יש אנשים שהבחירה שהם עושים בבוקר מול המראה היא הרבה יותר קריטית מאשר זו של רובינו. הם תולים בה את שמם הטוב ואת הצעת העבודה הבאה שלהם, סלסבס. אבל עם הצורך להתלבש טוב בכל פינה ברחוב ולהראות זוהרת בכל סיטואציה אחרת לא בא טעם טוב. לא כל אחד מסוגל לגרום לשק תפוחי אדמה להראות כמו שמלת קוקטיל נוצצת. אבל בשביל זה יש סטייליסטים, לא? למרות שגם על הטעם המזעזע של כמה סטייליסטים בארצנו יצא לי לדבר כבר בפייסבוק (מה שעורר סקרנות רבה למרבה ההפתעה).
(שימו לב איך כולן נושאות בידן "מטען", ממש כמו זבל)ולשם מה התכנסנו היום?
בתפריט: הופעה מוצלחת ומשובחת של הדוגמנית אגינס דין, שניסיונותיה לכער ולחרב את יופייה הנערי ע"י התספורת הקצוצה, לא צלחו. חולצת הגברים הנונשלנטית, במידה הנדיבה, אולי הייתה שייכת לבן זוגה לערב הקודם והזכירה לי את אדרי הופבורן באחת הסצנות הראשונות ב"Breakfast in tiffany's", לבושה חולצת טוקסידו מהודרת בדירת החדר העלובה שלה בדאון טאון ניו יורק. הלגינגס הצמודים, שהיו שם כדי שלא נשכח שמדובר בבחורה שיכולה להרשות לעצמה להתלבש כ3 מידות גדולות ממנה, וזאת אולי בשל הביטחון שבמראה החיצוני שלה והעדר הצורך להתיז "סקס" זול לכל עבר. אבל מה שחותם את ההופעה והופך אותה למושלמת, הוא אולי גם מה שעשוי להרתיע ולזעזע רבים: נעלי המוקסינים המנומרות והמדויקות שהזכירו את נעלי הבובה לגברים של קום דה גרסון מחורף 2009 בניחוח הצרפתי עם הטוויסט.
(נעלים של קום דה גרסון לחורף 2009 ועיצוביה של מקרטני לGAP)סטלה מקרטני עברה התרככות מסוימת מאז שהפכה לאם. היא עיצבה חלונות ראווה מקושטים בעפרונות צבעוניים ענקיים, בובות מתנפחות וקוביות לגו. היא אפילו עיצבה קולקציית ילדים לGAP. אבל הדרך שהיא בחרה להתלבש בה כדי לאסוף את ילדיה לגן סבלה משסעת חמורה. מצד אחר מקטורן הטפטה המבריק שהותאם למידותיה המדויקות לפני כמה ארוחות דשנות (שימו לב, הוא לא יסגר עליה לעולם). אבל מצד שני, טייץ אפור מטריקו וסנדלים רחבים עם סוליית שעם שהיו מתאימים יותר למהנדסת ניקיון (ie, מנקה). את תיק חסר הצורה שלה עם חוליות המתכת, גם הוא מבד ג'רזי פשוט, היא הייתה יכולה להשאיר בבית.
(חלון ראוה של סטלה, ופסל לגו שצילמתי מהחנות שלה בפלה רויאל בפריז)
וכעט, למי שהייתה הקרם דלה קרם, פסגת השאיפות של כל פשניסטה חובבת, שרה ג'סיקה פרקר (שמסרטה שיצא השבוע אתעלם ברגע זה באלגנטיות). אבל מה שצריך לזכור הוא שלא הבגדים הם שעושים את האדם. במקרה של פרקר, זהו הסטייליסט!!! פטרישיה פילדס, היא זו שהפכה את השחקנית, שהחלה את דרכה בתור גיבורת המחזה האדמונית "אנני 2" לאלת הסטייל וגורו אופנה מוערצת שהיא היום (או אתמול?). כמה חבל שאי אפשר לקחת את פילדס לכל מקום, אולי בתיק הכתום והמרושל, חסר כל חן או בכיס האחורי של הג'ינס נטול האופי עם התפר מעל הברכיים, שלא עושה כלום פרט מלחתוך את גובה של השחקנית הנמוכה במילא. עם צעיף בצבע ירוק רוזמרין טחוב, שנראה כאילו נכרך סביב צווארה כדי לגרום לה לתשניק, וקרדיגן פוקסיה על סטרפלס שחור המבליט את זילותם זה של זה, איך אמורה קרי לשוב ל"רונדוו" השלישי?. אפילו הקלוגס האופנתיים שהשכילה ללבוש לא הצליחו לשפר את המצב, גם לא עגילי היהלומים או משקפי "האונסיס" המרובעים.
(שרה ג'סיקה לפני שפגשה את פילדס...)
(מימין: מקווין, בסוף תצוגת הגברים שלו בפאריז, השנה בינואר. עוד שני דגמים מבין עיצוביו שאהבתי משנת 2004 ו2006)
(עם בלואו 7.9.05 ועם שרה ג'סיקה פרקר, בעיצוב שאהבתי מ2.5.06. מקווין, בן לאב, נהג מונית ואם, מורה למדעים, היה גאה במוצא הסקוט שלו ובשורשיו. הוא הרבה לדבר על כך וסקוטלנד היוותה השראה עבורו בקולקציות רבות.) 
