אז מה היה בגמר פרויקט מסלול?

פרק הגמר של פרויקט מסלול אתמול, לא יכול היה להראות חובבני ומרושל יותר. ניתן לתאר את כל הטקס כמביך. דו שיח קלוקל ועילג בין השופטים עצמם או בין המנחה לשופטים (סופרלטיבים ותארים מפגרים או הקדמות פומפוזיות) כמו גם ריטואל שאלות ותשובות שהפנו השופטים למתמודדים ואופיין לרוב במבוכה הדדית, דו שיח בנאלי ומלא פאוזות וגיחוכים או חיוכים טיפשיים.
(על ההופעה שפתחה את הגמר פשוט ויתרתי, והעברתי לערוץ אחר).
הקולקציה שהציגה מאיה הייתה הבוגרת והשלמה מכולן. היה בה מידה רבה של שליטה בחומר, בטחון עצמי, הכרה בכישרונה ומודעות ליכולות שלה כמעצבת. היה בה עומס ואלמנטים רבים ובו זמנית היה בה גם איזון ושמחת חיים. מכנסי הפרינג'ים אולי לא ימצאו חן בעני הלקוחה הישראלית, אך הטוניקות ושמלות המקסי הציבעוניות עם המחשוף הנדיב לבטח יכבשו את ליבה.
הקולקציה של לוסי (ואם אני אשמע עוד פעם אחת את הצרוף "אורבנייות שבטית", יצא לי עשן מהאוזניים...) התאפיינה במונוכרומטיות של שחור, אפור, כסף, ירוק ניאון, אך זו הייתה הקולקציה הלבישה והמסחרית ביותר (ערבה לחך הישראלי) בעוד שעדיין היה בה ייחוד והיא אפילו הצליחה לרגש ולסקרן. איפור הגוף והשימוש בדוגמניות כהות עור הפך אותה למעניינת וארצית. הסריגה של גופיות מחוטים מתכתיים כסופים הוסיפה אלמנט של יוקרה אמיתית והדגימה יצירתיות ומעוף.
אלון,המעצב הזוכה, יצר קולקציה שהיא בגדר קלישאה,Too Much"", אך היא הייתה בדיוק מה שהיינו מצפים ממעצב על אמיתי. הבגדים הדגימו מודעות יתרה לגוף, הם היו מלאי עוצמה וכוחניים עד כדי כך שהדוגמניות לא הצליחו לשאת אותם (הבגדים האפילו על הדוגמנית). הדוגמניות נראו מבולבלות, חסרות בטחון, מנותקות מהקצב והליכתן הייתה מגושמת וחסרת חן. הקולקציה הייתה מגוונת, צבעונית (אך הכילה כמה דגמים שחורים\ניטרליים) אך היה נראה כאילו המעצב כלוא באיזו פנטסיה או עולם מרוחק. הבגדים היו עם אורינטציה גבוהה מידיי לאסטטיקה, סימטריה, ניקיון, צורות גיאומטריות וקוים חדים. כאשר פנינה רוזנבלום צעדה על המסלול לבושה בשמלה שעיצב לה אלון, הייתה הרגשה שחזרנו אחורה -25 שנה, לשנות ה80' וה90', כאשר מעצבי אופנה כמו טרי מוגלר והרווי לג'ר עיצבו שמלות מיני צמודות בצבעים פסיכודליים לדוגמניות "אמזונות". כל המחוות והסיבובים של רוזנבלום, הצליחו לגרום לי לסחרחורת. אין ספק שהקולקציה של אלון הצליחה להטיל צל אימתני על שתי הקולקציות האחרות.
אהבתי במיוחד את הבעות הפנים של השופטים והקהל בעת שהדוגמניות צעדו על המסלול בבגדי המעצבים. משי נראתה כל כך מבולבלת, מתאמצת להבין את המורכבות בקולקציה של לוסי, כאילו היה זה תרגיל בפיזיקה שעליה לפתור. גב' רוטר, מנכ"ל קסטרו, כל כך התלהבה מהקולקציה של אלון, עד שהחלה להלום עם הכרטיסיות שהחזיקה על בירכיה, לפי הקצב. ליאת תימור נראתה מבועתת מהקולקציה של לוסי ומאיה, והתקילה את המעצבים בשאלות עוקצניות וחריפות (את מאיה שאלה עד כמה הושפעה מויויאן ווסטווד, ברמיזה על "השראת יתר" ממנה, שלא לומר העתקה" ואת אלון שאלה כיצד ההשראה שלו- פרפר קשורה אליו באופן אישי. לפי תשובתו: קשר אישי לא היה שם).
אלון ימכור את עיצוביו בחנות בקניון ארנה במשך שנה (ללא תשלום דמי סכירות). מעניין מהוא תו המחיר שיעניק לכל בגד? מי יקנה אותם? לאן ילבשו אותם? והאם יסכים למכור בחנות גם בגדים של חבריו המעצבים, כפי שהציע ג'קי בן זקן הבעלים?

"אל תיתן למניירות לעלות על הכישרון הגדול שלך" (לאת תימור- דיברי אלוהים חיים...).

נ.ב
(שמתם לב ליצור שרץ לחבק את אלון לאחר הכרזה עליו כזוכה? אמאלה...)