‏הצגת רשומות עם תוויות Vivienne Westwood. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Vivienne Westwood. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 10 ביוני 2012

בסגנון מלכותי

השנה חוגגת מלכת אנגליה, אליזבת השנייה, את "יובל היהלום", לציון 60 שנים לשלטונה המלכותי במסכת אירועים שהחלה בסוף השבוע שעבר. ערוץ הYouTube הרשמי של בית המלוכה, המונה מעל ל 37 מיליון נרשמים (כמחצית ממספר תושבי בריטניה ויותר מכל מותג אופנה אחר) משדר סרטונים הסוקרים את האירועים החגיגיים המתקיימים ברחבי הממלכה ואתרי האינטרנט מלאים בכתבות העוסקות במלכה ומשפחתה. את כס המלכות, קיבלה אליזבת ב1952, לאחר פטירתו של אביה, המלך ג'ורג' השישי (שהוכתר למלך רק מכיוון שאחיו הבכור, אדוארד, ויתר על תואר יורש העצר על מנת להינשא לואליס סימפסון, שהייתה גרושה). את הבשורה המפתיעה קיבלה בביקור בקניה. התפקיד שנכפה עליה באורח פתאומי ובנסיבות מצערות, אילץ את המלכה, שעל פי עדויות היסטוריוני אופנה מעולם לא התעניינה בבגדים, לעטות חזות אצילית ולשדר "עסקים כרגיל". "הבגדים הם סוג של שריון עבורה", טענו מבקרי האופנה הבריטיים והיה עליה לאמץ הופעה שתהיה מזוהה עימה.

(מזל טוב, אליזבת השנייה)

המלכה, שחגגה באפריל האחרון 86 אביבים, מעולם לא הצטיירה כ"פאשניסטה" בעיני הציבור הבריטי או מבקרי האופנה בעולם: בצרפת טענו כי היא יכולה להיראות "יפה", אך לעולם לא בעל "שיק", ובארה"ב ראו את המראה שלה כ"מרושל". היא מעולם לא הקפידה להתלבש בהתאם לצו האופנה, אך הייתה דקדקנית בנוגע לבגדיה. הופעתה הכללית נראתה תמיד מוקפדת ואצילית כיאה למעמדה, אך לעיתים מעט שמרנית ומשעממת יתר על המידה. עד היום, המלכה שוקלת בכובד ראש את האופן בו היא מתלבשת, כך לדוגמה, היא מקפידה לבדוק אילו צבעים אסורים במדינות מסוימות ומהו הלבוש המסורתי ומתאימה עצמה אליו.

בציבור, נוהגת המלכה ללבוש חליפות החצאית באורך ברך והמעיל עליון העליון התואם בצבעי הפסטל, נתפרים במיוחד עבורה בצורה מחושבת על מנת למנוע "תקלות מלתחה"- באמרת החצאיות מושחלות שלשלאות מתכת (כדי למנוע מהן להתנופף ברוח) ופתחי הידיים במעילים והז'קטים שלה נחתכים בנדיבות על מנת למנוע כפלים או כתמי זיעה. זוג כפפות, כובע, תיק קשיח בעל רוצעת יד קצרה לאמה, נעלי סירה על עקב רחב ונמוך וסיכת דש, הפכו גם הם לחלק מסימני ההיכר המזוהים עימה. את לבני הנשים שלה, היא רוכשת בחנות הכלבו "הרודס" (המספקת לה אותם בכרכרה ירוקה ומיוחדת) וחיבתה לרכיבה על סוסים, צייד וחיק הטבע בכלל, הפכה אותה לאספנית צעיפי המשי החשובה ביותר של מותג היוקרה "הרמס" (הצעיפים משלימים את המלתחה הכפרית והולמים את מלתחת הכפר שלה, המלכה שנחשבה תמיד ל"קנטרי גירל" אמיתית).

(למעלה- המלכה רכובה על סוס, אחד התחביבים האהובים עליה. למטה- עם כלב מגזע הקורגי האהוב עליה)

בתי אופנה (כמו "אקווקוסטום", "פרינגל אוף סקוטלנד" או "ברברי"), חנויות כלבו (כמו "הרודס", "הרווי ניקולס", "ג'ון לואיס"), מותגי תיקים או תכשיטים (כמו "אספרי"), וגם חברות מזון (כמו "קלוגס" או "היינץ") המספקים סחורות לבית המלוכה, זוכים לאות היוקרתי המאפשר להם לשאת את הכיתוב "By Appointment to HRH" לצד הלוגו שלהם ולפרסם את היותם ספקי השירות של בית המלוכה. לפני כמה שבועות, נחשפה עוד בעלת מקצוע שמצאה עבודה בארמון בקינגהם וקיבלה את ההזדמנות להיכנס לנעליה של מלכת אנגליה, בעודה מרככת את העור בנעליים החדשות של הוד מלכותה והופכת אותן לראויות להינעל על ידי כפות רגליה האציליות.

(פורטרט מלכותי- ההכתרה)

בנשפים, סעודות מדיניות ואירועים מלכותיים, המלכה נוהגת ללבוש את מיטב שמלות הנשף, שנתפרו במיוחד עבורה לפי מידותיה (ברוח ה"הוט קוטור"), מהבדים היקרים והנדירים ביותר. חלקן, שובצו בקריסטלים, פנינים נדירות ואפילו יהלומים. בין מעצבי השמלות החביבים על המלכה, נמנים Norman Hartnell, Hardy Amies, קוטוריירים אנגלים ששירתו את המלכה נאמנה עד יום מותם (הראשון היה חביב עליה במיוחד והוא זה האחראי לשמלות שלבשה בחתונתה ובהכתרתה למלכה). הבגדים שברשותה מקוטלגים לפי שם, לצד תמונות מהאירועים בהם הם נלבשו, על מנת לא לחזור על אותו הלוק פעמיים בנוכחות אותם האנשים, היות ולוח הזמנים הצפוף שלה דורש לעיתים החלפה של עד 5 אאוטפיטים ביום. בפועל מה שקורה הוא שהאחראי על "ארון הבגדים" (כנראה סוג של אולם או מחסן ענק) מקבל טלפון מהמלבישה שמבקשת את שמלת "שרלוט", ושולחים לה את "שרלוט"...

(כל צבעי הקשת- מתוך ווג בריטניה, מאי 2012)

בסקר שערך הווג הבריטי לקראת יום הולדתה ה86, נמצא הכחול, על כל גווניו ומרקמיו, כצבע המועדף על המלכה בשנה האחרונה (אחריו עדיפים עליה הדפסים פרחוניים, ירוק, סגול וורוד, על פי סדר זה). אוסף התכשיטי המלכה, הוא אולי הדבר הבולט ביותר המבדיל אותה מכל בן תמותה אחר בעת המודרנית והוא כולל את התכשיטים המרהיבים של כל שושלת המלוכה לדורותיה. האוסף יוצג בארמון בקינגהם במהלך פגרת הקיץ של המלכה כחלק מתערוכה מיוחדת לכבוד יובל היהלומים (תערוכה“Diamonds: A Jubilee Celebration” , June 30 to July 8 ו July 31 to Oct. 7). מדי שנה, בשעה שהמלכה יוצאת לחיק הטבע, "הקאנטרי סייט", כפי שהבריטים מכנים אותו, ונהינית מהמלתכה הכפרית שלה בטירה אשר בבלמורל, סקוטלנד, ארמון בקינגהם פתוח למבקרים. לפני כ 6 שנים, ביקרתי שם בתערוכה בה הוצגו שמלות הנשף שלבשה המלכה לאורך השנים. ניתן היה לראות בבירור כיצד המותניים הצרות שאפיינו את גזרת נעוריה התרחבו במשך השנים ובהתאם להם גם הבגדים עצמם.

(המלכה ויקטוריה. הפגינה גינונים של מלכה אמיתית)
(כמה מהתכשיטים שיוצגו לציבור בתערוכה הקרובה, לרבות הכתר של ויקטוריה)

בין המיצגים הבולטים ניתן יהיה למצוא את נזר היהלומים שהחל את דרכו בשושלת המלוכה ב1821, ככתר הרשמי של המלך ג'ורג' הרביעי, המעוטר בקטיפה, פלומת נוצות יען, ונלבש מאז על ידי דורות מלכים. בתערוכה, יוצגו גם פריטים שעוצבו באופן אישי יותר עבור בני מלוכה מסוימים, כדוגמת ענק היהלומים של הנסיכה אלכסנדרה שנועד להסתיר את הצלקת בצווארה והוליד טרנד תקופתי בולט. פריט אייקוני נוסף שיוצג בתערוכה הוא כתר היהלומים המוקטן שעוצב במיוחד עבור המלכה ויקטוריה ב 1870לאחר שסירבה לכבוש את הכתר הרגיל בטענה שהוא כבד ולא נוח. העתקים של תכשיטי המלכה, שחלקם מוצגים במצודת לונדון (הטאוור של לונדון) לאורך כל השנה, ניתן לרכוש באתר זה המתמחה באביזרי במה.


(למעלה- הכתרים של הרודס. למטה- השמלות של ויויאן)

לרגל החגיגות, עוטרו חלונות הראווה ברחבי בריטניה ברוח משפחת המלוכה הבריטית. בית הכלבו היוקרתי "הרודס" יצר שיתוף פעולה שכחלק ממנו עיצבו מותגי על ומעצבים מובחרים כדוגמת אלבר אלבז, פול סמית', בולגרי, מלברי ורבים וטובים אחרים, כתרים עבור המלכה ובהרווי ניקולס, השיקו קו מרצ'נדייס יחודי עבור המלכה. ויויאן ווסטווד עיצבה ליין ייחודי של שמלות "שטיח אדום" בהשראת אליזבת השנייה וקרל לגרפלד, שהודה בעבר כי ביקש מהוריו לקנות לו את הטלוויזיה הראשונה כדי שיוכל לצפות בטקס ההכתרה של המלכה, פרסם בחשבון הטוויטר את הגרסה המאוירת שלו לתלבושת הראויה להילבש על ידי המלכה לכבוד החגיגות (ראינטרפרטציה לשמלה בעיצוב המעצבת הרשית בארמון, Angela Kelly). מותג התיקים מלברי הקדיש לה דגם מיוחד ודונטלה ורסצ'ה הצהירה שהייתה רוצה להלביש את המלכה יותר מכל פרסונה אחרת, אולם בניגוד ללגרפלד, ורסצ'ה לא הייתה משמרת את הסגנון הטבעי של המלכה, "הייתי מלבישה אותה בשחור (המלכה אף פעם לא לובשת שחור) ומוסיפה קצת עור. היא יכולה להרשות לעצמה כל דבר".

(המלכה אליבא דה קרל לגרפלד)

*נכתב על בסיס הפינה שלי בתוכנית "פאשן.נט", ששודרה ב10.6.12, ערוץ האופנה הישראלי.

יום ראשון, 10 באפריל 2011

Long Live Viv!

לא מזמן, עלה שמה של ויויאן ווסטווד בשיחה אקראית שניהלתי עם חבר. "אין לי שום סנטימנטי כלפיה" אמר בנוגע למעצבת הבריטית והוסיף כי הוא אדיש כלפי עיצוביה, "אני לא מתחבר". שלשום, חגגה ווסטווד את יום הולדתה ה70. למרות שגם אני אינני נמנה בין מעריציו ההדוקים של המותג מאחוריו היא עומדת, אני מוקיר לה כבוד רב ומעריך את תרומתה לעולם האופנה. קשה לדמיין איך היה נראה עולם העיצוב, האופנה והפופ אלמלא הייתה נשמעת להפצרותיו של בעלה המנוח, מלקולם מקלרן (שמאחורי הסקס פיסטולס)- עוזבת את משרתה כמורה ומתחילה לעצב בגדים. וזאת למרות שלא הייתה ברשותה שום השכלה רשמית בנושא. אחרי שצברה קילומטרז' של כ40 שנה בעולם האופנה, אפשר להניח שבלעדיה, לא הייתה לגיטימציה לעבודותיו של אלכסנדר מקווין וגם לא לאלה של ג'ון גליאנו. השינוי התפיסתי שהובילה אליו בתחום התרבות והאופנה היה פורץ גבולות וסלל את הדרך למעצבים שיבואו אח"כ. למרות שיצירותיה נראות לפעמים כמו שמלות מימי הביניים החשוכים, היא הייתה זו שהצעידה את עולם האופנה למקום הרבה יותר נאור ממה שאפיין אותו לפניה.

(צילום: יורגן טלר)


אי אפשר לדבר על ווסטוד בלי לומר פאנק. בתקופה שבה הנוער הבריטי החליט למרוד בכל המוסכמות, היא הייתה שם. כך, בד הטרטן, סמל לשורשיות ומורשת העוברת בין דורות גויס להיות סמל מאבקו של הנוער וממשיך להופיע בקולקציות של ווסטווד עד היום. הכיתובים שעל הטי-שירטים שיצרה ומכרה יחד עם בעלה דאז בחנותם המפורסמת בקינגס רוד הפכו לסיסמאות שכל אחד ידע לדקלם: "Too Fast To Live Too Young To Die" ו- "God Save The Queen". לטקס קבלת תואר הOBE שלה ממלכת אנגליה ב94, הגיעה נטולת תחתונים, וב2006 הפכה לDame. אבל למרות הדחף למרוד במוסכמות, ווסטווד נשענת בעיצוביה על ההיסטוריה. לטענתה, לא ניתן לעצב בהווה בלי להבין את העבר, עלינו לאמץ את העבר קודם. הגישה הזו ניכרת גם בתוצר הסופי שהיא מעלה על המסלולים אבל גם לאורך כל התהליך העיצוב- מעבר לשיטות התפירה והמחוכים שמשולבים בדגמים בעיצובה, ווסטווד נוהגת לעצב ולהתנסות תחילה על בובת דיגום מיניאטורית, ממש כפי שהיה נהוג במאה ה18 או ה19. הגזרות שמעלה ווסטווד הן אולי מוקצנות ומוגזמות מעט, בין היתר בזכות האיפור הכבד, השיער הגרנדיוזי והתפאורה הביזארית, אך אין מחמיאים מהם לגזרה הנשית. גזרות הקווים הלבישים שבעיצובה נשענים על עקרונות החייטות שהיו נהוגים פעם, אלה המקדשים את החיתוך המושלם ובחירת הבד שנפילתו על הגוף מחמיאה לצללית שיוצר הבגד.


יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

מוזיקה שנתפרה לבגדים

"אוכל אוכלים עם העיניים", הוא משפט שכל קונדיטור פריזאי תופס כמובן מאליו. המוזיקה שלצליליה צעדו הדוגמניות על המסלול בשבוע האופנה האחרון, הוכיחה כי "בבגדים מתאהבים גם באמצעות האוזניים". אם לומר את האמת, המנגינות האלה שליוו את הדגמים היו לעיתים הסיבה היחידה שגרמה לי להמשיך ולהתבונן בהם. בשבוע האופנה האחרון התקשתי מאוד למצוא קולקציה שתכבוש את ליבי. הצבעוניות של YSL משנות ה60-70 הופיעה מעל לכל מסלול רענן, המינימליזם נמהל עם "הדקדנטיות החדשה" ובאופן כללי, נראה שכבר ראינו את הכל ואולי סתם לא הייתי במצב רוח הנכון כדי להעריץ את הבגדים, גם זה יכול להיות. כך או כך, אנו נוטים להתעלם מרכיב מאוד משמעותי בתצוגות האופנה, חשוב לא פחות מהאיפור או השיער ולפעמים גם הבגדים עצמם: המוזיקה. היא מגדירה את מקצב צעדי הדוגמניות, יוצרת את האווירה ולא פעם משמשת ערוץ תקשורת נוסף המשקף את "כוונתו של המשורר"- המעצב, במקרה הזה.


הקולקציה שהציג רף סימונס עבור בית "ג'יל סנדר", התאפיינה במינימליזם מוקפד: הגזרות היו פשוטות, הבדים היו סינתטיים ופלטת הצבעים הייתה ססגונית מתמיד. התפירה העילית והאיכות הגבוהה של הדגמים היו עשויים לחמוק מתשומת ליבם של הקהל אלמלא הדרמטית והמתח שיצרה המנגינה שהלחין Bernard Herrmann במיוחד עבור סרטו של היצקוק, Psycho והתנגנע ברקע התצוגה.

(לצערי, הסרטון אינו זמין בעקבות תביעת זכויות יוצרים. "זכויות יוצרים?! מה זה? אז אלה הבגדים ולמטה, המוזיקה שהייתה ברקע, הפעם בביצוע חי)

המנגינה האופראית שהחלה את התצוגה של "Proenza Schoule" המנגינה האופראית שהחלה את התצוגה של "Proenza Schoule" לוותה בקול אנושי שהוסיף מעט חיות לדגמים שנראו מתים, ועם זאת, עוצרי נשימה. שמלות טוויד דקיקות בצבעי שחור וצהוב אלקטרי היו גולת הכותרת בתצוגה וכשהחלו להופיע סרחי השיפון השחורים הקלילים שהתנופפו כמו שובל אווירי מאחורי גבן של הדוגמניות, שונתה מייד מנגינת הרקע המנגינה ל"זמזום הדבורה" של ניקולאי רימסקי. רצועות וולנים צהובים על קומבינזון רשת שחור בגזרה רפויה השתלבו עם המנגינה בהרמוניה פואטית שהייתה רחוקה מלהיות בנאלית או צפויה.


דונטלה וורסצ'ה בחרה העונה (ובצדק) לחזור לעיטורים היווניים והגיאומטריים שמההווים חלק מה"D.N.A" של המותג. העיטורים האייקונים, אשר שולבו בשמלות נשיות שהסתיימו ממש מתחת לברך, הוצגו על המסלול כשברקע התנגן העיבוד המוזיקלי בעל הסגנון היווני שייצר מלקום מקלארן, (בעלה השני של ויויאן ווסטווד), לאופרה כרמן. למרות שהקולקציה לא הייתה מרשימה במיוחד, קולות הבוזוקי שהעניקו את המקצב הים תיכוני לסאגה הספרדית, כבשו את הקהל והנחו את הדוגמניות לפסוע על המסלול בצעדים חדים כמו בריקוד כוחני. (אגב, זה גם הרינגטון החגש שלי).


המקטורנים הארוכים ורחבי הכתפיים שבקולקציה של סטלה מקרטני שולבו עם מכנסיים גבוהים כחלק מהרצון לספק ללקוחה נוחות בלתי מתפשרת. באותה הרוח, הוצגו גם חולצות ג'ינס בסגנון "אוברסייז מהאייטיז ואת מקומן של נעלי העקב הגבוהות תפסו סנדלים בעלי עקב מינימלי. Girls and Boys , של להקת Blur, שפתחה וסגרה את התצוגה, הייתה הבחירה המושלמת כדי להציג את הניגודיות שבין גזרות בעלות פרופורציות גבריות לבין הצבעים הפסטלים והרכים ששלטו בקולקציה.

יום שבת, 2 במאי 2009

"גבר גבר" מודל חורף 2009

(מימין לשמאל: Kris Van Assche, Marni)
אחרי טרנד הפיז'מות (http://fashioneditorsnotes.blogspot.com/2008/10/blog-post_657.html) שכבש את מילאנו ופריס, היה זה רק טבעי שקולקצית חורף 2009-2010 תלך צעד אחד קדימה ותחתיר את ה"גטקס" בתור הכוכב התורן. הגטקס יוצאים מהארון ועוברים לחזית, כאלטרנטיבה למכנסיים... אפשר לומר שהסקיניס היו רק הרמה להנחתה.
הגטקס, אותם מכנסי כותנה עם שסע המפשעה, או כפתורים לרכיסה, המוכרים לחלקינו מימות החורף הקפואים בצבא, מהארון של סבא, מסרטים על קאובויים, או על מהגרים במאה הקודמת. כעט, הגטקס מאבדים את הפונקציונאליות שלהם כבגדים תחתונים (לחמם את רגלינו השדופות) והופכים לפריט במלתחה העליונה, כחלק מהסגנון הגראנג'י, הרוק-פאנק האפל שכל כך הולך עכשיו.
הגירסה המועדפת עלי, היתה של Marni, שהציגו גבר צנום הלובש גטקס שחורים המבליטים את רגליו הרזות ויוצרים תחושה נונשלנטית ולא מתאמצת או זרה וחריגה.
גם הגבר של גוצי, שלא מפחד להראות נשי, לובש את הגטקס שלו עם מעיל פרווה, וניל או קרדיגן מבד לורקס. במראה- רוק/פאנק של שנות השמונים.
Kris Van Assche הציג את הגרסה המלאה: אוברול. כן ממש כמו זה של תינוקות או הברנשים הקשוחים במערב הפרוע. עם פריט כזה יהיה לכם קר רק מהמבטים של ההולכים והשבים. גרת פיו הציג גטקס שמרנים יותר, שנראו סתם כמו טייץ.
(שלושה ימנים: Givanghy, שלשה שמאלית Gucci)

הגטקס של ג'יבנשי היה מעור עם דוגמה של רצועות. היו גם מעיין נעלים שאליהן כאילו מחוברות גרביים המשכיות מצופות באבנים כחולות ונוצצות שהגיעו לקו המכנסיים וחשפו קטע ירך חשוף. הייתה גם גרסה של חותלות מכותנה בצבע שחור שהגיע עד לקו המכנס הקצר.

(מימין לשמאל: Galliano, Westwood, McQueen, Gareth Pugh)

חלק מעצבים שהלכו רחוק עוד יותר, והציגו גברים בגרביונים. לחובבי הדראג או תשומת הלב. הגבר של גליאנו כנראה החליט להתנסות במלתחה של חברתו או סתם לנצל את מכירת החיסול בויקטוריה סיקרטס. מקווין התמודד עם חוסר הגבריות שבלבישת טייץ או גרביונים כל כך צמודים על ידי שילוב של "קוד פיס" (מגן אשכים) שהשלימו את מראה "ג'ק המרטש- ששכך את מכנסיו". Vivienne Westwood, שנוהגת להלביש את הגבר שלה בחצאיות, בגטקס קלאסים עם כפתורים באזור המפשעה ואפילו בגרביונים, הציגה העונה מעין אוברול מוזר וגרביונים מחוררים.

ולסקפטים שבינכם, שלא מאמינים שנראה את הטרנד הזה ברחוב, הינה תמונה של Jefferson Hack (עורך ידוע של מגזיני אופנה ועיצוב לגברים ואיקון אופנה בזכות עצמו) שצולם לבוש גרביונים
כחולים המבצבצים מתחת לג'ינס הקרעים שלו. ויש אפילו אתר שמוכר גרביונים לגברים. קישור:http://tights-for-men.com/