על עקבים

נעלי עקב הן הרבה מעבר לסתם עוד פריט אופנה שגרתי או אביזר פונקציונאלי בעל תפקיד שימושי. עקבים מקנים ביטחון באופן מיידי לכל אישה שנועלת אותן ומאפשרים לה להתחבר לנשיותה מהר יותר מאשר כל פריט לנז'רי או בגד אחר. הם משרים יציבה נכונה ואצילית; גב זקוף, מבליטים את הישבן ומהדקים את הירכיים. הם מבליטים את תנועתיות האגן בזמן ההליכה ויוצרים את צללית "שעון החול" הכל כך נחשקת (על פי הסיפורים, נהגה מרלין מונרו להזמין את נעלי העקב שלה עם הפרש של שני סנטימטרים בין נעל שמאל לנעל ימין, על מנת להדגיש תנועתיות זו). התנוחה הזקורה שהן משרות על הנועלת אותן, התגלתה על ידי מדענים אנתרופולוגים כאותה תנוחה המשמשת את נקבת הקוף לבשר לבן זוגה כי היא מוכנה לאקט של רבייה. אין פלא שגברים רבים כל כך מוצאים את נעלי העקב, ואת הנשים הנועלות אותן, סקסיות. כל זה, עוד לפני שהתחלנו לדבר על הפטיש שחלקם מפתחים כלפי נעלי העקב עצמן או כפות הרגליים שהילכו בהן.

(נראה כמו "שוקולד מנטע מסטיק", Guy Bourdin - Vogue Paris- June 1979)

יש שיטענו כי עצם נעילת נעלי עקב, הוא מעשה משפיל ומביך עבור כל אישה ברת דעת בעת המודרנית. אולם אם נחשוב על זה קצת יותר, העובדה כי עקבים מוסיפים כמה סנטימטרים לא מבוטלים לנשים הנועלות אותם, מאפשרת להם להדביק את פער הגבהים עם העם הגברי. פרט לכך, כל סנטימטר בגובה, מוריד קילוגרם אחד במשקל, כך שסך הכל נעלי העקב משרתות את זו שנועלת אותן ואותה בלבד.

(תמונות שצילם גיא בורדין המהולל עבור הקמפיין של מעצב הנעליים האהוב ביותר על פטרישיה פילדס, צ'רלס ג'ורדן, 1979)

היוונים הקדומים תארו את אפרודיטה בנעליים מוגבהות ומאות שנים מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של לואי הארבע עשרה, הפכו נעלי העקב בעלות הסוליה האדומה לפריט חובה עבור כל אריסטוקרט ובן אצולה שהשתייך לחצר המלוכה. אחרי מלחמת העולם השנייה, נולד גם עקב הסטילטו, כשהחיילים שבילו את מיטב שנות נעוריהם בחלומות אחר נעלי עקב מרקיעות שחקים, חזרו לבתיהם אל נשים שנאלצו למלא את תפקיד בעליהן ובהתאם, נעלו נעליים נוחות יותר. עם חזרת האישה לאורח החיים הביתי בשנות ה50, נולד מבחר רחב יותר של נעלי עקב, והסטילטו בפרט. אחדים טוענים כי היה זה סלבטורה פרגמו האיטלקי, שהגה את הרעיון לעקב הסטילטו מפורסם, אחרים טוענים כי היה זה רוג'ר ויוייר הצרפתי. אולם הסברה הרווחת היא שמדובר במספר מעצבים שפיתחו את הרעיון באותה תקופה במקביל. ואם הכל נראה כל כך נפלא, האם יתכן ויום אחד יחזרו גם הגברים לנעול עקבים, כפי שהיה נהוג בתקופתו של לואי ה14 לדוגמה? פטרישיה פילדס, הסטייליסטית המפורסמת של הסדרה המצליחה "סקס והעיר הגדולה", חושבת שלא. "האופן בו אנו מתלבשים הופך לפשוט יותר ויותר ככל שעובר הזמן, הרבה יותר פונקצנאלי ויעיל. זהו טבעו של העולם", אומרת פילדס. "פאר ורהבתנות עם נחלתו של העבר", היא מוסיפה.

(עוד תמונה של גיא בורדין)

כיוון שלא כל אחת נולדת "שרה ג'סיקה פרקר", ההסתגלות להליכה על נעלי עקב עשויה לקחת זמן ממושך, לעיתים אף ארוך יותר מהזמן שלוקח לתינוק ללמוד ללכת. מומחים אחדים, ממליצים ללכת על השיטה ההדרגתית, "Baby Steps" ולהתרגל להליכה על נעלי עקב באופן מדורג; להתחיל ב"עקבים חתוליים", Kitten Hils", כפי שנאלצה ללבוש קרלה ברוני, דוגמנית העבר ורעייתו של ניקולה סרקוזי, על מנת לא להיראות גבוהה ממנו בראש) ולהמשיך בעקב בינוני עד ל12 הסנטימטרים הנכספים. אחרים, ממליצים ללכת על "הכל או כלום" ולקפוץ ישר למים העמקים, או במקרה שלנו, לדלג אל העקבים הגבוהים, בדומה לאלה שניקול קידמן, (מטר ושמונים סנטימטרים), לא יכלה להרשות לעצמה בעת שיצאה עם טום קרוז, (מטר ושבעים ואחת סנטימטרים). תקופת ההסתגלות אומנם תהיה כואבת ורצופה ביבלות, אך לבסוף זה ישתלם. בדרך החתחתים הזו עד להליכה הבטוחה והחלקה על נעלי העקב, מומלץ להיעזר בשלל כריות הג'ל, הפלסטרים הנסתרים והעקביות שמציעים בתי המרקחת וחנויות הנעליים על מנת להקל על "כאבי הגדילה".

(אחד מדגמי נעליים האהובים עלי, טום פורד עבור גוצ'י, קיץ 2004)

וכאשר מגיעים ליעד הנכסף, רצוי גם לא לזייף בהתאמת הנעל הנכונה לפריט הלבוש המתאים, על מנת שלא לפספס ולא קמצוץ מהפוטנציאל של נעלי העקב הנכונות לשדרוג ההופעה. נעלי סטילטו (עקב מחודד) יחמיאו לשמלות או חצאיות עיפרון באורך מתחת לברך. פלטפורמות, או עקבי יתד עשויים משעם, יתאימו להינעל בחוף הים והשאר יחמיאו למכנסיי קצרים או ארוכים ומתרחבים. סנדלים על עקבים יתאימו לכל שמלה קיצית ואילו נעלי סירה עם עקב רחב ועבה יהלמו שמלות ערב לאירועים רשמיים. על פי חוקי "החברה הישנה", ה"אולד סקול", את סגנון הנעל וצבעה, יש להתאים לתיק ולחגורה. אולם בעת המודרנית ועידן "הסטייל החופשי והאישי", החוק היחיד הוא ש"אין חוקים".

(עוד תמונות של בורדין עבור צ'רלס ג'ורדן)