ברבי, נעלי עקב, פמיניזם ומה שבנהם.

(בובות ברבי בעיצוב קריסטיאן דיור וורסצה)

לאחרונה פורסמה הידיעה כי בובת הברבי סופגת ביקורת חדשה מפי כריסטיאן לובוטין שהתבקש לעצב שלוש ברביות חדשות טוען שקרסוליה של הבובה "שמנים מידי". אין לי מקורות מהימנים, אבל אני דיי בטוח שהחברה עצמה היא זו שפרסמה את הידיעה הזו. שכן כולנו יודעים שהיא תעורר את גל התגובות של ארגוני הבריאות, התנועות הפמיניסטיות, ארגוני זכויות הילדים, ארגונים אנטי אנורקסים ועוד רבים אחרים.
אינני מבין מה הפליאה וההתרעמות מהערתו של מר. לבוטון. דעתו אינה יוצאת דופן, ולמעשה הוא משקף את ה"קול הקולקטיבי" של החברה שלנו שסוגדת ליופי, נעורים ורזון. אם אנו הצרכנים במקום לדבר, היינו נמנעים מקנית הבובות ומקבלים את אידיאל הגוף הבריא יותר, חברת מטאל הייתה מישרת קו ומוציאה בובות שנראות בהתאם. אך אין זה מספיק להסתפק באמירות צדקניות וצקצוקי לשון.
החברה שלנו ממשיכה לראות באישה אוביקט מיני, ולראיה הן נעלי העקב של לבוטון, שצוטט אומר כי הנעליים שלו לא נועדו להליכה או לנוחות, הן נועדו לשם פיתוי. הוא הוסיף כי מי שמעוניינת בנוחות, שתקנה נעלי ספורט.
לפי הידוע לי, הנעליים שלו נמכרות עדיין בטרוף, ובואו נודה בזה, כולנו הינו מוכרים את נשמתנו לשטן כדי לקבל זוג כזה עם סוליה אדומה.

נעלי ברבי, והנעליים שעיצב קרוסטיאן לבוטון לכבוד חגיגות ה50 לברבי בצבע "ברבי" של פנטון".

ועוד עניין:
לאחרונה יצא סיפרו של חוקר העיצוב הבריטי סטיוון ביילי העוסק באישה כמוצר עיצובי, אצו רצו להם ארגוני הפמניסטיות וגינו את הספר ואת מחברו. בכתבה ל יובל סער ל,גלריה של "הארץ" (קישור ) טען העורך בין השאר כי הציג רק עובדות ושאלה היוצאים נגדו לא טרחו לקרוא את הספר. הקטנוניות שבטענותיהן וחוסר הפתיחות לקבל רעיונות מופשטים יותר מאירה אותן באור פרימיטיבית. הומור הוא דרך מצוינת להתמודד עם דברים קשים באמת, יותר מפאסיביות אגרסיבית שנחשבת לפרימיטיבית ונחותה. המסקנות שמסיק כל אדם המתבונן באומנות נובעות מעולמו הפנימי והרוחני ומשקפים אותו. התבוננות בהתעללות והפיכת גוף האישה לחפץ שניתן לפיסול, עיצוב ושליטה ע"י מחוחים, נעלי עקב חזיות או גלולות- שרובם הומצאו ונוצרו ע"י גברים, היא הקרה בעיוות שבכך, ולא הצדקתו.
ולסיום, עיניין קטן על נעלי עקב: הרבה תיאוריות נכתבו על מקום נעלי העקב והתפקיד שהן ממלאות אצל האישה. המעניינות שבהן הן שנעלי העקב מייצגות את "קינאת הפין" של האישה בגבר, בעזרתן האשה מנסה להיות גבוה וזקופה יותר כמוהו (בטח נכתבה על ידי מי אם לא, גבר). תיאוריה נוספת מתבססת על כך שאצל הפרימטים, הישבן הוא איבר מיני. הליכה על נעלי עקב דורשת הקשתה של הגב ולכן הבלטה של הישבן וכך עירור המיניות, משיכה וחשק אצל הגבר הניאנדרטלי הצופה בה. העקבים גם דורשים שיווי משקל והנעת האגן, והאגדה מספרת כי מרלין מונרו הייתה מזמינה את נעלי העקב שנועלת כאשר בין עקביה יש הבדל של סנטימטר כדי שתדדה וכך תנועות עכוזה יודגשו.
אז כאשר נשים חושקות ומביעות את הדחף שלהן לנעול את נעלי העקב הן בעצם משתתפות בכל הסיפור השוביניסטי והופכות לכנועות. העניין כל כך עמוק, שנשים בטוחות ואף יצהירו בגלוי שזהו רצונן החופשי לנעול נעלי עקב ולסבול. באמת?!