“Young, fragile and dangerous” היה האופן בו תתארן את קולקציית הקוטור המעצבים החדשים לבית ולנטינו:Maria Grazia Chiuri ו- Pier Paolo Piccioli. זו קולקצית הקוטור השנייה של המעצבים שירשו את מקומו של ולנטינו ג'רווני כמעצבים הראשיים בבית האופנה הנושא את שמו (לאחר עזיבתה של אלסנדרה פשנטי). שמירת הרוח והקו העיצובי המאפיינים את דגמיו של המעצב, תוך הרחבת קהל היעד- לצעיר יותר והצעדת המותג אל העתיד הוא המוטו שחרטו השניים על דיגלם.ההשראה לקולקציה הייתה "Black Ascot" , מרוץ הסוסים השנתי שנערך ב1910 לאחר מותו של אדוארד ה7 (אביה של אליזבט מלכת בריטניה של היום), ולכן כל הנוכחים בו לבשו בגדים וכובעים רחבי שוליים בצבע שחור. הדגמים, שהוצגו כמה ימים לפני התצוגה בפני עורכי אופנה, כתבים וצלמים נראו כצילומי רנגן מנימליסטים על רקע פואיה המעוצב בסגנון רוקוקו פריזאי והצליחו להעביר את "כוונת המשורר".
הקולקציה כללה שמלות שחורות קצרצרות, תחרות, טול וסאטן. שמלות נשף מדוגמות בצבעי nude רכים עם שסע עד למוצא הרגל ומשחקים של שקיפויות וניגודים בין טול ותחרות שחור וצבע העור שנחשף מתחת לרשת- הגדירו לקוחה צעירה, אסרטיבית שלא מפחדת לחשוף מעט את חלקי גופה. ולמרות זאת, "ולנטינו" מעולם לא נראה אפל, קודר ובוגר כל כך. הפפיונים, הבדים הנשפכים, צבעי הפסטל והאדום בלטו בהעדרם. גם התכשיטים המצועצעים והנעליים או התיקים מעוטרי היהלומים לא נכללו הפעם בתצוגה. היא הייתה שלוה רגועה, קרה ומודרנית יותר, קלילה יותר במידה מסוימת, חסרת הפומפוזיות והתחושה המאולצת. קולקציה אסרטיבית- שאפילו ולנטינו ב65 שנות עבודתו כמעצב לא הצליח להגיע אליה.היצירות המפוסלות שעיטרו את ראשן של הדוגמניות היו פרי עיצובו של Philip Treacy. Head Pieces, כפי שהיה מכנה אותן המעצב, עשויות מתחרה ורשתות שונות.
