אין אף תירוץ שיכול
להצדיק את המראות הקשים בקולקציית הקיץ האחרונה של פראדה. לא ה"ניסיון לפרוץ
דרך ולהכתיב אסתטיקה חדשה" ולא "הרצון
להתגרות בפקעיות הטעם של חובבי האופנה"- לא ישכנעו אותי להאמין שכרגיל, יתכן
ומדובר ב"טעם נרכש". הפעם, אולי בניגוד לתצוגות קודמות, מדובר ללא ספק
בטעם רע, פשוטו כמשמעו והשאלה היחידה שמעוררים בגדים אלה בראשי היא מי יהיה מוכן לשלם את הכסף עבור הבגדים הללו? ומדוע? מדובר מעין שילוב של הלוק של אדי סדוויק קצוצת השיער, פטי סמיט
והדפסי פרחי המנדרינט של אנדי וורהול משנות השבעים, יחד
עם הסגנון השטוח והפשטני שלקוח משנות התשעים. עוד במכלול הרפרנסים, עולים במוחי גם
השראות מעולם הג'ודו או הקרטה, שהופיעו בתצוגות
קודמות של מעצבים אחרים כמו תומס מאייר (לבוטגה ונטה) או האחיות אולסן ל"The Row", וברגע שהעיצובים שלך
מזכירים את אלו של האחיות אולסן, צריך להיות לך ברור
שהפעם, עשית טעות. עוד קולקציה שהדהדה ברע בזמן שעברתי על התמונות מהתצוגה, הייתה זו שעיצבה ריי קוואקובו עבור קום דה גרסון לחורף 2013, ובפרט מוטיבי הפרח (שזכו להתייחסות נרחבת בביקורות של עיתונות האופנה העולמית) והצללית הכללית של הבגדים.
(המוזיקה של Megumi Satsu שהתנגנה ברקע התצוגה הייתה יפה...זה כן)
אבל למרות
המינימליזם הגרפי של הדגמים ואיורי הפרחים עליהם או הגיאומטריות של הגזרות
והקשירות הרבות, שהיו סתמיים וזכו להתייחסות רק בזכות זהותה של המעצבת העומדת מאחוריהם,
הנעליים- היו אלה שכבר הצליחו להצית אותי ממש. פראדה, שידועה בזכות נעליה המעוצבות
למשעי, האיכותיות להפליא והנחשקות עד אין קץ, הצעידה את הדוגמניות בלא יותר מאשר
גרביים מרושלים, לעיתים על גבי סוליית פלטפורמה עבה ובעיטור סרטים מגושמים ליצירת טוטאל
לוק שהזכיר את הגרביים הדקורטיביות שנוהגים לתלות הנוצרים על האח בחג המולד. מעבר
לטעם הרע ולסגנון הכושל, הגימור והביצוע היה מבזה ומרושל אפילו יותר. גם רוב אביזרי
העור שהדוגמניות נשאו על ידיהן, לא הצליחו אפילו למלא על כל הקריטריונים כדי להיות
ראויים להיקרא "תיקים". מדובר בסלים! כאלה שניתן למצוא בבוטיקים של
מעצבים ישראליים צעירים, בדוכנים שבנחלת בנימין או בשוק המעצבים של דיזנגוף סנטר
(ואני לא רוצה אפילו להתחיל ולנסות לנחש כיצד יתמחרו את הפריטים בעלי העיצוב הסתמי
הזה בחנויות המותג במילאנו או בפריז).
(Prada Spring 2013 Backstage)
סה"כ, מדובר
בקולקציה שתקסום כנראה רק עבור קורבנות האופנה שבנינו, היות והדבר היחיד שעשוי
להצדיק את הקסם שימצאו הלקוחות בבגדים אלה לא יהיו העיצובים עצמם, אלא התגית אשר
נושאת את שם המותג- לבן על גבי אדום. אם בעונות קודמות הייתי נותן אמון בכישרונה
של הגברת מוצ'יה פראדה וסומך על כך שהיא יודעת מה היא עושה, תוך הכרת הכבוד המגיע
לה, וחותם את הפוסט הדן בתצוגה שלה בהבעת הציפייה לראות את הוריאציות והתרגום של
הדגמים על ידי רשתות כמו זארה H&M בעוד חצי שנה, הרי שהפעם
הדברים השתנו. הפעם, אני סבור כי מוצ'יה הלכה לאיבוד בדרכה להמציא את עצמה מחדש
ואין לי ספק שהתרגום המחודש של הדגמים שלה (על ידי הרשתות שצוינו לעיל) יהיו אפילו
מוצלחים יותר מהמקור.
*עדכון:
במבט שני על
הקולקציה (כשעתיים לאחר שהמילים לעי"ל נכתבו), זה כבר היה נראה לי פחות נורא.
היתכן וגם אני קורבן אופנה?!
הנעליים, אגב, עדיין נראות זוועה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה