כל אחד צריך אג'נדה, אבל לא כשהיא מאפילה על העיקר

Mark Fast, הוא מעצב אופנה בריטי צעיר ומבטיח, שסיים את לימודיו בCentral Saint Martins לפני כשנתיים. הוא זכה לפרסים וביקורות אוהדות, במיוחד בזכות התמחותו בסריגה. נאמר עליו שהוא יוכל לעשות כל דבר בעזרת חוט וזוג מסרגות, והוא אכן מוכיח את עצמו כל עונת תצוגות. השמלות הסרוגות שחובקות את הגוף, בעלי הסיומות הקלועות לצמה, וגזירות או מרווחים שחושפים את העור בקומפוזיציות שונות מעוריים עניין ומעידים על תחכום. שמלה משולבת השכמייה בצבע בז, שמלות עם פסי תיחום והדגשה קלועים ועליונית סרוגה בצורת טיפות נראו כעבודת מחשבת של ממש.
אבל הבאז סביב הקולקציה שלו והדיון שבו עולה פסט על סדר היום בשתי העונות האחרונות, לא נוגעת בעיצוביו. פסט, משלב בקולקציה שלו דוגמניות בעלות מימדים נדיבים יותר מאלה השבלוניים שאנו רגילים ליראות. לצד דוגמניות שדופות וכחושות במיוחד, צעדו על המסלול של פסט נשים מלאות יותר. כאלה שאנו רגילים לראות ברחוב, "נשים אמיתיות". התפלגות המשקל ומראה גופן של הדוגמניות על המסלול היה נראה כמו עקומה גאוסית. ככלל, ניתן לומר כי אני מברך על האמירה הזו. הן היו מכל הלאומים (אסיאתיות, אפריקאיות וכו') ונראו כאילו לא אופרו או סורקו במיוחד. טבעי, היה שם המשחק. אג'נדה זו, והעיסוק במוסכמות לגבי מבנה הגוף המקובל בניסיון לשנותו הסיטו את הזרקור מהעיקר, הבגדים ומלאכתו של המעצב המוכשר. כולם עוסקים בדוגמניות המציגות את הבגדים במקום לדבר על כישוריו של המעצב או על יצירותיו.
בעולם הציני שבו אנו חיים, אני לא יכול שלא להעלות את האפשרות כי יתכן ומדובר בלא יותר מאשר גימיק יחצני ולמשוך תשומת לב התקשורת בצורה עקיפה. אם כך הדבר, אני סבור כי מעצב מוכשר כפאסט אינו זקוק לפעלולים צידיים כדי להשאיר את חותמו, ואם כן, אז חבל.