו שאלון ליבנה לא יכול לעצב (או להעתיק)...
בוורסוס, בלט הצבע הכחול גם הוא, אך היה בקולקציה את אותו נופך שובבי ונובורישי המזוהה יותר עם המותג. שמלות מחוך עם קו חזייה בולטים ותחתית פליסה או טול בגזרת A קצרצרה כמו גם קשירות החושפות את עור בית החזה, שידרו הסקס אפיל והעוצמה. תחרות, סאטן וחליפות עור שחור, שהיו בדים בולטים בקולקציות עבר של ג'יאני, כיכבו גם אצל קיין. ממש כמו בעיצוביו של קיין בעבר המתכתבים גם עם אלה של ורסצ'ה, נראה כי ורסוס תופס את רוח המותג בצורה נכונה ומאפשר אלטרנטיבה אטרקטיבית, צעירה ועדכנית יותר מהקו המרכזי.

אל תומרו שונה, אימרו מיוחד...

לרבים מאיתנו גרבי צמר עבים הנלבשים עם חצאיות עיפרון עם דוגמה משובצת או חצאיות בגזרת A מווניל בצבע קאמל יראו "דודתיות", שלא לומר זקנות. גם הוולנים המבליטים את החזה או העדר המחשוף ובמקומו קו הצווארון המעוגל והשמרני יעלו קונוטציות לאישה מטרונית, אולי ספרנית עם עודף משקל, מיושנת ולא עדכנית עם ריח נפטלין ומראה "מיובש".
אדום בורדו כהה, קאמל ושחור, היו צבעי הבסיס בקולקציה. בקולקציה הנוככית, מוצ'יה עושה לראשונה שימוש נרחב כל כך בסריגה עבה, סוודרים עם צמות ואריגים כבדים.
אבל תסמכו על פרדה, אנחנו עוד נתרגל.

כמו זיקית מיומנת או חתול עם תשעים אלף נשמות, פרדה מצליחה להמציא את עצמה מחדש שוב ושוב כל עונה. זה אף פעם לא מה שציפינו, תמיד מאתגר את פקעיות הטעם האופנתי שלנו, מסקרן, מרגש ועושה חשק לעוד. ההוכחה להצלחה של כל קולקציה בא לידי ביטוי 6 חודשים אחרי התצוגה, כאשר זארה, מנגו ו-H&M ממלאות את הקולבים בבגדים "בהשראתה".
אפילו לאומנית הקאמבקים ושינויי התדמית, מדונה, יש מה ללמוד ממנה...
הפעם, תראו מה היה לעורכי אופנה אחרים, להגיד על הקולקציה שהציגה בשבת:

(OTHER) FASHION EDITOR'S NOTES:

"high heels huge tits, it works".
"That’s like a foxy woman who likes a cigar for breakfast"
"Glamour in the age of twitter"
"The waist line is back & busty, it’s the first for Prada"
"Brigitte Bardot"
"Touch of a 60' women that is braking the rules, but not yet burning the bra"
"Knitwear & rubber some sort of contrast of high-tech and high touch"
"Very beautiful, Victorian, contemporary 60', 2 steps back and 5 steps in to the future"

עיתוי מושלם!

Meadham Kirchhoff כאילו מתוך כוונה ותכנון מראש, הראה לנו מה קורה כאשר ילדה בת 12 עושה פשיטה על תיבת התחפושות. התוצאה: מראה אקלקטי, שובב עם הבלחות של צבעים עזים ונגיעות של תכשיטים מחומרים שונים. מלכת אסתר תהיה אולי זו עם הינומת הטול הורוד והכתר, ואילו ושתי, זו עם התחרה השחורה הנושקת לשטיח הפרסי שעל הרצפה עם הצמידים הצבעוניים.
למרות שצמד המעצבים הציגו בסמיכות לפורים, ההשראה מאחורי הקולקציה הייתה למעשה סרט דוקומנטרי על התרבות הצוענית שאותה קשרו גם לספרד. בקולקציה שילבו השניים כתרי קריסמס ומעילי עור של אופנוענים אותם הם צבעו כדי להעניק להם מראה אקלקטי, לא רשמי ומשעשע.
חג פורים שמח.

הפסקת כוס תה מרעננת

כשנמאס לכם לראות את אותם הטרנדים נלעסים שוב ושוב- תסמכו על לונדון כהפסקה מרעננת. שני מעצבים שהציגו קולקציות מספיק מסקרנות כדי לעורר אצלי את הדחף לכתוב עליהם בתקופה עמוסה זו....

Richard Nicollהציג קולקציה שנראתה בתחילה כרטרוספקטיבה לYSL בעבר ובהווה. מכנסיים גבריים גבוהים ומחויטים וחליפת חצאית עם משבצות שחור לבן גדולות או חולצות צווארון מכופתרות ודגמים אחרים שנראו כאילו היו פרי ידיו של פילאטיס או סאן לורן בעצמם. אבל אז, הגיע "בשר" הקולקציה. גוונים דהויים, של אפור חיוור או כחול מעורפל, בדים קלילים, שקיפויות וגזרות מחויטות לצד חופשיות יותר עם הרגשה אוורירית צעדו על המסלול. דוגמניות שעל ראשיהן "שקית" טול הכרוכה סביב הצוואר והדפס שחור לבן על T שרט בז של בחורה המכסה את עינה בידה התחילו לתת קונוטציה של נושאים מורבידיים ועמוקים יותר. חליפות אוף וייט משיפון עם קשירה גסה ורכיסות ג'קטים שהזכירו חליפות קשירה בבתי משוגעים לבושות ברישול וחושפות חזייה שקופה למחצה גרמו לי לעצור ולהרהר. ז'קט קטיפה בצבע כתום עמוק או טרקוטה שולב עם מכנסים רפויים ומתפרת מפשעה נמוכה, שיצרו הרגשה מוזרה של חוסר התאמה וארגון. שמלות קוקטייל בעלות חלק מחוחי עליון וחלק תחתון בדיגום חופשי לוו באותה שקית טול שקופה שהייתה תואמת בצבע הכחול והקודר לבגד ותאמה את ארשת פניה הדיכאונית של הדוגמנית.

ז'קטים עם תיפורים על הכתף, בהשראת הסגירה בשקיות זבל שולבו עם חציאיות ארוכות בהשראת שמיכות טיסה. הוסיפו נופח יום יומי לקולקציה. שמלה כחולה ועליה בד קטיפה התפוס על הכתף בקליפ ענק ושוב חגורה גסה. הקליפ שולב בעגילים, צווארונים וכיסים. הניגודים במשקל הבדים קלילות הטול האוורירי וכבדות הקטיפה הדרמטית, לבושים רישול מסוים, השלימו את אווירת חוסר היציבות הנפשית שניסה המעצב להעביר לדעתי.

מעניין מה הייתה המוזיקה. הייתי מצפה למשהו דרמטי ועמוק עם עליות קרישנדו ודקרשנדו לכל אורכה או אולי נעימות כינור.
שבטים על מאדים
אם באמת יתגלו שבטים שחיים על המאדים, הם בטח ילבשו את הבגדים של Peter Pilotto. בקולקציה החדשה של פילוטו ושותפו, הצליחו השניים למזג את "אמא אדמה עם העולם שיצר האדם בקולקציה ארכיטקטונית. צרופים של טלאי בדים מעור, צמר סרוג, ג'רסי ווניל וגוני כתום, חום אפור, בז ותוספות של חתיכות עור מטאלי או כסוף. את הקולקציה ליוו חתיכות פרוות רכון עשיר. קולקציה אקלקטית ומורכבת. עתידנית ומודרנית בזכות הגזרות והחיתוכים ושבטית בזכות הצבעוניות ופלטת הצבעים. שילוב של חיתוכי לייזר ודיגום חופשי הוסיפו תחכום לקולקציה.
טייץ צמוד מזמש בגווני חמרה או שחור שסועים לרצועות דקות עם פס אטום בחזית הרגל נלבשו מתחת לשמלות והחצאיות ודמו לחובקי הקרסול בנעלים שלבשו הדוגמניות. הדפסים דיגיטליים אמורפים שנראו כמו שבילי חלל צבעוניים או כהתפרצות געש הוסיפו מימד קליל וויאבילי לקולקציה.

כל אחד צריך אג'נדה, אבל לא כשהיא מאפילה על העיקר

Mark Fast, הוא מעצב אופנה בריטי צעיר ומבטיח, שסיים את לימודיו בCentral Saint Martins לפני כשנתיים. הוא זכה לפרסים וביקורות אוהדות, במיוחד בזכות התמחותו בסריגה. נאמר עליו שהוא יוכל לעשות כל דבר בעזרת חוט וזוג מסרגות, והוא אכן מוכיח את עצמו כל עונת תצוגות. השמלות הסרוגות שחובקות את הגוף, בעלי הסיומות הקלועות לצמה, וגזירות או מרווחים שחושפים את העור בקומפוזיציות שונות מעוריים עניין ומעידים על תחכום. שמלה משולבת השכמייה בצבע בז, שמלות עם פסי תיחום והדגשה קלועים ועליונית סרוגה בצורת טיפות נראו כעבודת מחשבת של ממש.
אבל הבאז סביב הקולקציה שלו והדיון שבו עולה פסט על סדר היום בשתי העונות האחרונות, לא נוגעת בעיצוביו. פסט, משלב בקולקציה שלו דוגמניות בעלות מימדים נדיבים יותר מאלה השבלוניים שאנו רגילים ליראות. לצד דוגמניות שדופות וכחושות במיוחד, צעדו על המסלול של פסט נשים מלאות יותר. כאלה שאנו רגילים לראות ברחוב, "נשים אמיתיות". התפלגות המשקל ומראה גופן של הדוגמניות על המסלול היה נראה כמו עקומה גאוסית. ככלל, ניתן לומר כי אני מברך על האמירה הזו. הן היו מכל הלאומים (אסיאתיות, אפריקאיות וכו') ונראו כאילו לא אופרו או סורקו במיוחד. טבעי, היה שם המשחק. אג'נדה זו, והעיסוק במוסכמות לגבי מבנה הגוף המקובל בניסיון לשנותו הסיטו את הזרקור מהעיקר, הבגדים ומלאכתו של המעצב המוכשר. כולם עוסקים בדוגמניות המציגות את הבגדים במקום לדבר על כישוריו של המעצב או על יצירותיו.
בעולם הציני שבו אנו חיים, אני לא יכול שלא להעלות את האפשרות כי יתכן ומדובר בלא יותר מאשר גימיק יחצני ולמשוך תשומת לב התקשורת בצורה עקיפה. אם כך הדבר, אני סבור כי מעצב מוכשר כפאסט אינו זקוק לפעלולים צידיים כדי להשאיר את חותמו, ואם כן, אז חבל.

לחגוג את האהבה לאופנה.

מגוכך, וולגרי, גרוטסקי אבל מ-ד-ה-י-ם, הן המילים העולות במוחי אחרי צפיה בתמונות התצוגה של Jeremy Scottלחורף הבא, שנערכה אתמול בניו יורק. סקוט, יצר קולקציה שהכילה אזכורים לרבים ממעצבי האופנה בעלי השמות הגדולים. אפשר לומר, שממש לכבוד חג האהבה, שנחגג בתחילת השבוע, המעצב תפר קולקציה מיוחדת לאוהבי אופנה.
בקולקציה: מעילי הפרווה עם בשילוב עור וסרט קשירה או שמלה עם פפיון ענק מאחור וכמובן הסמוקינג, דגמים איקונים המזוהים עםYSL, קריסטלים ציבעוניים הודבקו בגסות למגפיים שתיפסו אל מעל הברך ודוגמאות צלב צבעוני היו המוטיבים שיצרו את הקונוטציה לאלה שעיצב קרל לגרפלד לשאנל בשנות השמונים- תחילת התשעים. חזיית החרוטים של ג'אן פול גוטיה גם היא זכתה לכבוד הראוי לה כמו גם דוגמאות של ויטראזים, דסקיות זהב שהודבקו על בגדים, צלבים על בד קטיפה ופריטי עור רבים היו האלמנטים שבהשראת גיאני ורסצ'ה המנוח.גם דוגמאות של צלליות נשים שנראו כאילו נחתכו ממגזין, עשויות קרטון בקנה מידה אמיתי של דוגמנית שולבו בחגורות הדוגמניות.
למרות כל השמות הגדולים, ש"רוחם" עלתה בין שורות הקולקציה, היה בה גם יצירתיות, חדשניות, הומור ורוח טובה המאפינים את יצירותיו של המעצב הוירטואוז הזה. אהבה אמיתית לאופנה, היתה עמוד התווך של הקולקציה. ואם האמירה היתה לא מספיק ברורה, המילים "Fashion" או " "Style" היתה שרוגה על שמלות העטלף בקולקציה ונגלתה כאשר הדוגמנית פרשה את ידיה. (ורסצה, קרל לגרפלד, שאנל, גוטיה ועוד זכו למחווה יצירתית)

הדפס של כרטיסי אשראי מוזהבים על שמלות וג'קטים מסאטן היו האמירה הכלכלית, בהמשך לתיק שעיצב סקוט ל" Longchamp" בצורת כרטיס אשראי עם דיוקנו של המעצב במרכז. דוגמת ברקוד גם היא הודפסה בענק על אחד הסוודרים הגבריים. איור בצורת מטרה עיתר שמלת מיני מסאטן. אולי רצה סקוט לומר בכך שהמותג או הבגד הפך למטרה- מוקד לסגידה או הערצה, תגית המעידה על עושר וטעם בזכות המותג עצמו ולא האדם הלובש את הבגד.