יום ראשון, 10 באפריל 2011

Long Live Viv!

לא מזמן, עלה שמה של ויויאן ווסטווד בשיחה אקראית שניהלתי עם חבר. "אין לי שום סנטימנטי כלפיה" אמר בנוגע למעצבת הבריטית והוסיף כי הוא אדיש כלפי עיצוביה, "אני לא מתחבר". שלשום, חגגה ווסטווד את יום הולדתה ה70. למרות שגם אני אינני נמנה בין מעריציו ההדוקים של המותג מאחוריו היא עומדת, אני מוקיר לה כבוד רב ומעריך את תרומתה לעולם האופנה. קשה לדמיין איך היה נראה עולם העיצוב, האופנה והפופ אלמלא הייתה נשמעת להפצרותיו של בעלה המנוח, מלקולם מקלרן (שמאחורי הסקס פיסטולס)- עוזבת את משרתה כמורה ומתחילה לעצב בגדים. וזאת למרות שלא הייתה ברשותה שום השכלה רשמית בנושא. אחרי שצברה קילומטרז' של כ40 שנה בעולם האופנה, אפשר להניח שבלעדיה, לא הייתה לגיטימציה לעבודותיו של אלכסנדר מקווין וגם לא לאלה של ג'ון גליאנו. השינוי התפיסתי שהובילה אליו בתחום התרבות והאופנה היה פורץ גבולות וסלל את הדרך למעצבים שיבואו אח"כ. למרות שיצירותיה נראות לפעמים כמו שמלות מימי הביניים החשוכים, היא הייתה זו שהצעידה את עולם האופנה למקום הרבה יותר נאור ממה שאפיין אותו לפניה.

(צילום: יורגן טלר)


אי אפשר לדבר על ווסטוד בלי לומר פאנק. בתקופה שבה הנוער הבריטי החליט למרוד בכל המוסכמות, היא הייתה שם. כך, בד הטרטן, סמל לשורשיות ומורשת העוברת בין דורות גויס להיות סמל מאבקו של הנוער וממשיך להופיע בקולקציות של ווסטווד עד היום. הכיתובים שעל הטי-שירטים שיצרה ומכרה יחד עם בעלה דאז בחנותם המפורסמת בקינגס רוד הפכו לסיסמאות שכל אחד ידע לדקלם: "Too Fast To Live Too Young To Die" ו- "God Save The Queen". לטקס קבלת תואר הOBE שלה ממלכת אנגליה ב94, הגיעה נטולת תחתונים, וב2006 הפכה לDame. אבל למרות הדחף למרוד במוסכמות, ווסטווד נשענת בעיצוביה על ההיסטוריה. לטענתה, לא ניתן לעצב בהווה בלי להבין את העבר, עלינו לאמץ את העבר קודם. הגישה הזו ניכרת גם בתוצר הסופי שהיא מעלה על המסלולים אבל גם לאורך כל התהליך העיצוב- מעבר לשיטות התפירה והמחוכים שמשולבים בדגמים בעיצובה, ווסטווד נוהגת לעצב ולהתנסות תחילה על בובת דיגום מיניאטורית, ממש כפי שהיה נהוג במאה ה18 או ה19. הגזרות שמעלה ווסטווד הן אולי מוקצנות ומוגזמות מעט, בין היתר בזכות האיפור הכבד, השיער הגרנדיוזי והתפאורה הביזארית, אך אין מחמיאים מהם לגזרה הנשית. גזרות הקווים הלבישים שבעיצובה נשענים על עקרונות החייטות שהיו נהוגים פעם, אלה המקדשים את החיתוך המושלם ובחירת הבד שנפילתו על הגוף מחמיאה לצללית שיוצר הבגד.


5 תגובות:

photo.fashion.passion אמר/ה...

העיצובים שלה נועזים ממש כמו בעלה המנוח. האמת שאני מאוד אוהבת את הדברים שלה, ביקרתי בחנות סופר מגניבה שלה בקניון יוקרתי בהונג קונג, ומרוב שהכל היה כל כך יפה (ויקר) ברחתי מהחנות.
:)

שרונה

Ori D אמר/ה...

היא ללא ספק אחת המעצבות המשפיעות והתורמות ביותר בעולם האופנה, אך עם זאת היא עושה זאת בשקט.

the eye אמר/ה...

שרונה, הקשר שבין אופנה ומוזיקה הוא נושא מרתק! לדעתי, האחד לא יכול היה להתקיים בלי השני. אני בטוח שאת מבינה אותי... :)

אורי, היא כבר עשתה כל כך הרבה רעש בצעירותה שלא נשאר לה הרבה על מה "להתרעש". חוץ מזה, מים שקטים חודרים הרבה יותר עמוק...

מיכל שטרן אמר/ה...

אני לא מצליחה להתחבר לשום דבר שלה, אבל אני יכולה להבין איך היא הגיעה למעמד הזה. פעם היא היתה שוברת מוסכמות רצינית. עכשיו היא קצת מנסה בכח, אבל מי אני שאביע דעה לא מלומדת...
אין ספק שאיך שהיא עולה לבמה בתצוגות זה עדיין שוס.

the eye אמר/ה...

להביע דעה זה לגיטימי (ואין שום צורך להיות מלומדת כדי לעשות זאת). אני חושב שעצם העובדה שווסטווד משתמשת בבגדים שלה כדי להביע דעה היא חלק ממה שהופך אותם למעניינים.