True Grit # FashionMatics # The Oscars

צפיתי בסרט "True Grit" והוא מאוד מצא חן בעיני. ההסתייגות היחידה שיש לי נוגעת לניצול שעושה העלילה בדמות הנערה בת ה14...שהיא בעצם לא ילדה לא אישה, אבל עדיין לא חסכו ממנה האחים כהן, שכתבו וביימו, את החובה לשמש צלע בסיפור בעל רמיזות/גוון רומנטי. התסריט גם הפך אותה לסוג של "ציר", עליו הלבישו קטעים קומיים להפגת מתח או אפיזודות אחרות שנועדו לרגש את הצופה. לא הבנתם? צפו בסרט. שווה לציין גם בהזדמנות זו את הטקסטים המעולים ואולי גם את הצורה המוצלחת בה מעבירה אותם הילדה, באפקט קפוא, מבלי להביע רגשות.

(לחצו על התמונה להגדלה. משמאל: פראדה חורף 2009, דיור הום חורף 2011, ספריי בצבע זית, היילי סטיינפלד. *נוצר בהשראת...)

הסרט מועמד לאוסקר בקטגוריית עיצוב תלבושות (בנוסף ל9 קטגוריות כמו השחקן הראשי, שחקנית המשנה, המוזיקה, התסריט וכו'). על התלבושות, הוא מתמודד מול "I am love" ו"The Kings Speech", "Alice in wonderland" ו- "The Tempest". אילו הייתי נמנה בין "חברי האקדמיה", אינני בטוח במי הייתי בוחר. הבגדים של רף סימונס לג'יל סנדר (המופיעים ב"אני אהבה") מאוד (מאודX2) יפים והולמים את טילדה סווינטון, אבל ב"אומץ אמיתי" יש משהו מעבר והוא מצליח לשמור על גוון אופנתי לא פחות (זאת, למרות היותו סרט תקופתי). בנאום המלך, הייתה תחושה של פשטות מודרנית והבגדים לא נראו אוטנטיים. צוארוני המינק של המלכה הצליחו להרשים אותי כמו גם שמלת הסאטן השחורה והקטנה של גברת סמפסון שנלבשה באופן "שאנלי" ביותר עם שרשרת הפוכה. מה שכן ברור לי, הוא שסיפורי הפנטזיה המועמדים לא הצליחו להרשים אותי מבחינת התלבושות. אני חושב, שכיוון שמדובר בחלומות ופנטזיה, קיימת האפשר להגיע רחוק ככל שיוביל אותך הדמיון. עיצוב תלבושות בסרט כדוגמת זה של טים ברטון או The Tempest, לא דורש הרבה מעבר לראש קריאטיבי ותקציב מספיק שמן. כדי ליצור עניין במלתחה של בוקרים, שם נראה שנאמר כבר הכל- ולעשות זאת מבלי ליפול למלכודת הקלישאות, צריך כשרון אמיתי.

שמיכות, סמים וחרדים- מגמות באופנת הגברים לחורף 2011

על אופיום לנשים כבר דיברנו. כעת, כשם שאיב סאן לורן החליט בזמנו להוציא את גרסת ה-por homme לבושם האופיום האגדי, גם בחורף 2011 יש מי שמתעקש שגם לגברים מגיע צבע מרענן במלתחה (וזה עוד אפילו לא שהתחלנו לדבר על החרדל שהשתלט על המסלולים כמו על לנקניקיה אמריקאית עם מעט מאוד מיונז).

באיחור של כמעט שנה, נצבעו בגדי הגברים שהוצגו בשבוע האופנה הנוכחי בצבעי הפרג האדמדם והעמוק.

(מימין לשמאל: אן דמולמיסטר, דיור הום, פול סמית', רף סימונס, לואי ויטון)

העולם החרדי קסם לגילו ג'אן פול גוטייה וג'ון גליאנו כבר בתחילת שנות ה90. קולקציות נושנות של שני המעצבים הנ"ל עוצבו כבר בעבר על טהרת הקפוטה והשטריימל. האחד אף עלה כך בפינאלה של תצוגת החורף לשנת 2004/5 והשני גייס משפוחה ליטאית לקמפיין החורף 1993 שלו. אבל כאשר הצמד טרי ריצרדסון את אוליביה זהם הגיעו מחופשים לחרדים כתומי זקן למסיבת תחפושות בהלווין האחרון, היה ברור שמשהו הולך לקרות.

(גליאנו 2004, טרי, אוליביה והחברים מהישיבה 2010, ג'אן פול גוטייה 1992)

אז אומנם עברו כבר מספר חודשים מאז ליל כל הקדושים, אבל בחורף הבא, יוכלו הבחורים הלומדים בישיבות אי שם באירופה להתלבש כהלכה.

(מימין לשמאל: ז'אן פול גוטיה, ג'ון גליאנו דיור הום, דיסקוורד)

למי מביננו שמתקשה לצאת בבקר מהמיטה ונהנה להתכרבל מתחת לפוך, בחורף 2011 יש לו אישור ממזון מרטין מרג'יאלה וגם מטום בראון- לצאת מהבית יחד עם השמיכה.

עכשיו, כל מה שנותר לנו לעשות הוא לקוות שבשנה יהיה לנו חורף מספיק אמיתי כדי ליישם ולהנות מכל המגמות.

NOTE:
הרגשתי חייב, אז הוספתי גם את "הטרנד דה-ז'ור" לחורף הבא: חרדל.

(מימין לשמאל: לנווין, אלכסנדר מקווין, פול סמית', בוטגה ונטה)

רוחות חדשות ב Dior Homme

Dior Homme, by Hedi Slimane Fall 2006

Dior Homme, by Hedi Slimane spring 2006+2007

הקסם שהצליח לייצר הדי סלימן בעת היותו המנהל האומנותי של קו הגברים בבית האופה "Dior Homme" החזיק כמה עונות והתפוגג כאילו לא היה. סלימן, הצליח לכבוש את ליבם של כל בעלי הזיקה לאופנה, לא רק הגברים, אולי אפילו בעיקר הנשים. הסקיני ז'ינס האייקונים של דיור שהפכו חלק בלתי נפרד מכל מלתחה עכשוית , פק"ל בכל ארון, ו הסגנון שבזכותו נסק המותג והפך לכל כך מצליח ונחשק: זה של נער האורבני, עדיין, פרובינציאלי משולי החברה, בעל פרופורציות צנומות ולא כל כך גבריות, עם הזיקה לרוק ושמץ של תנהגות הרסנית. עיצוביו התאפינו בקווים גרפים וחדים ושידרו סקס אפיל בלתי מרוסן. סלימן, עזב את המותג בשיא הצלחתו, עבר להתגורר בלוס אנג'לס, שם הוא מתעסק בצילום כאומן פרילנסר. בן היתר, הוא גם מצליח לייצר שמועות על התעסקות עם נערים העונים על התיאור הנ"ל ולמטפח בלוג יפיפה, ובו הוא מציג את צילומיו מעוררי ההשראה.
יורשו של סלימן לבית דיור הום, קריס ון אש הבלגי, דאג לשמר את הקו של קודמו בתפקיד למשך שלוש עונות בדיוק, מאז מינויו לתפקיד לפני שנתיים בדיוק. ון אש, ידוע בעיצוביו המופשטים והרדיקלים, הצליח לרסן את אישיותו ואמירתו האישית שלא התבטאו ביצירותיו לדיור, אך הקפיד לבטאם בקולקציות שעיצב עבור המותג הנושא את שמו.

העונה (בתמונות למעלה), גדשו את המסלול בדיור בגדים בעלי גזרות לא שגרתיות וקיצוניות, שעברו דקונסטרקציות ומניפולציות שונות. הטוקסידו היה מוטיב חוזר בקולקציה: וסטים בהשראת עניבות פפיון, חולצות צווארון עשויות בד רשת דקה (החושפות את סילואטת גופם של הדוגמנים) מעל חלקי חולצת הטוקסידו- הסינר, ז'קטים מופשלי שרוולים ומכנסים מחויטים שישבו רפויים על הגוף ונמוך על המותן. ון אש ריכך את הגזרות החדות של סלימן, והפך אותן לרכות כמו חמאה: וסט עם חלקו הפנימי המתנופף בכוח ושכבות של בדים שהיו כל כך קלילים והתבדרו בחלל לכל תנועה של הדוגמן כאילו היו נטולי משקל שידרו נינוחות ורוגע. שחור ולבן היו הצבעוניות הבלעדית בעיצובים העונה עם נגיעות של אפור ובז'.
בשורה התחתונה: הייתי צריך לצפות בקולקציה 3 פעמים עד שהתחלתי לחבב אותה, עם הדי סלימן זה היה קורא ממבט ראשון.