יום שישי, 12 במרץ 2010

כשמזג האויר משתגע- לכו על שכבות

ויקטור וראלף הצליחו להוכיח שאופנה יכולה להיות לבישה וקונספטואלית בו זמנית. הרבה טענות הופנו כלפי צמד המעצבים הזה, שיוצר מדי עונה תצוגות מרהיבות וקולקציות בגדים לא פחות מרגשות. אך העונה הצליחו השניים להעביר את המסר שלהם בצורה אפקטיבית וברורה יותר.

מראה השכבות שהפך למוטיב חוזר בתצוגות של השניים הגיע הפעם לשיאים חדשים, כאשר ערמות הבגדים שלבשה הדוגמנית שמשו להלביש את הדוגמניות האחרות. כמו מפעל המייצא בגדים יש מאיין או כמו דוגמנית זקנה המעבירה את בגדיה לצעירות יותר, עלו על המסלול בנות לבושות מחוכים והולבשו ע"י ויקטור ורולף בעצמם, לעני כל הקהל בבגדים אלה.
איך אפשר שלא להסחף אחר הגוונים הכהים, האיפור החיוור השטוח ולפרוות, או הפרוות.
איך אומרים היום: "עדיף YOU TUBE אחד מאשר אלף תמונות או מליון מילים...".







להיות רלוונטי

שבוע האופנה של פאריז נחתם ביום רביעי, אך בינתיים פרסמתי עליו רק פוסט אחד. כן, הימים הם ימים טרופים, והרבה זמן לא נשאר לי. יש לי מעיין פרה קונספציה, שיתכן והיא שגויה, כי על הבלוגר להיות עם היד על הדופק: לספק מיידע עדכני ודעה אישית עליו. אולי זה קשור לשאר הדברים שאני עוסק בהם כעט. להתחדש, להתפתח, לעניין וכו' הן נקודות החשובות לכל כותב. אך בשבועות האחרונים, במרוץ לספק את אלה, הפסדתי את העיקר: ההנאה שבכתיבה, העומק, הדעה האישית, הקשר עם הקורא (וגם כמה קוראים על הדרך). תודה לאל שהתצוגות נגמרו וכעט אינני מרגיש מחויבות לכתוב עליהן בהקדם האפשרי (שנייה אחרי שקרו ולהביע עמדה מוצקה). כעט, אפשר יהיה להתמסר לאופנה ורגש ולא לאנליטיקה של חזיונות ויזואליים.
עולם האופנה בישראל מנסה גם הוא ליישר קו עם העולם, ואולי אפילו להתחכם, לחדש, להביא משהו אחר שמעניין את הקהל הרחב, לאו דווקא זה האופנתי. אך בישראל כמו בישראל, מהרבה כוונות טובות יוצא.. קומפוט .

תצוגת האופנה של דפנה לוינסון, HDL, לקיץ הקרוב נערכה ביום שני בסימן המלחמה בתאונות הדרכים ובשיתוף עם עמותת "אור ירוק". הדוגמניות לבושות בפריטי מהקולקציה, צעדו על מעבר החצייה של רחוב הארבעה בתל אביב, שנחסם כמובן לתנועה. ביום שרב (בתחילת מרץ!), כיסאות המוזמנים הוצבו על הכביש לוהט שנחסם ע"י טנדר מדגם "רנו" ועליו הודבק פלקט של קולקציית החורף הקודמת. ייתכן שהסיבה לכך הייתה ש"רנו" היא נותנת החסות ואולי זו סתם עבודה מרושלת של ההפקה, אבל במקום לראות ברקע את התנועה הסואנת של רחוב קרליבך, צפינו במכונית מגושמת ובפרסומת לקולקציה שאינה רלוונטית יותר. הפוסט הבא נכתב ביום שני, אך עדיין לא פרסמתי אותו. עם ירודת הלחץ של "להיות רלוונטי", אני משחרר אותו כעט, ויש בו גם אמירה: לחסום רחוב באמצע היום, להצעיד דוגמניות באמצע רחוב תל אביבי ולהשמיע מוזיקה רועמת יכולה להיחשב כמפגע תעבורתי בפני עצמו.
הבגדים עצמם היו מרעננים, ועבודת הסטיילינג של אייל אזרזר הייתה ניכרת והוסיפה חן רב לתצוגה. חולצות ושמלות פסים צמודות עם כתף אחת קיבלו טוויסט שובב בעזרת פרחים מאותו הבד שנתפרו לבגדים. פרחי הפלסטיק הצבעוניים בשערן של הדוגמניות הוסיפו ניחוח דרום אמריקאי ושובב ואוזנו ע"י משקפיים עבי מסגרת. מעיל קיצי אפור מבד שנשפך כוילון נלבש עם מכנסי "ג'ינס אסיד", שמלות פרחוניות קלילות שמלות כיווצים אופנתיות או חלקות ואווריריות שהגיעו עד הרצפה יצרו מלתחה מגוונת ואופנתית. חצאיות גבוהות באורך ברך שנלבשו עם חולצות צמודות בהדפסי פרחים או פסים שיצרו את מראה "המזכירה הסקסית" הנדוש מעט אך מלא השיק.
שמלות הכלה בלבן שילבו תחרות עדינות ובדים שקופים עליהם נרקמו עיטורים שונים. שמלות לבנות עם כתפיים תפוחות בסגנון שנות ה80', מלמלות וולנים הוסיפו לקולקציה אקלקטיות מרעננת. עבודת הסטייליג בתצוגה היא זו שהפכה אותה מבינונית לטובה. פריטים שהיו יכולים להראות משעממים ובנאלים על הקולב קיבלו נפח מסקרן ואטרקטיבי על הדוגמניות בניצוחו של אזרזר.

יום רביעי, 10 במרץ 2010

הכל בידי שמיים

16 דגמים בעיצובו של אלכסנדר מקווין הוצגו אמש בפרזנטציה צנועה יותר מהמתוכנן. בדיוק באותו היום בו אמורה הייתה להיות מוצגת קולקציית החורף של המעצב, כחודש לאחר התאבדותו, הוזמנו עיתונאי האופנה וחברים קרובים לחלוק כבוד אחרון לכישרונו ויצירותיו.
בקולקציה בלטו אלמנאים דתיים, הדפסים של ציורים מתקופת הרנסנס וקשתות מוזהבות של כנסיה בלטו על שמלות אסימטריות שדוגמו חופשית. שמלת משי מודפס עם שרוול ארוך ומכפלת קצרה הותקנה בנונשלאנטיות מעל לתחתית עשויה נוצות זהובות שנצבעו בעבודת יד. רקמות של כנפי מלאכים עלים ופרחים מלכותיים עיטרו שמלות בצבע ארגמן בוהק. גלימות ונציאניות מסורתית או שכמיית קרדינל שחורה נלבשה מעל שמלה מעוטרת חרוזי זהב. מעיל בעל צווארון עומד וגבוה עשוי גם הוא נוצות זהב נרכס במעוכל מעל לחצאית טול מעוטרת ברקמת זהב. ענק זכוכיות צבעוניות דמוי ויטראז' נרכס מעל צווארה של הדוגמנית והשלים את אוירת הקדושה. פריטים אחדים בקולקציה התאפיינו בגזרות ארוכות, עם הדפסים דהויות על משי ורומנטיות אלגנטית. דגמים שיכלו בקלות להופיע בסרט "מלחמת הכוכבים" נראו כאילו שייכות לעולם הבא, שמיים או אלוהיים.


אולי זה מיקרי ואולי יד הגורל כיוונה לכך שהנושאים שבהם עסקה הקולקציה חפפו לנושאים שהיו במרכז הדיון הנוגע בחיו ובמותו הטראגי של המעצב. לדוגמה כל הנוגע למשמעות המוות והלגיטימיות של ההתאבדות והדיכאון בדת ובחברה המודרנית. יתכן כי מקווין רצה להעביר לנו מסר ביצירותיו? הרי שיצר אותה בעת שיש להניח כי הייתה הקשה והבודדה בימי חיו. ואולי אנחנו אלה שהלבשנו את התכנים הללו על הקולקציה. כך או כך, יצירת אומנות טובה מכבדת את הצופה בזכות לפרשנות הנובעת מעולמו האישי וערכיו, הקונטקסט התקופתי והתרבותי שלו. לא סתם נאמר כי היופי הוא בעיני המתבונן.

יום שבת, 6 במרץ 2010

Donatella Versus Kane

קריסטופר קיי, מעצב המותג ורסוס, מצליח להתעלות על הדגמי הקולקציה העיקרית של בית ורסצ'נה, שהוצג יום לפני כן במילאנו.
קיין נבחר ע"י דונטלה ורסצ'ה להיות מעצב הקו הצעיר יותר של המותג ורסצ'ה, ורסוס, כבר בעונה הקודמת והציג אז שמלות בגזרות בסיסיות ובצבעוניות של אדום ושחור כאשר הוא משלב את מוטיב סיכת הביטחון עם ראש המדוזה האייקוני של המותג, ממש כמו מימיו של גיאני ( מוטיב שזכור לכולנו מאותה השמלה שלבשה אליזבת הרלי כאשר התלוותה לחברה דאז, יו גרנט, לאוסקר). עונה לפניכן, נבחר לעצב את קו האביזרים של ורסוס.

דונטלה, אחותו של מעצב העל המנוח שנרצח ע"י מאהבו ב 1997, התחילה את דרכה בעצמה כמעצבת אותו הקו הצעיר בדיוק. לאחר מות אחיה, תפסה את מקומו כמעצבת הראשית של ורסצה. היא בחרה בקיין בעקבות היכרותם הקודמת מתחרויות פרינג בלונדון, בהן היא התארחה כשופטת, והוא כמתמודד ושופט בהמשך. כישרונו והצלחתו של המעצב הצעיר, כמו גם הדמיון של קיין לאחיה, הם אלה שעמדו בבסיס ההחלטה למנותו כמחיה המותג הזה שהוקפא בשנים שלפניכן בעקבות המצב הכלכלי והקשים הפיננסים של ורסצה. דונטלה מרבה לציין כי מערכת היחסים של קיין עם אחותו, מזכירה לה במידה רבה את זו שלה עם אחיה המנוח, גם בזוית האישית וגם מבחינת שיתוף הפעולה בתהליך העיצובי.

ורסוס, מאפשר לקיין לחזור לאהבה גדולה שלו, שהזניקה את הקרירה שלו והפכה אותו למי שהוא היום: המחוחים, שמלות צמודות וקצרות החובקות את הגוף בצבעים ניאונים המשלבות אלמנטים מתכתיים ופאנלים הנותנים לו קונטור ומבליטים את הנכסים. לאחרונה התמסר לגזרות מאופקות יותר, כפי שהציג בשבוע האופנה האחרון טחרות, ריקמות פרחים, סאטן ושליטה בולטת של הצבע השחור. בעונת 2007, קרין רויטפלד, עורכת ווג הצרפתי ואוטוריטה אופנתית בזכות עצמה, בחרה ללבוש את שמלותיו במשך עונה שלמה.

בקולקציה של דונטלה, לקו המרכזי של ורסצ'ה בלטה השראת הסרט אווטר. "מסע לפנדורה", כינתה את הקולקציה, שכללה גזרות מאורכות שנוצרו על ידי מעילים ארוכים וחצאיות המגיעות עד הכקרסול עם שנץ גבוה עד האגן. שילובי עורות בצבעים מטאלים כמו כסף וכחול, בלוקים של צבעים והעדר עיטורים יצרו תחושה מינימליסטית ונקייה. שמלות הערב, שתמיד מצליחות להשאיר פיות פעורים בסוף התצוגה, היו דיי אנמיות, עם הברקות מדי פעם ואותם אלמנטים של פאנלים מחטבים הבולטים מהשמלה, שסע גבוה וסילואטה ארוכה וסקסית. אבל לא משהו שאלון ליבנה לא יכול לעצב (או להעתיק)...
בוורסוס, בלט הצבע הכחול גם הוא, אך היה בקולקציה את אותו נופך שובבי ונובורישי המזוהה יותר עם המותג. שמלות מחוך עם קו חזייה בולטים ותחתית פליסה או טול בגזרת A קצרצרה כמו גם קשירות החושפות את עור בית החזה, שידרו הסקס אפיל והעוצמה. תחרות, סאטן וחליפות עור שחור, שהיו בדים בולטים בקולקציות עבר של ג'יאני, כיכבו גם אצל קיין. ממש כמו בעיצוביו של קיין בעבר המתכתבים גם עם אלה של ורסצ'ה, נראה כי ורסוס תופס את רוח המותג בצורה נכונה ומאפשר אלטרנטיבה אטרקטיבית, צעירה ועדכנית יותר מהקו המרכזי.

יום שני, 1 במרץ 2010

אל תומרו שונה, אימרו מיוחד...

לרבים מאיתנו גרבי צמר עבים הנלבשים עם חצאיות עיפרון עם דוגמה משובצת או חצאיות בגזרת A מווניל בצבע קאמל יראו "דודתיות", שלא לומר זקנות. גם הוולנים המבליטים את החזה או העדר המחשוף ובמקומו קו הצווארון המעוגל והשמרני יעלו קונוטציות לאישה מטרונית, אולי ספרנית עם עודף משקל, מיושנת ולא עדכנית עם ריח נפטלין ומראה "מיובש".
אדום בורדו כהה, קאמל ושחור, היו צבעי הבסיס בקולקציה. בקולקציה הנוככית, מוצ'יה עושה לראשונה שימוש נרחב כל כך בסריגה עבה, סוודרים עם צמות ואריגים כבדים.
אבל תסמכו על פרדה, אנחנו עוד נתרגל.

כמו זיקית מיומנת או חתול עם תשעים אלף נשמות, פרדה מצליחה להמציא את עצמה מחדש שוב ושוב כל עונה. זה אף פעם לא מה שציפינו, תמיד מאתגר את פקעיות הטעם האופנתי שלנו, מסקרן, מרגש ועושה חשק לעוד. ההוכחה להצלחה של כל קולקציה בא לידי ביטוי 6 חודשים אחרי התצוגה, כאשר זארה, מנגו ו-H&M ממלאות את הקולבים בבגדים "בהשראתה".
אפילו לאומנית הקאמבקים ושינויי התדמית, מדונה, יש מה ללמוד ממנה...
הפעם, תראו מה היה לעורכי אופנה אחרים, להגיד על הקולקציה שהציגה בשבת:

(OTHER) FASHION EDITOR'S NOTES:

"high heels huge tits, it works".
"That’s like a foxy woman who likes a cigar for breakfast"
"Glamour in the age of twitter"
"The waist line is back & busty, it’s the first for Prada"
"Brigitte Bardot"
"Touch of a 60' women that is braking the rules, but not yet burning the bra"
"Knitwear & rubber some sort of contrast of high-tech and high touch"
"Very beautiful, Victorian, contemporary 60', 2 steps back and 5 steps in to the future"

יום שבת, 27 בפברואר 2010

עיתוי מושלם!


Meadham Kirchhoff כאילו מתוך כוונה ותכנון מראש, הראה לנו מה קורה כאשר ילדה בת 12 עושה פשיטה על תיבת התחפושות. התוצאה: מראה אקלקטי, שובב עם הבלחות של צבעים עזים ונגיעות של תכשיטים מחומרים שונים. מלכת אסתר תהיה אולי זו עם הינומת הטול הורוד והכתר, ואילו ושתי, זו עם התחרה השחורה הנושקת לשטיח הפרסי שעל הרצפה עם הצמידים הצבעוניים.
למרות שצמד המעצבים הציגו בסמיכות לפורים, ההשראה מאחורי הקולקציה הייתה למעשה סרט דוקומנטרי על התרבות הצוענית שאותה קשרו גם לספרד. בקולקציה שילבו השניים כתרי קריסמס ומעילי עור של אופנוענים אותם הם צבעו כדי להעניק להם מראה אקלקטי, לא רשמי ומשעשע.
חג פורים שמח.

יום שישי, 26 בפברואר 2010

הפסקת כוס תה מרעננת

כשנמאס לכם לראות את אותם הטרנדים נלעסים שוב ושוב- תסמכו על לונדון כהפסקה מרעננת. שני מעצבים שהציגו קולקציות מספיק מסקרנות כדי לעורר אצלי את הדחף לכתוב עליהם בתקופה עמוסה זו....

Richard Nicollהציג קולקציה שנראתה בתחילה כרטרוספקטיבה לYSL בעבר ובהווה. מכנסיים גבריים גבוהים ומחויטים וחליפת חצאית עם משבצות שחור לבן גדולות או חולצות צווארון מכופתרות ודגמים אחרים שנראו כאילו היו פרי ידיו של פילאטיס או סאן לורן בעצמם. אבל אז, הגיע "בשר" הקולקציה. גוונים דהויים, של אפור חיוור או כחול מעורפל, בדים קלילים, שקיפויות וגזרות מחויטות לצד חופשיות יותר עם הרגשה אוורירית צעדו על המסלול. דוגמניות שעל ראשיהן "שקית" טול הכרוכה סביב הצוואר והדפס שחור לבן על T שרט בז של בחורה המכסה את עינה בידה התחילו לתת קונוטציה של נושאים מורבידיים ועמוקים יותר. חליפות אוף וייט משיפון עם קשירה גסה ורכיסות ג'קטים שהזכירו חליפות קשירה בבתי משוגעים לבושות ברישול וחושפות חזייה שקופה למחצה גרמו לי לעצור ולהרהר. ז'קט קטיפה בצבע כתום עמוק או טרקוטה שולב עם מכנסים רפויים ומתפרת מפשעה נמוכה, שיצרו הרגשה מוזרה של חוסר התאמה וארגון. שמלות קוקטייל בעלות חלק מחוחי עליון וחלק תחתון בדיגום חופשי לוו באותה שקית טול שקופה שהייתה תואמת בצבע הכחול והקודר לבגד ותאמה את ארשת פניה הדיכאונית של הדוגמנית.

ז'קטים עם תיפורים על הכתף, בהשראת הסגירה בשקיות זבל שולבו עם חציאיות ארוכות בהשראת שמיכות טיסה. הוסיפו נופח יום יומי לקולקציה. שמלה כחולה ועליה בד קטיפה התפוס על הכתף בקליפ ענק ושוב חגורה גסה. הקליפ שולב בעגילים, צווארונים וכיסים. הניגודים במשקל הבדים קלילות הטול האוורירי וכבדות הקטיפה הדרמטית, לבושים רישול מסוים, השלימו את אווירת חוסר היציבות הנפשית שניסה המעצב להעביר לדעתי.

מעניין מה הייתה המוזיקה. הייתי מצפה למשהו דרמטי ועמוק עם עליות קרישנדו ודקרשנדו לכל אורכה או אולי נעימות כינור.
שבטים על מאדים
אם באמת יתגלו שבטים שחיים על המאדים, הם בטח ילבשו את הבגדים של Peter Pilotto. בקולקציה החדשה של פילוטו ושותפו, הצליחו השניים למזג את "אמא אדמה עם העולם שיצר האדם בקולקציה ארכיטקטונית. צרופים של טלאי בדים מעור, צמר סרוג, ג'רסי ווניל וגוני כתום, חום אפור, בז ותוספות של חתיכות עור מטאלי או כסוף. את הקולקציה ליוו חתיכות פרוות רכון עשיר. קולקציה אקלקטית ומורכבת. עתידנית ומודרנית בזכות הגזרות והחיתוכים ושבטית בזכות הצבעוניות ופלטת הצבעים. שילוב של חיתוכי לייזר ודיגום חופשי הוסיפו תחכום לקולקציה.
טייץ צמוד מזמש בגווני חמרה או שחור שסועים לרצועות דקות עם פס אטום בחזית הרגל נלבשו מתחת לשמלות והחצאיות ודמו לחובקי הקרסול בנעלים שלבשו הדוגמניות. הדפסים דיגיטליים אמורפים שנראו כמו שבילי חלל צבעוניים או כהתפרצות געש הוסיפו מימד קליל וויאבילי לקולקציה.