לצלם "סגנון רחוב"- ולא להסתנוור...

לפני שאני מפרסם את החלק השני על פאריז, אני רוצה לחלוק איתכם חוויה שיכולה להיות המשך ישיר של הטיול שם.
בתקופה אחרונה, סגנון הלבוש של אנשים "הרגילים" ברחוב הפך לנושא שיותר ויותר מושך את תשומת ליבם של חובבי האופנה ועורכי המגזינים- בעיקר המהדורות המכוונות. המון בלוגים מפורסמים כמו ג'ק וג'יל, הסרטוריאליסט, וILOOK או ההולך ברחובות הישראליים, מתעדים את טעמו המיוחד של האנונימי שעובר במדרכה ליד או זו שגורמת לך לסובב את הראש כאשר היא חולפת על פניכם במעבר החצייה.
בביקור שלי בפאריז, נתקלתי בדיוק בזה. המון צלמים, בלוגרים וסתם חובבי אופנה באו לצלם את העורכים, העיתונאים והלקוחות המוזמנים אל תצוגות הקוטור של מעצבי העל שהציגו את קולקציות שלהם- כמו שהם מתלבשים בחיים הרגילים, לא בקמפיין או תצוגה אלא סתם לעבודה.
ואני אכן, ניצלתי את כל ההמולה סביב שבוע הקוטור כמו גם את הזרות שלי, וממש כמו טומי טון או סקוט שומן, נסחפתי וצילמתי את כל המי ומי הממתינים לתצוגות. כשחזרתי לארץ, בלי תאום מראש או הכנה מיוחדת, הציעו לי להשתתף בפרויקט של חברת משקפי השמש "אירוקה". כמה מכותבי הבלוגים העוסקים באופנה בארץ, הוזמנו לסנטר, בו נפתחה חנות הדגל של המותג. שם עלינו להזמין 10 אנשים שיבחרו משקפי שמש, אותם יקבלו חינם (בשווי של מעל 400 ₪) ולצלם אותם מרכיבים את אותן המשקפיים.

(AA-team, they like freebis...)

החוויה הייתה מסעירה ומרתקת: זו הייתה הזדמנות לגשת לאנשים שנראים ומתלבשים בצורה מעניינת או כאלה שהופעתם מגרה ויזואלית ולפתוח איתם בשיחה. לראות מי האדם שמאחורי הבגד ולגלות אנשים מעניינים. אני רואה את הבגד או הלבוש כערוץ תקשורת או ראי המשקף אמירה של הלובש אותו או את פנימיותו. ואכן, כיוון שהיה לי מה להציע, יכולתי לפנות לכל אחד ולספק את הסקרנות שלי במובן מסוים, לגבי האדם שמאחורי הבגדים.
היה ברור לי מראש שאצלם צוות העובדים ב"אמריקן אפרל". תמיד לבושים בקפידה, לפי צו האופנה עם טאץ' אישי והמון סגנון, יצירתיות ושיק לא יכולתי לוותר. הם גם היו מאובזרים כראוי: בנעלי מרג'יאלה, סטלה מקרטני לאדידס וצעיף שנכרך במרושל על הצוואר תוך שהם מקפידים גם על הפרטים הקטנים.
בין המתלבשים המעניינים שפגשתי היה יניב, במאי קולנוע וזמר מתחיל (שכנראה שעוד נשמע עליו). ניגשתי אליו בגלל המראה הגברי והמחוספס שלו, "נון שלאנטי" שכזה. לבוש שכבות, מעיל צמר אפור שירש מסבו שלבש אותו עוד בארגנטינה לפני 60 שנה, צעיף תכלת וקרדיגן. הוא עצמו לא הבין "למה דווקא הוא?" גם הגר, שנראתה כמו דוגמנית/רקדנית, לבושה בטייץ וחולצה ורודה צמודה עם שרוולים נפוחים, עובדת בעצם בבנק והייתה כל כך נבוכה מהפניה שאפילו לא ידעה איך להצטלם. (ולמרות שהיא דומה לדורין אטייאס התברר שהיא בישנית וצנועה...).

(נגד כיוון השעון: אנאבל, והנעליים, יניב סוכן הביטוח, חנה, הגר ויניב הבמאי).
את אנאבל אף אחד לא היה מפספס, עם פרווה אפורה וביטנה ורודה בגזרת מעוין "אה לה בלנסיאגה", צעיף אדום מנומר, שרשראות זהב, מחשוף נדיב ונעלי עקב שהזכירו לי את אלה של "נינה ריצי", היה אפשר להישבע שהיא קרובת משפחה של קרואלה דביל. אבל רחוק מזה, היא הייתה כל כך עדינה, נחמדה ורק דאגה שהתמונות יהיו "בסדר" ושאני אהיה מרוצה. התמונות יצאו "פיצוץ", היא נראית בהן מדהים. תשפטו בעצמכם. יניב סוכן הביטוח הפתיע אותי בפוטוגניות ובלוק האופנתי, למרות שלא הייתה לו זיקה מיוחדת לנושא. חנה, הבלונדינית, היא בעצם קנינית התכשיטים של קסטרו שהיתה בדיוק באמצע העבודה בסניף הדגל של החברה כאשר ניגשתי אליה.
הפרויקט ממשיך עד סוף השבוע, ו"בדיזינגוף סנטר " ימשיכו להסתובב בלוגרים שיחפשו אנשים מעניינים כדי להעניק להם משקפי שמש ולצלם אותם עליהם. כך שעדיין לא פספסתם את ההזדמנות למשקפים+תמונה+בוסט לאגו על הופעתכם החיצונית ואולי גם עניינת.