תהיות על פרוות

דעתי על פרוות היתה תמיד נחרצת וחד משמעית: בעד.
פרוות מרגשות אותי, יש בהן משהו כל כך יפה, אלגנטי, זוהר, מהודר ועוצר נשימה. זה נראה שהכל בחיים יסתדר ויהיה טוב יותר אם תמצא את מעיל הפרווה הנכון. הגישה הבסיסית שלי היתה: "אם הפריט שעשוי מפרווה נראה טוב, אז אני בעד שימוש בפרוות, הבעיה שלעיתים מעצבים מייצרים כאלה זוועות שממש נחמץ הלב על גורלו המר של בעל החיים שאיבד אותם בישביל הכיעור הזה". ולגבי מעילים דמויי פרווה: הם רק מחזקים ונותנים לגיטימציה לשימוש בפרוות אמיתיות, הם למעשה מקדמים את המוצר. זה כמו לנסות לבלום את שוק מוצרי היוקרה על ידי זיופים, זה פשוט לא ילך...
אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב חיות, מת עליהן (בלי ציניות). שנים, מאז שאני זוכר את עצמי המשאלת יום הולדת שלי, כשכיביתי את הנרות היתה: כלב! (עד שהבנתי שזה לא הולך לקרות, ושיניתי אותה לדברים פרקטים יותר). כיוון שלא קיבלתי כלב, בתחלתי לגדל כל גבר שזז: דגים, בבי ים ויבשה, צפרדעים, אוגרים ועוד. מגיל 6 היתי מהילדים שדואגים ומאכילים את חתולי הרחוב, עד שבגיל 8 אמא שלי הבינה שירדתי בשבת בבוקר לטפל בהם והסכימה לאמץ אחד. גידלתי אותו במסירות במשך 13 שנים והוא מת לפני כשנה.
משהו בסרטון הבא גרם לי להרהר ולבחון שוב את גישתי. בסרטון, טים גן מציג תצלומים נדירים ועובדות מעניינות על תעשיית הפרווה והקשר שלה לאופנה. הסרטון נוצר כמובן ע"י PETA.