אהבתו של כוכב (אופנה) לכוכב לכת

(המחיר "לא אקולוגי")

יום כדור הארץ נחגג ליפני שבוע, אך האהבה והדאגה לכוכב הלכת עליו אנו חיים נמשכת...
Alexander McQueen , המעצב הבריטי הידוע ביצירותיו הקונספטואליות והאוונגרדיות, כבר הפגין את דאגתו לכוכב הלכת השברירי שלנו ולטבע הנכחד בתצוגת האופנה לקיץ הנוכחי (כבר לפני חצי שנה) והמשיך להביע את מחאתו כנגד פסולת ואשפה שמצטברת בעולמינו (בתצוגה לפני חודש וחצי- לחורף הבא (הפוסט שסוקר אותה כבר בדרך...)). מקווין, שבגדיו נמכרים במחירים מרקיעי שחקים, התגלה בעונות האחרונות כחובב מוטיב הגולגולות. את הגולגולות הוא משלב באביזרים המתומחרים במחירים נמוכים יותר, כדי שמעריציו העמידים פחות יוכלו לקנות פיסה מפרי יצירתו. המחירים עדיין רחוקים מלהיות שווים לכל כיס.

(צעיף ברקע: 260$, חולצת T: 196 ליש"ט, גופיה עם הדפס קריסטלים:191 ליש"ט, טבעת זהב עם דבורה: 330$, טבעת פוקסיה עם 5 גולגלות: 255$, תיק קלץ עם אבזם גולגולת:1,905$, חפתי גולגולת: 155$. הכל מאתר המעצב.)

לאחרונה שילב המעצב את חיבתו לגולגולות יחד עם דאגתו לכדור הארץ, ויצר 200 צעיפים יחודיים ובהם גולגולת הנוצרת ע"י הצורות שעל כדור הארץ המתיבש. את הצעיף ניתן לקנות באתר המעצב. חלק מהרווחים יתרמו לארגון "Good Planet". מקווין גם השתתף בהפקת סרט שנועד להעלות את המודעות לשינויים האקולוגים, האקלימיים והחברתיים הנוגעים לכדור הארץ. שם הסרט הוא Home, בבימויו של Yann Arthus-Bertrand, והשותפים בהפקה הם חברת PPR, שבבעלותם 50% מהשליטה במותג של מקווין (המנכ"ל של החברה, אגב, חגג השבוע את נישואיו לסלמה הייק בונציה, בחתונה נכחו מפורסמים רבים וכוכבים בעולם האופנה כמו אנה וינטור, הכלה לבשה בלנסיאגה- סוף הערת שוליים).
הכוונה טובה, המטרה מקודשת, המעצב מוכשר אבל התוצאה דיי מפחידה, אני לא הייתי מסתובב עם זה על הצוואר...

משהו קורה בגיזרת המיכנסיים הגברית.

עד שהתרגלנו למכנסי הסקיני הצמודים, נראה שאפשר כעט להתחיל להיפרד מהם (אני זוכר איך לפני שלוש שנים, כשהטרנד הזה עוד בקושי היה באופק, (לפחות בארץ) קניתי את מכנסי הסקיני ג'ינס הראשונים שלי. זה היה בזארה . נשים. כמובןJ).
פה ושם כבר ניתן להבחין בגזרת מכנסים חדשה שמגדירה צללית מראה חדש.

זה דיי התחיל לפני שנה, בקולקצית הגברים של Junya Watanabe לחורף 2008-2009. על המסלול צעדו גברים לבושי מכנסי חקי רחבים (יותר או פחות, בערך כמו מכנסי דוקרס), בגזרה גבוה (אך לא מידיי), מקופלים בקצה מעל לגובה הקרסול וחושפים גרביים ציבעוניות. היתה גם וורסיה מג'ינס. הנעלים שהשלימו את המראה היו נעלי אוקספורד קלאסיות. אותו רעיון הופיע גם ב"לנוון" באותה העונה, אך בוריאציה נטולת הגרביים, שחושפת את הקרסול. כאילו בהשראת המראה של המעצב הראשי של החברה, אלבר אלבז, והאופן בו לובש את מכנסיו המראה המתקבל רווי שיק וסיגנון.
ומאז, הלוק הזה, ומכנסים הללו בפרט, צצים תחת כל עץ רענן. השמועה על המראה החדש ירדה מהמסלול, והפכה להיות נחלת ההולכים והשבים גם מאחורי הקלעים בתצוגות האופנה, עורכים, קנינים ומעצבים, כולם מציתים ומיישמים את צו האופנה. וברגע שהם נתפסו בקטע, אתם יכולים להיות בטוחים, שגם אנכנו נלך כך. ועד שיש מראה מוצלח כל כך באופנת הגברים, גם הנשים, שסירבו להישאר בצד, העתיקו אותו לעצמן, ולא ניתן היה להתעלם מהאופן בו הן אימצו אותו בחום רב. לקיץ הקרוב וגם לחורף הבא, מעצבים רבים כבר הציגו דגמים שימכרו בחנויות לקהל הרחב מעבר לים. (כמובן שהמקורבים בתעשיה , המהויםמ את "הסנוניות" לעומד לבוא, זכו ללבוש אותם לפני כולם).
וכעט, לפינה הישראלית: בחנות "Maison Rouge" של אלה איזנברג ברחוב פרישמן, ניתן למצוא אופציה באותו הסיגנון. המחיר גם הוא עם ניחוח של חו"ל...

מי אמר שעיצוב ישראלי אינו יכול להיות איכותי???

במסגרת חגיגות ה100 של ת"א, יזמה חברת "קרינולינה" בשיתוף מנהלת המאה ועיריית תל אביב פרוייקט עיצובי ובחרה 100 מעצבים שעיצב פריט לכבוד העיר ת"א.
השבוע, באתר וואלה, הוצגה אחת העבודות. מדובר בסט תכשיטים שעיצבה טל פרנקל אלרואי (42), דוקטור לספרות עברית שבמשך שנים רבות היתה מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. ליצירתה היא קוראת "קפה פנינה": מדובר בסט שכולל טבעת כסף ועליה ספל מיניטורי ובתוכו שקועה פנינה סינית מתורבתת ושרשרת פנינים ובמרכזה שני ספלים כדוגמת הספל בטבעת.

""קפה פנינה" הוא מחווה לגברות העיר תל אביב, שהגיעו ארצה מאירופה כצעירות, בעלייה החמישית ב-1939 ובעקבותיה." כך מסבירה אזולאי את העומד מאחורי התכשיטים שעיצבה. "הן (הגברות הצעירות) היוו את בסיס החברה הבורגנית בתל אביב, עיצבו את תרבות בתי הקפה שלה כצעירות מודרניות ותוססות, בסוף שנות ה-30 ובשנות ה-40, וכ"דודות פולניות" בעשורים המאוחרים יותר."
הקונספט העומד מאחורי הפריטים מצא חן בעני מאוד. בתי הקפה והגבירות הצעירות של פעם הן שהפכו עם הימים להיות הגבירות המבוגרות היושבות כיום בבתי הקפה השכונתיים. הן הפכו למזוהות עם בתי קפה שנהיו בזכותן למוסדות: קפה "כסית" האגדי, "אקסודוס", "קפה תמר" שעושה חיל עד היום,"אצל יהודית", שניפתרה לא מזמן ועוד... האמירה שמאחורי התכשיטים, הנוסטלגיה והרלוונטיות של הנושא, הביאו ליצירת פריטים סוריאליסטיים.שילוב האלגנטיות של הפנינים והקריצה ההומוריסטית של הספלים הולידו פריט יחודי במינו. הרקע של אזולאי כד"ר לספרות הוא כנראה שתם ליצירה הפיוטית והקונספטואלית הזו.
בכתבה גם מספרת המעצבת על הרקע שלה והקשר שלה עם העיר. ואכן, נראה שבחיבתה לעיר אין כל צל של צביעות- יש בדבריה מעין כבוד לעיר העיברית הראשונה ולמאפייניה. זה מוכיח שזהות ואמירה מגובשת, קשר אישי לנושא וקונספט ברור, בנוסף ליצירתיות וכישרון אומנותי- הם המתכון הבטוח ליצירה מוצלחת.

תענוג ליראות יצירה ישראלית בסטנדרטים כאלה!

לכתבה המקורית:http://fashion.walla.co.il/?w=//1472821

חילופי גברי בנינה ריצי

יש לי חוב קטן: בסיקור האחרון של קולקצית החורף של נינה ריצי, דיווחתי על השמועות בנוגע לעזיבתו של Olivier Theyskens את משרת המנהל האומנותי של המותג וכמובן על ההכחשות שלו לכל העניין. ובכן... היום התפרסם טסקינס יוחלף ע"י Peter Copping, בוגר Royal College of Art and Central Saint Martins, שעבד יחד עם מרק ג'יקובס עבור המותג לואי ויטון. פטרו יעצב את קולקצית "הנופש"(resort) הבאה שתימכר בלעדית בחנות הדגל של המותג בAvenue Montaigne.
את תצוגת האופנה הראשונה שלו, יציג קופינג רק במרץ, כך שיש לו מספיק זמן ללמוד את מורשת המותג ולנסות למלא את הנעליים הגדולות והמדהימות של קודמו לתפקיד.

(נעל מתוך הקולקציה שעיצב טסקינס לנינה ריצי לחורף 2010-2009)

ובאשר לטסקינס, פשוט לא הולך לו,מה?...מזל נאחס...כל כך מוכשר, וכבר נזרק משני בתי אופנה (גם מרושאה) למרות שהציג בשניהם קולקציות שזכו לשבחים ע"י עורכי האופנה והקניינים אבל אולי לא בעלי המותג? יכול להיות שיש כאן שיקולים כלכלים? האם טסקינס השקט והקוקטי הוא בעצם דיווה דורשנית ודורסנית? מה יהיה בית האופנה הבא שיאמץ אותו? כמה זמן יצליח לשרוד שם?...
כל זאת ועוד...בפרק הבא.

קישור לפוסט הקודם בנושא: http://fashioneditorsnotes.blogspot.com/2009/03/its-all-about-silhouette.html

ועכשיו נעבור לפינת ההיסטוריה והתרבות: בית האופנה " Nina Ricci " הוקם בצרפת ב1933 ע"י מריה ריצי (שהיתה אז בת 50) ובנה רוברט. המותג התאפיין בעיצובי הוט קוטור רומנטים. ב1948 השיקו בנינה ריצי את L’Air du Temps, שנותר אחד הבשמים המפורסמים והנימכרים כיום.

השראה...

עכשיו אני יודע מאיפה בא הרעיון למכשפה מרכבת השדים בלונפרק...

Wish list , and a very minimal one…

מכל הקולקציות לקיץ 2009, יש פחות או יותר פריט אחד שניצרב בזיכרוני ואם הייתה לי אפשרות, הייתי קונה. מדובר בסנדלים של לנוון: סולית עור בצבע קאמל שאליה מחוברות רצועות זמש עדינות בצבעים כחול כהה או בז' כך שהן שחובקות את האגודל והקרסול ועוד רצועה שמחברת בניהם. הם כל כך עדינים ומינימליסטים. זה נראה שאין בהם כלום, אבל בעצם, יש בהם הכל! הם רוויי שיק נונשלנטי פריסאי, סקסיים בטרוף ומתאימים בדיוק לאקלים הים תיכוני. סוף סוף מישהו נתן לגברים נעל לפנטז עליה ולהיות מלאי תשוקה כלפיה(והכי מפתיע: זה סנדל).
ללא ספק פריט אופנה שהוא חובה. ועכשיו עשיתי לעצמי קרייבינג לסיבוב בכיכר המדינה.

דרך אגב, למי שמיתעניין הם עולים 298 יורו, שהם כ 1,639 שקל.

להוציא את הפוליטיקה מהאופנה!

(על מה כל המהומה? תמונות של מישל אובמה בביקורה בארופנ בשמלות השונות. בכיון השעון, משמאל למעלה: Jason Wuהפילימיני, שכיצב גם את השמלה שלבשה לנשף ההכתרה, Thakoon Panichgul התאילנדי, קרדיגן של J.crew, שמלה בשחור ולבן של Isabel Toledo הקובנית וקרדיגן של Azzedine Alaia. כל הנעלים של Jimmy Choo סיני שמייצר את נעליו באיטליה).

אני רוצה להביע כאן את מחאתי כנגד הניתוח הציני (שאגב, טענותיו עשויות להיות נכונות, אך לא ראויות) לבחירות האופנתיות של מישל אובמה. הטענות הנשמעות בארה"ב, (ובעצם מופצות בכל העולם בעשרות עיתונים, בלוגים, אתרי אופנה ופוליטיקה ועוד ועוד...) על כך שמישל בוחרת לקדם מעצבים מלאומים שונים, בני מיעוטים ומהגרים (כמו ג'ייסון וו, איזבל טולדו וטנקון), אך עדין לא כיבדה אף מעצב אפרו אמריקאי ובחרה ללבוש בגד שעיצב/ה. רבים גם מביאים את הביקורת על כך שלא בחרה להופיע בציבור בבגדיהם של אף אחד מהמעצבים האמריקאים הגדולים כדוגמת רלף לורן, דונה קארן, הילפיגר או קלוין קליין העממים יותר או היקרים יותר כמו אוסקר דלה רנטה (שזכה לחיבה עזה מלורה בוש) או קרולינה הררה. בנוסף הוטחה ביקורת על בחירתה במעצבים זרים מארצות אחרות כמו אזדין אליה וג'ניה ווטנבה. גם בחירתה של האישה הראשונה ללבוש מותגים עממים בעלי מחירים סבירים יותר כמו J.CREW זכתה למיקלחת צוננת. אוסקר דלה רנטה אף אמר "לא הולכים לארמון בקינגהם (לפגישה עם מלכת בריטניה) בסודר".

(מימין: קרדיגן של Junya Watanabe ושמלה של Jason Wu, שמלה אדומה עם הדפסי פרחים של Thakoon, שמלה שחורה של Azzedine Alaia צרפתי ממוצא טוניסאי).

אם הביקורות נכונות, ואם לא, אני עדיין לא מבין, מה? מישל אובמה חתמה על חוזה בלעדיות לקידום מעצבים אמריקאים? או לקידום למיעוטים ובני מהגרים? למה להכניס פוליטיקה לאופנה?! והמותגים הגדולים הללו, שבמילה תופסים את הרוב הגדול בשוק האמריקאי, מה יש להם להתלונן? שישבו וישתקו ויתנו לעוד מישהו להתפרנס, אולי אם יעשו בגדים מתוכקמים, חדשנים ומענינים יותר, היא גם תלבש אותם (לא שיש לה טעם מתוחכם, אבל נגיד). חלק מהמותגים אף טענו שהיא "חייבת" להם, לדוגמה מרק ג'יקובס שעיצב חולצות עים הכיתוב "Time for a Change", וציפה שתשיב לו טובה ותלבש את בגדיו, כך יזכה לקידום ועליה במחירות, אך התאחזב.
אם האשמות נכונות, אז גברת אובמה עושה חטא אופנתי גדול. אופנה אינה קשורה לשם או מותג מסוים, גם לא למה המותג אומר על מי שלובש אותו, אלא לגיזרות, סגנון, צבעים, גוונים, שליובים, קונספט קידמה וחדשנות. האמירה צריכה לעבור באמצעות הבגד ולא דרך מי שתפר או עיצב אותו. אם בכוונתה לקדם רעיון מסוים, עדיף שלא תהיה כל כך מילולית, אלא תאמץ את הטרנד האפריקאי ותשלב בבגדיה פרטים אתניים אחרים. הטעם האישי שלה צריך לעמוד במרכז כמו גם המסר שרוצה להעביר, ולא לעשות זאת באמצעות דברים טפלים וחישובי יח"צ, כלכלים, פוליטים ושיווקים (במטרה לקדם מותג ע"י פירסומו באיזכורים בצהובונים). השיקולים הנ"ל אינם זרים לאופנה, אבל לדעתי אין להם מקום בשיקוליה של אישה שמנסה להיות מובילה אופנתית.
גברת אובמה דוחה את כל הטענות, ומקחישה כל שיקול זר בבחירותיה האופנתיות. לטענתה היא בוחרת בגדים רק לפי טעמה האישי.

פוסט שפורסם בעבר באותו הנושא: http://fashioneditorsnotes.blogspot.com/2009/01/blog-post_22.html

"אל תנסו את זה בבית", טוב אולי כן!

אפור ובז תמיד נראו עלי כמו פיז'מה. כל בגד אפור שהייתי שם לגופי, היה מעניק לי מראה של מישהו שהרגע קם מהמיטה לצחצח שיניים: חסר גזרה, חסר מתאר או ייחוד וסתמי. עם הזמן והניסיונות הכושלים למדתי לקבל זאת.
בשנה שעברה עם הפיכתו של האפור לצבע בסיס בכל מלתחה (כמעט כמו השחור), החלטתי לשקול שנית את ההשגות שלי לגבי צבע זה ולנסות להסיר מעליו את החרם. ואכן הבחנתי שיש גוונים של אפור שיכולים להראות טוב גם עליי, בעיקר הכהים יותר, כיוון שנותנים יותר עומק וצורה לצללית הגוף. ממש גיליתי גוון חדש.
השלב הבא היה בעיית השילובים. עם מה לובשים אפור? טוב, תמיד אפשר ללכת על בטוח, ולצרף חולצת כותנה מכופתרת בצבע לבן לאפודת צמר אפורה או שריג אפור עדין עם מכנסים שחורים או ג'ינס כחול כהה.
אבל משהוא בתמונות מתצוגות האופנה לקיץ הזה, כמו גם תצלומים של "ההולכים ברחובות" ומאחורי הקלעים או בשורות הראשונות של שבועות האופנה בפאריז וילאנו משך אותי עוד יותר. היו שם מגוון אפשרויות לשילובי צבעים פחות בנלים. (באמת, אפור עם שחור ולבן, כמה כבר אפשר לטעות בשילוב צבע עם הצבעים שיוצרים אותו).
מצאתי פלטה עדינה, רגועה ושלווה יותר לשילובים עם אפור: בזים, חקי, אוף וויט חומים דהויים ואפילו אפורים בהירים שנראים טוב. ההרגשה שיוצרת ההתאמה בין האפור לגוונים ניטרליים היא נונשלנטית, טבעית ונינוחה, כמו תמונה של שלג בסהרה...או סופת חולות האמצע חורף קר. לדעתי אפשר להמשיך עם הפלטה הזו גם לקיץ.
מי שזה משעמם או רגוע לו מידי, יכול לנסות להוסיף נעל או תיק בצבע עז יותר כמו כחול אלקטרי, ירוק בוהק או פוקסיה.

ממש נשנל גאוגרפיק...

הטווס הוא אחד מיצירות הפאר של הטבע.

צבע הכחול האלקטרי והעז של נוצות גופו ושלל הצבעים העמוקים והמגוונים של נוצות זנבו, כמו גם דוגמת העניים המסודרות שורות שורות בצורת סהר בדוגמת הזנב- מספיקים כדי להמליכו כ"דנדי" האולטימטיבי בממלכת החיות. מלך הגנדרנים, אולי זו הסיבה לכתר שמעטר את ראשו ומשווה לו אצילות רבה כל כך.
הטווסה אינה כזו: גווני נוצותיה הם חומים אפרפרים ודהויים, כאילו התמלאו באבק, אין לה זנב מרשים כל כך, ואת הקרבולת שלראשה נדמה שקיבלה רק בזכות הקירבה לבעלה.
למרבה האירוניה, בממלכת בני האדם- הדבר הפוך. ההופעה החיצונית של האישה הרבה יותר מרשימה מזו של הגבר, ברוב המיקרים. טוב אנחנו בני האדם גם מעריכים את הטווס הלבקן (ה"אלבינו") הרבה יותר מהציבעוני. ועוד אומרים שבע"ח הם עיוורי צבעים!
בכל אופן, מספר מעצבים החליטו להשתמש בטווס בקולקציות שלהם לחורף 2009\2010. החל מהדפסים על בד ועד שילוב של נוצות אמיתיות במעילים או שמלות. היה אפשר לראות הכל, אפילו טוסים לבקנים.

Ready-to-Wear fall 2009-2010 Giambattista Valli
Manish Arora Ready-To-Wear
Autumn/Winter 2009-10

שמלה שהוצגה בתערוכת שמלות כלה ב Nanjing סין, המוערכת ב1.5 מיליון דולר, שיצירתה דרשה 8 תופרים.
יש אמונה תפלה שאומרת שמותר להשתמש ולהציג נוצות טווס לראווה רק בכפולות של 7, אחרת זה יביא מזל רע! אני מקווה שבסין שמעו על זה, ופעלו בהתאם, ליתר ביטחון. כשאתה מוציא כל כך הרבה כסף, אתה רוצה להיות בטוח ומחוסה מכל הכיוונים מפני מאסונות.

התוצאה, לא פחות מרהיבות מהחיה עצמה. (אולי קצת מוגזמת, במונחים של בני אדם...).

Borat, That was so 2006...

פעם בשנה בערך, יוצא לאקרנים סרט שבמרכזו שתעשיית האופנה, וכל ה"ביז" גועש ושוצף בדיבורים עליו. ב1993 היה זה "פארט-אה-פורטה", אח"כ "זולנדר", לפנה שנתים היה זה "השטן לובשת פראדה" ובשנה שעברה היה זה "סקס והעיר הגדולה". השנה, "וידואים של שופוהולית" לא הוכיח את היותו ראוי לתואר, כך שנראה שאת המשבצת יתפוס " BRUNO", בכיכובו של Sascha Baron Cohen (הנשוי לאיסלה פישר כוכבת "וידואים של שופוהולית"). מעיין סרט ההמשך של בוראט. ברונו הופיע לראשונה ב 1998 במסגרת מערכון בתוכנית "Da Ali G Show". מדובר בדמות גיי חביב הטוען כי הוא עיתונאי אופנה מתחנת טלויזיה אוסטרלית, ומראיין אורחים בנושא אופנה, בידור, סלבס והומוסקסואליות עם דגש על הנושא האחרון.
נראה שזה הופך להיות סרט הקאלט הבא, שמשלב את מעריצי "בוראט" ו"זולנדר"- הכלאה מענינת ומסקרנת ביותר, שתיצור קהל אקלקטי ומגוון (במיוחד בגלל שמדובר בשתי אוכלוסיות שונות לחלוטין) יש כאן פוטנציאל לעורר סוגיות חברתיות, סוציאליות, פסיכולוגיות, תרבותיות, מגדריות.... שידונו בן בכל הפקולטות הנ"ל.אני ממש סקרן לראות את הסרט, ועוד יותר סקרן לצפות בהדים התקשורתיים והמגמות החברתיות שהוא בוודאי יביא עימו... (או שלא!?).

קישור לטרילר של הסרט:http://www.youtube.com/watch?v=2uAjf5M8q9k&feature=player_embedded

כשהרצועות נכרכות סביב הצוואר...

(Dior קיץ 2009, John Galliano חורף 2009\2010)
(Jean Paul Gaultier חורף 2009\2010)

(Hermes חורף 2009\2010)

אולי זהו המצב הכלכלי הקשה שפקד את שווקי העולם בכלל, ותעשיית המותרות והאופנה בפרט- שהיווה את ההשראה למוטיב רצועות שמלות שנכרכות סביב הצוואר. מעיין המחשה של ביטוי כמו "היה לעול על צווארי" או "נטל כלכלי", כשם שהמיתון מהווה מעמסה על אנשי הצווארון הלבן, גם הרצועות הנושאות את שמלות מעצבי העל נקרחות הדוק הדוק סביב והופכות לנטל. האלמנט הזה הופיע כבר בקולקצית הקוטור והרדי טו וור שעיצב גון גליאנו לדיור, שאת אחת מהן לבשה דמי מור לטקס ה"אוסקר"האחרון. באיחור של 6 חודשים, גם ז'אן לול גוטיה אימץ את הרעיון ועיצב שמלות עם רצועה שמכרחת באותו אופן למותג הנושא את שמו ולהרמס.
וריאציות דומות ניתן למצוא גם אצל גון גליאנו לקיץ זה ואפשרות מענינת, שמציעה דונה קארן לחורף 2009-2010, שמלות הנתלות ונאחזות בצואר ונתלות ממנו ע"י שלשלאות מתכת משולבות בבד. אופציה נוספת לקשירה סביב הצואר, אלגנטית ורכה יותר, אם תירצו, הופיעה גם היא בקולקציה של דיור קוטור לקיץ: הבד הנשפך נאסף סביב הצוואר, לעיתים אפילו ליצירת לפפיון.

(Dior couture קיץ 2009, Donna Karan חורף 2009\2010)

אם עד עכשיו נשים התלוננו על אי הנוחות שבללכת עם גולף חונק, מה הן תומרנה כעט?

העולם ע"פ מוס

לכבוד הפתיחה של הסניף הראשון של TOPSHOP בניו-יורק, style.com ראיין את קייט מוס ושאל כמה שאלות העומדות ברומו של עולם... הינה הן לפניכם בצרוף תמונות להמחשה (בתוספת תגובת העורך):

Q: Whose closet do you like to raid?
KM: Daphne Guinness

מסכים בהחלט, גינס היא יורשת אימפרית הבירה המפורסמת, חברת מועדון ה"הוט קוטור", האקסקלוסיבי (אספנית וגם לובשת...), שהספיקה להיות המוזה של אלקסנדר מקווין וקרל לגרפלד. ולפי הופעותיה בפומבי, בתור אחד שעוקב אחריה, יש לה ארון שלא תרצו לצאת ממנו...

Q:What are your favorite pieces at Topshop?

KM: The poppy dress, the black suede jacket with rings.

לגבי השמלה עם הדפסי הפרגים, אני ממש לא התלהבתי. אולי לקייט יש סיבה לחיבה זו, ואולי זה קשור לפרגים אחרים שהסניפה. הז'קט אכן מרשים.

Q:What kind of luggage do you carry?
KM: Globe-Trotter

אני הייתי בוחר בגוירד, אבל מוצרי המותג שבחרה מוס מוצאים חן בעני גם כן, וקימות גם אופציות בצבעים עזים של פוקסיה או כחול רויאל, כתום וגם אופציות מסורתיות יותר.

Q:Where do you buy your lingerie?
KM: Stella McCartney.

ומה עם אז'ו פרובוקטור? מוס ידועה בחיבתה העזה למותג זה, והיא אפילו הופיע בעבר בקמפיין למוצרין. כנראה שבשעות מיתון קשות נרתמים לעזרת החברים המעצבים, ואולי זוהי נקמה במותג שהחליף אותה בדוגמנית צעירה יותר?

שוויון בין המינים! גם לגברים מגיעים בגדים מנומרים...

(נעלים ומיקטורן של Comme des Garçons, שריג של Gucci, קרדיגן ושריג שלSibling).

בגדים מנומרים נהפכו לטרנד בולט באופנת הנשים כבר לפני שנתיים וחצי, אך נראה שהחברבורות המנומרות ממשיכות לעטר כל "דבר" שיש אפשרות להדפיס עליו את דוגמא זו החל מנעלים, תיקים ועד גרביונים ותכשיטים. בשבוע אופנת הגברים לחורף 2009-2010 שהתקיים לפני שלושה חודשים, נראה היה שהטרנד המנומר חודר גם לגזרה הגברית. למרות שלרוברטו קוואלי לא חידשנו שום דבר, הפטרן המנומר הופיע על שריגים, חולצות, מיקטורנים ואפילו נעליים בכמה תצוגות.
אולי מעילים מפרוות נמר היו יכולים להתאים כסממן גברי יותר, כיוון שמתקשרים לציד. אך בעולם של היום, כשכ"כ הרבה מינים נכחדים, עדיף שישארו מודפסים ופחות מוחשיים.