לבן אבל מלוכלך...

אלי סאאב חרג ממנהגו, ובניגוד לשאר הקולקציות שהוא נוהג להציג לא הציג בגדים מהסגנון שאנו רגילים לראות ברחוב אלנבי. עיצוביו של סאאב נוטים בד"כ לטעם ים תיכוני ואפילו מזרחי יש לומר: הם ראוותניים, קלאסיים מידיי, שופעי סאטן משי, אורגנזה, עיטורים וסגנונם מעט פרימיטיבי. העונה, הציג סאאב תחכום ועידון מסוים בקולקציה מונוכרומטית שעיצב בלבן בלבד. למרות שעדיין נראו שרידים המאפיינים את הקולקציות הקודמות- שמלות ארוכות בגזרת אמפיר ואחרות כבדות ומוגזמות, היו גם עיצובים הראויים להיקרא קוטור, מעבר לאיכות התפירה, אלא גם בזכות העיצוב, התדמיתנות והגזרות. שמלות אמזונה, שמלות קצרות אסימטריות עם שרוול או כתפיה אחת, ג'קטים עם הדגשה של כתפיים, חליפות חצאית בעלות מבניות ארכיטקטונית ואפילו מכנסיים. הרבה עבודה הושקעה בעיטורים: פרחים עשויים משולים חשופים של דיסקים וטול, טלאים מנוצות יען בודדות וקריסטלים נוצצים. רצועות בדים קלועות, השחלות חרוזים והדבקות- ממש שיעור מלאכה. אבל כמו תמיד, חייב להיות כאן איזשהו טעם לפגם. סאאב אינו הראשון שהציג "רק לבן", קרל לגרפלד הקדים אותו ועשה כן עבור שאנל קוטור בינואר השנה, אפילו באותו האולם. מה חשב לעצמו אלי? שאנשים לא ישימו לב? האם הרגיש מספיק נוח לעמוד בהשוואה המתבקשת? האם הוא מנסה להוכיח משהו? מחפש תפקיד חדש? לרשת את מקומו של מישהו?? תהיו בטוחים שהוא הצליח לבדר כמה פשניסטות אכזריות שישבו אצלו בקהל!