D.I.Y: נעלי הספורט של לנוון, כמעט...

אם הגברת הראשונה של ארה"ב הייתה קוראת את הפוסט הזה, היא הייתה חוסכת ולא הייתה מעוררת כל כך הרבה גלים ורעש. אתם בודאי זוכרים את נעלי הסניקרס של לנוון שנעלה מישל אובמה. הן זכו לכל כך הרבה יחסי ציבור בזכותה, והיו חלק מהכיסוי התקשורתי הנרחב של בגדיה, אבל בעיקר בקונטקסט שלילי.

עם צאת התמונות שלה נועלת נעלים שעולות מעל 500$, בעת מיתון עולמי, כאשר כלכלת ארה"ב בשיא השפל שלה, צצו הביקורות בכל העיתונים בעולם, אפילו בארץ על השחיתות, הפזרנות, היומרנות והטיפשות.
מדובר בנעלים בעלות גזרת סניקרס קלאסית עם טוויסט: הן עשויות סאטן או קטיפה, בצבעים רכים כמו ורוד עתיק או צבע גוף מעושן והן נסרכות בעזרת סרוכים שהם למעשה סרט בד. לגברים יש גם את הדגמים הירוקים, הסגולים, השחורים והחומים או המודלים של הנעל הגבוהה שפחות אהבתי. אני הבחנתי בהן כבר בעונת התצוגות כיוון שהופיעו וכיכבו בקולקצית הגברים , ורק אח"כ, כשראו בלנוון כי טוב, הוציאו גם את הגזרה הנשית והמשיכו גם בקולקציית ה"Resort".
(קולקצית הנעלים לחורף הנוכחי כפי שמוצגת בסטודיו של "לנוון גברים")

הגזרה הגברית כל כך לא שגרתית, היא מעניקה לכל הקונספט של סניקרס גבריים ומגושמים פאן רך, עדין ואלי אפילו נשי. הגוונים שלהן, הסרטים והבדים מציגים את הפריט הבנאלי הזה באור אחר.

כמובן, שכאשר שיש אביזר כל כך מוצלח, הרשתות לאופנה "מהירה" "High street chains " לא מסכימות לשבת על הגדר, ומוציאות את הגרסה שלהן לסיפור. את הדגם שמתיימר להיות "נעלי לנוון" לגברים ראיתי בזארה בתחילת העונה וכאשר בסופה המחיר ירד לפחות מחצי (150ש"ח, לפני כשנה), החלטתי לקנות אותן ולהפוך אותן ל"לנוון שלי" (עד שאטוס לפריז ואקנה את הדבר האמיתי, אולי). את השרוך הפשוט "הספורטיבי" והלבן, החלפתי בסרט בד שקניתי בחנות מלאכה. גזרתי אותו בקצה באלכסון, כדי שלא יפרם והוספתי טיפת דבק חם (לא חובה, זה יעבוד גם בלי). והרי התוצאה לפניכם. החלפת השרוכים נותנת להם פאן שונה, הן גם נוחות וגם מיוחדות, משהו אחר.
לאחרונה כאשר טיילתי בשנקין, ראיתי עוד גרסה דומה. הפעם של המותג "Sweare", בשילוב קטיפה וצבעים דיי מעושנים של ירוק, כחול וחום. המחיר: כ 800 שקל. שמעתי שגם עופר שכתר קנה אותן. אני יותר ממרוצה משלי. רק רציתי לחלוק.... אולי אעשה זאת יותר בעתיד.

Top accessories- spring 2010

הקולקציה האחרונה של אלבר אלבז ל"לנוון" הייתה מוצלחת כמו תמיד. אקלקטית, רומנטית ונשית, ומלאת שיק. הכל בסגנון פריסאי, למרות שההשראה לקולקציה השנה הייתה "הנשים הארגנטינאיות והטאנגו" שהפרו את יצירתיותו העונה בעקבות טיול שלו באמריקה הדרומית, כך הסביר אלבר אלבז מאחורי הקלעים בתצוגה. השפעות רב תרבותיות ואקזוטיות נראו לאורך כל הקולקציה. האישה של לנוון בעונה הבאה היא אישה אינטליגנטית, משכילה, רב תרבותית, בעלת טעם וסגנון אישי, חובבת טיולים בעולם ושואבת מכל תרבות השראה בבגדיה. כך, בלטו בקולקציה העיטורים והמתכות הגסות ששולבו בשמלות נשיות מסאטן או קרפ. אותי אישית, כבשו כבר מהמבט הראשון הנעליים שלרגלי הדוגמניות. אלבז הצליח לשלב בצורה כל כך יפה ומושלמת תכשיטים במקום כל כך לא צפוי- כף הרגל. שלשלאות זהב נכרכו סביב הקרסול או חיברו בין הרצועה לחרטום הנעל. אלבז, ששילב בעבר אבנים יקרות או דוגמאות חרוזים בנעלים שייצר, הצליח גם הפעם להפוך את האביזר הנחשק ביותר כיום- הנעל- לנחשק עוד יותר. גם עיצוב הנעליים עצמן היה אטרקטיבי בזכות עצמו: עקבים גבוהים ומעוקלים יצרו סילואטה סקסית וגבוה, חלק מהעקבים נראו כאילו היו שבורים ועקומים. רצועת עור חום הנרכסת בעזרת אבזם גס יצרה את החספוס ששבר את המתיקות והעדינות הנשית. כל צעד של הדוגמניות צעק" יחי האובססיה הבריאה לנעליים".
וכאשר יש כאלה נעלים מושלמות לא צריך באמת יותר משמלה שחורה, פשוטה באשר תהיה, כל עוד תאבזרו אותה בזוג עגילים עם אבני קוורץ ענקיות בצבעים רכים או פסטלים כמו אלה של Philippe Ferrandis (עגילי זכוכית), או ענק זהב והקריסטלים שקופים כמו זה של Janis by Janis Savitt.

Lanvin-Paris-Acapulco ?

הרוח שעמדה מאחורי קולקצית ה Resort 2010 של אלבר אלבז ל"לנוון" הייתה נערית, שובבה ומלאה בקסם מקסיקני. שפע של צבעים, חומרים, בדים וסגנונות אפינו את הקולקציה האקלקטית ומלאת החן.
שמלות באורך ברך או כאלה הנשפכות עד הרצפה, חליפות מכנסיים, טישרטים מודפסים או שמלות כלה, אלבז חשב על כוווולם העונה. עושר עצום של צבעים אפיין את הקולקציה: צהוב מלוכלך, ירוק עז של דשא, או אדום בוהק לצד גוונים נייטרלים יותר ונגיעות של שחור.
האביזרים גם הם הוסיפו רוח עליצות לקולקציה וכללו שרשראות עם תליוני מלון ולימון, כובעי קש ופרחים אקזוטיים וכמובן מוון רחב של תיקים, נעלים שטוחות ודגמים נוספים לנעלי הספורט שהפכו מפורסמות לאחר שנעלה אותן מישל אובמה.

חורף עם ניחוחות עזים של גרניום

הגרניום, או בשמו הבוטני: Geranium sanguineum, הוא אחד ממיני הפרחים הנפוץ ביותר במחוזותינו.
אין לו ריח נעים, יש לו עלים שעירים, הוא לא מאפיין שום עונה בשנה, הוא אינו צמח אקזוטי אלא די נפוץ. אבל יש לו צבע משג ע! ושלל גוונים. לא לחינם הכתירו אותו מעצבי האופנה כצבע הבולט בקולקציות לחורף הבא.
גווני הגרניום שולבו ברבים מפרטי הלבוש ולא פסחו גם על האקססוריז (שבינינו, הם באמת כוכבי המלתחה בשנים האחרונות).

( מימין לשמאל: Lanvin, דרה ון נוטר, אלקסנדר מקווין, ארדם, דונה קארן, דיור).

אצל פראדה, שלט והלט הגרניום יותר מכל צבע אחר. הזדמנות מצוינת להתבונן על כמה מהדגמים בקולקציה.

והאקססוריז:

נ.ב

אם מישהו מעוניין לדעת מי עיצב את אחד הפריטים, שישאיר תגובה, והאיזקורים יוספו בהקדם...

קולקציות התכשיטים ה"חמים" לחורף 2009-2010

אחרי החמסין של היום, אפשר לומר בוודאות שהאביב כבר כאן, ותכף נעבור לקיץ הישראלי החם הלח והמתיש. אז רק כדי שתהיה לנו תקווה להיאחז בה בציפייה שהקיץ יעבור, ואחריו יבוא שוב החורף, ואיתו כמה קולקציות תכשיטים יחודיות. בהתבוננות בכמה מהקולקציות לחורף 2009-2010, היה נראה כאילו התכשיטים שענדו הדוגמניות היו הכוכבים האמיתיים על המסלול.
התכשיטים בעונה זו התאפינו בקנה המידה העצום שלהם והפרופורציות המוגזמות.

ב Lanvan , קווארצים ענקיים שולבו עם דיסקיות וגלילים מזהב, יחד עם מתכות מושחרות אחרות לצד חרוזי ענק דמויי פנינים. חישוקי מתכת וקולרים עבים מחומרים נוקשים בשילוב אבני קריסטל גדולות מימדים ליפפו את צוואר הדוגמניות. התכשיטים הוסיפו בדיוק את מידת הנוקשות והגסות שהתנגשה עם הבגדים הפיוטיים והנשיים שנתפרו באלכסון כדי שיראו כאילו נשפכים על גוף הדוגמניות. כך, נוצר מראה מלא שיק: אסרטיבי, מלא במעין נונשלנטיות המצפצפת על הפרופורציות של כללי העיצוב והופכת את הוולגרי לפרקטי, מודרני, ייחודי וקסום. חגורות- אולי לא נכנסות להגדרה של תכשיטים, אבל יתכן והאקדמיה ללשון תשקול זאת מחדש במקרה של ג'יוונשי. בתצוגת בית האופנה הצרפתי- החגורות כאילו קפצו מהבגדים ומשכו את מירב תשומת הלב. קשה היה להתעלם מעבודת המחשבת של אבני הקריסטל, הצורות הגאומטריות הקלאסיות והאבזם המעוטר, שהזכיר אות מלכותי, בסגנון אותם אותות אצולה או גבורה שמשפחות המלוכה נוהגות לענוד על סרט סאטן הנתלה בין הכתף למותן הנגדית.

גם ב-Miu Miu, הצליחה מוצ'יה פראדה להגדיר מחדש את המוסכמות לגבי תכשיטים, כאשר עיטרה גרבים באבנים, פייטים וחרוזים בצבעים, צורות ואפליקציות שונות. שילוב הפייטים הפרחוניים, אפליקציות האבנים והקומפוזיציות השונות של דיברי סיכה יחד עם עבודת הנמלים שהושקעה בתפירתם הידנית על גרבי צמר עבות: יצרו פריטים יחודים במינם, מלאי ניגודים ומעוררי עיניין. העיטורים השונים פלשו גם לבגדים ולנעלים כאילו היו המשכם הישיר. בין השרשראות שנכללו בקולקציה, היו ענק קשקשים מוזהבים או ענק עץ בשילוב מעין דיסקיות קשקשים וחרוזי זהב, שהשלימו את ההרגשה של הניאנדרטליות (או ה"אדם הקדמון") והחזרה לפרה-היסטוריה- ששלטה בקולקציית הבגדים.

מעצבים אחרים המשיכו לעשות את המובן מאיליו: Michael Kors לדוגמה, הציג שרשראות דמויות שלשלאות עשויות חוליות עבות וגסות מכסף וזהב, ממש כמו אלה שעיצבה עמיתתו, דיאנה ון פירסטנברג לH. Stern. קורס, יצר בעזרת תכשיטים אלה תחושת שפע ועושר וכנראה יעד אותם עבור הלקוחה האמריקאית העשירה שתזכה לכינוי "ריץ ביץ" בפי העוברים והשווים ברחוב או מהזבניות בקולבו. Marc Jacobs עיצב עבור Louis Vuitton קולקציית תכשיטים שכללה שרשראות עשויות מלולאות של מעין גלילים קצרים ותליון מנעול שעליו חרוטים ראשי התיבות של המותג. החומרים מהם היו עשויות השרשראות, שדמו לקישוטים אותם אנו תולים בסוכה, היו זהב או חומר פולימרי ורוד, שעליו שובצו אבנים שחורות שחתכו כמו ניטים או פנינים עדינות. התכשיטים ועיצובם הבליטו (או אולי אפילו שילבו בתוכם) את הניגוד בין זול ליקר, ילדותי מול בוגר, פאנק- רוק מול פראפי.

(שרשרת אבנים, שרשרת חרוזים מאורחים של Tom Binns,צמיג של Dior Fine Jewelry, ושני ענקים של Miu Miu.)

Tom Binns, כהרגלו, הציג בקולקציה שלו לחורף הבא תכשיטים "יפים", "קלאסיים" בשילוב של זהב ואבנים יקרות בלל צבעים. אהבתי במיוחד קולר העשוי מחרוזי זהב מאורכים, שנראה כמו שרשרת עצמות שתענוד קניבלית אופנתית במיוחד.
גם ב Dior Fine Jewelry, בניהולה האומנותי של Victoire de Castellane.. המשיכו בקו התכשיטים המרהיב בצבעוניותו ובחומרי הגלם המשובחים והיוקרתיים שלהם המשולבים בתכשיטים מעט מצועצעים אך מקסימים כבאגדה מופלאה.

אומנם אנחנו בינתים נחזור לשרב הכבד שלנו, בציפיה שישבר עד הערב ואם עדיין חם לכם, דמינו את המגע הקפוא של המתכות שבתכשיטים הקרים והיקרים הללו כאשר הן נוגעות בעור גופכם הלוהט....