קארין רויטפלד וחיות אחרות

שיתוף הפעולה המדובר בין " Opening Ceremony" והסרט "ארץ יצורי הפרא"- הוליד קולקציה מוזרה של פרוות סינטטיות לנשים הכוללת חצאיות, וסטים, מעילים, אוברולים ואפילו דגמים מוזרים עוד יותר לגברים. היזמים צירפו גם קולקציה של תכשיטים לכל הסיפור. המחירים- גבוהים בהרבה מאלה שאנו רגילים אליהם כפריטים נלווים לסרטים, (כמו כוסות מיקי-מאוס או בושם סינדרלה) אבל מי סופר, השאלה היא מי יקנה אותם? הם אולי מחממים אבל אין להם שמץ של חן.
הייתכן שעומד כאן צד שלישי בכל הסיפור? לאחר שצפיתי בקולקציה ובדמות הראשית, לא יכולתי להתעלם מהדמיון שלה לקארין רויטפלד, העורכת הידועה. זו ממש לא בדיחה. תווי הפנים של הייצור המוזר בסרט הזה, מייד הזכירו לי את אלה של הייצור המוזר הזה מווג הצרפתי. רק תסתכלו על האף הבולבוסי, הפיגמנטציה המוזרה סביב העניים והשער הלא מסודר בצבע השטני.
יותר מזה, סגנון הלבוש שלהן גם בו יש מן המשותף: כאן, בתמונה של רויטפלד בשורה הראשונה של תצוגת האופנה של Fendi 2009, היא לובשת מעיל פרווה (סנטתי או לא, למי אכפת?) שנראה דיי דומה למעטה הפרוותי של הדמות.
ושוב, בדומה לסרט "שר בטבעות", בו יצרו דמות הדומה לנשיא רוסיה לשעבר, פוטין, גם כאן מופיעה דמות המזכירה את העורכת הראשית של ווג הפריזאי. אומנם הדמויות בסרט נוצרו בהשראת ספר ילדים שנכתב ב1963 (9 שנים אחרי שרויטפלד נולדה), היתכן שיש לקשר בין רויטפלד לבין קולקצית בגדי הפרווה? (אולי כעורכת אופנה משפיעה).
קונספירציה או צרוף מיקרים, אותי זה הצחיק.

Editor's note:

*את הסוגיה הזו, כאתנחתה קומית או סתם פלפול פיקנטי, רציתי להעלות פה כבר לפני זמן רב, בחיי! אבל מידת הרצינות שבה הקולקציה הזו נידונה בכתבה שפרסמה הילה אוחיון ב"גלריה" של "הארץ" דחקה אותי לעשות זאת כעט.
*בכתבה נרשם: "הקולקציה בהשראת "ארץ יצורי הפרא". נוצרה בשיתוף הבמאי", ואני חייב להוסיף : "ובתמיכתה של קארין רויטפלד".
*על פרוות, נושא שאני נושא כלפיו תשוקה עזה- אכתוב פוסט נפרד. וזאת כדי להעניק להן את הכבוד המגיע להן, עד אז נסתפק בסינטטי.

התותחים הכבדים כבר מוכנים, בקיץ הבא: מלחמה!

מימין: קארין רוינפלד, עורכת "VOUGE France", דגמים מתוך התצוגה של Celine, Chloe.

מנוסטרדמוס ועד ג'ול וורן, ניסיון לחזות את הצביון העתידי של מלחמות ומהפכות הוא כנראה חלק מהטבע האנושי: האקדמיה לפילוסופיה כמו גם החוג למחשבים מדברים על כך שמלחמת העולם הבאה תהיה מלחמה ממוחשבת, בפקולטה לפיזיקה דנים על אופייה כמלחמה גרעינית. בקטדרה לסוציולוגיה ומדעי המדינה כמו גם בחוג החרדי מדברים על כך שהמלחמה הבאה תהיה מלחמת אחים. בהוליווד, אולפני האנימציה מנסים לנבא את השתלטות התיקנים ופרוקי הרגלים על העולם והכחדת האנושות. אבל בכל אופן, כולם כנראה תמימי דעים לגבי ההנחה שתהיה מלחמה, ולכן עלינו להיערך בהקדם!
עולם האופנה מגיב בהתאם:

מימין:Balmain, Celine.

בבלמן השראת הקרבות בעת הרומית העתיקה וביוון הקלאסית היוו כהשראה לקולקציה, ואת המסלול פקדו שמלות מאריגים מתכתיים וזהובים שדמו לשריוני השלשלאות ומגני הגלדיאטורים. חלק מהשמלות נעשו בדיגום חופשי, ונפילת או תנועת הבד בחצאיות ובאזור הכתפיים הזכיר את הטוגה המסורתית. ז'קטים צרפתיים מתקופת נפוליאון, מכנסי עור, ג'ינסים וגופיות טריקו מרופטות בצבע זית או שחור שעברו טיפול באקונומיקה ונראו כאילו נאכלו על ידי אש- תרמו לאווירה של האפוקליפסה.
בסלין, ניתן היה למצוא עליוניות חקי דמויות שחמיה, חלקן מיוטה במראה צבאי צבאיות עם שרוכי עור שחורים. היו גם עליוניות צבאיות מחויטות יותר וגם חצאיות עור שהגיעו מעל לברך בצבע זית שהיו הולמות את בנות הקריה. על חולצות נשיות משיפון אוף וייט נתפרו כותפות ושער הדוגמניות היה אסוף לקוקו ומשוך לאחור, הן נראו קשוחות ורציניות; מוחנות למלחמה. בקלואי שולבו גרבי צמר בצבע זית המבצבצים מסנדלים שחורים עם שחמיות צבאיות וחולצות כותנה מכופתרות ברוח קרבית ויבעי ירוק מעופש, חרדל וחקי שלטו גם בקולקציה זו.

מימין:Louise Vuitton, Kenzo.

בלואי ויטון אולי התייחסו ללוק שאחרי המלחמה, שער אפרו ואקלקטיות בפריטים ושכבות שיצרו מראה דיי מגושם. היה שימוש בצבע ירוק הזיית ובד השוואה. שולבו גם כיסים גדולים במכנסיים ובג'קטים מטויד אפור בסגנון "שאנל".
נראה שהמותג קנזו תפר בגדים משאריות הבדים הנותרים מהקרב, אך פלטת הצבעים שאפיינה את הקולקציה ואת בדי ההשוואה הייתה רכה, נשית ופסטלית יותר, עם הרבה צעיפים, ג'קטים גדולים שנרכסו על ידי חגורות עבות ומכנסים שנראו במידה 50 אשר לבשו דוגמניות במידה 34 ויצרו מראה מרושל ומאולתר, ממש כמו בעת משבר, בהלה וחיפזון.
Comme des Garçons שלחו על המסלול מעילים מרופדים בבטנת פליז וDsquared התחדשו במכנסי

מימין:Jil Sander, Fendi, Prada.

בפראדה ופנדי האימה וההכנה למלחמה התבטאו באמרות לא גמורות של המעילים או החצאיות ושוליים פרומים. אוירת הדקונסטרוקציה והעדר סיומת הולמת לבגד הייתה כאילו רמז לחוסר הפנאי והעדר ההתעקשות על הפרטים השוליים בעת ההכנות למלחמה. ג'יל סנדר הרחיק לכת ובנוסף לאמרות הלא גמורות של הפריטים בקולקציה- היו גם פיסות בד או עור שנתפרו לשמלות קוקטייל כאילו נקרעו מהן, כמו גם רצועות וקשירות שונות.
אך בל נשכך את ה"ט'רנץ קואט", שתמיד היה פריט חובה במלתחה של כל חובבת אופנה באירופה והפך לאופנתי במיוחד בשנים האחרונות אפילו בארץ. המעיל המפורסם נקרא על שם כינויה של מלחמת העולם השניה :"מלחמת חפירות" (טראנץ'). אז, כדי לסייע למאמץ המלחמתי ולהתאים את מדי החיילים לתנאי הלחימה המציאו טומס ברברי וגם סר. ברבור את המעיל שהפך לאיקוני כל כך ופלש אל מחוץ לגבולות המיליטרים, אל הרחוב.

החזיה זוכה לעדנה מחודשת

(מג'ינס- של ז'אן פול גוטייה והאוס אוף הולנד, חרוטים- של לואיס גולדין).

הבשורה שהביא עימו חודש האופנה האחרון היא ללא ספק ההלבשה התחתונה שהופכת להיות חלק בלתי נפרד משמלת הקוקטייל. הפעם, מדובר על החזיה ליתר דיוק, שזכתה לתחייה מחודשת וככבה בקולקציות רבות. כמי שצפה בתמונות, שבעתי ורוויתי לבני נשים יותר מכל בעלת סלון ללבנים בפאריס.
חזיות מחודדות כמו אלה שעיצב ז'אן פול גוטיה למדונה הוצאו מהבוידם, חזיות מתחרה, עור או סאטן- היה ניתן למצוא כל סגנון, גזרה או פסון.

(סאטן- ז'אן פול גוטייה ומרק ג'ייקובס).

ז'אן פול גוטיה עשה לעצמו רטרוספקטיבה עם חזיות הסאטן הורודות הנ"ל שנלבשו עם גרביונים בעלי דוגמת ביריות להשלמת מראה הלונז'רי ואחרות הפכו לחלק מאוברול ג'ינס מודרני. חזיות חרוטים היו במרכזה של הקולקציה שעיצבה לואיס גולדין, וב- House of Holland השתמשו בפאנלים של ג'ינס להדגשת החזה ואלמנטים נוספים המכוסים על ידי לבנים שנתפרו על פני שמלות תחרה צמודות בצבעים שונים. (רכות- רושה, נינה ריצי, פנדי)

בפנדי ובנינה ריצי, החזיות, חלקן מתחרה או משי נלבשו מתחת לחולצת רשת נשית ועדינה ויצרו מראה רך יותר בניגוד לאופן הגרוטסקי והגס בו נלבשו החזיות אצל מקר ג'יקובס: מעל הבגדים. ברושה היו חזיות פרחוניות ודולצה וגבנה, שעשו קרירה מהקונספט ש"underwear is outwear", השתמשו בעידון וצניעות שאינם מבין תכונות האופי הבולטות שלהם והראו רק שמץ מהחזיה; כתפיות או שמץ מהחלק העליון של הקפ המציץ ממחוך או משמלות ערב עם כתפיות דקות. (מראה מעודן, מציץ-דולצ'ה וגבנה, בוטגה ונטה)

אך ללא ספק, המעצב שהשב את תשומת ליבו לחזה בצורה הבולט, היצירתית והמאתגרת ביותר הוא חוסיו שליין, שייצר שמלות ובהן ידי אדם אופפות או תופסות את שדיה של הדוגמנית הלובשת אותם. מעיין תמיכה אולטימטיבית, מה שניתן לכנות: "build in cupping support". בדגמים הקונבנציונלים יותר, נלבשו נלבשו חזיות מחודדות בסגנון שנות ה30-40. דיור

את ההתבייתות של ג'ון גליאנו על עולם ההלבשה התחתונה ניתן היה לראות כבר בקולקציית הקוטור שעיצב ל"דיור". שם, נראו הדוגמניות בבגדיהן הלבנים, כאילו יצאו הרגע מתא המדידה של מסיה קריסטיאן דיור בעצמו, הפעם ללא השמלה העליונה. גם בקולקציית ה"רדי-טו-וור" כיכבו החזיות וכותנות הלילה או שמלות תחתונות מעל רשת כמו גם מחוחים וביריות. (תחתונים: אלכסנדר וונג וז'אן פול גוטייה. יוצא מהכלל- חוסיין שליין).

גם התחתונים בעלי מותן גבוה, המחוכים והמחטבים למיניהם יצאו מהמגירה העמוקה ביותר בארון וכבשו את המסלולים. תחתוני הסבתא, זכו לוורסיה סקסית ומעניינת יותר אצל אלקסנדר וונג, שהוסיף לגזרה הקלאסית גם פאנלים שקופים. ז'אן פול גוטיה הציג כריות להדגשת העכוז, פריט שהיה חלק מהלבנים בתקופה הויקטוריאנית להדגשת נכס זה של האישה, שהיה אז מרכז הפיקסציה של בעולם האופנה. אולי זו האווירה הכלכלית או ההרגשה שאנו מרוששים "עד התחתונים", וכעט עלינו לשקם עצמינו בדיוק מאותה הנקודה. הלבנים הפכו לחלק מהלבוש החיצוני, לבסיס, עליו לעיתים נוספו שכבות בד עם דרגות שקיפות שונות. אולי זה קשור להתחממות העולמית והמסת הקרחונים, ולהכרה שכדור הארץ הופך לחממה מחניקה, אירופה בוערת בקיץ כפי שלא בערה מעולם ואנשים גודשים את המדשאות ומשתכשכים במזרקות. אולי עם הבגדים בסגנון הנ"ל יהיה קל יותר להעביר את הקיץ בשנים הבאות.

רשומה זו התפרסמה גם בבמודה.

חורף עם ניחוחות עזים של גרניום

הגרניום, או בשמו הבוטני: Geranium sanguineum, הוא אחד ממיני הפרחים הנפוץ ביותר במחוזותינו.
אין לו ריח נעים, יש לו עלים שעירים, הוא לא מאפיין שום עונה בשנה, הוא אינו צמח אקזוטי אלא די נפוץ. אבל יש לו צבע משג ע! ושלל גוונים. לא לחינם הכתירו אותו מעצבי האופנה כצבע הבולט בקולקציות לחורף הבא.
גווני הגרניום שולבו ברבים מפרטי הלבוש ולא פסחו גם על האקססוריז (שבינינו, הם באמת כוכבי המלתחה בשנים האחרונות).

( מימין לשמאל: Lanvin, דרה ון נוטר, אלקסנדר מקווין, ארדם, דונה קארן, דיור).

אצל פראדה, שלט והלט הגרניום יותר מכל צבע אחר. הזדמנות מצוינת להתבונן על כמה מהדגמים בקולקציה.

והאקססוריז:

נ.ב

אם מישהו מעוניין לדעת מי עיצב את אחד הפריטים, שישאיר תגובה, והאיזקורים יוספו בהקדם...

געגועים לטום פורד ויציאותיו המבריקות

(מימין למעלה: Missoni, Tod's, Christian Louboutin, JPG, Fendi, Derek Lam)

(תיקים מהקולקציה של Gucci 2004)

זוכרים את טרנד תיקי הפרוות? איפשהו ב2003, בית האופנה גוצ'י, בניהולו האומנותי של טום פורד (A.K.A אין דברים כאלה) הציג תיק קטן עשוי פרוות מסוגים צינצילה אפורה וידית חוליות מתכת המעוטר במעין אורנומנט של שני דרקונים האוחזים פנינת בר טבעית בפיהם. עד מהרה, הפכה הקולקציה והתיק עצמו, לאיקון ומקור ההשראה לטרנד היסטרי של אותה עונה. התיק היה חלק מקולקציית חורף 2004 של המותג שהייתה גם האחרונה של פורד, כמעצב הראשי במותג. על המסלול של אותה תצוגת אופנה היו פרוסים מרבדים של פרוות משובחות ונפוחות, עליהן צעדו הדוגמניות. בחנות של ג'וצי ישראל, הדגם זכה לכינוי: תיק "החתולה", כיוון שהיה מחובר אליו מעין זנב מפרווה. מחירו היה 40 אלף שקל.
התקופה דאז הייתה תקופה של שגשוג ופריחה כלכלית. בתי האופנה הפיקו רווחים עצומים ושיעורי הצמיחה של תעשיית המותרות שברו שיאים. לטום פורד היה החופש האומנותי להשתמש לעיצוביו בפרוות וחומרי גלם מנקרי עניים. פורד זכה לתמיכה של עורכות ווג הצרפתי והאמריקאי, קרין רוינפלד (ששימשה לו כמוזה) ואנה וינטור. שתיהן גם הקפידו ללבוש את עיצוביו כמעט בכל הזדמנות. אנה וינטור, הידועה כחובבת פרוות מושבעת וכאחראית לחזרתן לאופנה בשנים האחרונות, נחשבה אז לאוטוריטה שאין עליה עוררין (מאז, נראה שקרנה ירד).
מה שהחזיר אותי לאותו עידן הוא שלל תיקי הפרווה שעיצבו כמה מבתי האופנה הנחשבים לחורף 2009-2010. המחירים כמובן בהתאם. נראה דיי תמוה שדווקא עכשיו, בעיתות של משבר כלכלי, בחרו מעצבים רבים להשתמש בחומר גלם כל כך יקר, ראוותני ויוקרתי, אך גם כל כך שנוי במחלוקת. מה פוטנציאל הקניה של מוצר כזה? האם אנשים ירשו לעצמם לשלם כל כך הרבה כסף עבור מוצר לא שגרתי ושנוי במחלוקת בעידן של מודעות אקולוגית וכלכלית גבוה כמו זה כלנו?
אני לא יודע מה דעתכם בנושא פרוות, אקולוגיה או כלכלה. גם אני לא הגעתי לגיבוש מוחלט של דעה כזו (פוסט בנושא), אבל מה שבטוח, התיקים הללו גורמים לי לרצות להדליק מזגן ולהיכנס לתיק כזה, לפחות עד שהמיתון יעבור...

(מתוך התצוגה המדוברת, וכמובן התיק הבלתי נשכך. כשהדוגמנית מנופפת בו, הוא באמת נראה כמו חתולה...)