התחקות אחר מקורות ההשראה של דונטלה

דונטלה ורסצה הציגה השבוע במילאנו את קולקציית הגברים לקיץ 2011 בהשראת שנות ה50-60. רוק אנד רול של מעילי עור שחורים עם פרינג'ים, נעלי לקה שחורות ומחודדות לצד חולצות משבצות בכחול, לבן אדום. מכנסים מקופלים המגיעים עד הקרסול ותסרוקות בלורית משומנות בגריז עידנו מעט את הגבר הולגרי של ורסצ'ה. אומנות הפרינג' הגברי מעולם לא הייתה מפותחת כל כך כמו בקולקצייה זו. דוגמן, שגופו מכוסה בקעקועי ענפים ופרחים לבוש מכנסי עור צמודים ופרינג'ים מתבדרים בצידיהם, יכול היה להיות בקלות תוצר אחת מעבודות האומנות של וים דלווי. דלווי, אומן המגדל חזירים בחווה שהקים בדרום סין, נוהג למקעקע על עורם בין השאר איורים של "דיסני". לקרל לגרפלד נראה שהיתה גם כן השפעה כמוזה בקולקציה זו, אם נשפוט לפי המיקטורן השחור והארוך שנלבש מעל חולצה לבנה מכופתרת, עניבה שחורה ורחבה ושתי שרשראות כסף גותיות האופיניות למעצב המפורסם.

(מימין: פרינג'ים מרתקים, אה-לה- כריסטופר קיין. משמאל: וים דלווי יוצר אומנות ולמטה חזיר מקועקע במוטיבים מהסרט "בת הים הקטנה")

ניתן היה לסכם כי כל מראה בקולקציה יכול היה להיות תלבושת הדמויות מסט הסרט "נער משום מקום", המספר את סיפורו של ג'ון לנון הצעיר טרם הקמת הביטלס. ואולי היה זה קריסטופר קיין, הרכש החדש של דונטלה, שבצלמו ובדמותו נוצרה הקולקציה? קיין, שמצא חן בעיני דונטלה, קיבל תחילה תפקיד בעיצב אביזרים במותג אך התקדם אחרי עונה אחת והפך למעצב הקו הצעיר בורסצ'ה, VERSUS. עור, פרינג'ים, עיטורי כסף על שרשראות או חגורות וג'ינסים דהויים, היו אלמנטים בולטים בקולקציות עבר של המעצב עבור קולקציות הנשים למותג שלו והפכו למזוהים עימו. האם יתכן שידו הייתה גם בקולקצייה זו, או שהייתה זו רק הרוח שהביא איתו?

את סוף התצוגה היו חייבים להרוס גברים לבושים חלוקי חוף מתנופפים בהדפסים גיאומטרים של שחור ולבן. אחד מהם, היה לבוש במה שיכול היה להיראות כמו טלית...
לסיכום, קולקציה מעניינת עם כמה פנינים מבריקות בים מלא כתמי נפט.

The color purple

כאשר הופיע Tinky Winky, טלטאבי סגול בסדרת הילדים המצליחה The Tellytubbies" " (בהפקת סימון קאול), הרבה אנשי חינוך, הורים ופסיכולוגים הרימו גבה. הוא סימל עבורם זהות מינית "שונה", מגדרו המיני לא נפל לשום שבלונה ברורה, "שזיף מבולבל". היו שטענו שהצבע והדמות (שנהגה ללכת עם תיק נשי אדום) מייצגת הומוסקסואליות גברית או את הספקטרום של זהות מינית מגדרית שבין גבר לאישה וכו'. אבל אופנה לחוד וסדרות ילדים לחוד.
הצבע הסגול הוא צבע שגברי העולם החלו לשלב במלתחתם כבר לפני כשלוש שנים. זה אומנם נעשה תחילה במשורה, ממש כמו כל רעיון חדש שמוצע לגזע הגברי שאינו אוהב שינויים חדים ודורש זמן רב להסתגלות. שריגים סגלגלים- בצבע לילך או כהים יותר כשזיף, ניתן למצוא כבר נזמן ברשתות כמו זארה וh&m בעולם או קסטרו בארץ. אבל העונה נשלחו למסלול חצילים בשלים של ממש. "טוטאל לוק" שכולו סגול, ממש כמו הטלטאבי, ללא בושה, עם כל האביזרים הדרושים.
מעור או מצמר, מעילים ארוכים, מכנסים, מקטורני קטיפה ואפילו חצאית אחת של ז'אן פול גוטייה. הצהרה אופנתית, אמירה חברתית או סתם טרנד חולף ימים יגידו. מעניין אם נזכה לראות אנשים מונוכרומטים כאלה ברחוב.

Man in Paris

שבוע אופנת הגברים הסתיים אתמול בפאריז. הרבה הברקות, אביזרים, טרנדים ורעיונות חדשים יצאו מהשבוע הקצר הזה. בחרתי להתייחס בנתיים לשתי קולקציות שגירו את עיני... בקולקציה שלDries Van Noten לחורף 2010 בלטה חוסר ההתאמה של השרוולים לבגד כולו כמו גם המשחק עם מספר דוגמאות בפריט אחד או שני גוונים מתנגשים זה עם זה כמו כמו כחול ואדום, . יותר מהעיצוב הקפדני, מצא חן בעני הסטיילינג ועבודת העריכה, התאמת הבגדים וקביעת סדר הצגתם. בין לוק מלוקק אחד לאחר, עם מעילי קשמיר מגוהצים בקפידה, מכנסים מחויטים עם כפל חד כחוד הסייף שולבו גם מכנסי כותנה יום יומיים בצבע זית עם מגני ברכיים. מקטורן בצבע מתנגש וקאמל כהה. מדי פעם יצאו דוגמנים לבושים דוגמאות פסים שונות שולבו יחד לצד מכנסי טרנינג עם מנז'ט שצורפו למקטורן אלגנטי בגזרה קלאסית ללא דופי. המכפלת לא תמיד היתה מדויקת, ואפילו קופלה בנונשלנטיות בחלק הדגמים. מעילי קשמיר ארוכים נרכסו בחגורות עבות, כמו בקולקציות רבות ואחרות העונה.
נראה היה כאילו הדוגמנים הציגו את ארונם הפרטי. סדר הצגת הבגדים והשילובים השונים נעשו בצואה אותנטית, כמו שהיה בוחר גבר "אמיתי ורגיל" את הבגדים שילבש בבוקר, במשך 45 ימים, כמספר הדגמים שצעדו על המסלול. את הדגמים המוזרים, אני אישית לא הייתי לובש, אך הם הוסיפו לקולקציה נופח מעניין, אותנטי ומסקרן, כמו בכל תצוגה של דריס ואן נוטן.
העונה, לנוון לא "עשו לי את זה".Alber Elbaz ומעצב בגדי הגברים Lucas Ossendrijver החליטו העונה לשנות מעט את הכיוון והוסיפו לרפרטואר של "לנוון הום" (או הגבר של לנוון) שאנו מכירים (האלגנטי, הקלאסי, נוטף השיק והעידון המדויק) גם השפעה רדיקלית, גסה, קשוחה ודהקונסטרקטיבית (שהפכה לטרנדית כל כך לאחרונה). אן דמולמיסטר וגרט פיו הם אבות מייסדי הז'אנר, ולנוון, אולי מתוך רצון לא להישאר מאחור, נראה כפוזל לאותו הכיוון. עם קולקציה שהייתי מתאר "נוודית" וסט לבן שנראה מדברי, הוצג אוסף בגדים אקלקטי שעשוי לקלוע רק לטעם ספציפי,אבל אישית, היא הצליחה לעבור לידי. נראה שהושקעה מחשבה רבה בקולקציייה המורכבת הזו, עם עושר של בדים ושילובים לא קונבנציונליים כמו צמר מכובס, משי וחיתוחי לייזר. הניסיון ליצור פרופורציות חדשות בלט מאוד בכמה דגמים: מותן מודגשת ע"י חגורות שהידקו אותה כמו מחוך מעל ג'קטים ומעילים, כך שחותכת את הסילואטה הקלאסית ומוסיפה לה מראה אורבני מחוספס. מכנסים בגזרה גבוה שולבו עם מעילים עבים, שריגי צמר כבדים ושכבות רבות. היה בקולקציה שימוש גם בבדי ניילון וצמר לצד משי, מה שיצר אקלקטיות וייחודיות לקולקציה.לצד מעילים ושריגים קצרים (המגיעים עד המותן) הוצגו גם כאלה ארוכים במיוחד. צבעוניות דהויה של שחורים, אפורים, בורדו עמום וחליפה מוזהבת אחת העבירו את ההרגשה כאילו הדוגמנים צעדו בערפל או בענן אבק.
הלוק הסופי שנותר הוא עתידני, בסגנון "מסע בין כוכבים". סרטי הראש, הכפפות נטולות האצבעות והנעלים עם התוספת שחוברת את הקרסול יצרו מראה שונה ואולי הגדירו את פני הלבוש הגברי בעשור הבא.

הצירי לך שפם?

האם הטרנד הבא שהולך לכבוש את עולם הטיפוח הגברי הוא השפם?
אחרי שצלחנו את שנות המילניום השני, והתרגלנו לתהפוכות ולתמורות שחלו בדימויו החיצוני של הגבר, נראה שבעתיד צפויה נסיגה למקום שלכולנו יותר נוח בו.
המונח "מטרוסקסואלי", שהפך להיות שגור בפי כל מוכר אבטיחים או כדורגלן, תיאר למעשה את הגבר "המחובר לצידו הנשי": המטופח, המבושם, שעבר טיפולי פילציה, פילינג, מניקור ופדיקור. התדמית הזו, שתוארה לעיתים ע"י צמד המילים "הגבר החדש", ערערה את התפיסה של החברה שלנו לגבי המגדר הגברי. זה התחיל עם גברים שהחלו לשים דאודורנט (והביאו לאנחת רווחה בקרב נשים רבות), שימוש בקרמים ללחות עור הפנים והמשיך בלקים לגברים, קו מוצרי איפור לגבר שהוציא זאן פול גוטיה ואפילו מגיש אחד שמעורר מחלוקת באשר לשאלה האם הוא משתמש באיילינר להדגשת עיניו התכולות ומגיש\ספר\מאפר אחר שמיגדרו המיני בכלל אינו ברור.
אחרי שהספקנו להסיר שיער גוף ולגדלו חזרה, הגיע כנראה הזמן להחזיר את שער הפנים. למרות, שזקן או שפם נראים לרבים מאיתנו סממנים של עוני והזנחת ההיגיינה האישית, הרי שלא כך הדבר; לאורך ההיסטוריה גברים רבים טיפחו זקנים ושפמים לתפארת- גזמו, שיפצו, קיצצו ונזהרו שלא להשאיר עליהם חתיכות אוכל ופרורים. מדובר באומנות של ממש, המלכת מחשבת של ממש. לא סתם החשב הזקן למילה נרדפת למעמד וייחוס. ובעצם, למה שלא נסכים לקבל את הג'נטלמן הבריטי לקרבינו?
בראד פיט, שידוע כמוביל אופנה, גידל בעבר שפםזקן שגרם לו להיראות כמו ייטי, אך בשנה האחרונה, הוא מתהדר בשפם משופצר ומסותת לתפארת שהולם ותואם בדיוק את דמות האב השרמנטי והסמכותי אותה מגלם בחיים האמיתיים לצידה של אנג'לינה (למרות שבמקור היה זה לצורך התפקיד בסרט "ממזרים חסרי כבוד").
גם אושיות אופנה- כמו כתב האופנה טים בלנק ועורך האופנה של ווג הבריטי, המיש בולס (שברשותו אוסף שמלות הוינטג' בין המרשימים ביותר שקימים- החל משאנל של שנות ה20' ועד לפוארו של המאה ה19), הצמיחו שנהם שער ממש מעל לשפה העליונה.
אך ברגע שקומיקאית יהודיה מחליטה להופיע עם שפם לטקס הוליוודי, אתם כבר יכולים להיות בטוחים שמדובר בטרנד בפוטנציה, להיט חדש בזירת הטיפוח הגברי.