הרבה אנשים עושים מורידים מערכה של האופנה (דוולואציה). שנים רבות שלטה התפיסה כי לבוש הוא עניין טפל ושולי, חסר משמעות ורדוד, שהעוסקים בו רפי סכל. אבל לאחרונה נראה שקרנה של האופנה עולה והיא מתחילה לקבל את הכבוד המגיע לה. כך לדוגמה, טימותי גייטנר, המזכיר של מחלקת האוצר בארה"ב, בראיון עומק לווג האמריקאי, מציין כי "אם מסתכלים על כל תמונה אופנה מצוינת מחוץ לקונטקסט שלה היא תספר לך על מה שקורה בעולם במידה לא פחותה מהעמוד הראשון בניו יורק טיימס".
אופנה היא לא עניין גחמני וחסר בסיס, בניגוד לדמויות רבות העוסקות בה (אנו מכירים כאלה גם בארץ). היא מתבססת על תחזיות הנבנות בהסתמך על הרוח הכלכלית, המצב החברתי, אירועי תרבות ואומנות הקורים סביבינו. היא משמשת למעשה חלון המשקף את כל מה שקורה בתקופת הזמן בה אנו חיים ואת ההוויה שאנו שרויים בה.
לאחרונה היא גם
הפכה למוקד מרכזי בשיח הפוליטי. נשות הפוליטיקאים הגדולים בעולם, זוכות לסיקור תקשורתי שאינו נופל מזה של מבעליהן בנוגע לבגדים שהן בוחרות ללבוש. זה התחיל עם האובססיה הקולקטיבית עם ג'קי אונסיס שהפכה לאייקון אופנה בדומה לטוויגי או גריס קלי, וממשיך היום עם קרלה ברוני ומישל אובמה. גם שרה פיילין הבינה את החשיבות שבמלתחה משובחת ובזבזה כ 100,000$ מכספי הבחירות בגדורף גודמן או סקס פיפט אבניו על בגדים, חבל שלא כל כך הלך לה.
(התמונה
מכאן)
דוגמה טובה לשימוש באופנה ככוח פוליטי ניתן לראות היום במערכת הבחירות בבריטניה. כן, גם שם האומה מתעסקת במלוא הרצינות והעניין במה שנשות המועמדים לרשות הממשלה לובשות. והנשים עצמן מודעות לכך ונוהגות בהתאם. שלושת נשות המועמדים, שרה בראון, סמנטה קמרון ומיריים קלייג, משתמשות בלבוש אותו עוטות על גופן כאמצעי להעביר מסר חשוב שיכול אולי להעיד על בעליהן. בדומה למישל אובמה, גם הן מקפידות ללבוש בגדי מעצבים מקומיים, אך נראה שבניגוד אליה, הן נותנות את קולן לרשתות "האופנה המהירה" ה"הי סטריט", היכן שרוב הציבור משקיע את כספו בבואו לרכוש פריט לבוש אופנתי. בניגוד לגב' אובמה או גב' ברוני, הן מגלות רגישות למצב הכלכלי הבעייתי שאנו שרויים בו ונמנעות מלהתפס בבגדי מעצבי על ראוותניים כמו דלה רנטה או דיור. אולי מתוך הפקת הלקח המתבקש בעקבות תקרית "
נעלי הלנוון " של הראשונה. כך, הן מצליחות לעשות שרות טוב לחברות העממיות המוכרות לנו יותר כמו Zara, Cos, Uniqlo, Topshop וגם לכאלה המוכרות לנו פחות אך שולטות בתעשייה בבריטניה.
סגנון הלבוש שלהן קליל ויומיומי עם נגיעות אופנתיות כמו שכמיות או סקיני ג'ינס ומצליח לעקוב אחרי המגמות הבולטות בעונה בלי להיראות פתטיות. כל אחת מהן, הצליחה לגבש לעצמה סגנון שהפך למזוהה איתה ומביא את האמת האישית של כל אחת מהן, בראון, אימצה את הקרדיגן, שהפך למזוהה עם אובמה, אותו היא משלבת מעל שמלות שיפט או חצאיות עם הדפסים גיאומטרים או צבעוניות עזה. קמרון, הצעירה ממנה ב 8 שנים וצרה ממנה בכמה מידות, הלכה על לוק עכשוי שיתקבל כ"צעיר יותר" ומרבה להראות במכנסי ג'ינס בגזרת "בוט קאט", נעלי בובה שטוחות ומקטורן מחיווט וצמוד מעט. קלייג, הפחת מוצלחת אופנתית, מרבה ללבוש שריגים, חליפות מכנסיים וג'קטים מיושנים בסגנון לא עדכני במיוחד. אבל באופן כללי, אפשר לסכם ולומר כי פרט לתקרית המביכה בה נתפסה אחת הנשים באותו הלבוש בשני ימים רצופים, לא נרשמו אסונות נוספים.
