יום שני, 7 בדצמבר 2009

מה לילדי סלבריטאים ולנרקסיזם של הוריהם?

תמונת פפרצ'י של סורי קרוז נועלת נעלי עקב זהובות הסעירה את טורי הרכילות והשדולות לזכויות הילדים. האם זה ראוי שילדה בת שלוש תנעל נעלי עקב? מה דוחף אם לאפשר לביתה להתלבש כך? ומה הקשר בין זה לנרקיסים?
מקור המונח נרקסיזם הוא במיתולוגיה היוונית. נרקיס, לפי המתולוגיה, היה בחור צעיר שהתאהב בבבואה של עצמו כפי שנשתקפה בבריכה. הוא טבע במי הבריכה כשניסה לקפוץ במטרה לחבק את דמותו שנשתקפה במים. לאחר מותו גופתו הפכה לצמח הנרקיס.
הביטוי נרקסיזם, בגלגולו הפסיכולוגי-המודרני, הוא ביטוי פסיכואנליטי (התיאוריה שמונה את השלבים בהתפתחות אישיות האדם לפי פרויד) מורכב ורב משמעויות כשאת עיקר התוכן יצק לתוכו ז. פרויד. ביום יום, אנו משתמשים במונח נרקסיזם כביטוי נרדף להערכה עצמית.
אתם בטח שואלים את עצמכם, מה נפלתי עליכם עכשיו עם כל הפסיכולוגיה הזאת "בגרוש" והסיפורים על יוון בעת העתיקה משיעורי הסטוריה בכיתה ה'?!
כבר הרבה זמן שאני מהרהר בסוגיה הקשורה ב"ביבי בלומרס" שפקדה את הגבהות ההוליוודיות המוזהבות באר"הב. כל אותן הכוכבות/הסליבריטאיות/הזמרות/השחקניות (וכו'), שהגיעו לפירקן, לגיל שבו השעון הביולוגי כבר כל כך מצלצל שהוא מתחיל ללכת אחורה... וכך בין לילה נפלונ מהשמיל עטורי הכוכבים מטר של אלפי תינוקות מואושרים שזכו להוולד לנשים העשירות, המשפיעות או המפורסמות בעולם.
ופתאום, נראה כאילו תינוק חדש הוא האקססורי האולטימטיבי "הפוסט מודרני", "פוסט אגוצנטרי" (הרי שזהו יצור ולא נעל שנועלים- ממש ערכי מוסר עליון). קיט מוס, קיטי הולמס, שרה ז'סיקה, בריטני, קריסטינה, ריס ויטרספון ואנג'לינה- והרשימה עוד ארוכה, זרועותיהן של כולן עמוסות בפעוטות קטנטנים.
ולנפשות הקטנטנות והיקרות הללו, יש לספק את הצרכים החומריים שלהם הם ראויים: בגדים, עריסות, עגלות, בקבוקים ושאר פריטים החרכים. לא פעם, אנו נתקלים בתמונת פפרצי של קיטי (A.K.A גב' קרוז) וביתה היקרה סורי לבושות בבגדים תואמים, נעלי בובה אדומות מצופות בלקה, סרט אדום ושקיות תואמות של הרמס. כן קטנה לקטנה וגדולה לגדולה, או להפך, אני כבר התבלבלתי. (הערת שוליים: השם סורי נבחר, כיוון שעל פי בטענת הוריה משמעות המילה היא נסיכה בעיברית, אבל ככל הידוע לי, המשמעות היא "אדם, תושב המדינה סוריה"). גם אנג'לינה נהגה ליקנות לבנה בגדי D&G וליז הרלי היתה נוהגת לטייל עם בנה בעגלה מצופה בזהב (כן!) בשבילי פארק. תיק ההחתלות של ביתה של קיט מוס היה ה"Birkin" של "Hermes" והדוגמאות עוד רבות ומגוונות.
לפי פרויד, הנאה נרקסיסטית היא הנאה המרוחקת מהנאה פיסית או אינטלקטואלית. זו למעשה השגת הנאה ע"י השקעת כל האנרגיה ב"עצמי", ולא באינטראקציה עם אנשים או חומרים, אח"כ האדם נהנה מעצם הגשמות הנרקסיסטיות. דוגמא לכך היא הורה הרוצה שילדו יהיה הכי טוב בכיתה או ילמד בפקולטה הכי יוקרתית, כך למעשה הוא מגשים את עצמו. כך, באופן דומה, הילדים המסכנים הללו, שבסך הכל רק קיוו לצמוח בגן ורדים בארמונן המלך- ממש כמו הפרח מהסיפור "הנסיך הקטן", למעשה מהווים לא יותר מאובייקט המשמש למימוש הצרכים הרגשיים/נפשיים המעוותים של ההורים שלהם. קיט מוס הפכה את ביתה לשיבוט של עצמה: התסרוקת, השקיות, הבגדים התואמים מדיור או ארמני, פשוט מעורר בחילה. יש חוקים בעולם כנגד ניצול והזנחה של ילדים, ואני ממש לא בטוח שהמקרה הזה רחוק משם...קשה לי לראות את טובת הילד בכל הסיפור הזה. בתמונות הפפרצ'י, סורי נראת חרדתית, תלותית ומפגינה התנהגות שלא תואמת את גילה (צריך כמובן לזכור, שאלה רק תמונות פפרצ'י ושהסיטואציה בה צולמו אינה טבעית לילדה ומטבעה בוודאי שמשרה הרבה פחד). גם במדינתנו הקטנה והשאפתנית מצליחים להדביק את הפער אחרי ה"דוד סם", ושלל של חנויות ברמת השרון, הרצליה ובכיכר (כיכר המדינה כמובן), מציעים בקבוקים ומוצצים מבית היוצר של "דיור"- Made In Paris, עגלות של "ברברי" ונעלי D&G.
סיפור דומה הוא תופעת הכלבים הננסים שעיטרו את זרועותיהן המטופחות של בנות החברה העשירות, שתו מים מינרלים, אכלו עוגות מקונדיטוריות מפונפנות לכבים בלבד וענדו לצווארם מחרוזות פנינים מבית "שאנל". נכון, אז זה היה פתתי, אבל עדין נסבל. על הפיכת ילדים לאובייקט ואמצעי לחיזוק והגשמה עצמית בצורה חומרית ובוטה כל כך, אי אפשר להישאר אדישים.

13 תגובות:

MORE4M אמר/ה...

אממ......
לא כ"כ הבנתי את הסערה- גם לי הנעילו בגיל 3 סנדלי בובה לכה והן היו עם עקב קטנטן. והדבר האחרון שניתן להגיד על ההורי זה שהם עתירי ממון או מודעות אופנתית.
כמו כן אם הייתי חיה בעושר כ"כ גדול סביר להניח שזה העולם המותגים שאני מכירה ולא הייתי קונה בזארה קידס (כמו תושבי רעננה).
את לא חושבת שזה קשור לסביבת ההתייחסות שלך?

Shani אמר/ה...

מצד אחד יש מקום להרמת גבה,
אך יש את הצד השני - אותן אמהות, רואות בילדיהם את עצמן, בטוחה שבין האמהות יש את אלה, שהוריהן חסכו מהן, אולי משם התופעה.
אבל אני בטוחה שקייט הולמם לא מזיקה לסורי הקטנה עם נעלי העקב הקטנות האלה, יותר מזה, אני בטוחה שאותן הנעליים יותר נוחות מנעלי הבית שלי.
אולי סורי תזדקק בעתיד לפסיכולוג טוב, אבל גם במקרה הזה, יהיה זה איש מקצוע מהטובים באזור, שיעזור לה להתמודד על "נזקי העבר".

the eye אמר/ה...

אני רוצה להקדים ולומר שהפוסט נכתב דיי מזמן, אבל החלטתי לפרסם אותו עכשיו, בעקבות כל הרעש על נעלי העקב של סורי (אלה לא נעלי הבובה שהתייחסתי אליהן בפוסט, אלה נעלי הזהב מהפלסטיק שאפשר ליראות באינטרנט).
כשאתה מגדל את הילד שלך מתוך הקפריזות והרצונות של עצמך, בלי להתייחס לצרכים שלו, יש בכך בעייתיות: איזה צורך יש לילדה בת שלוש לנעול נעלי עקב? להיות גבוה?- היא עוד תגדל. לפתות בנים בגן המשחקים?- שקית של סוכריות תעשה את העבודה. יש בזה כל כך הרבה פתולוגיה ועוול כלפי הילד, שקצרה היריעה מכדי לפרט.
MORE4M- אני לא חושב שכסף זה התשובה לכל דבר. גדלתי עם כסף, אבל גם עם ערכים, גבולות, מידת צניעות וקשר למציאות- דבר חשוב כדי לשמור על נפש בריאה ופרופורציה. במקום להשקיע במותגים- אנשים בריאים עם כסף משקיעים באיכות.
שני- איזה מסר זה נותן לילדה בת שלוש שנותנים לה לנעול נעלי עקב? את באמת מאמינה שזה יותר נוח?
לדעתי זה איום ונורא לקבוע מראש ולומר: לא נורא, בעתיד- הוריה שהביאו אותה למצב הזה יממנו את הטיפול. כל כך הרבה צער ועצב יש באמירה כזו.

התיחסתי לנושא עמוק יותר מהנושאים שאני מתייחס אליהם בדרך כלל בבלוג זה. אני שמח על הדיון שהוא מעורר ועל מגוון הגעות שעולות פה. בכל זאת, זוהי רק דעתי.

אתם חושבים שזה לא היה המקום?

נועה אמר/ה...

אני חושבת שצריך להפריד בין שני דברים - הסממנים החיצוניים, והיחס עצמו לילדים.
באשר לסממנים החיצוניים - זה הכל עניין של נקודת התייחסות והקשר. כשהתיק שאת מסתובבת איתו הוא בירקין, והעלות וזמן ההמתנה לא מהווים פקטור, זה סוג של הגיוני שזה יהיה תיק ההחתלה שלך. כמו שאמהות תל אביביות מסתובבות עם תיקי החתלה של גיטה, אמהות הוליוודיות מסתובבות עם המקבילות היקרות בהרבה. כנ"ל לגבי הבגדים מ- D&G או דיור, זה כשלעצמו לא מהווה בעיני אישיו היסטרי, זה מה שיש מסביבם גם ככה.
לגבי היחס לילדים - אני לא יודעת אם באמת אפשר להבין משהו מצילומי פפראצי. זו סיטואציה לא קלה ולא נעימה לאף אחד, וגם הילד הכי אהוב, מטופח ומוגן לא ירגיש בנוח בסיטואציה הזו. מצד שני, זו כנראה לא מסקנה מופרכת שהילדים של קייט מוס, בריטני וכו' הם לא ילדים "נורמלים". יש מקרים בהם זה מאוד בולט שמדובר בילדים שמשמשים כאקססורי לכל דבר (כמו הכלבים המסכנים), אבל בהרבה מקרים אי אפשר לדעת.
ובכלל, נקודה למחשבה - העובדה שהפפראצי נמצאים בכל מקום, ובגלל האינטרנט מאוד קל להפיץ אץ תוצרתם, יכולה ליצור אצלנו אשליה שאנחנו "מכירים" את הסלבריטאים האלו. בפועל, אנחנו לא. מההיכרות עם דוגמאות בארץ, הרבה פעמים מה שכותבים (ואפילו מצלמים) הוצא מהקשרו בדרכים שקשה לנו לתאר בכלל, ובשורה התחתונה אין לנו באמת דרך לדעת מה קורה בחיים ובבתים אחרים, גם אם מצלמים אותם המון והם מתראיינים "בפתיחות".

Nina אמר/ה...

פוסט מעולה, ואני מאוד אהבתי את זה שהעלית נושא עמוק ומורכב יותר.
קודם כל אני חושבת שילדים הם ילדים, וצריך לשאוף לתת להם להיות ילדים ולא מבוגרים קטנים.
לגבי סורי, אני יודעת מאחייניות שלי שהן כ"כ אוהבות לשים נעלי עקב שלי ולהסתובב איתן- אז יכול להיות שנתנו לה להשתעשע ו"לשחק" בלהיות גדולה, יכול להיות שלא.. מכאן אי-אפשר לדעת, אבל אפשר בהחלט להניח ולדון.

נעלולה אמר/ה...

אתה מעלה נושא נכון ובעייתי, שהוא האם הילד ההוליוודי הופך לאמצעי נוסף להגשמה עצמית ולתחרותיות הטבועה בקרב הוריו. אמרת את הדברים יפה ונכון בתגובתך.
הרגשתי שבפוסט עצמו משהו התפספס. השקעת כ"כ הרבה אנרגיה בלהסביר מהו נרקיסיזם וכו' - ופחות מדי בלומר את דעתך. ובשביל דעתך אני, לפחות, נכנסת לכאן :)

מצד אחד קשה לדרוש מהורים לשנות את הרגלי הקנייה שלהם - בין אם זה קסטרו ובין אם הרמס ודיור - רק מפני שהפכו להורים, וטבעי לצפות ל"זליגה" של הילדים למותגים האלה. מצד שני, יש קו דק שמפריד בין לתת לילד כל מה שלא היה לך כהורה ולחיות מחדש את ילדותך האידיאלית דרכו, לבין לבלות עם הילדים בצורה תמימה. כצופים מהצד, אין לנו מספיק ידע על מה שבאת קורה באותן משפחות כדי לשפוט. דבר אחד אני כן יכולה להגיד: נעלי עקב לילדה קטנה זה דבר שלילי מכל בחינה, כולל בריאות עמוד השדרה שלה והמשמעויות המקופלות בנעלי עקב. לא לחינם התעורר רעש בגלל הנעליים ולא בגלל שקית ההרמס הקטנה.

the eye אמר/ה...

אני באמת שמח על הדיון שהפוסט הזה מעורר ועל מגוון הדעות וזוויות הראיה שהוא מעלה מהקוראים.
נינה- תודה, גם אני חושב שאין בעיה עם נעלי עקב למשחק, אבל יש סיבה שילדים לא נועלים אותן (פרוט בתגובה של נעלולה).
נעלולה- התגובה שלך מורכבת מכל כך הרבה נקודות מעניינות. אני בעד לשמור על "ילדותם" ותמימותם של הילדים ולא להפוך אותם לאובייקט של עצמינו ולחשוף אותם לעיוותים של מבוגרים (זה נכון במידה מסוימת, כמו כל דבר). לדעתי, הכי חשוב להורה, ולכל אדם בכלל- להיות מודע למניעים מהם הוא פועל, ולהקפיד שהם משרתים את האינטרס של הילד ולא של עצמו. בגדול, אני מסכים עם הדברים שכתבת.

sefi אמר/ה...

אני חייבת לציין שזה פוסט מאוד מעניין אבל הביקורת כאן היא מאוד מבחוץ. כמו שכבר כתבו כאן הבנות מעליי כל המותגים גם ככה סובבים את האנשים האלה והם לא יתחילו לקנות ב gap רק כי יש להם ילד. הילד הזה גדל בסביבה שכל האנשים בה חיים ומתלבשים ככה. אף הורה לא רוצה שהילד שלו יהיה חריג.
לגבי זה שההורים חייהם את חייהם של הילדים זה לא רק בהוליווד. אמא שלי עשתה את זה כל הזמן ולכן אני מבינה את אלה שהופכים את ילדיהם לדמותם של עצמם.
חייבים לזכור שכל זה קורה כשהילדים עדיין קטנים. כאשר יגדלו כל הבחירות יהיו בידיים שלהם. אבל האמת לא ניראה לי שזה כזה סבל להיות סורי קרוז.

the eye אמר/ה...

הטיעון שלך נישמע הגיוני, אבל חברות היוקרה והמותרות הללו מתפרנסות מהקהל הרחב ולא מקומץ סלבריטאים קטן.
כשאני רואה בקבוק לתינוק של דיור ב100 שקל בחנות בהרצליה, אני שואל למה? הסרויס של האמא גם הוא של ורסצה? התחתונים של ארמני?
גם שאר האוכלוסיה במעמד הבנוני פוזלת לכיוון של מותגי יוקרה ואולי פה החולניות שבעניין. אולי הייתי צריך לכוון לזה...
לגבי סורי, אני לא יודע, אבל כשהיא נולדה, היא עברה "טיפול של שתיקה": אף אחד לא דיבר בסביבתה במשך 10 ימים הראשונים לפי תורת הסינטולוגיה.
חיים טובים לא יצאו לה מזה, יש טונות של עבודות ומאמרים פסיכולוגים בנושא.

אנונימי אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
Shani אמר/ה...

תראה, אני לא יודעת אם קייט הולמס רצתה להעביר מסר כלשהו ביום שבו היא נעלה לבתה את נעלי העקב שלה.
הדבר שאני בטוחה בו, זה ששום אמא לא תתן לילד/ילדה שלה דבר שיכול להזיק.
לכן לדעתי אותן הנעליים של סורי הקטנה שעשו כותרות, נוחות לכף רגלה.

מופעים לילדים אמר/ה...

שלום לכותב הבלוג. קולקצייה מדהימה, הבגדים יפים! פשוט מדהים אותי איך הילדים של היום לא ראים כמו מבוגרים כמעט.. מבחינת הבגדים.. אותו מעיל, רק מידה קטנה יותר וכדומה.. זה יפה.. מודרניזציה חוגגת.. אך איפה הילדות שלהם? האם זה משפיע? אין לי תשובה לכך..

דורה אמר/ה...

אני בכלל לא בטוחה שהנעליים האלה בכלל השפיעו על סורי קרוז למעט לשמח את ליבה. הבעיה נעוצה בהורים ותמיד בהורים. הורים שרוצים לראות את ההשתקפות של עצמם בילדים שלהם. חבל שהורים לעתיד לא עוברים קורסים מיוחדים וטיפולים פסיכולוגיים על עצמם לפני שהם מביאים ילדים לעולם.