Paris Journal, Day 1, Part B.

המשך הסיפור על היום הראשון בטיול בפאריז, העת שבוע ההוט קוטור ואיך פגשתי את סוזי מנקס והילרי אלקסנדר:

...משם המשכתי לגאן פול גוטייה.... המון של מעריצים, החל מנערים ונערות בגיל בי"ס תיכון ועד בגיל העמידה, גדשו את הכניסה ברחוב סנט מרטין ברובע הלטיני. גדרות ביטחון אבטחו את הכניסה, הרחובות נחסמו ע"י המשטרה מדי פעם ושוטרים כיונו את התנועה כדי לאפשר למוזמנים המפורסמים גישה נוחה. אנה וינטור חלפה ממש על פני, גם קארין רוינטפלד, שהיתה חביבה ונחמדה לצלמים שדיברו איתה.פרנקה סוזניף עורכת ווג האיטלקי ואליונה דולטסקיה, עורכת ווג הרוסי, בליווי סימון רובינס, בין העורכות החשובות שהגיעו לאירוע. מאוד הופתעתי כשאליונה זכתה לברק הפלשים ולהתנפלות הצלמים, שכן ווג הרוסי צובר תאוצה והשפעה הבעולם בזכות הפיכתה של רוסיה למעצמה מבחינת צרכנות מוצרי היוקרה והמותרות. תצוגות ממש לא מתחילות בילעדיה ובלי עורכת אל הרוסי.

(אליונה וסימון, רונטפלד ווינטור)

נשים מבוססות ולקוחות אישיות של המעצב, לבושות פרוות ובגדים מקולקציות קודמות; כמו ז'קט הקרוקודיל המבריק הזה בהשראת מעיל הטרנץ' עם צווארון פרוות שועל, תיקים ובגדים מהקו שמעצב גוטייה להרמס, שמלות ועוד. אימנואל אלט, עורכת משנה בווג הצרפתי בחרה אוטפיט נאה ומרשים. כתבת קנדית, בקי משהו (שתוכניותיה משודרות בערוץ החיים הטובים) סיקרה אותו, והסוד: יש לה פרקינסון, הלסת שלה רועדת כאילו אין מחר, בתנועות בלתי רצוניות וקטנות כאלה. מסכנה).
חלק מהמוזמנות חשבו שיאחרו איחור אופנתי, אך הגיעו הרבה לאחר תחילת התצוגה, אחת המוזמנות הגיעה חמש דקות לפני סוף התצוגה! ממש לא אופנתי ובטח שלא מכובד.

( מימין למעלה: הנסיכה סיריברי, Farida Khelfa שנראתה מדהים! אפריקאית, נשית חייתית, אישה אמיתית, היא ישבה ליד וינטור בתצוגה! עימנואל אלט, סוזי מנקס ושרה מיטשל, אשה עם מעיל קרוקודיל וצוארון פרווה מדהים!)

כשהחלו המוזמנים לעזוב את האולם, היתה זו ההזדמנות שלי לתפוס את מנקס. לאחר שצילמתי אותה, התלבטתי שניות אחדות, והחלטתי ללכת על זה. לבקש להצטלם איתה, התחלתי להידחף בין ההמון תוך שאני משתלב בקהל שביקש לעזוב את פתח האולם. אבל היה מאוחר מידי, היא נעלמה באופק. במקום זה, כמו מתוך צרוף מיקרים מפתיע או תחליף, הבחנתי בהילרי אלכסנדר, עורכת האופנה של הדילי טלגרף שגם את כתבותיה אני קורא ומעריך. ביקשתי להצטלם, היא הסכימה בחיוך. תוך כדי, היא שאלה אם קר לי, ואם נהנתי בתצוגה. עניתי שלא הייתי, והיא מיד החלה לחלוק איתי את הרשמים והחוויות שלה: שההשראה היתה מקסיקנית, והקולקציה צבעונית ושבסוף אריאל דומבסל עלתה לשיר. שאלתי אם היא נהנתה כמו תמיד מהתצוגות של גוטייה, היא ענתה בחיוב, והוסיפה שהוא תמיד גורם לנו לצחוק. הודתי לה על שדיברה איתי ויצאתי לדרכי, מרחף באויר. ישבתי בסטארבקס, ולמרות שעמדתי לכל אורך התצוגה בחוץ, כשעתים, בקור של 0 מעלות, והיתי בטוח שאוותר ואלך סוף סוף לאיזה מוזיאון (!) החוויה הנעימה והאישה המקסימה הלבבית והנחמדה הזו, גרמו לי להמשיך הלאה ולא להשבר. הבטחתי לעצמי לדבר עם מנקס, ואני לא חוזר הביתה בלי להשלים משימה זו. התחממתי מ"לאטה גרנדה אקסטרה הוט" עם אפקת קינמון וסוכרזית והמשכתי הלאה.
בדרך לולנטינו ברובע הלטיני, בחנתי משקים של "איטליה אינדיפנדנט", שקניתי יומיים אח"כ עם הנחה של 40% והחזר מס לתירים, קניתי לאימי צמיד, אכלתי קרפ צרפתי מסורתי ונכנסתי לחנויות שונות. הגעתי לתצוגה, שם פגשתי שוב את הנלי, שצילמה את מאחורי הקלעים עבור ווג .קום, וצפיתי במוזמנים. הפעם, האיפור והשער נעשו באולם ממול לזה בו הוצגו הדגמים, והדוגמניות עברו על פנינו, כך שזכינו להצצה ראשונה, לפני כולם. דיברתי עם צלמת של ווג איטליה, שזיהתה שאני ישראלי, בגלל המפתה, (יש לה קרובים בקיסריה ות"א). אנה וינטור ועורכת וג האיטלקי עברו שוב על פני, ואני נשאלתי ע"י בחור שנראה תלוש ולא שייך לנוף מי זו? כאשר וינטור חלפה.

לפתע, ממש לפני תחילת התצוגה, הגיעה מנקס, בליווי הצלם המבולבל שלה. זה היה הרגע לפעול. ניגשתי וביקשתי ממסיס מנקס להצטלם איתה, היא הסכימה, אבל ביקשה שזה יעשה במהירות, היא כבר מיהרה להכנס. חיפשתי מישהו שיצלם, אך כולם סביביינו היו עסוקים בלנסות להיכנס לאולם. לבסוף היא ביקשה מהצלם שלה לקחת את התמונה (הוא, החזיק את המצלמה הפוך, וצילם אותי חתוך בתמונה, אבל ניחא).
זהו. סיימתי את המרדף המתיש והמשפיל שלי אחר כוכבי האופנה שלי. כעט הייתי מוכן להתחיל מחדש ולחוות את העיר ולקחת ממנה את כל מה שיש לה לתת לי. הרגשתי כל כך מסופק שבלכתי הביתה, בדרך ישבתי בבית קפה, עברתי בעוד כמה חנויות ומאוחר יותר סיפרתי לכם על כך בפיסבוק.
זה היה רק היום הראשון בטיול! הביקור בפאריז היה מלא חויות, רגעים קסומים, טעימים, יפים, מרגשים, מעניינים, מביכים, מצחיקים, מעייפים ומה לא. אפשר לכתוב עליו בלוג שלם. אבל לא אעשה זאת, אמשיך לספר לכם על קטעים מהטיול, והייתי רוצה גם להעלות תמונות לפיסבוק בעתיד. לעכשיו זה מספיק. יש לי כבר סחרחורת.

***כל התמונות צולמו על ידיי (!) והן שיכות רק לי. הזכויות שמורות CCC***

ולכל האנונימים שהשורה בכוכבית לא מוצאת חן בעניהם: זה סתם כדי להשוויץ שיצאו לי תמונות דיי טובות ושאני צילמתי אותן ולא לקחתי מבלוג אחר...סתם שתדעו...