Paris Journal, Day 1, Part A.

הכל התחיל לפני כשנה בערך, כאשר גיליתי שיהיה לי שבוע חופש מהלימודים בחורף. החלטתי שזו הזדמנות מצוינת לנסוע לחול בתקופה שאירופה אינה מוצפת בתיירים (שכן בכל שאר ההזדמנויות שהיו לי, נסעתי בפסח או בקיץ) וגם לחוות חורף אירופאי אמיתי. בהתחלה תכננתי לטוס למילאנו, שם טרם ביקרתי, אך כאשר גיליתי ששבוע אופנת "ההוט קוטור" יערך בדיוק בשבוע זה, הבנתי שאין לי ברירה, אני לא יכול להרשות לעצמי לנסוע לשום מקום אחר, רק פאריז, לא אוכל לשבת בנחת בשום פינה אחרת בעולם בזמן כל עולם האופנה, נשות שועי עולם, בעלי ממון, עורכי אופנה ועיתונאים, צלמים וסטייליסטים יתנקזו לפאריז, לחזות במיטב הקוטוריירים מציגים את מלאכת המחשבת שלהם. כל העולם נושא את עינו לפריז בתקופה זו, והפעם, החלטתי שגם אני אהיה שם. תחילה חשבתי שאצליח להשתחל לאחת התצוגות, שכן, לגבי תצוגות ה"רדי טו וור" (RTW)זה אינו מבצע מסובך מידיי, ואנשים כן מצליחים להיכנס. אבל לאחר שהגעתי, הבנתי מייד שהסיכוי שלי נמוך, שכן כל הזמנה נשלחת אישית לאורח (אפילו לא הזמנות זוגיות) והביטחון קפדני ביותר, גם המשטרה נרתמת למאמץ מבחינת הסדרי תנועה ואבטחה.
הקור העז, מקפיא העצמות ששורר כעט באירופה (בין -6 ל6- מעלות כל הזמן) לא הרתיע אותי. ויתרתי על צפייה בבגדים שנתפרו שעות על גבי שעות, ע"י צוות תופרות מיומן, בעבודה דקדקנית ויתפרו בדיוק למידותיה של הלקוחה שהזמינה אותם.אך לא ויתרתי על ההזדמנות לצפות ב"תעשית האופנה העולמית", שרבים מהדמויות בה מוערצות עלי, מסוקרות ומתוארות בין שורות בלוג זה. הבטחתי לעצמי שאצטלם לפחות עם סוזי מנקס, שביקורותיה ב"אינטרנשנל הרולד טריביון" היו ההשראה לכתיבה שלי, נר לרגלי מאז וומתמיד.

(לוח זמני התצוגות ביום 28-29.1.10)

עקב בעיות לוגיסטיות של טיסה ומקומות במלון (שלא היו!), הצלחתי להגיעה רק ליום האחרון של התצוגות. יום רביעי. יום חמישי היה מוקדש לתכשיטים, כחלק מהניסיון לשלב בשבוע זה גם תכשיטי עילית ולנסות לטשטש את החלל שהותירו מעצבים שאינם מציגים יותר קולקציות הוט קוטור כמו YSL וקריסטיאן לקרואה. את לוח הזמנים, ניתן למצוא באתר הפדרציה של ההוט קוטור בפאריז, עם פירוט תאריכים, שעות ומיקום כל תצוגה (לחלק מהתצוגות מצוין כי המידע למוזמנים בלבד, כך גם עבור התכשיטים).

( Palais Royal, דדיה לדוט ואחת המוזמנות בפרווה)

התצוגה הראשונה שהלכתי אליה הייתה זו של ON AURA TOUT VU. האזור הוא אחד הרחובות שמאחורי ה-Palais Royal, איזור יוקרתי ביותר (תוכלו למצוא שם חנויות של מרק ג'יקובס, פייר הרדי, בריאן אטווד, סטלה מקרטני, ריק אוונס ועוד גלריות וחנויות יוקרה איכותיות). הקור היה מקפיא, (הבנתי למה עדיף הרכיב משרפי פלסטיק ולא מתכת על בשר אוזני...) הגעתי מוקדם מהתצוגה והספקתי להסתובב באזור, לראות גלריה (פסאז') עתיקה ויפיפייה (גלרי ויויאן), את הסיפריה הלאומית המדהימה (שהפכה למוזיאון) ולשבת בבית קפה אותנטי, עם עיצוב פריזאי מתחילת המאה- ארט דקו אקלקטי שכזה. אנשים, גברים, נשים מכל הגילאים צעירים וזקנים, נכנסים בשעה 9 בבוקר כדי לשתות את האספרסו של הבוקר, בד"כ בעמידה, ליד הבר, אולי בליווי קרואסון פריך או כריך קל. לאחר שסיימו, ועיינו בעיתון היומי, עוזבים, היה מקסים לחזות בזה.

(חנויות באזור)
חזרתי לאתר התצוגה, וצפיתי במוזמנים המגיעים במרצדס או ג'יפים מושחרי שמשות, עם נהג פרטי שמוריד אותם, מעשו סיגריה ויוצא לסיבוב עד שיאסוף אותם בסוף התצוגה. המותג הוא מותג קטן ואקסקלוסיבי, התצוגה הייתה מצומצמת מוזמנים, כנראה הלקוחות, סטייליסטים וחברי המעצבים בנוסף להרבה אנשים- בעלים ועובדים מחנויות סמוכות. (חלון הויטרינה של חנות הוינטג' של לדוט)

בין המוזמנים היה גם דדיה לדוט, אספן בגדי וניטג' מעוצבים ויוקרתיים מאוד מפורסם וידוע, שאוסף גם הוט קוטור. בבעלותו חנות וגלריה בה מציג את הפריטים. הוא הגבר במעיל הפרווה השחור שבתמונה, ואלה תמונות החנות שלו, בוויטרינה בדיוק הוצגו דגמי וינטג' מקולקציות הקוטור הראשונות של לקרואה. כמה נחמד לי, שכן אני מעריץ שלו. (בהמשך, נכנסתי גם לחנות שלו, הוא, איך לומר, די נפנף אותי, הראה לי קולב וחצי של בגדי גברים ונתן לי להשתעמם למוות. אולי ראה שאני סתם איזה כלומניק מחוץ לתצוגה...שמצלם אנשים?).

(בוטיק ההוט קוטור של לדוט עם שמלות של לקרואה)

גם גברת בפרווה ועוד רבות אחרות, שלא היה טעם לצלם...מהודרות יותר או פחות מלאות שיק פריזאי וסגנון אופנתי ועדכני. כרגע מבסויים, לאחר שקפאתי עד לטחול, נכנסתי לבית קפה נוסף, ממש ממול, שהויטרינה שלו פונה לחזית הבניין בו נערכה תצוגה. מדי פעם נכנסו חלק מהמוזמנים שהמתינו לחבריהם לאותו בית קפה, בלבוש מרג'יאלה מכף רגל ועד ראש או בעקבי YSL ותיקי בלנסיאגה. פטפטו, לגמו קפה, התחממו וקפצו מהר לתצוגה. זה מה שאתם צריכים לדעת על קור: קר לך במיוחד כשאתה עומד במקום ולא זז, כשנעים, נכנסים ויוצאים לחנויות או מוזיאונים, הקור ממש נסבל.
עזבתי משם, והספקתי לבקר בעוד חנות וינטג' כמו זו של דידיה, גם עם תיקים מדהימים של הרמס, תכשיטי שאנל, הרמס ונעלים שונות. בדיוק כשנכנסתי נקנה תיק מקורי של הובר דה ג'יבנשי. במרגיאלה מדדתי מגפיים בסייל 50% הנחה אבל לא היתה מידה ואח"כ גם ראיתי דגם זהה בזארה, גועל נפש. היו גם גלריות אומנות, חנויות תיקים ותכשיטים ועוד. על התצוגה של FRANCK SORBIER וויתרתי לטובת הטיול בחנויות שצינתי.
ועוד דבר חשוב, בטיול הבנתי את המשמעות של הביטוי "שיק צרפתי". כי האירופאים, כולם, מתלבשים באלגנטיות, בהקפדה ומשלבים בין פרטי לבוש היום יומי גם מעצבים. כולם נראים טוב. אבל יש אנשים שבולטים מההמון. למה? אתה לא יכול לשים על זה את האצבע, משהו פנימי שקורן החוצה או סגנון לבוש לא מתאמץ או פתטי (כפי ששכיח לראות בארץ) אלא משהו טבעי ועדיין ייחודי, שנותן לאדם חן וערך מוסף.

(בהמתנה לתצוגת הקוטור של אלי סאב)

הגעתי לתצוגה של אלי סאב בזמן, אך לא מוקדם מספיק כדי לראות את העיתונאים, ועורכי האופנה עם צלמיהם שנכנסים ראשונים. בזו אחר זו, צעדו על השטיח האדום שנפרס על מדרגות תיאטרון ה Théâtre National de Chaillot בכיכר place du Trocadéro מול מגדל האיפל, לקוחותיו הערביות העשירות של המעצב הלבנוני. המון פרווה, תיקי "בירקין" ונעלי לבוטון, ועוד פרווה ופרוה אה וגם זהב. זוג נעלים של מרגיאלה בלטו בחריגותן על רקע נוף המותגים שבהמינסטרים, הוותיקים והיוקרתיים כמו שאנל וYSL.

כיוון שזו אחת מתצוגות ה"היי פרופיל" בשבוע זה עם אורחים סלבריטאים, הכניסה הייתה הומה בצלמי פפרצ'י, עיתונות ובלוגרים כמו טומי טון שצילם עבור סטייל.קום והנלי הנורווגית ועוד בלוגרים איטלקיים אחרים. כולם שעתו על כל בחורה מטופחת שהגיע במכוניתו השחורה, עם נהג פרטי שחנה וחסם את הכיכר הענקית באיזור. ההיסטריה הייתה כ"כ גדולה סביב חלק מהנשים שלאחר שכולם צילמו, נזכרו לשאול אחד את השני: "מי זאת?". לפתע יצאה אשת יחסי הציבור כנראה עם הסלולרי, הביטה ימינה ושמאלה, ואז הגיחה מכונית ממנה יצאה גברת מלווה בסוללת מאבטחים. הייתה זו דיטה ון טיס, רקדנית הבורלסק הידועה כמעריצה של עיצוביו של סאב. לבושה שמלה כחולה ושכמייה אפורה עם פרות דוב חומה, נעלי לבוטון ומראה שנות ה40 האיקוני שלה. שרה מההרולד טריביון גם היא הגיע, בלי סוזי מנקס, שתופסת את המעצב כשטחי, בנאלי ומשעמם. ערבי. המיש בול, מווג הבריטי, פילח את ההמון והתביית ישר על הכניסה. עד שהספקתי לצלם אותו, הוא החליט לסדר את קבוצת הסער המתנופפת שלו והסתיר את פניו.

(שימו לב ל"בבושקה/מטרושקה". וגם אותו מאבטח היה בכל התצוגות, עישן סיגריות ופלירטט עם נשים... מעניין...)

משם המשכתי לגאן פול גוטייה... המשך יבוא (זה ארוך מידיי לפוסט אחד!)

***כל התמונות צולמו על ידיי (!) והן שיכות רק לי. הזכויות שמורות CCC***