תיקון שבועות

אחרי הקולקציה המזעזעת שהציג קרל לגרפלד עבור שאנל, ג'ון גליאנו לא מתמהמה יותר מידיי ומציג את הקולקציית הריסורט שלו בשנגחאי. אם זאת היה זה בפיגור נוסף אחרי לגרפלד שהציג בדצמבר, את קולקצית PREFALL של שאנל ל2010 באותה העיר הסינית, יתכן ואפילו בקרבת המפעל ממנו יצאו החיקויים של אותה הקולקציה ממש.
פלטת צבעים פסטלים מתקתקה של ירוק מנטה, צהוב לימון ורוד ביבי וסגול לילך עיטרו שמלות באורך מיני בגזרות רומנטיות ונעריות. זו היית "מיס דיור" החוגגת את ה"sweet 16" כמיטב המסורת האמריקאית, עם שלל סרטים ופפיונים שהידקו את המותן ועיטרו את השרוול. וולנים או כפלים בשפע וערמות של שיפון שנתפרו לשובלי שמלות יצרו מראה תמים ופחות אגרסיבי מדיור שאנחנו מכירים, פשוט וקל יותר לעיכול. שמלות מקסי במותן גבוהה ואצילית עשויה מקומות רבות של טול- תאמו לאווירת הנשף המודרנית ויטיבו להוסיף קלילות ורוח צעירה שיכבשו כל נערה המוזמנת לאירוע ערב כבד.
קשה היה להתעלם מהניסיונות של המותג לפנות אל הלקוחה האופנתית והמחוזרת של ימינו, שבדרך הטבע הפכה להיות יורשת מיליונים צעירה, בת להורים שיעשו הכל כדי לרצותה. "בלומרין", המותג האיטלקי שמאחוריו עומדת אנה מולינרי, הדהד ברקע עם כל דגם שהוצג על המסלול והיה נראה כי מולינרי עשתה את זה טוב יותר ומוקדם יותר.
השער, עשוי בתסרוקת המשלבת את ניחוח שנות השישים עם הנונשלנטיות הנערית והשער הלא מסורק, אה לה בריג'ית בורדו, היו ניסיון בוטה להביא ניחוח מודרני בסגנון הקלאסי והנדוש.
הגזרות, אומנם מוכרות לנו מעונות קודמות של דיור, טובלו באלמנטים חדשים ורעננים כמו מכנסי פיפיטה צרים המגיעים עד הקרסול, חצאיות ומקטורני עור, כובעי פדורה לבנים או קסדות מעוצבת. התיקים, בעלי הרצועה הארוכה על פי זו האופנה, היו סתמיים ונשענו גם הם על דגמי עבר מוצלחים יותר של דיור.
("בת החולב" בנוסח כריסטיאן דיור)

אם היום, היו צריכות נערות ישראל לבחור בשמלה כדי לרקוד איתה בכרמים, כנראה שהיו בוחרות בשמלת הסטרפלס משפון בגזרת פרח צבעוני הפוך עם אפקט האומברה של אפרסק ההופך ללבן חלבי או בשמלת הקומות בעלת ההדפס הפרחוני שנרכסה ע"י סרט ורוד ליצירת מותן גבוה. ועבור הבנות שבחרו להישאר ברפת כדי לחלוב את הפרות, יש גם אופציה למטפחת ראש למנה בנוסח "החלבנית המסורה" או "בעלת המשק המודרנית".
חג שבועות שמח!