(התמכרתי. המוזיקה הזו משגעת אותי)
הדוגמניות, ששערן נקלע לצמות בהשראת ימי הביניים, פתחו את התצוגה לבושות חליפות מכנסיים צרי גזרה ומקטורני טוקסידו עם מכנף אחורי מוארך ושוליים פרומים במונוכרומטיות של לבן צחור. על המסלול הונחו לוחות עץ מולבנים כשעשב בר ירוק בצבץ מבעד לחריצים בניהם, בדומה לעשב שהספיק לצמוח מבסיס מצבתו של מקווין עצמו. שמלות רכות עשויות בדים עם הדפסים גותים של עלים, דרדרים ופירות יער באדום ארגמן, זהב ושחור הוצגו לצד חליפות מיליטריסטיות בהשראה נפוליאונית.
(תמודגמים נבחרים מהקולקציה)
במרכז הקולקציה עמד הטבע הדועך, נושא שהעסיק את מקווין בשנים האחרונות, אולם הפעם, נראה שגם המחשבה על "לי" עצמו, כפי שכינו אותו חבריו של מקווין, קיננה בעורפה של ברטון עם כל פריט שעיצבה. כתפי הפגודה שאפיינו את עיצוביו של מקווין הופיעו גם בקולקציה של ברטון, אולם הן נותרו פרומות ואפשרו לבד להתנופף תוך שהן חושפות כתף מבצבצת. דגש רב הושם על מלאכת יד שמצאה את ביטויה בחליפות עשויות פיסות עור בדוגמת עלים שחורים שחוברו יחדיו או שמלות עשויות אלפי פרפרים בשחור ולבן או כתום עמוק כמו גם שמלות מחוך קלועות מרפיה שעוטרו בשיבולים וסיבים טבעיים שנראו כמו שערות. כמיטב המסורת שהצליח מקווין להנחיל, גם הפעם חתמו את התצוגה שמלה תיאטרלית בעלת שובל מפואר עשוי נוצות פסיון ושמלה נוספת עשויה נוצות יען בורוד אפרפר-מעושן שהותקנו לקרינולינה בשמלה ויקטוריאנית.
(Seems Like The Good Old McQueen)שמלות שיפון ומשי שופעות בד עם הדפסים בצבעי להבה התנופפה עם צעדיהן של הדוגמניות והקבילו, באופן סוגסטיבי, לאותה הגחלת, זכרונו של מקווין, שמנסים לשמר בעליו הנוכחיים של המותג, פרנסיס הנרי פינו העומד בראש קבוצת PPR. הוא ואשתו, השחקנית סלמה הייק, ישבו בשורה הראשונה כדי להזכיר לנו זאת. כך, לנגד עינו ומבלי לשים לב, הרומנטיות שבמחשבה על מעצב צעיר ומוצלח הנערץ על חובבי האופנה, התפוגגה. את מקומה, תפס תאגיד אימתני וציני, כזה המתיימר לנצל עד תום את שמו של המעצב המצליח למטרות רווח. ברטון עצמה, היא החוליה האחראית לשמור על שביעות רצונם של אותם הלקוחות הנאמנים של מקווין כך שימשיכו לפקוד את החנויות. ואנחנו, שמתקשים לעכל ולהשלים עם הפרידה, ממשיכים לשאת את עיניינו לעבר עיצובים המהווים בשלב זה לא יותר מראינטרפרטציה, ממחווה רטרוספקטיבית למורשתו של מקווין. הקלישאה אומרת כי "לכל אחד יש תחליף", אולם האם בהכרח יש בכך צורך?
(שרה ברטון,ממשיכה לשמר את רוחו של מקווין במראה המראה המרושל וההתנהלות המגושמת, שיבולים הן סימן לשפע. הייתכן כי הבחירה בשיבולים כאלמנט חוזר דווקא עכשיו, לא הייתה מיקרית? שמלת הלהבות, הפריט הפיוטי ביותר בקולקציה)
במשך העונות הבאות, תאלץ ברטון להגדיר ולבסס את הסגנון עיצובי המאפיין אותה תוך התרחקות מהרפרנס הבוטה לעבודותיו של מקווין. עומדת בפניה משימה לא קלה אולם, גם התשואה עשויה להיות גבוהה. אם תדע לטרוף את קלפיה נכון, יתכן ותצליח לשחזר את סיפורו של איב סאן לורן הצעיר שהתמנה בזמנו לשבת בכסאו של מיסייה כריסטיאן דיור לאחר שנפטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה