געגועים לטום פורד

פרק ב
התבוננות בתמונות מפסטיבל קאן גרמה לי לפלשבק רציני- בדיוק לאותה קולקציה עליה דיברתי קודם. באחת התמונות נראתה קרין רוינפלד, עורכת מגזין ווג הצרפתי לבושה בשמלה לבנה בעיצובו שלPeter Dundas לבית Emilio Pucci. היא החזירה אותי בדיוק לאותה תצוגת הפרידה של טום פורד מבית האופנה גוצ'י כמנהל אומנותי.(אז לא היה ידוע מה יהיה גורל קרירת האופנה שלו, תוכניתו הייתה להשתלב בעולם הקולנוע ההוליוודי).
האם גם אתם מצליחים להבחין בדמיון?
קארין בודאי בחרה בשמלה זו גם כן- מתוך געגועים.

המשבר הכלכלי גובה קורבנות

ידיעה מרעישה שנודעה לפני רגע: קירסטיאן לקרואה, שיצירותיו וכישרונו הוזכרו בבגלוג שלי רבות, הצהיר על פשיטת רגל והגיש בקשה לבית המשפט בפריס לשנות את מבנה החברה במקום לנזל אותה. זאת לאחר שבית משפט אמריקאי דחה בקשה זו.
מנהל המותג, Nicolas Topiol, שאישר את הפרטים, והצהיר כי החברה תמשיך בפס הייצור. לקרואה ימשיך לעצב ואין לו כל כוונה לשנות את תוכניותיו להציג בשבוע ההוט קוטור הקרוב ביולי. טופיל נישמע דיי אופטימי בראיונותיו לתקשורת, הוא סומך על הלקוחות הנאמנים של לקרואה שיטו כתף תןמכת, יושיטו יד לעזרה (או לתוך הארנק שלהם) ויקנו שמלה או שתיים...
הלואי ואני יכולתי לעזור לעזור!
אני ממש מקווה שבקרוב יהיו חדשות מעודדות ובטוח שהמילה האחרונה בקרירה של לקרואה טרם נאמרה!

געגועים לטום פורד ויציאותיו המבריקות

(מימין למעלה: Missoni, Tod's, Christian Louboutin, JPG, Fendi, Derek Lam)

(תיקים מהקולקציה של Gucci 2004)

זוכרים את טרנד תיקי הפרוות? איפשהו ב2003, בית האופנה גוצ'י, בניהולו האומנותי של טום פורד (A.K.A אין דברים כאלה) הציג תיק קטן עשוי פרוות מסוגים צינצילה אפורה וידית חוליות מתכת המעוטר במעין אורנומנט של שני דרקונים האוחזים פנינת בר טבעית בפיהם. עד מהרה, הפכה הקולקציה והתיק עצמו, לאיקון ומקור ההשראה לטרנד היסטרי של אותה עונה. התיק היה חלק מקולקציית חורף 2004 של המותג שהייתה גם האחרונה של פורד, כמעצב הראשי במותג. על המסלול של אותה תצוגת אופנה היו פרוסים מרבדים של פרוות משובחות ונפוחות, עליהן צעדו הדוגמניות. בחנות של ג'וצי ישראל, הדגם זכה לכינוי: תיק "החתולה", כיוון שהיה מחובר אליו מעין זנב מפרווה. מחירו היה 40 אלף שקל.
התקופה דאז הייתה תקופה של שגשוג ופריחה כלכלית. בתי האופנה הפיקו רווחים עצומים ושיעורי הצמיחה של תעשיית המותרות שברו שיאים. לטום פורד היה החופש האומנותי להשתמש לעיצוביו בפרוות וחומרי גלם מנקרי עניים. פורד זכה לתמיכה של עורכות ווג הצרפתי והאמריקאי, קרין רוינפלד (ששימשה לו כמוזה) ואנה וינטור. שתיהן גם הקפידו ללבוש את עיצוביו כמעט בכל הזדמנות. אנה וינטור, הידועה כחובבת פרוות מושבעת וכאחראית לחזרתן לאופנה בשנים האחרונות, נחשבה אז לאוטוריטה שאין עליה עוררין (מאז, נראה שקרנה ירד).
מה שהחזיר אותי לאותו עידן הוא שלל תיקי הפרווה שעיצבו כמה מבתי האופנה הנחשבים לחורף 2009-2010. המחירים כמובן בהתאם. נראה דיי תמוה שדווקא עכשיו, בעיתות של משבר כלכלי, בחרו מעצבים רבים להשתמש בחומר גלם כל כך יקר, ראוותני ויוקרתי, אך גם כל כך שנוי במחלוקת. מה פוטנציאל הקניה של מוצר כזה? האם אנשים ירשו לעצמם לשלם כל כך הרבה כסף עבור מוצר לא שגרתי ושנוי במחלוקת בעידן של מודעות אקולוגית וכלכלית גבוה כמו זה כלנו?
אני לא יודע מה דעתכם בנושא פרוות, אקולוגיה או כלכלה. גם אני לא הגעתי לגיבוש מוחלט של דעה כזו (פוסט בנושא), אבל מה שבטוח, התיקים הללו גורמים לי לרצות להדליק מזגן ולהיכנס לתיק כזה, לפחות עד שהמיתון יעבור...

(מתוך התצוגה המדוברת, וכמובן התיק הבלתי נשכך. כשהדוגמנית מנופפת בו, הוא באמת נראה כמו חתולה...)

פיסות אומנות- ממש בקצות האצבעות.

(הדגמים, מימין למעלה עם כיוון השעון: Tennis 91 Polynesia", "Revan 3 NYC", " Tiller Egypt, "Tennis 91 Africa" )

כחלק מחגיגות ה 75+ של המותג החליטו בלקוסט לחלוק כבוד ללוגו האיקוני של המותג: הקרוקודיל. החברה יצרה קולקציה העונה לשם: 'Crocodile Mythology - Myth Vs Legend'. הקולקציה כוללת 9 דגמים, כל אחד בהשראת אלמנט או סיפור מיתולוגי הקשור בתנין- כפי שמסופר בתרבויות שונות. כך, לדוגמה, נעל ה" Tennis 91 Polynesia" החומה, עוצבה בהשראת גילופי העץ המסורתיים, כמו עמודי התותם המיוצגים בעור שסביב עקב וחרטום הנעל. הגוונים השונים של הנעל מיצגים את גוני הקרוקודיל המקומי בניו גיני ושיריונו הקשיח. ה Tennis 91 Africa"" שואב השראה מהבגדים המסורתיים שלובשים הילידים במערב אפריקה, ואילו ה"" Tiller Egypt עוצב בהשראת התרבות המצרית העתיקה והארכיטקטורה, המתבטאים בדוגמת הפירמידות בצידי ובתוך הנעל. התפרים הלבנים בחרטום הנעל מיצגים את שיניו החדות של התנין של נהר הנילוס, שצבעו- כצבע הנעל. צבעי נעל ה"Revan 3 NYC" - הם צבעי מדי ה NYPD ודוגמת הקרוקודיל מסמלת את האגדה על הקרוקודיל הלבקו שחי בטעלות הביוב התפוח הגדול, וניזון מבעלי חיים שמאסו על בעליהם והושלכו לשירותים...
הדבר הראשון שמושך את תשומת הלב לנעלים הללו הוא הגוונים ושילובי הצבעים העזים שלהם, הלקה המבריקה או דוגמת עור הקרוקודיל. אבל אני בטוח שלאחר שמתגלה ההשראה שהובילה את תהליך העיצוב של כל נעל, הן הפכו לאטרקטיביות עוד יותר!

וכעט, פרט טריוויה שאולי יענין אתכם. רנה לקוסט, מיסד החברה היה טניסאי מפורסם ביותר בתחילת המאה, שהקים את חברה המתמחה בבגדים לענף זה. הסיפור העומד מאחורי התנין כסמל המותג הוא התערבות בין רנה לבין יריבו למשחק טניס, שהתחייב שבמידה והראשון יביס אותו במשחק, הוא יעניק לו את מזוודת עור הקרוקודיל שרנה אהב. לאחר הניצחון, ופירסום פרטי ההתערבות בעיתוני הספורט, הפף הקרוקודיל לכינויו של רנה...

ומאז הכל היטוריה.

Chelsea Flower Show-מה לכובע ולפרחי גינה?

העם הבריטי ידוע בחיבתם לכובעים! כולנו כבר שמענו על מרוץ הסוסים המלכותי השנתי, שהפך למסורת ב"אסקוט", בו נוהגות הגברות הבריטיות להתהדר במיטב מחלוצותיהם ובכובעים יחודיים שהפכו לאחרונה ליותר מסתם אביזר אופנה נלווה, אלא לתכלית ההופעה כולה, לאמצעי הצהרה אופנתית, תקשורת חברתית ופוליטית. אפילו הגברים, שנהגו לכבוש מגבעות משעממות, השתחררו, והחלו להרשות לעצמם להתנסות ולהעיז עם כובעים לא שיגרתים.
הכובע, היה תמיד פריט חובה במלתחה בריטית מסורתית, אך לאחרונה נראה שהוא זוכה למרב תשומת ליבו של העם הבריטי, והם לוקחים אותו ברצינות כמעט באותה המידה בה הם מכבדים את שעת תה המנחה המסורתית שלהם.
תערוכת הפרחים של צ'לסי (שמוצגת החודש עד ה23) , גם היא אירוע שהפך למוסד ולאחד הסמלים האיקונים של העם הבריטי. התערוכה, המוצגת מידי שנה בצ'לסי, שבלונדון (בגנים שבסמוך לבית החולים של צ'לסי) בחסותה של בית המלוכה הבריטי, משלבת ביתני תצוגת פרחים ועיצובי גינה פרי ידיהם של אומנים וגננים מפורסמים. (כן, בבריטניה יש גננים שהם בגדר סלבס! זו לא בדיחה, צופי BBC prime בודאי מכירים את Charlie Dimmock וחבריה מתוכנית הגינון). בתערוכה מוצגים גם מינים אקזוטיים ונדירים של צמחים כמו גם זנים חדשים שנוצרו ע"י החלאות או שהתגלו לאחרונה ביבשות מרוחקות.

זני פרחים חדשים שהוצגו בתערוכה

מעבר לאלמנט המקצועי- גינוני, המוצגים הבוטנים המרהיבים והחוויה החברתית של התחככות בבני המלוכה שמבקרים בתערוכה מדי שנה, יש גם את הפאן האופנתי בכל הסיפור. את התערוכה פוקדים גם מיטב כוכבי הבידור הבריטים, ומכיוון שחובבי האופנה בדרך כלל סומכים על סיאנה מילר או סופי אליס בקסטר לספק את הסחורה, ציפתה לכולם אכזבה. הכוכבים הגיעו לבושים בגדים משעממים, כהים, נוקשים שלא תאמו את האווירה האביבית ו"רוח הטבע" ששררה בתערוכה.

Sophie Ellis-Bextor & Sienna Miller

הנסיך צ'ארלס מנשק את ידי אימו, המלכה אליזבט השנייה, לאחר שקיבל מדלית כבוד בתערוכה
(תסביך אדיפלי, איכס...)

לא כן לגבי הכובעים שחבשו אורחים אחרים. השנה בלטו הכובעים שעוצבו בהשראת תערוכת הפרחים. הצבעוניות, המקוריות, חוסר השגרתיות, מוטיב ההפתעה והתדהמה אפינו את הכובעים השנה. אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם.

הכובעים, כוכבי התערוכה (אחרי הפרחים, כמובן...)

הדוגמנית חובשת כובע של במעצבת Cozmo Jenks, ואוחזת בידיה את אחד מזני הפרחים החדשים שהוצג בתערוכה: Rosa Grosvenor.

על ראשם של קציני צבא בריטניה במיל' שביקרו בתערוכה נראו כמה דוגמאות לכובעים מסורתיים יותר.

טבעת שעיצבה המעצבת התכשיטים לורה בוניק- לכבוד התערוכה

אתר התערוכה

קולקציות התכשיטים ה"חמים" לחורף 2009-2010

אחרי החמסין של היום, אפשר לומר בוודאות שהאביב כבר כאן, ותכף נעבור לקיץ הישראלי החם הלח והמתיש. אז רק כדי שתהיה לנו תקווה להיאחז בה בציפייה שהקיץ יעבור, ואחריו יבוא שוב החורף, ואיתו כמה קולקציות תכשיטים יחודיות. בהתבוננות בכמה מהקולקציות לחורף 2009-2010, היה נראה כאילו התכשיטים שענדו הדוגמניות היו הכוכבים האמיתיים על המסלול.
התכשיטים בעונה זו התאפינו בקנה המידה העצום שלהם והפרופורציות המוגזמות.

ב Lanvan , קווארצים ענקיים שולבו עם דיסקיות וגלילים מזהב, יחד עם מתכות מושחרות אחרות לצד חרוזי ענק דמויי פנינים. חישוקי מתכת וקולרים עבים מחומרים נוקשים בשילוב אבני קריסטל גדולות מימדים ליפפו את צוואר הדוגמניות. התכשיטים הוסיפו בדיוק את מידת הנוקשות והגסות שהתנגשה עם הבגדים הפיוטיים והנשיים שנתפרו באלכסון כדי שיראו כאילו נשפכים על גוף הדוגמניות. כך, נוצר מראה מלא שיק: אסרטיבי, מלא במעין נונשלנטיות המצפצפת על הפרופורציות של כללי העיצוב והופכת את הוולגרי לפרקטי, מודרני, ייחודי וקסום. חגורות- אולי לא נכנסות להגדרה של תכשיטים, אבל יתכן והאקדמיה ללשון תשקול זאת מחדש במקרה של ג'יוונשי. בתצוגת בית האופנה הצרפתי- החגורות כאילו קפצו מהבגדים ומשכו את מירב תשומת הלב. קשה היה להתעלם מעבודת המחשבת של אבני הקריסטל, הצורות הגאומטריות הקלאסיות והאבזם המעוטר, שהזכיר אות מלכותי, בסגנון אותם אותות אצולה או גבורה שמשפחות המלוכה נוהגות לענוד על סרט סאטן הנתלה בין הכתף למותן הנגדית.

גם ב-Miu Miu, הצליחה מוצ'יה פראדה להגדיר מחדש את המוסכמות לגבי תכשיטים, כאשר עיטרה גרבים באבנים, פייטים וחרוזים בצבעים, צורות ואפליקציות שונות. שילוב הפייטים הפרחוניים, אפליקציות האבנים והקומפוזיציות השונות של דיברי סיכה יחד עם עבודת הנמלים שהושקעה בתפירתם הידנית על גרבי צמר עבות: יצרו פריטים יחודים במינם, מלאי ניגודים ומעוררי עיניין. העיטורים השונים פלשו גם לבגדים ולנעלים כאילו היו המשכם הישיר. בין השרשראות שנכללו בקולקציה, היו ענק קשקשים מוזהבים או ענק עץ בשילוב מעין דיסקיות קשקשים וחרוזי זהב, שהשלימו את ההרגשה של הניאנדרטליות (או ה"אדם הקדמון") והחזרה לפרה-היסטוריה- ששלטה בקולקציית הבגדים.

מעצבים אחרים המשיכו לעשות את המובן מאיליו: Michael Kors לדוגמה, הציג שרשראות דמויות שלשלאות עשויות חוליות עבות וגסות מכסף וזהב, ממש כמו אלה שעיצבה עמיתתו, דיאנה ון פירסטנברג לH. Stern. קורס, יצר בעזרת תכשיטים אלה תחושת שפע ועושר וכנראה יעד אותם עבור הלקוחה האמריקאית העשירה שתזכה לכינוי "ריץ ביץ" בפי העוברים והשווים ברחוב או מהזבניות בקולבו. Marc Jacobs עיצב עבור Louis Vuitton קולקציית תכשיטים שכללה שרשראות עשויות מלולאות של מעין גלילים קצרים ותליון מנעול שעליו חרוטים ראשי התיבות של המותג. החומרים מהם היו עשויות השרשראות, שדמו לקישוטים אותם אנו תולים בסוכה, היו זהב או חומר פולימרי ורוד, שעליו שובצו אבנים שחורות שחתכו כמו ניטים או פנינים עדינות. התכשיטים ועיצובם הבליטו (או אולי אפילו שילבו בתוכם) את הניגוד בין זול ליקר, ילדותי מול בוגר, פאנק- רוק מול פראפי.

(שרשרת אבנים, שרשרת חרוזים מאורחים של Tom Binns,צמיג של Dior Fine Jewelry, ושני ענקים של Miu Miu.)

Tom Binns, כהרגלו, הציג בקולקציה שלו לחורף הבא תכשיטים "יפים", "קלאסיים" בשילוב של זהב ואבנים יקרות בלל צבעים. אהבתי במיוחד קולר העשוי מחרוזי זהב מאורכים, שנראה כמו שרשרת עצמות שתענוד קניבלית אופנתית במיוחד.
גם ב Dior Fine Jewelry, בניהולה האומנותי של Victoire de Castellane.. המשיכו בקו התכשיטים המרהיב בצבעוניותו ובחומרי הגלם המשובחים והיוקרתיים שלהם המשולבים בתכשיטים מעט מצועצעים אך מקסימים כבאגדה מופלאה.

אומנם אנחנו בינתים נחזור לשרב הכבד שלנו, בציפיה שישבר עד הערב ואם עדיין חם לכם, דמינו את המגע הקפוא של המתכות שבתכשיטים הקרים והיקרים הללו כאשר הן נוגעות בעור גופכם הלוהט....

איפה אפי? ואיפה הגבול?

יחי ההבדל הקטן בין סגנון אישי, חדשני, ייחודי ונעז, מפתיע ומעורר מחשבה לבין תחפושת מגוחכת...
בתמונה הימנית, בחור מסטוקהולם, ומשמאל, בחור מניו- יורק כפי שצולם בתור לפתיחת החנות החדשה של TOP-SHOPבתפוח הגדול. אם לומר את האמת, במקרה הזה, אני מתקשה למתוח את הגבול.

התאם התיק לנעל

לפי תורת ה"How to wear it, the old fashion way", ממש כמו שאימא שלי לימדה אותי: תיקים מתאימים לנעליים. (הגברים מתאימים את נעליהם לחגורה ולגרביים). היום, עם אופנה יותר חופשית, יום יומית, מרדנית ואוונגרדית. הסטייליסטים והמעצבים מצפצפים במכוון על כל כללי הלבוש ויוצרים שילובים צורמים לעין- כדי למשוך תשומת לב ולהתבלט בשפע ובהיצע הגדול של בגדים ואביזרים. התאמות זה פסה, לא מודרני וארכאי.
אבל, כאשר יש מעצבי נעלים כל כך מוכשר, כמו קריסטיאן לבוטון, אפשר בקלות לוותר ולשכוח מזה. כישרונו והוירטואוזיות שלו מתבטאים לא פחות טוב גם בעיצוב תיקים תואמים.
ממש כמו הנעלים שמעצב, גם התיקים עשויים מחומרי הגלם המובחרים והמשובחים ביותר ומיוצרים בפריס בעבודת יד. ממש לפי הסטנדרטים של פעם (גם ביצור, וגם בקונספט ה"התאמות").
שימו לב לאבזם של התיק, בצורת נעלי העקב החתוליות האיקוניות של המעצב. מעורר הערצה והשראה.

נ.ב
קוריוז קטן על המעצב, שאולי לא כולם יודעים: בשעות הפנאי הוא נהנה מלהתנדנד ולבצע פעלולי אקרובאטיקה על טרפז! כן, המעצב המוערץ הוא גם לוליין חובב. יש לו אפילו נדנדה בסטודיו.
תודו שיש בזה משהו ארוטי, ממש כמו בעיצובי הנעליים שלו.

"נקודת ציון" בדרך...

אני נרגש לספר לכם, שהבלוג שלי נבחר להופיע במדור "השדרה החמישית" של אתר האופנה bamoda.co.il. המדור מציג כמידי שבוע 5 בלוגים נבחרים, באתר רשום: "קבלו את ההמלצות שלנו לחמישה בלוגי אופנה שחובה להכיר".

הרבה מהבלוגים שמופיעים במדור הזה, מניסיון אישי, באמת שווים הצצה...

על הבלוג שלי רשמו:

"מה הולך פה: הבלוג של The eye, בחור ישראלי בן 22 מראשון לציון, שחולם, ואת זה הוא מעיד על עצמו, למלא את המנולו של ווינטור.

קהל היעד: מעריצי אנה ווינטור וכל מי שמעדיף את עדכוני האופנה שלו מעבר לים ובניחוח אליטיסטי משובח.

תכיפות עדכונים: אחת לכמה ימים.למה כן: כי תמיד מרתק לקרוא הגיגים אינטליגנטיים על אופנה עילית מבחור שמבין יותר מאיתנו.

למה לא: כי אם אתם מחפשים בלוג עם תמונות של אאוטפיטים מזארה ותרכובות מ"Polyvore.com", זה לא המקום בשבילכם.
מדד התמכרות: גבוה פלוס."

אין מה לומר, מעמד מכובד ומחמיא ביותר, אפילו ה"למה לא" בכלל לא משכנע. כיף! לקבל פידבקים חיוביים, זה רק מחזק ומעודד להמשיך.

תודה רבה לאתר, וגם לכם, הקוראים שלי, שבילעדיכם הכתיבה שלי היתה ממשיכה להיות למגירה...והידע למיזבלה... (סוף נאום תודה, כאילו זכיתי בפוליצר...כן, דיי פתטי).

נ.ב

הבהרה קטנה:

הנעלים של וינטור: הכוונה למטפורה, היא פשוט לא נועלת שום נעל אחרת, לכן אין טעם לרשום "להיכנס לנעליה".

בינתים, אין לי כל כוונה לללבוש נעלי עקב. אבל אולי זה רעיון נחמד לפוסט...

מכתיו העורך ל4 הפוסטים הבאים

מקבץ הפוסטים הבאים עוסק במעצבי אופנה והדרך שלהם להטביע את חותמם וכתיו ידם היצירתי בעולם בכלל, ובתרבות בפרט. קשה להיות מעצב אופנה, זה אף פעם לא היה קל. בפני מעצב עומדים שיקולים של יצירה ואומנות, שיקולים של רצון הלקוחות שיקולים כלכליים של עלות ורווח כמו גם שיווק ופירסום. כעט, כאשר אין שום סקטור שאינו נפגע מהמצב הכלכלי, במיוחד לא תעשיית המותרות והאופנה: השיקולים כלכליים הופכים ומקבלים משקל כבד יותר ויותר.
כל המעצבים נאלצים למצוא פתרונות יצירתיים ולהתמודד עם המיתון ולהמשיך להטביע את חותמם היצירתי. אך האופן בו הם בוחרים לעשות זאת הוא זה שמבדיל אותם זה מזה.
התרבות שבה אנו חיים, בת זמנינו, מביאה את הצריכה לכדי אידאל, תרבות גבוהה ומעניקה לה מעמד של קדושה. טקס הקניות או ה"שופינג", הפך לרפואה לכל מחלה ולאמצעי בילוי ותעסוקה בשעות הפנאי. אופנה הפכה לקשר היחיד של מרבית האוכלוסיה לתרבות ואומנות בכלל. לא סתם בוחרים מעצבים לעצב קולקציות עבור רשתות עממיות יותר, כדוגמת טארגט או H&M, זוהי דרכם להגיע לקהל צרכנים רחב יותר, לקבל פרסום ושיווק ללא עלות- בחסות החברות הענקיות שלהם מעצבים ולהרוויח יותר בחוזה שחותמים עם הרשת.
מעצבים אחרים בוחרים להשיג את כל הנ"ל על ידי שיתוף פעולה עם "ספקי תרבות אחרים": עיצוב תלבושות לבלט או לאופרה (כפי שעשו בעבר ולנטינו וג'יאני ורסצ'ה), לאצור תערוכות כמו קריסטיאן לקרואה,(שאצר לא מעט תערוכות בפאריס, ואפילו הביא את יצירותיו לארץ כאשר הוצגו בתחנת הכח הישנה בת"א). קרל לגרפלד וויויאן וסטווד שימשו עורכים אורחים למגזינים שונים ומוציה פראדה נתנה הרצאות באקדמיות שונות לעיצוב בעולם, הקימה מוזאונים, תרמה לבמאים, מוזיקאים ואומנים צעירים. יש אפילו מותגים שתורמים ונותנים חסות בתחום הספורט התחרותי.
מהי הצורה הנעלה והמוערכת יותר אין צורך להגדיר, זה די ברור, השורה התחתונה היא שהדרישה קובעת את ההצע, אם במקום ללכת לקניות בשעות הפנאי," התרבות שלנו" היתה ללכת למוזאונים או להצגות, הינו מוצאים את עיקר תרומת המעצבים בדיוק שם, ולא במקום אחר. אז, אולי הינו יכולים גם להנות מהיצירות שמעצבי האופנה מציגים על המסלול באופן עמוק, מעשיר ומשכיל יותר או להבין את התיקבולות, המטפורות והמסרים הסמוים המועברים דרך הבגדים. הינו הופכים מתרבות "סתם", תרבות צריכה: של קניות ריקות מתוכן (שהרי לא מצליחה לספק את צרכינו ליופי, אומנות ועיצוב)- לתרבות שמעריכה יצירה אמיתית וכישרון, כמו גם אמירות עמוקות יותר בנוגע לאותה חברה ממש.

אז מתי הלכנו בפעם האחרונה למוזיאון?

תרבות עילית

קוקו שאנל, פאבלו פיקאסו והנרי מאטיס, כמו גם ולנטינו וג'יאני ורסצ'ה, כולם עיצבו תלבושות עבור קבוצות רקדני בלט בצרפת ואיטליה. כעט, קארל לגרפלד, המעצב הראשי ב"שאנל", יעצב תלבושות "הוט קוטור" עבור הבלט הלאומי של בריטניה כמחווה ל"בלט רוס"Ballet Russes (שכמה מפליטיו הם ממקימי בבל הבריטי). תלבושות שילבשו הרקדנים יכללו לדוגמה, שמלת כלה לבנה
עבור מופע הבלט " The Dying Swan", שבמקור כיכבה בו אנה פבלובה( כן, זו מהקינוח). לגרפלד מספר שכבר בתור ילד קטן בגרמניה הוא התרשם מאוד מתמונות ישנות של פבלובה ושימלותיה היוו לו השראה.
שמלת הטוטו הלבנה מעוטרת בפרחי הקמליות האיקונים של שאנל, אותה תלבש Elena Glurdjidze.הבלט יוצג ב Sadler's Wellsבתאריך 16-20 ליוני. (השמלה תופיע בהרפרס בזאר ב4 ביוני).

תרבות גבוה

Viktor & Rolf , צמד המעצבים ההולנדים, הידועים בזכות עיצוביהם הקונספטואלים והאוונגרדים יעצבו את התלבושות עבור האופרה הרומנטית הגרמנית: “Der Freischutz” (תרדום סימולטני: "היורה בסגנון חופשי") שתוצג בין ה30 לחודש ל1 ביוני, בFestspielhaus Baden-Baden. זמרי האופרה יצטרכו להתמודד עם יצירות אופנת עילית מורכבות: חליפה בצורת ברק, שובצת באלפי אבני סברובסקי נוצצות בגווני אדום, צהוב וכתום או בוקה פרחים צבעוני קשור סרט שחור. שתי התלבושות מזכירות באופן מובהק קולקציות עבר של הצמד: "The Flowerbomb" מקיץ 2005, בהשראת הבושם שהשיקו באותה תקופה והקולקציה לחורף 2008 בהשראת קומיקס. אני לא אוהב את תחושת ה"דה- ז'ה- ווה" בעיקר כשמדובר ביצירות או באופנה. מיחזור טוב לטבע, לא לאומנות....

תרבות רעה

( בתמונה: דגמי המעצב, משמאל, לבית נינה ריצי חורף 2009-2010)

כנראה שישנו פער בין האדם לבין כישרון היצירה שלו...
את יצירותיו של Olivier Theyskens ניתן לתאר כפיוטיות, אלגנטיות, רומנטיות, עדינות. הן גם תואמות את הביישנות והמופנמות שהוא משדר. אך כנראה שמים שקטים חודרים עמוק, אחרת, רק ההשפעה של חומרים כימיקלים על מוח המעצב- תסביר את המשפט שצוטט אומר אחרי הMet Ball : "The parties tonight are great, but they don't compare to three days ago, when I sat by the Seine on my own and smoked cigarillos. It's my favorite thing in the world. I smoke this brand La Paz—they're cheap but it's what I always buy. And then, I peed into the Seine. It's the best thing I did all week."

נ.ב
זמן קצר לאחר הפרסום על פיטוריו ממשרתו כמעצב הבית של "נינה ריצי" (קישור לפוסט בנושא:http://fashioneditorsnotes.blogspot.com/2009/04/olivier-theyskens.html ), נפוצה השמועה טסקינס הוא אחד המועמדים המובילים לתפקיד המעצב הראשי לבית Halston. על התיווך בין הגורמים אחראית מי אם לא, אנה וינטור. לכן, סביר להניח שכך יהיה.

תרבות קניות

אנה סואי, היא מעצבת אופנה שנחשבת לילדת הפרחים ההיפית של עולם האופנה האמריקאים, שמצליחה להגדיר את סגנון ה"בוהו-שיק" ולכבוש את ליבן של שחקניות צעירות ובעיקר הדוגמניות של זמנינו (אגינס דין, שאנל אימן ועוד). סואי תעצב קולקציה עבור " Target", שתגיע לחנויות ב13 בספטמבר. (בתמונה: דגמים מתוך קולקצית חורף 2009-2010).
ולנו יש את סלמה לאינטימה, את גלית לוי למחסני אופנה ואת מלני פרס להוניגמן.
אופנת עילית- זה לא.

Bergdorf Goodman is doing The Met Ball

(The window & the exhibition's book.)

Bergdorf Goodman joins the celebration of the opening exhibition at the met: "The Model as Muse." They dedicated theis entire back of Fifth Avenue windows to it. Part of the windows show the exact same look I was talking about in my last post. Other windows were inspired by models in the 60', especially Tweegy, the 90's supermodels (as in the infamous Peter Lindberghe

"The Wild Ones" photograph) and more.

( A window inspired by tweegy)

(Picture from the exhibition, the window at Bergdorf and Dovima with Elephants, Evening Dress by Dior by Richard Avedon.)

I have to admit, the whole thing looks like an huge ad for the exhibition, there is nothing original about it. dont you think?

Hollywood chic in New-York

(Left to right: Kate Bosworth in Stella McCartney, Ashely Olsen in "The Row", Kate Moss in Marc Jacobs, Carmen Dell'Orefice.)

The traditional annual Costume Institute's Gala or the "Met Ball" (in the Metropolitan Museum) took place Monday night, celebrating the new exhibition "The Model as Muse."
Watching the red carpet, you couldn't not t notice the "glamorous chic, Hollywood goddess/film starlet" many of the attending VIP chose to embrace.

(Agyness Deyn in custom Burberry Prorsum.)
(Left to right: Liv Tyler & Kate Hudson wearing Stella McCartney dresses with the designer, Oscar de la Renta with Daphne Guinness, in his design, Nadja Auermann, in Lanvin, Sasha Pivovarova in Giambattista Valli, with the designer)
(Left to right: Liv Tyler in Stella McCartney,Chanel Iman in Zac Posen, Bee Shaffer, in Nina Ricci, Sessilee Lopez, in Zac Posen, Katy Perry, in Tommy Hilfiger.)

What was the inspiration behind this trend? Was it pictures of glamorous supermodels? Was it

the will to forget about the recession and go back to a more nostalgic & classic times like the 50'&60? Or was it just a crazy idea of a stylist, that watched too many movies of that era?

Who wore it better?& Does it mater?

אחד מאסונות האופנה הגדולים ביותר שיכולים לקרות (במיוחד לאדם שמגדיר אופנה בתור מקצוע) הוא להראות באותו בגד פעמיים.
לאנה וינטור לא אכפת, היא נשמעה אומרת כבר מספר פעמים שהיא מעדיפה שיהיו ברשותה מספר מצומצם של שמלות שהיא לובשת הרבה, מאשר הרבה שמלות שהיא לא לובשת כלל. אבל הפעם יתכן שזה כבר יותר מידי. גב' וינטור נראתה לובשת את החצאית והחולצה מקולקצית הקיץ 2009 של Marni לארוע הצדקה שערך בית הספר לאופנה Parsons. את אותו השילוב וינטור כבר לבשה בשנה שעברה לכבוד חגיגת 5 השנים לקרן CFDA. אבל זה עוד לא הכל, השבוע נראתה Dayssi Olarte de Kanavos (אשת חברה שגדלה מאשפתות) באותה החליפה. לא נעים.
אז מי לבש את השילוב הזה של חצאית וחולצה מקולקצית הקיץ 2009 של Marni טוב יותר אנה וינטור או Dayssi Olarte de Kanavos?
ונשאלת גם השאלה: Does Anna give a dam?

"גבר גבר" מודל חורף 2009

(מימין לשמאל: Kris Van Assche, Marni)

אחרי טרנד הפיז'מות (http://fashioneditorsnotes.blogspot.com/2008/10/blog-post_657.html) שכבש את מילאנו ופריס, היה זה רק טבעי שקולקצית חורף 2009-2010 תלך צעד אחד קדימה ותחתיר את ה"גטקס" בתור הכוכב התורן. הגטקס יוצאים מהארון ועוברים לחזית, כאלטרנטיבה למכנסיים... אפשר לומר שהסקיניס היו רק הרמה להנחתה.
הגטקס, אותם מכנסי כותנה עם שסע המפשעה, או כפתורים לרכיסה, המוכרים לחלקינו מימות החורף הקפואים בצבא, מהארון של סבא, מסרטים על קאובויים, או על מהגרים במאה הקודמת. כעט, הגטקס מאבדים את הפונקציונאליות שלהם כבגדים תחתונים (לחמם את רגלינו השדופות) והופכים לפריט במלתחה העליונה, כחלק מהסגנון הגראנג'י, הרוק-פאנק האפל שכל כך הולך עכשיו.
הגירסה המועדפת עלי, היתה של Marni, שהציגו גבר צנום הלובש גטקס שחורים המבליטים את רגליו הרזות ויוצרים תחושה נונשלנטית ולא מתאמצת או זרה וחריגה.
גם הגבר של גוצי, שלא מפחד להראות נשי, לובש את הגטקס שלו עם מעיל פרווה, וניל או קרדיגן מבד לורקס. במראה- רוק/פאנק של שנות השמונים.
Kris Van Assche הציג את הגרסה המלאה: אוברול. כן ממש כמו זה של תינוקות או הברנשים הקשוחים במערב הפרוע. עם פריט כזה יהיה לכם קר רק מהמבטים של ההולכים והשבים. גרת פיו הציג גטקס שמרנים יותר, שנראו סתם כמו טייץ.

(שלושה ימנים: Givanghy, שלשה שמאלית Gucci)

הגטקס של ג'יבנשי היה מעור עם דוגמה של רצועות. היו גם מעיין נעלים שאליהן כאילו מחוברות גרביים המשכיות מצופות באבנים כחולות ונוצצות שהגיעו לקו המכנסיים וחשפו קטע ירך חשוף. הייתה גם גרסה של חותלות מכותנה בצבע שחור שהגיע עד לקו המכנס הקצר.

(מימין לשמאל: Galliano, Westwood, McQueen, Gareth Pugh)

חלק מעצבים שהלכו רחוק עוד יותר, והציגו גברים בגרביונים. לחובבי הדראג או תשומת הלב. הגבר של גליאנו כנראה החליט להתנסות במלתחה של חברתו או סתם לנצל את מכירת החיסול בויקטוריה סיקרטס. מקווין התמודד עם חוסר הגבריות שבלבישת טייץ או גרביונים כל כך צמודים על ידי שילוב של "קוד פיס" (מגן אשכים) שהשלימו את מראה "ג'ק המרטש- ששכך את מכנסיו". Vivienne Westwood, שנוהגת להלביש את הגבר שלה בחצאיות, בגטקס קלאסים עם כפתורים באזור המפשעה ואפילו בגרביונים, הציגה העונה מעין אוברול מוזר וגרביונים מחוררים.

ולסקפטים שבינכם, שלא מאמינים שנראה את הטרנד הזה ברחוב, הינה תמונה של Jefferson Hack (עורך ידוע של מגזיני אופנה ועיצוב לגברים ואיקון אופנה בזכות עצמו) שצולם לבוש גרביונים

כחולים המבצבצים מתחת לג'ינס הקרעים שלו. ויש אפילו אתר שמוכר גרביונים לגברים. קישור:http://tights-for-men.com/