בסגנון מלכותי

השנה חוגגת מלכת אנגליה, אליזבת השנייה, את "יובל היהלום", לציון 60 שנים לשלטונה המלכותי במסכת אירועים שהחלה בסוף השבוע שעבר. ערוץ הYouTube הרשמי של בית המלוכה, המונה מעל ל 37 מיליון נרשמים (כמחצית ממספר תושבי בריטניה ויותר מכל מותג אופנה אחר) משדר סרטונים הסוקרים את האירועים החגיגיים המתקיימים ברחבי הממלכה ואתרי האינטרנט מלאים בכתבות העוסקות במלכה ומשפחתה. את כס המלכות, קיבלה אליזבת ב1952, לאחר פטירתו של אביה, המלך ג'ורג' השישי (שהוכתר למלך רק מכיוון שאחיו הבכור, אדוארד, ויתר על תואר יורש העצר על מנת להינשא לואליס סימפסון, שהייתה גרושה). את הבשורה המפתיעה קיבלה בביקור בקניה. התפקיד שנכפה עליה באורח פתאומי ובנסיבות מצערות, אילץ את המלכה, שעל פי עדויות היסטוריוני אופנה מעולם לא התעניינה בבגדים, לעטות חזות אצילית ולשדר "עסקים כרגיל". "הבגדים הם סוג של שריון עבורה", טענו מבקרי האופנה הבריטיים והיה עליה לאמץ הופעה שתהיה מזוהה עימה.

(מזל טוב, אליזבת השנייה)

המלכה, שחגגה באפריל האחרון 86 אביבים, מעולם לא הצטיירה כ"פאשניסטה" בעיני הציבור הבריטי או מבקרי האופנה בעולם: בצרפת טענו כי היא יכולה להיראות "יפה", אך לעולם לא בעל "שיק", ובארה"ב ראו את המראה שלה כ"מרושל". היא מעולם לא הקפידה להתלבש בהתאם לצו האופנה, אך הייתה דקדקנית בנוגע לבגדיה. הופעתה הכללית נראתה תמיד מוקפדת ואצילית כיאה למעמדה, אך לעיתים מעט שמרנית ומשעממת יתר על המידה. עד היום, המלכה שוקלת בכובד ראש את האופן בו היא מתלבשת, כך לדוגמה, היא מקפידה לבדוק אילו צבעים אסורים במדינות מסוימות ומהו הלבוש המסורתי ומתאימה עצמה אליו.

בציבור, נוהגת המלכה ללבוש חליפות החצאית באורך ברך והמעיל עליון העליון התואם בצבעי הפסטל, נתפרים במיוחד עבורה בצורה מחושבת על מנת למנוע "תקלות מלתחה"- באמרת החצאיות מושחלות שלשלאות מתכת (כדי למנוע מהן להתנופף ברוח) ופתחי הידיים במעילים והז'קטים שלה נחתכים בנדיבות על מנת למנוע כפלים או כתמי זיעה. זוג כפפות, כובע, תיק קשיח בעל רוצעת יד קצרה לאמה, נעלי סירה על עקב רחב ונמוך וסיכת דש, הפכו גם הם לחלק מסימני ההיכר המזוהים עימה. את לבני הנשים שלה, היא רוכשת בחנות הכלבו "הרודס" (המספקת לה אותם בכרכרה ירוקה ומיוחדת) וחיבתה לרכיבה על סוסים, צייד וחיק הטבע בכלל, הפכה אותה לאספנית צעיפי המשי החשובה ביותר של מותג היוקרה "הרמס" (הצעיפים משלימים את המלתחה הכפרית והולמים את מלתחת הכפר שלה, המלכה שנחשבה תמיד ל"קנטרי גירל" אמיתית).

(למעלה- המלכה רכובה על סוס, אחד התחביבים האהובים עליה. למטה- עם כלב מגזע הקורגי האהוב עליה)

בתי אופנה (כמו "אקווקוסטום", "פרינגל אוף סקוטלנד" או "ברברי"), חנויות כלבו (כמו "הרודס", "הרווי ניקולס", "ג'ון לואיס"), מותגי תיקים או תכשיטים (כמו "אספרי"), וגם חברות מזון (כמו "קלוגס" או "היינץ") המספקים סחורות לבית המלוכה, זוכים לאות היוקרתי המאפשר להם לשאת את הכיתוב "By Appointment to HRH" לצד הלוגו שלהם ולפרסם את היותם ספקי השירות של בית המלוכה. לפני כמה שבועות, נחשפה עוד בעלת מקצוע שמצאה עבודה בארמון בקינגהם וקיבלה את ההזדמנות להיכנס לנעליה של מלכת אנגליה, בעודה מרככת את העור בנעליים החדשות של הוד מלכותה והופכת אותן לראויות להינעל על ידי כפות רגליה האציליות.

(פורטרט מלכותי- ההכתרה)

בנשפים, סעודות מדיניות ואירועים מלכותיים, המלכה נוהגת ללבוש את מיטב שמלות הנשף, שנתפרו במיוחד עבורה לפי מידותיה (ברוח ה"הוט קוטור"), מהבדים היקרים והנדירים ביותר. חלקן, שובצו בקריסטלים, פנינים נדירות ואפילו יהלומים. בין מעצבי השמלות החביבים על המלכה, נמנים Norman Hartnell, Hardy Amies, קוטוריירים אנגלים ששירתו את המלכה נאמנה עד יום מותם (הראשון היה חביב עליה במיוחד והוא זה האחראי לשמלות שלבשה בחתונתה ובהכתרתה למלכה). הבגדים שברשותה מקוטלגים לפי שם, לצד תמונות מהאירועים בהם הם נלבשו, על מנת לא לחזור על אותו הלוק פעמיים בנוכחות אותם האנשים, היות ולוח הזמנים הצפוף שלה דורש לעיתים החלפה של עד 5 אאוטפיטים ביום. בפועל מה שקורה הוא שהאחראי על "ארון הבגדים" (כנראה סוג של אולם או מחסן ענק) מקבל טלפון מהמלבישה שמבקשת את שמלת "שרלוט", ושולחים לה את "שרלוט"...

(כל צבעי הקשת- מתוך ווג בריטניה, מאי 2012)

בסקר שערך הווג הבריטי לקראת יום הולדתה ה86, נמצא הכחול, על כל גווניו ומרקמיו, כצבע המועדף על המלכה בשנה האחרונה (אחריו עדיפים עליה הדפסים פרחוניים, ירוק, סגול וורוד, על פי סדר זה). אוסף התכשיטי המלכה, הוא אולי הדבר הבולט ביותר המבדיל אותה מכל בן תמותה אחר בעת המודרנית והוא כולל את התכשיטים המרהיבים של כל שושלת המלוכה לדורותיה. האוסף יוצג בארמון בקינגהם במהלך פגרת הקיץ של המלכה כחלק מתערוכה מיוחדת לכבוד יובל היהלומים (תערוכה“Diamonds: A Jubilee Celebration” , June 30 to July 8 ו July 31 to Oct. 7). מדי שנה, בשעה שהמלכה יוצאת לחיק הטבע, "הקאנטרי סייט", כפי שהבריטים מכנים אותו, ונהינית מהמלתכה הכפרית שלה בטירה אשר בבלמורל, סקוטלנד, ארמון בקינגהם פתוח למבקרים. לפני כ 6 שנים, ביקרתי שם בתערוכה בה הוצגו שמלות הנשף שלבשה המלכה לאורך השנים. ניתן היה לראות בבירור כיצד המותניים הצרות שאפיינו את גזרת נעוריה התרחבו במשך השנים ובהתאם להם גם הבגדים עצמם.

(המלכה ויקטוריה. הפגינה גינונים של מלכה אמיתית)

(כמה מהתכשיטים שיוצגו לציבור בתערוכה הקרובה, לרבות הכתר של ויקטוריה)

בין המיצגים הבולטים ניתן יהיה למצוא את נזר היהלומים שהחל את דרכו בשושלת המלוכה ב1821, ככתר הרשמי של המלך ג'ורג' הרביעי, המעוטר בקטיפה, פלומת נוצות יען, ונלבש מאז על ידי דורות מלכים. בתערוכה, יוצגו גם פריטים שעוצבו באופן אישי יותר עבור בני מלוכה מסוימים, כדוגמת ענק היהלומים של הנסיכה אלכסנדרה שנועד להסתיר את הצלקת בצווארה והוליד טרנד תקופתי בולט. פריט אייקוני נוסף שיוצג בתערוכה הוא כתר היהלומים המוקטן שעוצב במיוחד עבור המלכה ויקטוריה ב 1870לאחר שסירבה לכבוש את הכתר הרגיל בטענה שהוא כבד ולא נוח. העתקים של תכשיטי המלכה, שחלקם מוצגים במצודת לונדון (הטאוור של לונדון) לאורך כל השנה, ניתן לרכוש באתר זה המתמחה באביזרי במה.

(למעלה- הכתרים של הרודס. למטה- השמלות של ויויאן)

לרגל החגיגות, עוטרו חלונות הראווה ברחבי בריטניה ברוח משפחת המלוכה הבריטית. בית הכלבו היוקרתי "הרודס" יצר שיתוף פעולה שכחלק ממנו עיצבו מותגי על ומעצבים מובחרים כדוגמת אלבר אלבז, פול סמית', בולגרי, מלברי ורבים וטובים אחרים, כתרים עבור המלכה ובהרווי ניקולס, השיקו קו מרצ'נדייס יחודי עבור המלכה. ויויאן ווסטווד עיצבה ליין ייחודי של שמלות "שטיח אדום" בהשראת אליזבת השנייה וקרל לגרפלד, שהודה בעבר כי ביקש מהוריו לקנות לו את הטלוויזיה הראשונה כדי שיוכל לצפות בטקס ההכתרה של המלכה, פרסם בחשבון הטוויטר את הגרסה המאוירת שלו לתלבושת הראויה להילבש על ידי המלכה לכבוד החגיגות (ראינטרפרטציה לשמלה בעיצוב המעצבת הרשית בארמון, Angela Kelly). מותג התיקים מלברי הקדיש לה דגם מיוחד ודונטלה ורסצ'ה הצהירה שהייתה רוצה להלביש את המלכה יותר מכל פרסונה אחרת, אולם בניגוד ללגרפלד, ורסצ'ה לא הייתה משמרת את הסגנון הטבעי של המלכה, "הייתי מלבישה אותה בשחור (המלכה אף פעם לא לובשת שחור) ומוסיפה קצת עור. היא יכולה להרשות לעצמה כל דבר".

(המלכה אליבא דה קרל לגרפלד)

*נכתב על בסיס הפינה שלי בתוכנית "פאשן.נט", ששודרה ב10.6.12, ערוץ האופנה הישראלי.

31 באוגוסט

תוגה פוטוגנית

ב31 באוגוסט, מלאו 14 שנים למותה של הנסיכה דיאנה. העצבות שמשתקפת במבטה של הצלע האותנטית ביותר של משפחת המלוכה הבריטית מצליחה לסקרן ולעורר עניין בקרב אנשים רבים זמן רב לאחר מותה. המועקה, הבדידות, העגמומיות שמספרות עיניה של הנסיכה דיאנה, ניכרות גם בלא מעט תמונות שלה. האמת שקורנת מהן וסיפור הרקע המלווה אותן וכולל את הנישואים הכושלים, ההתמודדות עם הפרעות אכילה, הלחץ שבחיים מתחת לעדשת המצלמה התקשורתית ובסביבה עוינת הכובלת את חבריה בחוקים שנהגו בימי הביניים ניכרים בכל תו והבעה של פניה.

("איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?"...)

אני בטוח שהיו בחייה של הליידי די גם לא מעט רגעים של אושר, אולם אנחנו מעדיפים לזכור אותה כנסיכה העצובה, המלנכולית; דמות טראגית שמצאה את מותה בבריחה מעוד צלם פפרצי שהצליח להפוך את חייה למרירים עוד יותר משהיו. דמויות טראגיות הופכות לכאלו לא לאחר שהן נכשלות אלא במהלך חייהן. הטראגיות שבחיו של הגיבור הטראגי היא עצם העובדה כי הסוף ידוע מראש והעלילה עצמה היא רק השביל שיוביל לסוף זה. הדרך שהוא עובר עד למותו, היא האלמנט הטראגי.

השיר הזה של הפטשופ בוייז מעורר בדיוק את אותן הרגשות שמעוררת ההתבוננות על התמונות של דיאנה. הוא אומנם עוסק באהבה שמתה, ולא בחיים תחת עננה אפלה אבל יתכן מאוד להיות שהנסיכה דיאנה משמשת בו רק מטפורה לטרגיות שבקיצו הידוע מראש של דבר טוב.

יום הבלוג

ה31 באוגוסט, היום האחרון בחופש הגדול, אבל הוא גם יום הבלוג הבינלאומי! וכנראה שלא מדובר במקריות. בבלוג שלי מצאתי חופש לכתוב על כל דבר שהוא "אני" בלי שאף אחד יוכל להגיד לי "על מה" "למה" או "כמה". זכיתי להזדמנויות וחוויות חדשות, הכרתי חברים חדשים, הצלחתי לאסוף מספר קוראים נאמנים ואפילו גיליתי כמה דברים שלא ידעתי על עצמי.

הפנקס פתוח והיד רושמת; יש עוד מקום להמון הערות # Fashion editor's notes

הוא אומנם החל כבלוג שנכתב באופן אנונימי ואין בו כל תמונה שלי או אזכור לשמי, אבל התכנים שהעליתי בו היו התגלמות כנה של עולמי הפנימי. בהתחלה חשבתי שאני יוצר לעצמי זהות חדשה, שם פרטי: The Eye, שם משפחה: The Mouth, אפילו חששתי "מפיצול אישיות" אפשרי בשלב מסוים. אבל עם הזמן למדתי לשלב את הבלוג עם שאר הדברים שאני עושה והבנתי שהחיים הם לא שחור ולבן וגם דברים שנראים מאוד מנותקים או מנוגדים זה מזה יכולים להתקיים בישות אחת. אין לי ספק שלפתוח את הבלוג שלי הוא בין הדברים הכי חכמים שעשיתי! ולחיי פוסטים רבים וטובים גם בהמשך.

צ'ירס

"It's Ma'am, as in ham, not Marm as in farm"

שבועות ארוכים של ציפייה וספקולציות מיותרות לגבי מעצב השמלה של קייט מידלטון, הדוכסית מקיימבריג' ורעייתו של יורש העצר, הגיעו אמש לסיומם כאשר נחשפה הכלה ונודע כי את השמלה עיצבה שרה ברטון, מ-"אלכסנדר מקווין בע"מ". אבל עבורי המתח נשבר כמה דקות קודם לכן, כאשר המלכה האמיתית בכל הסיפור הגיע אל כנסיית וסטמינסטר והחלה לצעוד על הטיח האדום. לבושה בחליפה, מעיל עליון וכובע תואם בצבע חמאה או צהוב בהיר כפי שרבים יתארו אותו, היא בירכה את הבישוף שהיה לבוש הוא גלימה זהובה. הכל לקולות המחצרצים שעל המפרסת גם הם לבושים Butter cream. זו אינה הפעם הראשונה שהמלכה בוחרת ללבוש את הגוון המדובר והיה זה גם הניחוש הראשון שלי לגבי הצבע אותו תבחר לאירוע. בסיור שלי בארמון בקינגהם לפני כמה שנים (הפתוח למבקרים בזמן שדיריו יוצאת לחופשת הקיץ שלם בווילס), החדר שמצא חן בעיני ביותר היה חדר הציורים הצבוע באותו גוון צהבהב בדיוק.

("Say Cheese"- מימין: המלכה על רקע גלימת הבישוף, בניסיון כנה לחייך. משמאל- החדר הצהבהב בארמון בקינגהם)

מעבר לעובדה כי צהוב הוא הצבע הקרוב ביותר לזהב מלכותי, מה שהיה כל כך נפלא בלבוש שבחרה אליזבת הII היא הקלילות הנונשלנטית שהשתקפה מהופעתה. בעוד ששאר המוזמנים, לרבות החתן, הכלה וויקטוריה את דויוד בקהם, ודאי עמלו שבועות בהכנות הנוגעות במערכת הלבוש שלהם לאירוע, היא בחרה בצבע קיצי שניתן לתארו כגוון הקר ביותר מבין פלטת הצבעים החמים. בשעה שאת צווארן של דוכסיות ורוזנות שישבו על ספסלי הכנסייה הונחו מחרוזות פנינים בגדלים שלא יבישו ביצי שליו, המלכה ענדה על צוארה מחרוזת פנינים מזעריות ב3 שורות, גודלן כגודל גרגיר אורז. לכובען פיליפ טרייסי היה ייצוג נכבד באירוע, כיאה לכל אירוע בריטי רשמי. טרייסי חתום על כ100 מהכובעים שכבשו המוזמנים על ראשם, בניהם ויקטוריה בקהם והנסיכה ביאטריס (שנראתה כמו חזרזירה- במעיל ולנטינו ורוד וכובע מעוטר סרטים שנראו כזנבות חזיר מסולסלים). המלכה לעומת זאת, הגיע כשעל ראשה כובע צהבהב דמוי מגבעת בעלת שוליים רחבים שנראה יותר כמו עוגת חתונה, אומנם צנועה יותר מזו של הזוג המלכותי, אך מעוטרת בעלי כותרת פרחוניים. ואם כבר בעוגות המותאמות לשמלות עסקינן, הרשו לי להזכיר את הקולקציה של איזק מזרחי שכולה רויאל אייסינג המותאם לרויאל דרסינג.

(המלכה- כי מישהו חייב לקחת את המושכות לידיים! Queen Elisabeth II attends Harcourt Developments Queen's Cup, UK, June 2010)

המלכה הצליחה להעביר בצורה ברורה כי אומנם הצטרפותה של חברה חדשה למשפחת המלוכה היא חגיגה גדולה לאומה, אולם עד שלא הוכיחה את עצמה, היא אינה יותר טובה מכל שועל אחר שגררו גורי הקורגי שלה ביום צייד אביבי. ממש כמו שהתייחסה לדיאנה, פרגי, קמילה או כל פרוצה אחרת שהתיימרה להתעלק על כספי משפחתה, גם מזו- ל-HRH, אין מה להתרגש. אחרי הכל, מישהו חייב לשמור על שפיות בשעה ששאר בני המשפחה מאבדים את הראש.

(את המשפט המופיע בכותרת הפוסט שמעתי לראשונה בסרט "המלכה" ואח"כ הוא חזר והופיע גם ב"נאום המלך". אם היו צריכים לכתוב אותו מחדש, כנראה שאת הנקניק הייתה מחליפה הגבינה, או משהו כזה...).

Long Live Viv!

לא מזמן, עלה שמה של ויויאן ווסטווד בשיחה אקראית שניהלתי עם חבר. "אין לי שום סנטימנטי כלפיה" אמר בנוגע למעצבת הבריטית והוסיף כי הוא אדיש כלפי עיצוביה, "אני לא מתחבר". שלשום, חגגה ווסטווד את יום הולדתה ה70. למרות שגם אני אינני נמנה בין מעריציו ההדוקים של המותג מאחוריו היא עומדת, אני מוקיר לה כבוד רב ומעריך את תרומתה לעולם האופנה. קשה לדמיין איך היה נראה עולם העיצוב, האופנה והפופ אלמלא הייתה נשמעת להפצרותיו של בעלה המנוח, מלקולם מקלרן (שמאחורי הסקס פיסטולס)- עוזבת את משרתה כמורה ומתחילה לעצב בגדים. וזאת למרות שלא הייתה ברשותה שום השכלה רשמית בנושא. אחרי שצברה קילומטרז' של כ40 שנה בעולם האופנה, אפשר להניח שבלעדיה, לא הייתה לגיטימציה לעבודותיו של אלכסנדר מקווין וגם לא לאלה של ג'ון גליאנו. השינוי התפיסתי שהובילה אליו בתחום התרבות והאופנה היה פורץ גבולות וסלל את הדרך למעצבים שיבואו אח"כ. למרות שיצירותיה נראות לפעמים כמו שמלות מימי הביניים החשוכים, היא הייתה זו שהצעידה את עולם האופנה למקום הרבה יותר נאור ממה שאפיין אותו לפניה.

(צילום: יורגן טלר)

אי אפשר לדבר על ווסטוד בלי לומר פאנק. בתקופה שבה הנוער הבריטי החליט למרוד בכל המוסכמות, היא הייתה שם. כך, בד הטרטן, סמל לשורשיות ומורשת העוברת בין דורות גויס להיות סמל מאבקו של הנוער וממשיך להופיע בקולקציות של ווסטווד עד היום. הכיתובים שעל הטי-שירטים שיצרה ומכרה יחד עם בעלה דאז בחנותם המפורסמת בקינגס רוד הפכו לסיסמאות שכל אחד ידע לדקלם: "Too Fast To Live Too Young To Die" ו- "God Save The Queen". לטקס קבלת תואר הOBE שלה ממלכת אנגליה ב94, הגיעה נטולת תחתונים, וב2006 הפכה לDame. אבל למרות הדחף למרוד במוסכמות, ווסטווד נשענת בעיצוביה על ההיסטוריה. לטענתה, לא ניתן לעצב בהווה בלי להבין את העבר, עלינו לאמץ את העבר קודם. הגישה הזו ניכרת גם בתוצר הסופי שהיא מעלה על המסלולים אבל גם לאורך כל התהליך העיצוב- מעבר לשיטות התפירה והמחוכים שמשולבים בדגמים בעיצובה, ווסטווד נוהגת לעצב ולהתנסות תחילה על בובת דיגום מיניאטורית, ממש כפי שהיה נהוג במאה ה18 או ה19. הגזרות שמעלה ווסטווד הן אולי מוקצנות ומוגזמות מעט, בין היתר בזכות האיפור הכבד, השיער הגרנדיוזי והתפאורה הביזארית, אך אין מחמיאים מהם לגזרה הנשית. גזרות הקווים הלבישים שבעיצובה נשענים על עקרונות החייטות שהיו נהוגים פעם, אלה המקדשים את החיתוך המושלם ובחירת הבד שנפילתו על הגוף מחמיאה לצללית שיוצר הבגד.