אישה אמריקאית- חלום או מציאות?

בשבוע הבא, פתח ב Costume Institute at The Met התערוכה “American Woman: Fashioning a National Identity”,. כ 80 דגמי הוט קוטור ושמלות ערב יוצגו לראווה, כחלק מהתערוכה השנתית הנערכת במוזיאון. השנה, בחר הMetropolitan Museum of Art לעסוק באבולוציה של האישה האמריקאית. התצוגה תתחלק לכמה קפסולות של זמן: הגלריה הראשונה לדוגמה, מלאה בשמלות ראוותניות של Charles Frederick Worth, מסוף המאה ה19. בגלריה השניה תתמקד ב Gibson Girl (שמהווה את אחד האידאלים הראשונים למראה האישה, ואפיינו את שנות העשרים). הגלריה השלישית תכיל אוסף של סרטים המתאר את שחרור האישה החל ממהע"ה ה-1. גלריה נוספת תעסוק בסגנון ההוליוודי המאפיין את שנות השלושים (אותן שמלות ערב ארוכות ונוצצות) וגלריה אחרת תתאר את האישה האמריקאית מהמאה ה19 ועד היום. גבריאל שאנל, מאדם גרה, ג'יין לאנוון, ליברטי, פול פוארו, אלזה שיפרלי ומאדם ויונט הם בין המעצבים ששמלותיהם יוצגו בתערוכה. (מימין: נערות גיבסון, השחקנית אנה מיי וונג, שמלה של לנוון)

כמידי שנה, התערוכה נערכת בשיתוף עם אנה וינטור, "ווג" וCFDA, ותפתח בערב גאלה המהווה גם אירוע צדקה בשיתוף עם אופרה וינפרי, פטריק רובינסון (גאפ) שיערך ביום שני. בעבר, כרטיס לאירוע עלה 5,000$, שהולכים לצדקה. כרגיל, כל הכוכבות ההול וידיות של ימינו, נשות החברה והזמרות המפורסמות יגיעו לבושות במיטב מחלוצותיו של המעצב האהוב עליהן שגם ילוו אותן באותו הערב.
בבואם לתאר את האישה האמריקאית, בחרו האוצרים בתערוכה להתמקד בנשות חברה ושחקניות ידועות. אבל האם זו אכן הדמות המייצגת של האישה האמריקאית הממוצעת? עקרת הבית בעיר הפרברים או האם המתפרנסת מעבודה ב"דיינר" ניו יורקי או בבנק היו ראויות יותר לשמש כמוקד ההתייחסות בתערוכה. אותן הנשים בדיוק שעיטרו מודעות פרסום שם חברות נפוצות ונראו כמו אשתו של השכן או ראש ועד הבית השכונתי. נשות חברה, רעיות נשיאים ויורשות עשירות הן אולי המודל של "האישה האמריקאית" במילניום השני, מושא לקנאה והערצה, אבל האם גם בימים עברו כולן רצו להיות ג'קי קנדי או מרלין מונרו (מד מן), כשם שהיום כולן רוצות להיות פריס הילטון או קרלה ברוני? יתכן שכן, אבל מה שבטוח, אז, בניגוד להיום, אנשים חיו בשלום ובסיפוק עם המקום שאליו היו שייכים. השאיפות של נשים בעבר היו להדביק את פער המעמדות בין גברים לנשים, לחולל שינוי ולקדם את מעמדן, כיום, היעוד שרואות לעצמן מרבית מבנות העשרה הוא להיות מפורסמות, דוגמגישות או שחקניות, מקצוע קונקרטי אינו עולה במוחן בתשובה לשאלה מה תרצי להיות כשתיהיה גדולה?

(סוג אחר של שוביניזם...)

בעבר, גם אם נשים רבות נשאו את עניהן לאידאליים מרוחקים מהן- שחקניות או דמויות מאוירות ודמיוניות- נראה שהגבול בין חלום למציאות היה ברור וחד. כיום, נראה שהתווך הדק שבין שני המדיומים הולך ומטשטש בתפיסה הקולקטיבית שלנו. יתכן וזה גם הגורם לחוסר שביעות הרצון שלנו מעצמינו.

התערוכה“American Woman: Fashioning a National Identity", תוצג ב Metropolitan Museumבניו יורק, בין ה5 למאי וה15 לאוגוסט.