האמת, לסרטים של סופיה קופולה, עדיין לא הצלחתי להתחבר. את "אבודים בטוקיו" העברתי בצפיה שטחית עם הרבה התנתקויות ובריחות למחוזות רחוקים עם המחשבות שלי. הוא היה נראה לי איטי ומיגע. אבל את סרטה, מארי אנטואנט, לא יכל שלא לכבוש אותי. בעיקר בזכות העבודה האומנותית בו, כל פרט בו היה מלאכת מחשבת של ממש (ולא מחשב, כפי שקורה לאחרונה). החל מסט הצילומים, ארמון ורסאי, העשיר באדריכלות פריזאית בסגנון הרוקוקו, ועד למאפים ודברי המתיקה המרהיבים, שהם בעצמם בגדר מעשה ידי אומן, מבית "LADURREE", האהוב עלי ביותר בפאריז (אסייג ואומר, שהמאפים בפושון טובים יותר, אבל המקרונים והעודות- לדורה).
(תמונות שצילמתי בקומה העליונה בסלון התה של לדורה ברו רויאל, פברואר השנה, משמאל למטה: תמונות של השמלות מתוך הסרט)מרי אנטואנט כמובן לא זכתה לנשנש לדורה, שנוסדו רק ב1863, אבל אילו הייתה חיה היום, סביר להניח שהיה ניתן למצוא סניף שלהם ממש בפתח דלת חדר השינה שלה בארמון. לדורה אפילו ייצרו עוגה מיוחדת לכבוד המלכה הידועה לשמצה, ואת גירסתה המוקטנת ניתן לקנות גם היום במחיר הגבוה ביותר מבין העוגות האישיות.
עבודת ההלבשה בסרט היתה אחד המוצלחות ביותר שראיתי. כן, הבגדים המדהימים שנתפרו ברוח המאה ה18 אך לא היו לגמרי נאמנים היסטורית לתקופה. היה בהם משהו עם ניחוח מודרני והתאמה לזמנינו אנו. החל מהצבעים, שהיו צבעי מקרונים פסטלים של ירוק פיסטוק, צהוב פסיפלורה, חמאת קרמל מלוחה, לילך, פטל או ורדים.
המוזיקה הייתה רוויה בקטעי פאנק-רוק ויקטוריאני בסגנון שנות השמונים. עם טונות של דגשים בפוקסיה ושחור צורם שאיפיינו את התקופה והשתלבו מצויין עם העלילה וההרגשה שקופולה ניסתה לייצר בסרט: צעירה, פרועה שחיה את חייה בארמון המהווה עבורה כלוב של זהב. ממש כשם שצעירים רבים חיים היום את חייהם במשחקי הימורים, מסיבות ראוותניות ומשתים בבתי הוריהם באזור המיקוד 90210, LA.
אבל לחיבור של הסרט לימינו, אני לא בטוח שרבים שמו לב . סרט שמוצג כסרט תקופתי, עם מראה כולל האופייני לתקופה ותפאורה אוטנטית עד כמה שאפשר. והכל זאת, השכילו העומדים מאחורי הסרט שלא לראות אתו בשיא הרצינות ושתלו זוג נעלי "אולסטאר" (השניה ה11) בין שלל נעלי העקב התקופתיות שמודדת מרי אנטואנט באחד מערבי ההתפרעות ההזבזנים שלה עם חבריה בארמון. כן! אולסטר! הנעל שיש לכל בחורה של ימינו בארון, החל מפריס הילטון וחלה בנסיכה ממונקו. והטאץ' הקסום הזה, ראוי להערצה העיני.
אבל לחיבור של הסרט לימינו, אני לא בטוח שרבים שמו לב . סרט שמוצג כסרט תקופתי, עם מראה כולל האופייני לתקופה ותפאורה אוטנטית עד כמה שאפשר. והכל זאת, השכילו העומדים מאחורי הסרט שלא לראות אתו בשיא הרצינות ושתלו זוג נעלי "אולסטאר" (השניה ה11) בין שלל נעלי העקב התקופתיות שמודדת מרי אנטואנט באחד מערבי ההתפרעות ההזבזנים שלה עם חבריה בארמון. כן! אולסטר! הנעל שיש לכל בחורה של ימינו בארון, החל מפריס הילטון וחלה בנסיכה ממונקו. והטאץ' הקסום הזה, ראוי להערצה העיני.
