רוחות חדשות ב Dior Homme

Dior Homme, by Hedi Slimane Fall 2006

Dior Homme, by Hedi Slimane spring 2006+2007

הקסם שהצליח לייצר הדי סלימן בעת היותו המנהל האומנותי של קו הגברים בבית האופה "Dior Homme" החזיק כמה עונות והתפוגג כאילו לא היה. סלימן, הצליח לכבוש את ליבם של כל בעלי הזיקה לאופנה, לא רק הגברים, אולי אפילו בעיקר הנשים. הסקיני ז'ינס האייקונים של דיור שהפכו חלק בלתי נפרד מכל מלתחה עכשוית , פק"ל בכל ארון, ו הסגנון שבזכותו נסק המותג והפך לכל כך מצליח ונחשק: זה של נער האורבני, עדיין, פרובינציאלי משולי החברה, בעל פרופורציות צנומות ולא כל כך גבריות, עם הזיקה לרוק ושמץ של תנהגות הרסנית. עיצוביו התאפינו בקווים גרפים וחדים ושידרו סקס אפיל בלתי מרוסן. סלימן, עזב את המותג בשיא הצלחתו, עבר להתגורר בלוס אנג'לס, שם הוא מתעסק בצילום כאומן פרילנסר. בן היתר, הוא גם מצליח לייצר שמועות על התעסקות עם נערים העונים על התיאור הנ"ל ולמטפח בלוג יפיפה, ובו הוא מציג את צילומיו מעוררי ההשראה.
יורשו של סלימן לבית דיור הום, קריס ון אש הבלגי, דאג לשמר את הקו של קודמו בתפקיד למשך שלוש עונות בדיוק, מאז מינויו לתפקיד לפני שנתיים בדיוק. ון אש, ידוע בעיצוביו המופשטים והרדיקלים, הצליח לרסן את אישיותו ואמירתו האישית שלא התבטאו ביצירותיו לדיור, אך הקפיד לבטאם בקולקציות שעיצב עבור המותג הנושא את שמו.

העונה (בתמונות למעלה), גדשו את המסלול בדיור בגדים בעלי גזרות לא שגרתיות וקיצוניות, שעברו דקונסטרקציות ומניפולציות שונות. הטוקסידו היה מוטיב חוזר בקולקציה: וסטים בהשראת עניבות פפיון, חולצות צווארון עשויות בד רשת דקה (החושפות את סילואטת גופם של הדוגמנים) מעל חלקי חולצת הטוקסידו- הסינר, ז'קטים מופשלי שרוולים ומכנסים מחויטים שישבו רפויים על הגוף ונמוך על המותן. ון אש ריכך את הגזרות החדות של סלימן, והפך אותן לרכות כמו חמאה: וסט עם חלקו הפנימי המתנופף בכוח ושכבות של בדים שהיו כל כך קלילים והתבדרו בחלל לכל תנועה של הדוגמן כאילו היו נטולי משקל שידרו נינוחות ורוגע. שחור ולבן היו הצבעוניות הבלעדית בעיצובים העונה עם נגיעות של אפור ובז'.
בשורה התחתונה: הייתי צריך לצפות בקולקציה 3 פעמים עד שהתחלתי לחבב אותה, עם הדי סלימן זה היה קורא ממבט ראשון.

"גבר גבר" מודל חורף 2009

(מימין לשמאל: Kris Van Assche, Marni)

אחרי טרנד הפיז'מות (http://fashioneditorsnotes.blogspot.com/2008/10/blog-post_657.html) שכבש את מילאנו ופריס, היה זה רק טבעי שקולקצית חורף 2009-2010 תלך צעד אחד קדימה ותחתיר את ה"גטקס" בתור הכוכב התורן. הגטקס יוצאים מהארון ועוברים לחזית, כאלטרנטיבה למכנסיים... אפשר לומר שהסקיניס היו רק הרמה להנחתה.
הגטקס, אותם מכנסי כותנה עם שסע המפשעה, או כפתורים לרכיסה, המוכרים לחלקינו מימות החורף הקפואים בצבא, מהארון של סבא, מסרטים על קאובויים, או על מהגרים במאה הקודמת. כעט, הגטקס מאבדים את הפונקציונאליות שלהם כבגדים תחתונים (לחמם את רגלינו השדופות) והופכים לפריט במלתחה העליונה, כחלק מהסגנון הגראנג'י, הרוק-פאנק האפל שכל כך הולך עכשיו.
הגירסה המועדפת עלי, היתה של Marni, שהציגו גבר צנום הלובש גטקס שחורים המבליטים את רגליו הרזות ויוצרים תחושה נונשלנטית ולא מתאמצת או זרה וחריגה.
גם הגבר של גוצי, שלא מפחד להראות נשי, לובש את הגטקס שלו עם מעיל פרווה, וניל או קרדיגן מבד לורקס. במראה- רוק/פאנק של שנות השמונים.
Kris Van Assche הציג את הגרסה המלאה: אוברול. כן ממש כמו זה של תינוקות או הברנשים הקשוחים במערב הפרוע. עם פריט כזה יהיה לכם קר רק מהמבטים של ההולכים והשבים. גרת פיו הציג גטקס שמרנים יותר, שנראו סתם כמו טייץ.

(שלושה ימנים: Givanghy, שלשה שמאלית Gucci)

הגטקס של ג'יבנשי היה מעור עם דוגמה של רצועות. היו גם מעיין נעלים שאליהן כאילו מחוברות גרביים המשכיות מצופות באבנים כחולות ונוצצות שהגיעו לקו המכנסיים וחשפו קטע ירך חשוף. הייתה גם גרסה של חותלות מכותנה בצבע שחור שהגיע עד לקו המכנס הקצר.

(מימין לשמאל: Galliano, Westwood, McQueen, Gareth Pugh)

חלק מעצבים שהלכו רחוק עוד יותר, והציגו גברים בגרביונים. לחובבי הדראג או תשומת הלב. הגבר של גליאנו כנראה החליט להתנסות במלתחה של חברתו או סתם לנצל את מכירת החיסול בויקטוריה סיקרטס. מקווין התמודד עם חוסר הגבריות שבלבישת טייץ או גרביונים כל כך צמודים על ידי שילוב של "קוד פיס" (מגן אשכים) שהשלימו את מראה "ג'ק המרטש- ששכך את מכנסיו". Vivienne Westwood, שנוהגת להלביש את הגבר שלה בחצאיות, בגטקס קלאסים עם כפתורים באזור המפשעה ואפילו בגרביונים, הציגה העונה מעין אוברול מוזר וגרביונים מחוררים.

ולסקפטים שבינכם, שלא מאמינים שנראה את הטרנד הזה ברחוב, הינה תמונה של Jefferson Hack (עורך ידוע של מגזיני אופנה ועיצוב לגברים ואיקון אופנה בזכות עצמו) שצולם לבוש גרביונים

כחולים המבצבצים מתחת לג'ינס הקרעים שלו. ויש אפילו אתר שמוכר גרביונים לגברים. קישור:http://tights-for-men.com/

התערוכה החדשה של דיור בביג'ין.

אחרי הרעש העצום שעשתה התערוכה הניידת של שאנל, המבנה הנייד שעוצב ע" זאה חדיד, יצירות האומנות בהשראת תיק המעוינים "שאנל 2.55 " וההמולה של סגירת התערוכה לפני הגעתה למוסקוה, לונדון ופאריס בגלל המיתון (התערוכה הספיקה להיות מוצגת רק בטוקיו ביזין וניו יורק).
עכשיו זה תורו של בית האופנה הלא פחות איקוני: dior.
הדעיון דומה, הפעם 20 יוצרים ואמנים סינים שיצרו וציגו מיצגי אומנות בהשראת בית האופנה במוזאון "Ullens Centre for Contemporary Art in Beijing" שבביג'ין.

בין המיצבים ניצן למצוא תיק מדגם "Lady Dior" עשוי נורות פלורסנט מאורכות המתנשא לגובה 7 מטרים, דגם ענק של הסטודיו של דיור מפורצלן, פורטרט של המעצב העכשבי לבית כריסטיאן דיור, ג'ון גליאנו, עשוי מהצרוף AK-47, כינויו של גליאנו. בתערוכה משולבים גם בגדים ובעיקר שמלות שעוצבו ע"י כריסטיאן דיור וגם ע"י גליאנו, תכשיטים שמעצבת Victoire de Castellane עבןר המותג, ובגדי הגברים של Kris Van Assch לדיור הום
זו עוד דוגמה לצורה שבה הקפיטליזם ותעשיית האופנה מנצלת את האומנות ותמימותם של יוצרים כדי לזכות לפרסום, לשמור על קשר עם הלקוחות ולשמר תודעה ציבורית תוך קידום מחירות. ואולי זה האומנים שרוכבים על השם האיקוני של בית האונה שבטח ימשוך מבקרים ויביא לחשיפתם לקהלים רחבים יותר.
אין ספק, יד רוחצת יד. האם יש בזה משהו פסול? אני לא חושב. דברים יפים נועדו כדי שיהנו מהם ולא כדי שינתחו אותם בדיונים סוציאליים- פילוסופיים, גם מאומנות וגם הבגדים.
מה אתם חושבים?
התערוכה מוצגת הנובמבר עד 15 בספטמבר.