יום שבת, 2 בינואר 2010

בית ווסטווד מול בית לגרפלד

שנת 20010 המיוחלת סוף סוף הגיעה. למה סוף סוף? כי נמאס לי כבר מכל סיכומי העשור: המצעדים, הנבחרים, הרגעים שעשו את..., הפדיחות הגדולות, הטרנדים השווים של... וכו'. כן, אני מודה, גם אני חטאתי, ופרסמתי פוסט על סדרות שעשו את אופנת העשור- אבל לא יותר. באיזשהו שלב כל סגירת העשור הזה הפכה למוקצה מחמת המיאוס. ובכלל, למרות שאני בא מ"אסכולת הויויאן ווסטוד"- הדוגלת בשימור העבר, המורשת וההיסטוריה תוך התרפקות עליהם בדרך ליצירת העתיד החדש- אני מתיימר יותר ללכת לפי גישתו הפרקטית של קרל לגרפלד. לדידו, העבר קרה, היה, חלף, עבר, ולכן, הוא חסר חשיבות, הווה הוא זה שבו אנו צריכים להתרכז: לחיות את המציאות עם הפנים לעתיד. הוא תמיד אוהב להוסיף, "למי אכפת מה היה? מה שנעשה/ היה, היה". למרות זאת, שנהם: מלכת האופנה הבריטית, מייסדת הפאנק וגם הקיסר, מחייה ומשמר המותג "שאנל" לדורותיו- לשניהם תמיד הייתה זיקה גם לעבר וגם לעתיד בכל דבר שידם נגעה בו. (ווסטווד הראתה לעולם, שעל בובות דיגום מוקטנות, בעבודת יד וטכניקות מסורתיות המשלבות סגנון לבוש בריטי ויקטוריאני קלאסי, ניתן ליצור קולקציות רדיקליות ושנויות במחלוקת וממש לא מיושנות או בנאליות- קולקציות 2010 ו-2006).

היא, שיצאה מהשמלות הויקטוריאניות, המחוכים, הקרינולינות ויצרה את סגנון הפאנק המחתרתי, המרדני והחלוצי, עם גזרות ואלמנטים נועזים- פרווקטיבים. הוא, עם אלמנטים קלאסיים וסממנים אחרים של קוקו שאנל מצליח לייצר כ6 קולקציות בשנה המושפעות מרוחו שלו בהווה ותמיד מודרניות ועדכניות לעין ערוך.
(קרל לגרפלד הוכיח, שבאמצעות מוטיבים איקוניים כמו פרחי הקמיליות, סמל הC הכפול, שרשראות מתכת, פנינים וטוויד, ניתן להפוך מותג קלאסי למודרני ועכשוי- הקולקציה האחרוני של שאנל ל2010 וזו מ2006).

לכן, כיוון ששניהם בעלי בסיסטוב ומשכנע, (וגם כי קשה לי לקבוע חד משמעית במחלוקות פילוסופיות) ככל הנראה שהפשרה בין שנהם היא האידיאלית- כי בלי העבר (של המדמואזל) לגרפלד לא היה עושה את המיליונים, וווסטווד, בלי הדור הצמא לריגוש, חידוש ומרידה במוסכמות לא היתה זוכה לתארי האבירות והאצולה שלה מהמלכה (הפעם, מלכת בריטניה האמיתית).
לאיזו גישה אתם יותר מתחברים? בית הילל או בית שמאי?
אסיים בברכת שנה אזרחית טובה ועשור יצירתי, פורה, מאתגר, מסקרן ומהנה אפילו יותר מקודמו.

9 תגובות:

yaara אמר/ה...

בסופו של דבר שאנל מתקיימת בעיקר ממכירות התיקים ההיסטוריים שלה, והיופי של שאנל הוא באמת ביכולת לשלב את העבר עם העתיד ולגרום לתחושת יצירה בלתי פוסקת.
אני חושבת שלגרפלד חי לגמרי את הרוח של קוקו, וזה מורגש בעשיה שלו.
ויויאן גאונית. אני לא חושבת שזה רק ההתסכלות על העבר אלא באופן כללי העובדה שהיא יוצרת ממקום מאוד משוחרר וחסר גבולות.
בקיצור, אוהבת את שניהם ושנה טובה!

the eye אמר/ה...

לגרפלד הוא המנוע העכשווי מאחורי שאנל!
הוא הסיבה שהמותג הזה שורד, ממשיך להיות עדכני ומצליח- בזכות האופנה שהוא מספק, בין השאר התיקים. הייתה גם תקופה שהתיקים הישנים לא היו בעלי ערך רב כמו היום. שאנל היא השם והרוח, אבל לגרפלד יוצק לתוכם תוכן והופך אותם לרלונטים עבור זמנינו.
המנהלים של המותג מחליטים לחדש את הדגמים כל עונה כי יש להם ביקוש, נכון להיום. זה לא תמיד היה כחה. ממש כמו שתום פורד החייה את גוצ'י, לגרפלד ממשיך להחיות את שאנל.
ולגבי ויויאן ווסטווד, הגישות והקונספט של שני המעצבים על עיצוב, זה לא מהאינטרפרטציה שלי. קראתי עשרות ראיונות של כל אחד מהם, וזה ממש המניפסט לפיו עובדים.

אל תשכחו, זה שזה בלוג, לא אומרת שהדברים שמופיעים פה חסרי בסיס. הם לא תמיד בגדר "דעת הכותב", יש תחקיר ותימוכין.

yaara אמר/ה...

אני הכי מסכימה איתך, אני מתכוונת שההצהרה שלהם באופן אירוני גרמה להיפך בשטח.
גם אם לגרפלד אומר שהוא מתעלם מהעבר, בפועל העבר של שאנל משרת אותו כל כך מדהים, ן-ווסטווד מסתכלת על העבר אבל המעריצים שלה בעצם מחזיקים ממנה ה"חדשנית ופורצת הגבולות".

the eye אמר/ה...

אני חושב שעכשיו הבנו זה את זו. אי אפשר להפריד כל כך בין עבר להווה. ההצהרות של לגרפלד, על התעלמות מהעבר, האמת מראות של חשיבה דיכוטומית- שחור ולבן (מתאים לעיצוב שלו).

שנה טובה!

Shani אמר/ה...

אני מהמחנה של קראל, משום מה לא חשה חיבה לגברת ווסטווד, למרות שמאוד מעריכה את היצירתיות שלה.

שנה מושלמת שתהיה!

נעלולה אמר/ה...

למה צריך לבחור? הם לגמרי משלימים אחד את השני. לוויויאן יש שיק של זונה זקנה, קארל הולך לכיוון ליידי על-זמנית. בעיניי, שני צדדים של אותו מטבע. אין סיבה לבחור, אפשר לפתוח את השנה עם גם וגם. שנה טובה!

the eye אמר/ה...

שני- הגישה של קרל יותר רדיקלית וקיצונית, אני אוהב את האלמנט הזה בחשיבה שלו.
נעלולה-אם היית מציעה להם את האפשרות הזו יש מצב שהיא הייתה עורפת לך את הראש והוא היה טובל אותך בחומצה...

שנה טובה.

k o b i אמר/ה...

אצל ווסטוד זה היה שינוי מרענן באותה התקופה שהיא פרצה... היום אני מסתכל על הקולקציות ההלה ואוהב אותם כמעט כמו תצוגה חדשה לפי האופנה של היום.
אבל גם אצל לגרפלד זה דומה... עוד לפני שהוא צץ ב"בית שאנל" ראינו את החליפה הקטנה והתיק קוו'ילט, שעד היום הוא נחשב לסימן ההכר של שאנל...אצל ווסטוד אנחנו רואים את השמלה האסימטרית או המחוך...

קשה לבחור בין שנייהם אבל מה שמשותף להם זה עוד דבר, שאנל הקלאסי וווסטוד הקלאסי העונה לשם וויאן ווסטוד!!.

נעלולה אמר/ה...

אין כמו שחייה לילית בחומצה טובה כשאת נושאת את הראש ביד :)