שתהיה לכולנו שנה אזרחית חדשה נהדרת! 2009!

הרבה מותגי אופנה אוהבים לשמור על קשר אישי עם לקוחותיהם. אחד מנתיבי התקשורת המועדפחם עליהם הוא- גלויות. כן, גלויה בכל בזדמנות:לחג, לכבוד קולקציה חדשה ואפילו ליום ההולדת של הלקוחה המתמידה (ללקוחות ה"מחוזרות" יותר, כלומר העשירות).
הנה דוגמה לגלוית הברכה לשנה החדשה של בית האופנה Dior , בשנה שעברה.

בתמונה נראה קריסטיאן דיור בכבודו ובעצמו מתקין רולים לשערו הכתיפתי של גליאנו (שכאמור, הוא מגלומן לא קטן).

עוד דוגמאות מענינות לגלויות שנשלחו השנה ע"י מעצבים בחו"ל ללקוחות המובחרים, אנשי עסקים
בתחום, עורכים וקנינים:
"שאנל" שלחו מוביל אנכי של עשוי גזרי נייר ועליהם ברכת שנה טובה בשפות שונות, הכרטיס של לואי ויטון מרמז על תוכניותיו של המותג לסייע לשמר את האתר ההיסטורי הפולינזיאני ,Easter Island, ע"י הקמת קרן סיוע, ג'יל דיקון יצר עיין שבקודקודה כובע סנטה מאבני סברובסקי, מנולו בלניק עיצב נעל בהשראת שיח לכבוד השנה החדשה ומוסקינו שלא אכזבו ביצירתיותם, שלחו מראה עם מסגרת בצורת ראש עם קרני אייל.

(בתמונה למעלה: בנוסף לכרטיסים שתוארו: כרטיס צבעוני של מיסוניעם כוכב, וכרטיס עם לוגו ולב של גוצ'י)

God bless the USA.

כל העיתונים ומהדורות החדשות מלאים בכתבות ודיווחים על הניסיונות הנואשים שעושות רשתות האופנה ובתי הקולבו הגדולים כדי למשוך לקוחות. (עד לשבת האחרונה ומבצעי "מעוז צור") מבצעים והנחות חסרות תקדים, עד 90 % הנחה על מותגים יוקרתיים שלא היו מגיעים מעולם לאחוזי הנחות כאלה. בארה"ב, המיתון מאיים על סגירה של כ6,000 חנויות ובתי עסק, אם לא יגדילו את המחירות.
כמובן שהבעלים רוכבים על גל החגים של הקריסמס, פוסט קריסמס, וכל חג או מועד אחר, שכן לאחר ינואר קיימת מגמת ירידה טבעית שחוזרת כל שנה- בצריכה.

מרוב הסיילים של הקריסמס וראש השנה הנוצרי, נראה שבחו"ל כמעט שכחו שמדובר בחג דתי וערכי. התקשורת והמפרסמים מקדשים ומקדמים את תרבות הקניות בכל אפשרות (יום אחרי חג המולד "מייסיס" היה פתוח כל הלילה!, חלונות הראווה של בתי הקולבו מעותרים ברהבתנות ונועדו למשוך קונים). חיפוש אחר מציאות הפך ל"מצווה" ואנשים עורכים קניות ברשת כאילו היה זה פולחן דתי.
התפל שבקניות לקריסמס, הפך לעיקר, בעיתוי הזה של משבר הכלכלי עולמי ומיתון קשים.

התערוכה החדשה של דיור בביג'ין.

אחרי הרעש העצום שעשתה התערוכה הניידת של שאנל, המבנה הנייד שעוצב ע" זאה חדיד, יצירות האומנות בהשראת תיק המעוינים "שאנל 2.55 " וההמולה של סגירת התערוכה לפני הגעתה למוסקוה, לונדון ופאריס בגלל המיתון (התערוכה הספיקה להיות מוצגת רק בטוקיו ביזין וניו יורק).
עכשיו זה תורו של בית האופנה הלא פחות איקוני: dior.
הדעיון דומה, הפעם 20 יוצרים ואמנים סינים שיצרו וציגו מיצגי אומנות בהשראת בית האופנה במוזאון "Ullens Centre for Contemporary Art in Beijing" שבביג'ין.

בין המיצבים ניצן למצוא תיק מדגם "Lady Dior" עשוי נורות פלורסנט מאורכות המתנשא לגובה 7 מטרים, דגם ענק של הסטודיו של דיור מפורצלן, פורטרט של המעצב העכשבי לבית כריסטיאן דיור, ג'ון גליאנו, עשוי מהצרוף AK-47, כינויו של גליאנו. בתערוכה משולבים גם בגדים ובעיקר שמלות שעוצבו ע"י כריסטיאן דיור וגם ע"י גליאנו, תכשיטים שמעצבת Victoire de Castellane עבןר המותג, ובגדי הגברים של Kris Van Assch לדיור הום
זו עוד דוגמה לצורה שבה הקפיטליזם ותעשיית האופנה מנצלת את האומנות ותמימותם של יוצרים כדי לזכות לפרסום, לשמור על קשר עם הלקוחות ולשמר תודעה ציבורית תוך קידום מחירות. ואולי זה האומנים שרוכבים על השם האיקוני של בית האונה שבטח ימשוך מבקרים ויביא לחשיפתם לקהלים רחבים יותר.
אין ספק, יד רוחצת יד. האם יש בזה משהו פסול? אני לא חושב. דברים יפים נועדו כדי שיהנו מהם ולא כדי שינתחו אותם בדיונים סוציאליים- פילוסופיים, גם מאומנות וגם הבגדים.
מה אתם חושבים?
התערוכה מוצגת הנובמבר עד 15 בספטמבר.

Boxing day

"אם אין סאטן, שילבשו ג'ינס"....

אני חייב להודות שאני דיי אמביוולנטי לגבי הרעיון של בתי אופנה נחשבים למעצבים בגדים העשויים מבד הדנים (ג'ינס). מצד אחד מדובר בבד זול ויום יומי, ששימש בעבר פועלי מכרות פחם, פחחים ובנאים (בשל עמידותו לאורך זמן וחוזק סיבי הבד שבו), והפך מאוחר יותר לסמל של אופנת רחוב. בתחילה היו אלה הצעירים של שנות ה'60 (ג'ימס דין וגריז) אח"כ פאנק ('70) והיפ הופ ('80), עד שהפך למזוהה של מינימליזם ופשטות בשנות ה-'90 ("ג'ינס וטישרט").
מדי פעם בתי האופנה והמעצבים הגדולים מנסים להפוך אותו ל"הוט קוטור". לאחרונה זהו אלבר אלבז, שהכה גלים עם החלטתו לשלב בגדים מדנים בקולקצית הResort 09 עבור המותר האליטיסטי ל"נוון". כמו גם שיתוף הפעולה שלו עם מותג הג'ינסים הטרנדי "Acne". ג'יין לנוון בטח מתהפכת בקיברה.
מצד אחד אני מעריך את הגזרות, איכות התפירה, עבודת הנמלים וההקפדה על הפרטים הקטנים ביותר של פריטים המיוצרים ע"י מעצבי העל ומדובר על בד ג'ינס יפני, האיכותי ביותר עם צפיפות סיבים גבוה. מצד שני, זה רק ג'ינס, והוא זמין גם במחירים נמוכים יותר מ3,000 שקל לשמלה. (דיי מנקר עניים בימים אלו של מיתון).וכנראה שמי שתלבש את אותה השמלה תצטרך להצהיר באופן ספונטני "כן, זה לנוון" גם מבלי שנשאלה.
עיון בגיליון האחרון של ווג הצרפתי גרם לי להרהר בסוגיה הנ"ל מזוית שונה. באחת מהפקת באופנה, מככבת מילה ג'ובוביץ לבושה במכנסי ג'ינס וז'קטים מעור, עור פיתון או מטליים של גדולי המעצבים. המראה הכללי הוא רטרו שנות ה'80. שוב, יקר עם זול, ולא סתם זול, גינס (כמובן שהכל יחסי שכן הג'ינס של "ליויס"). אהבתי, יש בשילוב ובמראה הזה המון אפיל, מעין נון שלנטיות אלגנטית.
נראה לי שהפשרה ההולמת תהיה לומר, שעדיך להשקיע כסף בפריטי מפתח, קלאסיים, שישמרו לאורך זמן ועדיין יהיו לבישים ואופנתיים. לגבי הג'ינסים: למי שיש מספיק כסף, שייהנה, ולמי שאין, שיסתפק בתחליף שמציעים קסטרו או זארה. שבטח כבר הספיקן לייצר העתקים דיי מדויקים של המקור. אם רק האיכות נפגעת, אז לא נעביר לנחדים...
נ.ב
אם לומר את האמת, די נמאס לי כבר מג'ינס- בכל צורותיו, ועד שחשבתי שיש תמימות דעים לגבי אתנחתה זמנית מהבד הזה שמצוי שזוכה ליתר הערכה ויתר שימוש (over use & over estimation), אז....
אוף.

תוותרו על ניקוי יבש...

עד ליפני כמה שנים, הכותרת "תכשיטים לגברים" יכלה להוביל ל 2 נתיבים: או שהיה מדובר על גורמט ה"חי", שרשראות זהב עבות, צמידים גסים וטליוני מגן דווד נוסח זוזו חלסטרה, שוק הקרמל או סתם מערסים של דרום ת"א, או התכשיטים של "הגרוזינים"- טבעות חותם מזהב צהוב-כתום, תיליונים מפותלים וזהב שמעטר הרבה שיניים. האפשרות השניה היא שהיה מדובר "בגל החדש", אותם צכשיטי כסף שהופיעו בכל חנות תכשיתים או דוחן מאולתר בכניון והציעו שילוב בין תכשיטי כסף וגומי שחור. אפילו מעצבים כמו ארמני לא ישבו על הגדר והוציאו קולקציות מחרידות. השורה התחתונה: כהל היעד היה זהה.
כנראה שהיום כבר אפשר להסתכל על הדברים אחרת. ניצן להבחין במגמה של צורפות הפונה לגברים שיש בעלי סגנון. תכשיטים שאינם ולגרים והמוניים, אלא בעלי אמירה עיצובית קונספטואלית, עידון וסגנון יחודי. לאחרונה נתקלתי בצורף מהזן החדש שיצירותיו יכולות למלא בקלות חלל ריק "במרכז פומפידו" לאומנות מודרנית. Yunju Lee, בוגר מגמת עיצוב תכשיתים בביה"ס St Martin’s בלונדון, הציג קולקציה בשם "Stained" הכוללת תכשיים בסגנון ובצורת "כתמים" – סיעות בצורת כתמים של טיפות קטשופ , דיו על החולצה, שפם של חלב או אפילו שאריות ליפסטיק על צווארון גברי. הקולקציה כוללת טבעות, קולרים, סיכות דש ועוד, והתכשיתים עשויים זהב, כסף ויש גם שילובי אמייל. התכשיטים ממש מכתימים את הבגדים הפשותים באופי, מוסיפים תחכום וקריצה הומוריסטית.
ונעבור לדברי המעצב: " The worthless and unpleasant stain which we find from our daily lives can be transformed into the most valuable and fascinating jewellery.
אין ספק ביכולתם למשוך תשומת לב ולהוות נושא לשיחה במסיבת קוקטיל או בפוטנציאל שלהם לשגע את אמא.
בואו נקווה שהם יהוו מקור השראה לתכשיטנים מקומיים... בקרוב בנחלת בינימין?
מומלץ לבקר באתר ולצבות בקולקציה היחודית הזו:
http://www.yunjulee.com/home.htm

The next best thing…

NICHOLAS KIRKWOOD בוגר הבית הספר הגבוה לעיצוב St Martin’s, הצליח בשלושושת השנים האחרונות לבסס את שמו ולהתבלט תעשיית האופנה בזכות גישתו הארכיטקטורלית והמבנית לעיצוב נעליים. עיצוביו נטולי קישוטים מיותרים ומתבססים בעיקר על רצועות ומיבנים גאומטרים פונקציונלים. דגם C3PO שעיצב עבור המותג Rodarte בלט במיוחד בין הקולקציות לקיץ 2009. הוא גם הספיק לעצב דגמים עבור Phillip Lim, Belstaff, Gareth Pugh, Louise Goldin.

(דגמים שעיצב קירקווד עבור רודרטי, קיץ 2009)
(דגמים שעיצב עבור בלסטאף ופיליפ לים, קיץ 2008)

את גישתו העיצובית ניתן להבין כאשר הוא מתוודה שעוד בצעירותו חלם להיות מעצב מכוניות או מעצב תעשייתי. בעת לימודיו עבד אצל הכובען פיליפ טריסי, שם הבחין בנעלים נשיות, הנשיות והסקסיות של לקוחות המעצב, והבין שיש מקום לעיצוב נעליים בעלות מראה אגרסיבי יותר.
בקולקצית הנעלים של המעצב לקיץ 2009 בולט הקו הגרפי והמובנה של המעצב, הצבעים הנועזים והקוים החדים. היא משלבת צורות אבסטרקטיות. עיצוביו אכן אגרסיבים וכוחניים אך גם מאוד מעודנים ונשיים. בעיצוביו, השתמש קירקווד בעורות אקזוטיים (נחש וקרוקודיל) על מנת לשוות לנעליים מבנה ומרקם. ז'מש, עור מבריקוסאטן גם הם בלטו בקולקציה. קירקווד הציג דגם מעניין ובו שילב פנינים בסולית הנעל, שהיתה עשויה משילוב של עור מבריק ותחרות, מעין טויסט לחומרים כל כך קלאסיים ומסורתיים. נעשה גם שילוב של קריסטלי סורובסקי בעקבים, מראות ומתכות כסופות.

(קולקצית קיץ 2009 של קירקווד).

עכשיו, כאשר האופנה מקבלת פאן חשוך וכהה יותר, זהו בדיוק הזמן והמקום המתאים לעיצוביו של קירקווד, וזוהי כנראה הסיבה להצלחתו. (Autumn/Winter2009-2008 )

מעצבים נחשפים...

מעצב האופנה הבריטי, Henry Holland, ישיק קולקציה חדשה של חולצות T מעוטרות בקריקטורות מצוירות (ע"י סופי סטיבנס) של כמה מהמעצבים הנחשבים בזמנינו (גון גליאנו, אלבר אלבז, קרל לגרפלד, לואלה ועוד). יש גם חולצה עם ציור של ידידתו הדוגמנית, אגינז דין, שמשמשת כדוגמנית הבית של המותג, וכמוזה של המעצב וגם של דפני גינס. הולנד, המעצב תחת המותג הנושא את שמו " House of Holland" מזוהה עם בגדים בסגנון הרוק-פאנק, שאהובים על צעירי בריטניה וארה"ב. הם שופעי הומור, טרנדיים ומאוד רלוונטים לתקופה. התצודה האחרונה של הולנד לקיץ 2009 היתה בהשראת "בורלי-הילס 90210", וכללה בדים עם הדפסי ורדים ענקיים, שמלות מנוקדות וחולצות טפוחות כתפיים. היתה נכרת בה השפעה רבה של סוף שנות ה-80, עד ה-90. הולנד התפרסם כבר בעבר בזכות קו חולצות T עם אמירות נועזות וחצופות כמו : "Do Me Daily Christopher Bailey" ו- "Do Me In The Park Marc".

הקריקטורות מודפסות על ולצות שמיוצרות במיפעלי "אמריקן אפרל" עבור הולנד, וימכרו עבור עבור£75 . כל המעצבים קיבלו דוגמה מהחולצות שישאו את דמויותיהם. אלבר אלבז כל כך אהב את שלו, שביקש עותק נוסף לבן זוגו.

ניחשתם נכון!

זהו קרל לגרפלד.

אני מודה זו היתה חידה די קלה, במיוחד למי שמתעניין במעצבי על.

לגרפלד מודה שסגנון הלבוש האהוב עלי בילדותו היה אוסטרי.

הוא בא מבית לא כל כך יציב, להוריו היו בעיות זוגיות, ונראה לי שהם אפילו התגרשו כשהיה צעיר. הוא מספר שדרש מאימו שתבוא לאסוף אותו מהגן בהופעה מהודרת, לבושה במעיל הפרוה שלה, מאופרת ומסורקת למישעי. הוא גם ביקש נהג פרטי עוד כשהיה בגן. יש לי הרגשה שלזה הוריו לא נכנעו...

נחשו: מי בתמונה?

מי הילד החמוד הזה??? (חכו עד שתגלו איך הוא נראה היום...)

אתם מוזמנים לנסות לזהות,

או לפחות לנחש בתגובות...

(בקרוב התשובה...)

שקר החן, הבל היופי...

( מיצאו את ההבדלים...)

Jessica Alba, הכוכבת ההוליוודית בת ה 27, נימנת עם אותן הכוכבות המטיפות נגד אידיאל הרזון והמראה החיצוני ה"שדוף והמושלם"- הבלתי ניתן להשגה, כפי שמופיע במגזיני האופנה . כמוה, גם קייט וינסלט, סקרלט ג'והנסון וג'ניפר לופז מתריסות בכל הזדמנות כנגד "הדוגמניות האנורקסיות ופוטושופ".
אלבה הצטלמה לאחרונה ללוח השנה של המשקה האלכוהולי "קמפרי" רק חמישה חודשים אחרי לידת ביתה הראשונה. בוודאי יפתיע אתכם לשמוע שאלבה ויתרה על עקרונותיה כנראה, וכל התמונות שצולמו- עברו ריתוש ממוחשב (airbrush). כמובן שזה סותר את האידאלים שאותם מנסה לקדם, שכן ריתוש של תמונות מציג בפני קוראות המגזינים מראה מלאכותי ולא אמיתי שאליו הן שואפות (ולא המראה הטבעי, הבריא והמקומר). כך היא בעצם תורמת לתעשיה שמקדמת אידאל יופי שקרי. מה שעצוב הוא שהיא לא לבד: לפני כשבועיים נודע שתמונות חושפניות ביותר של קיט וינסלט שהופיעו בכתבת השער של מגזין "W" גם הן עברו ריתוש.
מצער לחשוב שהצביעות של כוכבות הוליווד מגיעה לשיאים כל כך גסים, ושמאחורי כל הרעיונות האלטרואיסטים שהן מציגות בפני התקשורת קיים רק אינטרס אחד כנראה: לעורר הדים וגלים כדי לזכות בקמפיינים וכתבות שער, אבל ברגע האמת, אז...

מגיע לי מזל טוב!

היום פירסמו בפעם הראשונה ציטות של פוסט שרשמתי.
הפרסום מופיע במוסף "סיגנון" של מעריב, והוא עוסק בנושא זיופים. הפוסט המקורי פורסם בנובמבר ועוסק בזיופים (זה עם התמונה של הילד הסומלי עם ציואווה וזיוף של לואי וויטון).
כן ירבו!!!

הכובען המטורף!

בתקופה האחרונה ממש אי אפשר להתעלם ממגוון הכובעים שהשתלת על מסלולי תצוגות האופנה האחרונות. בלונדון, חבישת כובעים היא עניין מסורתי כבר יובלות והמנהג בזה זוכה לתחייה מחודשת כל שנה במרוץ הסוסים "אסקוט", שם תמיד ניתן להבחין בגבירות מהודרות כובשות כובע מוחצן או אדונים חובשי מגבעת. שם גם נוהגים לחבוש אותם בחתונות. אך באורך פלא, הצליחו הכובעים לחזור לחזית הבמה ולפרוץ מעבר למסלול, אל פדחותיהם של ההולכים והשווים בחיי היום יום. בניו יורק, לפני כשבועיים, ארגנה יוצרת\מעצבת כובעים (כובענית) מסיבה שכללה תהלוכה של אנשים חבושי שלל כובעים מעוצבים כיד בדמיון ושלל צבעי הקשת. (כובעים ברחובות ניו יורק)
הכובען (בה' הידיעה) שניתן ליחס לו את התרומה וההשפעה הרבה ביותר לתחום המרתק הזה הוא Stephen Jones. המעצב הבריטי למד בבי"ס היוקרתי לאופנה בלונדון Central Saint Martins school. עוד בתקופת לימודיו, הספיק לככב בסצנת המועדונים הלונדונית, בזכות לבושו והתנהגותו המוחצנת וכמובן הכובעים שעיצב לעצמו. הוא הצליח להחיות את הקסם שבחבישת כובעים, והפך אותם לאביזר אופנה. עיצוביו מאופיינים במקוריות אדירה, הם אוונגרדים עם שמץ של מוזרות, אך תמיד עשויים בפרופורציות המתאימות, ובטעם טוב, תוך הקפדה על האיכות והטנדרטים הגבוהים ביותר. ג'ונס התפרסם בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם ג'ון גליאנו, אותו הכיר בלימודיהם באותו בי"', ובעיקר בזכות הכובעים שעיצב עבורו לתצוגות של דיור. הוא גם עיצב כובעים לנסיכה דיאנה, עורכות אופנה נחשבות (כמו אנה פיאג'י) וזמרות כמו קילי מינוג, פינק, גוון סטפאני ומרלין מנסון. העונה הוא עיצב כובעים עבור מעצבים כמו Marc Jacobs, John Galliano, Loewe and Basso and Brooke. ו Rei Kawakubo. הוא הספיק לעבוד גם עם וויויאן וסטווד, גוטיה, טרי מוגלר ועוד רבים אחרים.
בחודש שעבר, הוענק לו פרס מפעל חיים בטקס פרסי האופנה הבריטי.
(בתמונה למעלה: כובעים בעיצובו שלStephen Jones, בתמונה למטה: עוד כובעים של ג'ונס, המופיע במרכז התמונה).

מי שירצה להתרשם מעבודותיו יוכל לעשות זאת בביקור בחנותו 36 Great Queen Street ,Covent Gardenבלונדון, או בתערוכה שתפתח לכבודו במוזאון Victoria & Albert"" בפברואר 2009, במהלך שבוע האופנה הקרוב.

ביס בולנטינו, לק לדיור...

שעת תה המנחה המסורתית הנהוגה באנגליה היא מנהג מקסים בעניי. זה די נחמד לעצור באמצע יום קדחתני, וללגום כוס תה ארל גריי עם חלב (בתפזורת כמובן, אף פעם לא משקית). הבריטים מתיחסים למנהג זה ברצינות רבה, יש אפילו חוקים שחיבים לצייט להם בנושא: ראשית, יש למזוג את החלב, כיוון שבעבר הפורצלן היה כל כך דק ועדין שהיו חייבים להוריד את הטמפרטורות לפני מזיגת התה הרותח שדי שהכוס לא תתנפץ. את התה שותים בליווי כריחי מלפפונים מלחם לבן המרוח בחמאה, הנחתחים למשולשים לאחר שמסירים את קרום הלחם. בנוסף ילוו את התה גם "סקונס" (לחמניות עם צימוקים, שנקרצות ע"י קורץ מיוחד) עם חמאה וריבה, ופרות' קייק (שאותה אנו הישראלים מכנים אינגליש קייק) לצד קצפת.
אך כמו כל, מדי פעם חיבים להחיות אותו מחדש כדי שימשיך להתקיים. לונדון מוצפת "בבתי תה" אופנתיים, שבהם ניתן לעצור ולחגוג את המסורת העתיקה הזו. הם נמצאים לרוב בבבתי המלון היוקרתיים בעיר. כך לדוגמה המלון " The Berkeley" מציע תה מנחה לחובבי האופנה. בית המלון מגיש תה מנחה שאותו הם מכנים " "Prêt-à-Portea בהשראת הנושאים, הצבעים והמגמות שבעולם האופנה. התפרית משתנה כל חצי שנה בהתאם לתקוגות האופנה והקולקציות של המעצבים הגדולים, ועוקב אחר השינוים באופנה. תמיד תמצאו שם עוגיות ועוגות בצורת דגמים שהופיעו על המסלולים הכי נחשבים (שמלות ואביזרים), והכל יוגש בכלים שעוצבו גם הם ע"י מעצב על. כעט המלון מציע קולקציה בהשראת אופנת סתיו חורף 2009\2008. העונה הזו תה המנחה יכלול עיצובים של דיור, ג'ימי צ'ו, ולנטינו, ג'מסטיסטה ולי ואלקסנדר מקווין. עלות התאנוג: 35 ליש"ט, שזה כ200 שקל. (תה הוט קוטור).
(בתמונה העליונה:"Smythson “Maze Bag, עשוי מעוגת בננה בעיתור אבזם זהב. קרם ברולה מדמדמניות מעותר בפטל טרי ועקב אדום של Giambattista Valli, עוגית עקב סטילטו גבוה של Jimmy Choo. בתמונה עם הספל:המעיל האדום של ולנטינו, עשוי בשוקולד ומאובזר בכפתורי זהב).
(רק כדי להמחיש מה כולל התענוג).

אני לא יודע מה איתכם, לדעתי זו נראה חוויה אלגנטית וחד פעמית, שדיי שווה את ההשקעה. ממש להזיל ריר, לא?

הרוסים באים!!!

בשנים האחרונות הפכה רוסיה, ובעיקר ביתתה- מוסקווה למעצמה בתחום המותרות והיוקרה. בשונה מבירות העולם, המאופינות בבגדים מתוצרת מקומית, והמון גאווה לאומית, רוסיה מעדיפה לצרוך את הפריטים שמגיעים מעבר ליים. החברה הרוסית סובלת מפערי מעמדות עצומים. אם בעבר שמענו על תורים ארוכים במרכולים בהמתנה ללחם ומוצרי בסיס, בעוד שמתעשרים חדשים ואוליגרכים צצים ומתעשרים מיום ליום.
רוסיה אכן מבססת את כוחה כמעצמת צריכה של אופנה. כל המעצבים הגדולים כדוגמת פראדה, גוצי, YSL, לואי ויטון ועוד רבים אחרים מחזרים אחרי הלקוחות הרוסים ופותחים במוסקבה חנויות ענק- דבר שלא היה קיים של עד לפני כשלוש שנים.
גם המגזין "ווג" החל לפני 10 שנים להדפיס מהדורה שנערכת במקום בשפה הרוסית, בניצוחה של העורכת המקומית Aliona Doletskaya , שזוכה לסיקור רב בתקשורת העולמית (היו אפילו שמועות שהיא תירש את מקומה של אנה וינטור בווג האמריקאי). אם בשעת הקמתו היה המגזין כקשיים כלכלים, ונלחם על כל מפרסם, הרי שהיום הוא משגשג ופורח כאילו היה מובן מאיליו. עורכי המגזינים הרוסיים זוכים לשבת בשורות הראשונות בתצוגות האופנה בפרס ומילאנו בעוד שלפני 10 שנים הם בכלל לא היו מוזמנים אליהם. לא במקרה ערך העיתון אינטרנשיונל הרולד טריביון את ועידת המותרות השנתית שלו במוסקווה (הועידה כוללת מפגש של כל העילית בתחום היוקרה והמותרות, כולל לקוחות מועדפים וכרטיס עולה $50,000 ).
נשות האוליגרכים הופכות למחוזרות ומוערצות בכל העולם, ממש כמו הסליבריטאים, הן זוכות לבגדים חינם, מוזמנות לתצוגות באופן אישי ע"י המעצבים וכו'. לכן, לא מהנמנע היה שבתי האופנה יחלו להוציא קולקציות המתחנפות וקורצות לקהל הרוסי. ואכן תצוגת האופנה "פרה חורף 2009-2010" של שאנל, עוצבה באופן גס ובולט בהשראת הממלכה הרוסית. הצבעים ששלטו בקולקציה היו אדום, שחור ולבן, ובדגמים שולבו עיתורים בולטים ברקמות זהב, פנינים, אבני חן וקריסטלים. בלטו גם כיתרים ברוח התקופה הביזנטית ומגפי הקוזאקים השחורים וסיכות הדש בנוסח איתורי גבורה שעיתרו את מעילי הגברים. כובעי פרווה ותיקים בלק אדום מבריק- שהזכירו את יצירותיו של פברזה' היו מן הסממנים המקשרים את הקולקציה לקיסרות והאצולה הרוסית.

אבל שאנל לא היו הראשונים. קריסטיאן לקרואה, שזוכה להכרה על הוירטואוזיות של בגדיו המשלבים השפעה מתלבושות תאטרליות ודרמטיות בציבעוניות עשירה עם חוקי האסטטיקה העכשויים, דבר שהופך אותם לרלוונטים לתקופתינו ומודרניים, (אך עדיין לא פרקטים או לבישים בחיי היום יום). הסגנון שמציג לקרואה לאחרונה משלב השפעות תרבותיות מצרפת הקלאסית (ימי מארי אנטואנט) יחד עם סגנון המזכיר את תקופת הצאר ושושלת המלוכה הרוסית (קטרינה הגדולה). למעלה: דגמים מתוך תצוגת ההוט קוטור לחורף 2008- של לקרואה.

***עדכון: המוזאון הלונדוני "ויקטוריה ואלברט" יפתח תערוכה ובה יוצגו פרטי לבוש מתקופת הצאר הרוסי. עוד עדות להתעצמות הטרנד "הסובייטי".

בעיתות משבר וצרה...

המצב הכלכלי בעולם כנראה ממש חמור!
הצרות ו"המצב", כפי שאנו אוהבים לכנות משברים כלכליים, משפיעים גם על שוק האופנה.
עשרות בתי עסק וחנויות אופנה קטנות נסגרות בכל העולם, בוטיקים המחזיקים אופנה אוונגרדית בניו יורק פושטים את הרגל, חנויות הקולבו הגדולות הארה"ב ואנגליה הכריזו מזמן על סיילים חסרי תקדים (במסווה של חגיגות 150 שנה למיסיס, או שיתוף פעולה של ה"דיילי טלגרף" עם "ג'ון לואיס" בלונדון) ממש ליפני החגים כדי לעודד את הקניה.
מעצבים רבים כבר הודיעו שלא יערכו תצוגות אופנה בשבוע האופנה הקרוב שיערך בניו יורק, את הדוגמניות שהיתרגלנו לראות צועדות על מסלולים יחליפו תערוכות של בובות שילבשו את הבגדים, כך הודיעו Vera Wang and J. Mende, DKNY. מותג האופנה "מרקזה" הציגו כבר בשבוע האופנה האחרון תערוכה של דוגמניות אנונימיות שלבשו את הדגמים המעוצבים, וויתרו על הפקה גרנדיוזית לטובת מסיבת קוקטייל שקטה.
בתי האופנה הגדולים ( פראדה, YSL, שאנל ועוד), הצהירו על על ירידות ברווחים, וגם זארה דיווחה על האשה משמעותית בצמיחה בריבעון האחרון.
מותגי אופנה נחשבים כמו בוטגה ונטה וג'יאמבטיסטה וולי, הכריזו על סייל וקיצצו בתקציבי פרסום, כמו גם שנל, דבר שלא היה נהוג לעולם. (לואי ויטון אף פעם אינו בסייל).
מגזיני אופנה נסגרים על ימין ועל שמאל: ווג מן, וגם אל אקססוריז כנראה שלא יראו אור יום לעולם. גם המגזינים שכבר מודפסים, יוצאים במהדורות מצומצמות וכוללים עצות לרכישות "שוות לכל נפש".

אחד הדברים המוזרים והקיצוניים ביותר שמתרחשים עכשיו בעולם האופנה הוא הידיעה הבאה: אלסנדרו דלאקווה הודיע על סגירת חנות הדגל שלו בניו יורק, והיא נותרה כעת ריקה. אך כנראה שמישהו שם ממש קצר במזומנים, והחברה הודיע שהיר מעמידה למחירה את כל תכולת החנות הכל ממש, החל מספות, מדפים ושולחנות ועד לשקיות עם חתיכות קלקר לאריזה, שלטי היציאה, אקדחים לסימון מחירים ואפילו בוקים של דוגמניות שנשארו שם.

(כתובת לצפיה בפריטים, ויש גם מחירים : http://picasaweb.google.com/cohen79/AlessandroDellAquaStore#)

אני בטוח שהשתכנעתם שהמצב הקשה לא פסח על מה שנחשב עד היום "בועת האופנה ועולם המותרות", נקווה שבקרוב- לא אצלינו!