בחודש שעבר, בשבוע האופנה בניו יורק, הציגה המעצבת L'Wren Scott את קולקצית הבגדים שלה. סקוט היא חברתו של מיק ג'אגר והפכה לאהודה במיוחד ע"י ניקול קידמן- שלבשה שמלות בעיצוב לכל האירועים הפומביים והטקסים אליהם הגיע בשנתיים האחרונות בערך. בקולקציה היה ניתן לראות השפעה בולטת של סגנון שנות ה40, צבעים בגוונים טבעיים, אדמתיים ("Earthy"), מעט מעושנים, ירוק בקבוק וגזרות צרות, צרות ומאורכות כמו בקבוק (ממש כמו זו של המעצבת עצמה). הדוגמניות שלבשו את השמלות נראו כל כך רזות, לעיתים אפילו גמלוניות, והבליטו שתי דוגמנוית (אלק וסבטלנה), שהיו רחוקות ממידותיה של "טוויגי". לא נעים לומר, אבל ניתן היה להבחין בבטן וקימוריהן מבעד לבדים הנשפכים- על רקע הדוגמניות האחרות והכחושות. ממש ליהוק שגוי.בנוסף לכל ולמרבית ההפתעה, בתצוגה הגישו לאורחים פאי עוף ובצק בכלי חרס עמוק, כאילו המסר היה "בואו לאכול".
לא ממש ברור מה המסר שניסתה סקוט להעביר: האם ניסתה לעורר תאבון על רקע דוגמניות מורעבות ושמלות צרות ההקפים? האם זו חזרה ל"בסיס" ולפשטות הקולינרית בעיטות מיתון (לאכול פשוט או להתנזרות מאכול בכלל), כדי שהמצפון יהיה שקט כשאנשים יבזבזו על האופנה? האם ניסתה להביע מחאה? או למלא את הקהל בחמאה, כשהדוגמניות צועדות על בטן ריקה? אין פלא שלאורחים לא היה תאבון...
Vogue's Hamish BowlesLe Figaro's Virginie Mouzat with The New York Times' Stefano Tonchi
נ.ב
הדברים הכתובים לע"יל אין בכוונתם לעודד תת משקל או הפרעות אכילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה