בקולקציה שלDries Van Noten לחורף 2010 בלטה חוסר ההתאמה של השרוולים לבגד כולו כמו גם המשחק עם מספר דוגמאות בפריט אחד או שני גוונים מתנגשים זה עם זה כמו כמו כחול ואדום, . יותר מהעיצוב הקפדני, מצא חן בעני הסטיילינג ועבודת העריכה, התאמת הבגדים וקביעת סדר הצגתם. בין לוק מלוקק אחד לאחר, עם מעילי קשמיר מגוהצים בקפידה, מכנסים מחויטים עם כפל חד כחוד הסייף שולבו גם מכנסי כותנה יום יומיים בצבע זית עם מגני ברכיים. מקטורן בצבע מתנגש וקאמל כהה. מדי פעם יצאו דוגמנים לבושים דוגמאות פסים שונות שולבו יחד לצד מכנסי טרנינג עם מנז'ט שצורפו למקטורן אלגנטי בגזרה קלאסית ללא דופי. המכפלת לא תמיד היתה מדויקת, ואפילו קופלה בנונשלנטיות בחלק הדגמים. מעילי קשמיר ארוכים נרכסו בחגורות עבות, כמו בקולקציות רבות ואחרות העונה.נראה היה כאילו הדוגמנים הציגו את ארונם הפרטי. סדר הצגת הבגדים והשילובים השונים נעשו בצואה אותנטית, כמו שהיה בוחר גבר "אמיתי ורגיל" את הבגדים שילבש בבוקר, במשך 45 ימים, כמספר הדגמים שצעדו על המסלול. את הדגמים המוזרים, אני אישית לא הייתי לובש, אך הם הוסיפו לקולקציה נופח מעניין, אותנטי ומסקרן, כמו בכל תצוגה של דריס ואן נוטן.
העונה, לנוון לא "עשו לי את זה".Alber Elbaz ומעצב בגדי הגברים Lucas Ossendrijver החליטו העונה לשנות מעט את הכיוון והוסיפו לרפרטואר של "לנוון הום" (או הגבר של לנוון) שאנו מכירים (האלגנטי, הקלאסי, נוטף השיק והעידון המדויק) גם השפעה רדיקלית, גסה, קשוחה ודהקונסטרקטיבית (שהפכה לטרנדית כל כך לאחרונה). אן דמולמיסטר וגרט פיו הם אבות מייסדי הז'אנר, ולנוון, אולי מתוך רצון לא להישאר מאחור, נראה כפוזל לאותו הכיוון.
עם קולקציה שהייתי מתאר "נוודית" וסט לבן שנראה מדברי, הוצג אוסף בגדים אקלקטי שעשוי לקלוע רק לטעם ספציפי,אבל אישית, היא הצליחה לעבור לידי. נראה שהושקעה מחשבה רבה בקולקציייה המורכבת הזו, עם עושר של בדים ושילובים לא קונבנציונליים כמו צמר מכובס, משי וחיתוחי לייזר. הניסיון ליצור פרופורציות חדשות בלט מאוד בכמה דגמים: מותן מודגשת ע"י חגורות שהידקו אותה כמו מחוך מעל ג'קטים ומעילים, כך שחותכת את הסילואטה הקלאסית ומוסיפה לה מראה אורבני מחוספס. מכנסים בגזרה גבוה שולבו עם מעילים עבים, שריגי צמר כבדים ושכבות רבות. 
היה בקולקציה שימוש גם בבדי ניילון וצמר לצד משי, מה שיצר אקלקטיות וייחודיות לקולקציה.לצד מעילים ושריגים קצרים (המגיעים עד המותן) הוצגו גם כאלה ארוכים במיוחד. צבעוניות דהויה של שחורים, אפורים, בורדו עמום וחליפה מוזהבת אחת העבירו את ההרגשה כאילו הדוגמנים צעדו בערפל או בענן אבק.הלוק הסופי שנותר הוא עתידני, בסגנון "מסע בין כוכבים". סרטי הראש, הכפפות נטולות האצבעות והנעלים עם התוספת שחוברת את הקרסול יצרו מראה שונה ואולי הגדירו את פני הלבוש הגברי בעשור הבא.
