יום שישי, 14 במאי 2010

עייפות החומר

Resort, הוא חלק מתרבות הפנאי והמותרות. רק אנשים מבוססים, בעלי ממון יוכלו לממש את החזון שהגה לגרפלד, ולצאת לקצת "בטן גב" לבושים בבגד הים של שאנל בעודם שרועים על השאז לונג באתר הנופש על חופי סאן טרופה. קולקצייה הקרוז (שייט או נופש) 2011 שעיצב עבור שאנל, הוצגה השבוע באותו אתר נופש יוקרתי, שקנה את שמו בזכות בריג'יט בורדו. השחקנית הצרפתייה שהפכה את עיירת החוף הפסטורלית למוקד שמשך את עשירי העולם ונהיה שם נרדף לפזרנות ו"חיים טובים".
אבל לגרפלד הצליח להוכיח את ההנחה כי "כסף לא קונה טעם טוב" והציג קולקציה סתמית ובנאלית המשלבת פיתוחי שיפון והדפסים מזעזעים בהשראת שנות השמונים. התירוץ היחיד העולה על הדעת לשעמום הזה היא ההנחה כי לגרפלד שם עצמו כאחראי למלתחת היום יום של העשירים, וכיוון שלנו, פשוטי העם, אין בעיה למצוא וגם ללבוש סמרטוטים כבגדי בית או חוף- נראה שבעבור העשירים, יש צורך בשירות מיוחד כדי לספק מלתחה מסוג זה.
שמלות חוף מבד שקוף בהדפס פרחוני ודהוי, או שריג עם בלוקים של צבעי ניאון נראו תלושים משנות ה80'. ג'קט טויד מיניטורי עם שילובים של פסי ניאונים נגמר בקו הצלעות וחושף את בטנה של הדוגמנית ועליוניות מוזרות מבד מחורר בצבע בג' או ורוד כמו גם חצאית ג'ינס ששולבה עם ג'קט פוקסיה עם שחור בלטו לרעה. חוסר האחידות של הקולקציה והרצף הכושל בו הוצגו הבגדים גרמו לי לתהות האם לגרפלד בחר להציג חיקוי זול נטול איכות למותג היוקרתי? הגברים צעדו יחפים, לבושים במכנס סקיני חום וחולצת ג'מס בצבע קאמל או בג'ינס וסריג סתמי, שהעניין היחיד בו הוא צבעו הירקרק שגם אותו ניתן למצוא העונה ברנואר. אבל מה שכבר היה באמת בגדר סקנדל הוא אוברול מכנסיים מטווד בצבע חרדל. גם שמלה עשויה צינורות קש לא הייתה ראויה לקשט את מפתן דלת הכניסה שבביתי!
ומה פשר כל צבעי האוקר והאדמה? החצאיות החומות הקצרות והטוטאל לוק הצבעוני בבגדים רפויים וג'אבו?! דבר נוסף שבלט בתצוגה הוא הבחירה התמוהה בדוגמנית בעלת המידות "הנדיבות" קריסטל רן לתצוגה של המעצב שבז לעודף משקל ומצודד ברזון חולני בפה מלא.

מה קרה ללגרפלד? האם זו הזקנה המראה את אותותיה? האם עיצוב כ 10 קולקציות בשנה(4 קולקציות לשאנל, 2 קולקציות שאנל קוטור, 2 למותג שלו, 4 לפנדי) הוא נטל כבד הפוגם ביכולת ליצור דברים מעוררי עניין?
אחרי קולקציה כזו, המפגינה חוסר יכולת, אמפוטנציה אומנותית ומעט מאוד אופנה, אני יכול להבין את פשר השמועות לפיהן את מקומו של לגרפלד בשאנל עתיד לתפוס אלבר אלבז.

5 תגובות:

Josephine אמר/ה...

נו יופי. עכשיו אני בוכה.
נראה כאילו אמסי האמר עיצב אחלה קולקצייה.וואט דה פאק!!?!

אנונימי אמר/ה...

אתה כה עסוק במונולו של וינטור, ובאופנה האמיתית שמעבר לים ששכחת איך כותבים בעברית, אם בכלל ידעת

מוטרות?
שריגים?

כנראה שזה בלוג עופנה

the eye אמר/ה...

ג'וזפינה, גם אני...בוכה.

אנונימי, פספסת את הפוסט הקודם שלי על השמלות מזהב, מה? לא היה לך מה לומר עליו? אני מוכה בתדהמה.
ובוא אני אבהיר לך משהו, כן, יש לי שגיאות כתיב. אז מה זה אומר עלי? שיש לי דיסלקסיה? סוו וואט?
עדיף מהמחלה הממארת ממנה אתה סובל- זו המכונה "טיפשות".
בכל אופן, תמשיך לבוא ולהעיר הערות מטומטמות. אני מת על זה! פעם הבאה תחתום בשמך, אני רוצה לדעת מי המוכשר :) ועל מה אתה כותב?

Shlomit Migay אמר/ה...

אוי, איזה שממון...!
ממש טיילת אילת שיק!
אילו בגדים כעורים, סתמיים וחסרי כל קשר בין אחד לשני (המממ... מה בדיוק מאגד אותם לקולקציה?)!
אכן, מדובר בעייפות החומר.... אולי באמת הגיע הזמן של לגרפלד להרפות לפחות ממותג אחד?

the eye אמר/ה...

נקווה שעד עונת תצוגות הקיץ הבא בספטמבר הוא יתעשט ויקח את עצמו בידיים...