שבוע אופנת הגברים במילאנו, חלק1

שבוע אופנת הגברים לחורף הבא, 2010-2011, נפתח בשבת האחרונה במילאנו. השנה, כחלק מההכרה שבכוח האינטרנט, שודרו חלק מהתצוגות אונליין. דולצה וגבנה, פראדה וברברי, הזמינו את המעריצים מרחבי העולם, לראות בזמן אמת את מה שיש להם להציע לחורף השני של העשור החדש. הפעם, כמו בעונה הקודמת, כמה מהבלוגרים הנחשבים מהעולם הוזמנו לשבת בשורות הראשונות, לצד עורכי המגזינים המודפסים וצלמי האופנה שהחמיצו פנים מהרעיון. אין בררה, עתיד התקשורת והעיתונות הוא בטריטוריה זו: עיתונות מכוונת, בלוגים ורשתות חברתיות.
אותי, עדיין לא הזמינו, אך ככתב בלוג, פרילנסר, זכר, חובב אופנה- גם אני צורך את התצוגות אונליין, כמה שיותר מוקדם, יותר טוב, עדיף בתמונות עם Details וסרטונים. כמה נחמד שפה מישראל הקטנה ניתן לצפות על המתרחש באירופה הקפואה בלי לצאת מהבית.

ברברי נלחמים בחורף

אולי בעצם אפשר לומר שמזל שלא הזמינו אותי למילאנו (נסיונות לנחם את עצמי לשווא), איך אתמודד עם מזג האוויר הקפוא שם עכשיו?! אני הכחוש, הדקיק והאנמי?! לברברי הייתה תשובה: החברה החליטה לצאת למלחמה נגד הקור! הם חזרו לקונספט הראשוני של החברה שהמציאה את מעיל החפירות המפורסם ( The Trench Coat) במלחמת העולם ה1, ויצאו בקולקציה שכולה בהשראה מיליטריסטית צבאית, אך שמרו על הבריטיות המודרניות והקלילות המאפיינת את עיצוביו של קריסטופר ביילי, המעצב הראשי של המותג. הטרנד הצבאי סוקר כבר בין שורות אלה בהקשר לאופנת הנשים, אך נראה שהגברים גם הם לא קופחו.
בברברי דואגים היטב שיהיה חם לחיילי האופנה שלהם: הדבר הראשון שתפס את עיני היו מגפי העור המרופדות פרווה אפורה ורכה. אומנם צורתם מגושמת מעט, אך יתכן והייתי מתפשר על כך בגלל החום שהן בודאי מספקות לנועל אותן, שאותו לא ניתן לתמחר בשום מחיר שבעולם (כולנו יודעים שאם חמים ונעים בכפות הרגלים, גם אם נלבש גופיה, עדיין יהיה חם). בכלל, הקולקציה התאפיינה בפרטים שהשרו תחושת חום רק מלהסתכל עליהם.
מעילי פרוה רכה בגזרות גבריות וכבדות, מעילים גסים מכותנה בצבע חקי עם בטנת פרוות כבש צעיר (שירלינג) או מעילים ארוכים מצמר עם כפתורי זהב בסגנון נפוליוני- נלבשו מעל לשריגי צמר צפופים. חלק מהמעילים נרכסו בעזרת חגורות חומות עבות וגבריות, אך העניקו מראה נשי בכך הדגישו את המותן הצרה ויצרו מראה של כתפים רחבות.

עירוניות של ה's70

גם בפרדה לא התעלמו מהטרנד הצבאי, ושלחו אל המסלול דוגמנים ודוגמניות במעילים נפוחים עם דוגמת בדי השואה. אך למרות הניסיון לתעתע באויב, עיקר הקולקציה התרכזה בהשפעה בולטת של שנות השיבעים העליזות: נעלי פלטפורמה חומות וגבוהות לגברים (ואותן הנעלים גם לנשים), הדפסים גיאומטריים, מכנסים רחבים מעט בגזרת "Boot Cut", צווארונים רחבים שנפרסו מעל למעילים (חלקם היו בעלי צווארון כפול) והרבה גווני קאמל או אוף וייט- היו המוטיבים שאיפינו את הקולקציה כאחת השואבת מS70'. אותו סגנון בלט גם בקולקציית הקרוז של המותג לעונה האחרונה.
קרדיגנים סרוגים מצמר בהיר שהגיעו עד לקו המותן נתנו הרגשה כאילו היו אלה הסוודרים האוטנטים מתקופת ילדותם של הדוגמנים או סתם כאלה שהתכווצו בכביסה. למרות הרטרו שיק שבלט העונה, ההרגשה הכוללת לא הייתה טרחנית ומעייפת כפי שבגדי ה70'S יכולים להיות. היה בה משהו עדין, רך, אלגנטי ולא רטרו נדוש וטוטאלי. אהבתי המיוחד את מעילי העור המבריקים בצבע הבז', שהזכירו מעילים ישנים שיצרו בעבר ב"דיור הום" לגברים.
הבשורה הנוספת מבית פרדה היא האנדרוגניות שבלטה בגזרות הנשיות של השריגים או המכנסים, עקבי הפלטפורמה ושילוב קולקציית הקרוז לנשים בתצוגת הגברים (רעיון "פורץ גבולות"). התפאורה הייתה גם היא לא שגרתית- מעין "אורבניות מצועצעת ואבסטרקטית": עם משטחי צבעים שסימנו ברים, גנים ירוקים וכבישים. התפאורה שעוצבה ע"י Rem Koolhaas, כללה איורים גרפים ושלטים שהודפסו על הקירות והמסלול. מוזיקה אלקטרונית ברקע וסרטון גרפי השלימו את תחושת המטרופולין הנושם.

בבוטגה ונטה ניגנו בלוז צורם

הפעם, בניגוד לעונות הקודמות, הקולקציה שהציג תומס מייר ניתן לסכם כ"בינונית". הבגדים, שנראו כבדגי פועלים. פלטת צבעים בסיסית שהתאפיינה בכחול וירוק כהיים או פריטים שנראו כחלקי סרבל עבודה ונעלים מגושמות בגימור לקה לא היו מספיקים כדי להותיר רושם והיו סתמיים. ג'ינסים רחבים ששולבו עם מקטורנים שחורים ומשקפים עבות מסגרת יהיו דרך נפלאה לסיים את שבוע העבודה ב"קזואל פרידיי". יתכן והמצב הכלכלי גורם לחלק מהמעצבים להישאר פרקטיים, עם הרגלים על הקרקע, ואכן, גם הקולקציה של טומס מייר ממש לא התרוממה. הפעם לא הצליח להעיף את המבקרים מכיסאותיהם.
אחד הדברים שבלטו בקולקציה היו התספורות, "הגרסה הגברית לאלקסנדר מקווין": מדובר בשני תלים של "מוהק" משוחים בג'ל שהעמידו מעצבי שער לצידי פדחתם של הדוגמנים כשני גלים. היה בהן אלמנט אלויסי, של שנות החמישים. אולי בהשראת יום הולדתו ה- 75 של הזמר, שנחגג לאחרונה. אלמנטים נוספים מאותו הז'אנר: היו תחליפי עניבה ממתכת עם שרוך, שנוהגים ללבוש בדרום ארה"ב.