רוחות חדשות ב Dior Homme

Dior Homme, by Hedi Slimane Fall 2006

Dior Homme, by Hedi Slimane spring 2006+2007

הקסם שהצליח לייצר הדי סלימן בעת היותו המנהל האומנותי של קו הגברים בבית האופה "Dior Homme" החזיק כמה עונות והתפוגג כאילו לא היה. סלימן, הצליח לכבוש את ליבם של כל בעלי הזיקה לאופנה, לא רק הגברים, אולי אפילו בעיקר הנשים. הסקיני ז'ינס האייקונים של דיור שהפכו חלק בלתי נפרד מכל מלתחה עכשוית , פק"ל בכל ארון, ו הסגנון שבזכותו נסק המותג והפך לכל כך מצליח ונחשק: זה של נער האורבני, עדיין, פרובינציאלי משולי החברה, בעל פרופורציות צנומות ולא כל כך גבריות, עם הזיקה לרוק ושמץ של תנהגות הרסנית. עיצוביו התאפינו בקווים גרפים וחדים ושידרו סקס אפיל בלתי מרוסן. סלימן, עזב את המותג בשיא הצלחתו, עבר להתגורר בלוס אנג'לס, שם הוא מתעסק בצילום כאומן פרילנסר. בן היתר, הוא גם מצליח לייצר שמועות על התעסקות עם נערים העונים על התיאור הנ"ל ולמטפח בלוג יפיפה, ובו הוא מציג את צילומיו מעוררי ההשראה.
יורשו של סלימן לבית דיור הום, קריס ון אש הבלגי, דאג לשמר את הקו של קודמו בתפקיד למשך שלוש עונות בדיוק, מאז מינויו לתפקיד לפני שנתיים בדיוק. ון אש, ידוע בעיצוביו המופשטים והרדיקלים, הצליח לרסן את אישיותו ואמירתו האישית שלא התבטאו ביצירותיו לדיור, אך הקפיד לבטאם בקולקציות שעיצב עבור המותג הנושא את שמו.

העונה (בתמונות למעלה), גדשו את המסלול בדיור בגדים בעלי גזרות לא שגרתיות וקיצוניות, שעברו דקונסטרקציות ומניפולציות שונות. הטוקסידו היה מוטיב חוזר בקולקציה: וסטים בהשראת עניבות פפיון, חולצות צווארון עשויות בד רשת דקה (החושפות את סילואטת גופם של הדוגמנים) מעל חלקי חולצת הטוקסידו- הסינר, ז'קטים מופשלי שרוולים ומכנסים מחויטים שישבו רפויים על הגוף ונמוך על המותן. ון אש ריכך את הגזרות החדות של סלימן, והפך אותן לרכות כמו חמאה: וסט עם חלקו הפנימי המתנופף בכוח ושכבות של בדים שהיו כל כך קלילים והתבדרו בחלל לכל תנועה של הדוגמן כאילו היו נטולי משקל שידרו נינוחות ורוגע. שחור ולבן היו הצבעוניות הבלעדית בעיצובים העונה עם נגיעות של אפור ובז'.
בשורה התחתונה: הייתי צריך לצפות בקולקציה 3 פעמים עד שהתחלתי לחבב אותה, עם הדי סלימן זה היה קורא ממבט ראשון.

It's all about the accessories

קולקצית ביגדי הגברים של המותג Bottega Veneta לקיץ הבא בלטה על רקע התצוגות המשעממות יותר של שאר בתי האופנה ולכן, זכתה לביקורות משבחות בסיקורים של עורכי אופנה שונים. פלטת הצבעים השגרתית של המותג: צבע חול ים, בז' חרדל וחונים למינהם נכחו גם השנה אך היה גם גיוון. בקולקציה נעשה שימוש בצבעם כמו אדום העז, ירוק וסגול כמו גם כתום ופוקסיה, שנראו עזים ובולטים יותר לצד צביעת טאי-דאי של הצעיפים והקרדיגנים (שפחות מצאו חן בעני) והיו מרעננים לאומת אפור ושחור ששלטו בתצוגות אחרות העונה. Tomas Maier הצליח להגיע לאיזון מדויק בין לבוש פורמלי וקג'ואל: הוא הציג חליפות מחויטות עשויות למשעי, עם דגש על כתפיים מחודדות(!!!) לצד ג'ינסים ומכנסים קצרים מבדים קלילים. הקפדה על הפרטים הקטנים היא מאז ומתמיד תמצית המהות המניעה את המותג, וגם העונה ניתן היה להרגיש בתשומת הלב לדקויות ולאיכות הגבוהה של הבגדים, תיקי העור הקלועים והנעלים. אני חייב להודות, שבעבר היו קולקציות שמצאו חן בעני יותר והעונה, עיקר האפיל של הקולקציה היה באקססוריז, או ליתר דיוק: בנעליים. נעלי הלאופרס הקלאסיות זכו לשדרוג מפתיע- בצבעים עזים כמו אדום, ירוק או כחול-טורקיז ובגימור לקה. תיקים מעור קרוקודיל צבוע בכחול עז, כמעט אלקטרי או תיק עסקים מעור יען גרמו לי להזיל ריר. תיק אחד שבלט במיוחד- היה זה תיק בעל הצורה המשונה, מעין אוזן המן כזו- עשוי עור כבד ואיכותי בצבעי אדום או חקי עם תפרים בולטים.

The weather is very hot, BUT the close are not!

הקיץ התנפל עלינו ללא שום הכנה מראש, והחום- גהנום. אי אפשר להוציא את הראש מהמיזוג! שבוע אופנת הגברים לקיץ 2010 נחתם בשבוע שעבר בפאריס. הציפיות היו גבוהות: משב רוח רענן וצונן שיגיע מאירופה הנינוחה וישמר את שערות עורפי, כמו שרק אופנה וקור יכולים לעשות. אבל זה לא קרה. ממילאנו, נחלתי אכזבה קשה. צריך לחפש בפינצטה תצוגות או דגמים מתוך ערמה של שחת וחד גוניות. הבגדים נראו יותר כמו אלה בשבוע האופנה של ניו-יורק: בטוחים, מסחריים, חסרי תעוזה או מקוריות, כאלה שאפילו ברשתות כמו רנואר או קסטרו מן לא מוכרים (כי הרי גם שם, כמו בזארה החלו להעתיק "מהגדולים").
בורסצ'ה מתכוננים ל"הישרדות 3": טום סלאמה (הוא האחראי לביקיני של זאת עם הישבן או לכובע של המישקפופר- תשלימו אתם, אני ממש לא בעניינים בראליטי ישראלי...) הסטייליסט של השרדות בסכנת הבטלה חמורה. דונטלה ורסצה- החליטה שהג'וב שלו תפור עליה, והציגה קולקציה שתתאים לכל מטייל נועז בסואנה של אפריקה, ביערות הטרופים של דרום אמריקה או בתאילנד. חולצות קלילות ונדיבות מכופתרות על גופיות כותנה מכנסי פשתן אוריריים ורחבים, חגורות קלועות ופאוצים יוקרתיים מעור כיכבו בקולקציה. כיאה לחום הקיץ-ציבעי הלבן, האפור הבהיר וצבע עור הקאמל הבטיחו לא לקלוט יותר מידיי חום ונוחות מירבית לשורדים. אביזרים שמו מספר שרשראות עור "שנטיפיות" עם טליוני מתכת, סנדלים וכפקפים השלימו את המראה החופשי. משקפי טייסים עם רפידות עור בצדדים להגנה מפני שמש קופחת גם הם הופיעו בקולקציה. אה, והיו גם טוניקות חצי שקופות עם צוארון...הקשר לVERSACEהאיאלקי מקרי בהחלט. אולי זה הversace הישראלי?

קיץ על האי אצל VERSACE spring 2010

את הגבר של D&G אפשר לתאר כמצ'ו איטלקי, קאובוי אמריקאי מודרני מהמערב הפרוע או סתם בחור מעודכן אופנתית שהגיע במכונת זמן מלפני 5 שנים. ג'ינסים משופשפים או בלויים עם חורים, מגפי בוקרים גיזעיות (הפעם בלי השפיץ), חולצות משבצות או טישרטס היו פרטי המפתח בקולקציה שהציע הצמד האיטלקי לקיץ 2010. חליפות חקי, וסטים שחורים צמודים עם פסי סיכה ומכנסי עור לא השאירו ספקות לגבי מקור ההשראה העונה. הניטים על ג'קטים וחולצות ג'ינס הוסיפו ניחוחות וולגרים ומגפי עור רחבים שנראו מגושמים למדיי היו בזבוז של עור טוב ועבודה איטלקית.

D&G spring 2010 קאוי בוי- אוי אוי אוי...

ב Gucci, מאז עזה טום פורד את גוצ'י, נראה שבית האופנה רק הולך מדחי לדחי ומדרדר. פרידה ג'יאניני, שהחלה כמעצבת תיקים עבור המותג ומופקדת על ההנהלה האומנותית מזה מס' עונות- והתוצאות עגומות. גם לנשים- אך יותר מזה לגברים.
את הקולקציה האחרונה שלה לאופנת ה"גברים קיץ 2010" היא הציגה במילאנו בשבוע שעבר. "ברזיל" הייתה ההשראה מאחורי הקולקציה, אבל פסטיבל-ממש לא היה שם: "ספורט- אלגנט" הוא הביטוי הנדוש ביותר שהומצא בארץ, וכיום הוא שגור היטב בפיהן של הגברות "דה-לה-גן העיר", אין מונח טוב יותר ממנו כדי לתאר את הקולקציה הזו. חליפות לבנות, נעלי מוקסינים לבנות, מעילי אופנוענים בלבן או שחור וחליפות סאטן מבריקות בכחול כהה שנראו כאילו היו קטנות על הדוגמנים. היו גם וסטים עם רוכסנים גסים, מכנסי גלישה מניילון וסנדלים שנראו כשל ילדים. אפילו הדיבורים של המעצבת מאחורי הקלעים על עורות קרוקודיל שעברו עיבוד עם גומי כדי לשוות להם ספורטיביות ואווירודינמיקה או על ז'קטים שבביתנתם שולבו רשתות ניילון כדי להעניק להם מבנה- לא הצליחו להוסיף אפילו שביב של יוקרתיות לקולקציה. הדיבורים על פיתוחי בדים היי-טקיים, פשוט לא עמדו במבחן המציאות. התוצאה הייתה ספורטיבית וניאנדרטלית המתאימה יותר לכותרת Made in Ramalla ולא Made in Italy.

מוקדש ל crazygal: אופנת גברים כמו שאפילו בארץ לא עושים...Gucci spring 2010

Michael Jackson: style icon

אין צורך להאריך במילים,
מיקל ג'קסון הצליח ב50 שנות חייו להשאיר את חותמו בהיסטוריה. לא רק הוירטואוזיות המוזיקלית שלו והמון המעריצים שסחף אחריו, אלא גם המהפכה שייצר בעולם האפרואמריקאי, הגבולות שנשברו בתחום הניתוחים הפלסטיים, התקדימים המשפטיים ושאלת ההטרדות המיניות, הפדופיליה- והיותו קורבן למעשים כאלה בעצמו כמו גם מחיר התהילה והפרסום (בעיקר כשאלה מגיעים בגיל כל כך צעיר; 3).
בתחום האופנה- נראה שהשפעתו נמשכת גם ערב מותו.
רוחו של ג'קסון תמשיך להלך בקרבינו, לפחות עד הקיץ הבא.

מיקל ג'קסון במשפט האחרון שלו בלוס-אנג'לס, בליווי שני מאבטחיו ותמונות מקולקציית הקיץ 2010 של Dries Van Noten, שהוצגה בפאריס לפני יומיים.

DSQUARED²: lets go camping in the Canadian woods

מטפסי הרים, שוכרי מחנאות קמפינג, אוהבי הטיולים הרגליים בטבע או הספורט האתגרי היו הפעם מקור ההשראה שלזוג התאומים הקנדים, שהציג השבוע במילנו את קולקצית הגברים שלהם לקיץ 2010. הקריאה לחזרה לטבע, כנראה מתבטאת מילולית, ולא רק בeco-friendliness . השניים חזרו לילדותם ולימים בהם נהגו לחכות בציפייה לטיולי מחנאות קיץ (camping) ביערות השופעים של קנדה.
על המסלול הדוגמנים לבשו מכנסי טיפוס הרים קצרים מג'ינס או בד בצבע חקי מקופלים עד מעל הברך וישבו נמוך על המותן בצורה מרושלת, קז'ואל (לעיתים בליווי חגורה פתוחה, לעיתים בליווי גטקס כותנה). וסט הצלה או מעילי דובון ומעילי גשם מניילון בצבעים של כחול, ירוק אדום או צהוב יגנו עליהם מפני הקור של היער, או זה המגיעה מכיוון ביקורות המבקרים.
גרבים עבות בצבעים של כתום או צהוב עז בצבצו ממגפי עבודה, גומי, נעלי טיפוס הרים או סנדלים שננעלו לרגליהם של הדוגמנים. כובעים רחבי שוליים, רתמות טיפוס, תרמילי גב למטיילים השלימו את ההופעה. השורה התחתונה: צעיר, קליל יומיומי, לביש אבל היו להם קולקציות מוצלחות יותר. מדי עונה, הקולקציות שמציגים השניים (הן לגברים והן לנשים), מהוות חלק מרשימת "חובה לראות", השנה הם די אכזבו. זו גם אולי הסיבה שהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה כמעט באופן אינטואיטיבי. כאמירה כללית, שבוע האופנה במילאנו הפך בשנים האחרונות למסחרי וטרנדי, כזה שהולך יותר מידי על בטוח ופונה ישירות לכיס הצרכנים. הדבר יצר חיפוש אחר אלטרנטיבות: מעבר לבנאלית-פאריס, ובייחוד המעצבים מאנטורפן שמציגים בו, לונדון, טוקיו ועוד- מסתמנות כהבטחה. Dean & Dan Caten, הם שמותיהם שני התאומים שהצליחו להפוך את המותג שהקימו, והתמקד בתחילה רק בג'ינסים- למותג מצליח, מוערך ונחשק. הקלילות, הנונשלנטיות, שביבי חוצפה, סקס אפיל, רוח צעירה והמון "אדיטוד", הפכו את הקולקציות שלהם למוצלחות כל כך. השניים גדלו במשפחה חסרת אמצעים בקנדה, ובתור נערים, בתקופה שבה הג'ינס היה "שלאגר רציני", אביהם השמרן- אסר עליהם ללבוש אותו; כדי שלא יחשבו שהם עניים. השניים מיחסים לכך את הקיבעון והרדיפה שלהם אחרי בד זה, מעין מרד נעורים מתמשך.
המותג " Dsquared²", שחגג לא מזמן עשור, נקנה לאחרונה ע"י דנסו רוסו, מנכ"ל תאגיד דיזל (החולש גם על מיסון מרטין מרג'יאלה, ויקטור ורלף, מיס סיקסטי ועוד). הם גם עיצבו את התלבושות למופע האחרון של בריטני "Circus" ובקרוב תעלה תוכנית בהנחיתם בערוץ "Bravo".