‏הצגת רשומות עם תוויות sex and the city. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות sex and the city. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 14 ביוני 2012

על עקבים

נעלי עקב הן הרבה מעבר לסתם עוד פריט אופנה שגרתי או אביזר פונקציונאלי בעל תפקיד שימושי. עקבים מקנים ביטחון באופן מיידי לכל אישה שנועלת אותן ומאפשרים לה להתחבר לנשיותה מהר יותר מאשר כל פריט לנז'רי או בגד אחר. הם משרים יציבה נכונה ואצילית; גב זקוף, מבליטים את הישבן ומהדקים את הירכיים. הם מבליטים את תנועתיות האגן בזמן ההליכה ויוצרים את צללית "שעון החול" הכל כך נחשקת (על פי הסיפורים, נהגה מרלין מונרו להזמין את נעלי העקב שלה עם הפרש של שני סנטימטרים בין נעל שמאל לנעל ימין, על מנת להדגיש תנועתיות זו). התנוחה הזקורה שהן משרות על הנועלת אותן, התגלתה על ידי מדענים אנתרופולוגים כאותה תנוחה המשמשת את נקבת הקוף לבשר לבן זוגה כי היא מוכנה לאקט של רבייה. אין פלא שגברים רבים כל כך מוצאים את נעלי העקב, ואת הנשים הנועלות אותן, סקסיות. כל זה, עוד לפני שהתחלנו לדבר על הפטיש שחלקם מפתחים כלפי נעלי העקב עצמן או כפות הרגליים שהילכו בהן.

(נראה כמו "שוקולד מנטע מסטיק", Guy Bourdin - Vogue Paris- June 1979)

יש שיטענו כי עצם נעילת נעלי עקב, הוא מעשה משפיל ומביך עבור כל אישה ברת דעת בעת המודרנית. אולם אם נחשוב על זה קצת יותר, העובדה כי עקבים מוסיפים כמה סנטימטרים לא מבוטלים לנשים הנועלות אותם, מאפשרת להם להדביק את פער הגבהים עם העם הגברי. פרט לכך, כל סנטימטר בגובה, מוריד קילוגרם אחד במשקל, כך שסך הכל נעלי העקב משרתות את זו שנועלת אותן ואותה בלבד.

(תמונות שצילם גיא בורדין המהולל עבור הקמפיין של מעצב הנעליים האהוב ביותר על פטרישיה פילדס, צ'רלס ג'ורדן, 1979)

היוונים הקדומים תארו את אפרודיטה בנעליים מוגבהות ומאות שנים מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של לואי הארבע עשרה, הפכו נעלי העקב בעלות הסוליה האדומה לפריט חובה עבור כל אריסטוקרט ובן אצולה שהשתייך לחצר המלוכה. אחרי מלחמת העולם השנייה, נולד גם עקב הסטילטו, כשהחיילים שבילו את מיטב שנות נעוריהם בחלומות אחר נעלי עקב מרקיעות שחקים, חזרו לבתיהם אל נשים שנאלצו למלא את תפקיד בעליהן ובהתאם, נעלו נעליים נוחות יותר. עם חזרת האישה לאורח החיים הביתי בשנות ה50, נולד מבחר רחב יותר של נעלי עקב, והסטילטו בפרט. אחדים טוענים כי היה זה סלבטורה פרגמו האיטלקי, שהגה את הרעיון לעקב הסטילטו מפורסם, אחרים טוענים כי היה זה רוג'ר ויוייר הצרפתי. אולם הסברה הרווחת היא שמדובר במספר מעצבים שפיתחו את הרעיון באותה תקופה במקביל. ואם הכל נראה כל כך נפלא, האם יתכן ויום אחד יחזרו גם הגברים לנעול עקבים, כפי שהיה נהוג בתקופתו של לואי ה14 לדוגמה? פטרישיה פילדס, הסטייליסטית המפורסמת של הסדרה המצליחה "סקס והעיר הגדולה", חושבת שלא. "האופן בו אנו מתלבשים הופך לפשוט יותר ויותר ככל שעובר הזמן, הרבה יותר פונקצנאלי ויעיל. זהו טבעו של העולם", אומרת פילדס. "פאר ורהבתנות עם נחלתו של העבר", היא מוסיפה.

(עוד תמונה של גיא בורדין)

כיוון שלא כל אחת נולדת "שרה ג'סיקה פרקר", ההסתגלות להליכה על נעלי עקב עשויה לקחת זמן ממושך, לעיתים אף ארוך יותר מהזמן שלוקח לתינוק ללמוד ללכת. מומחים אחדים, ממליצים ללכת על השיטה ההדרגתית, "Baby Steps" ולהתרגל להליכה על נעלי עקב באופן מדורג; להתחיל ב"עקבים חתוליים", Kitten Hils", כפי שנאלצה ללבוש קרלה ברוני, דוגמנית העבר ורעייתו של ניקולה סרקוזי, על מנת לא להיראות גבוהה ממנו בראש) ולהמשיך בעקב בינוני עד ל12 הסנטימטרים הנכספים. אחרים, ממליצים ללכת על "הכל או כלום" ולקפוץ ישר למים העמקים, או במקרה שלנו, לדלג אל העקבים הגבוהים, בדומה לאלה שניקול קידמן, (מטר ושמונים סנטימטרים), לא יכלה להרשות לעצמה בעת שיצאה עם טום קרוז, (מטר ושבעים ואחת סנטימטרים). תקופת ההסתגלות אומנם תהיה כואבת ורצופה ביבלות, אך לבסוף זה ישתלם. בדרך החתחתים הזו עד להליכה הבטוחה והחלקה על נעלי העקב, מומלץ להיעזר בשלל כריות הג'ל, הפלסטרים הנסתרים והעקביות שמציעים בתי המרקחת וחנויות הנעליים על מנת להקל על "כאבי הגדילה".

(אחד מדגמי נעליים האהובים עלי, טום פורד עבור גוצ'י, קיץ 2004)

וכאשר מגיעים ליעד הנכסף, רצוי גם לא לזייף בהתאמת הנעל הנכונה לפריט הלבוש המתאים, על מנת שלא לפספס ולא קמצוץ מהפוטנציאל של נעלי העקב הנכונות לשדרוג ההופעה. נעלי סטילטו (עקב מחודד) יחמיאו לשמלות או חצאיות עיפרון באורך מתחת לברך. פלטפורמות, או עקבי יתד עשויים משעם, יתאימו להינעל בחוף הים והשאר יחמיאו למכנסיי קצרים או ארוכים ומתרחבים. סנדלים על עקבים יתאימו לכל שמלה קיצית ואילו נעלי סירה עם עקב רחב ועבה יהלמו שמלות ערב לאירועים רשמיים. על פי חוקי "החברה הישנה", ה"אולד סקול", את סגנון הנעל וצבעה, יש להתאים לתיק ולחגורה. אולם בעת המודרנית ועידן "הסטייל החופשי והאישי", החוק היחיד הוא ש"אין חוקים".

(עוד תמונות של בורדין עבור צ'רלס ג'ורדן)

יום שני, 14 בדצמבר 2009

סיכום עשור: מהטלויזיה לארון הפרטי.

העשור האחרון היה דיי גדוש בסדרות טלוויזיה שחדרו לארון הפרטי של כל אחד ואחד מאיתנו.
לקראת העשור החדש שבפתח והפרויקט "עכבר עשור", הרהרתי לעצמי, מי הייתה הסדרה שהשפיע הכי הרבה על סגנון הלבוש שלנו? לא הגעתי לתשובה חד משמעית, אבל יש לי כמה מועמדות מובילות בקטגוריה:

"סקס והעיר הגדולה", ללא ספק היא אחת הסדרות, אם לא "ה"סדרה, שחוללה כמעט מהפכה. פטרישיה פילדס, הסטייליסטית המוכשרת שהיתה ממונה על עיצוב התלבושות בסדרה, זכתה לתהילה ואפילו אמי (אם אני לא טועה) בזכות עבודתה בסדרה. היא הוכיחה את החשיבות המכרעת שבסטיילינג טוב להעברת העלילה ולהצלחת הסדרה והכינה את המקום לבאים אחריה בסדרות האחרות (היא הייתה פורצת דרך ממש וממש העלתה את מעמד ו"כבוד" הסטייליסט ועבודתו). הסגנון הייחודי והכל כך אופנתי, טרנדי ומוערץ שהעניקה לכל אחת מהדמויות, סיפק השראה למיליוני נשים ברחבי העולם וגלש אל הרחובות. אחת הדוגמאות הבולטות היא הפרח שעל הדש, שהפך לטרנד חסר תקדים, ולמי שהתבלבל, כן, הוא התחיל אצל קרי.

הסדרה הקפיצה במידה ניכרת את הפיקסציה של הנשים לנעלי עקב והעבירה את הפוקוס מהתיק אל הסטילטו (למרות שתיקי ה"באגט" של פנדי כיכבו בעונות הראשונות, הכוכבים האמיתיים הם הנעליים). יותר מכל פרסומת או משרד יחסי ציבור, הסדרה הזו עשתה לנעלי העקב של "מנולו בלניק" ו"ג'ימי צ'ו" מה שפמלה אנדרסון עשתה לסיליקון. מעילי הפרווה של קרי גם הם הפכו ללהיט, טליוני השם המוזהבים בסגנון שנות ה80' מעטרים את צווארן של נשים רבות בארצנו עד היום וגם תשוקתה של קרי לבגדי וינטג'. החליפות הכוחניות של סמנטה והתכשיטים הגדולים שענדה- מצאו חן באופן ברור בקרב הצופות הנאמנות וזכו לחיקויים.
אסיים ואומר, ששרה ג'סיקה פרקר ידעה בדיוק למה היא נכנסת, וחתמה בחוזה שלה על הסכם לפיו של הבגדים בסדרה ישארו אצלה לאחר שתוסרט. יש לה שכל, אין מה לומר.
המלתחה של "עקרות בית נואשות", לא היתה נועזת כמו זו של סקס והעיר הגדולה, אבל השפיע לא פחות. סריגים וקרדיגנים בצבעי פסטל- הפכו לפריטי חובה בכל ארון, ומככבים בכל קולקציה של רשתות האופנה העממיות. אפילו מישל אובמה נכנעה לטרנד שייצרה סדרה זו. "אחת שיודעת", סדרה חדשה יחסית במחוזותינו, הצליחה בזמן קצר להפוך את מחרוזות הפנינים, סרט הפפיון, נעלי הסירה וג'קטי הטוויד לאביזרי חובה בכל אוטפיט של נערה מתבגרת. היא החזירה את סגנון ה"פרפי"- קולג'יאלי הקלאסי לבעל מעמד של כבוד ברפרטואר של כל פשניסטה.
"פרויקט מסלול", לא השפיעה אולי על האופן בו אנו מתלבשים בפועל ביום יום, אבל היא בהחלט הציגה את הכיף שבעיצוב אופנה ואת העבודה שמאחורי הקלעים בתעשייה שנוגעת בנו כל יום. היא גם הצמיחה לא מעט מעצבים בעלי סגנון ייחודי ואמירה אינדיבידואלית ואולי קידמה גישות אקסצנטריות לסגנון לבוש והפכה אותן ללגיטימיות. את בגדי הזוכים אולי נלבש כולנו בעתיד.
"בטי המכוערת", למרות שהתלבשה בבגדים וצרופים שרבים מאיתנו לא היו מעיזים ללבוש כפיג'מה או כתחפושת לפורים, הוכיחה את הכיף שבלהתלבש, את ההתאמה בין אישיות חיובית, עליזה ואינטליגנטית לסגנון לבוש שמייצג בדיוק את אלה- צבעוני, ייחודי, מלא דוגמאות בד ומרקמים. כיף לראות את העושר הססגוני של התלבושות בסדרה- אלה של בטי מעלות חיוך, ואלה של השאר, אופנתיות, כמתבקש מעובדי מגזין אופנה ותואם את הדמות אותה הם משחקים.

אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור, ולבחור את סדרת העשור, כמו גם השירים והסרטים שעשו לכם את העשור.