לא רק כלבה חסרת לב

מלכת הקרח, כפי שאוהבים לכנות אותה, היא ללא ספק אחת הנשים המשפיעות ובעלות הכוח הרב ביותר בעידן בו אנו חיים. היא עומדת בראש המגזין המשפיעה ביותר על הדרך בה מתלבשים מיליוני אנשים ברחבי העולם ושמה הפך למוכר ממש כמו מקדונלדס או קוקה קולה. מי שכבר בתחילת דרכה היא סימנה לה את המשרה בווג כמטרה וממש כמו טיל מבויית, הצליחה לפלס לשם את דרכה אליה לאחר תפקידים ועריכת עיתונים כמו הרפרס בזאר, האוס אנד גרדן, ווג הבריטי.

כעורכת הווג הבריטי, זכתה לכינוי "Nuclear Wintour"

היא אחראית להצלחתם המטאורית של ג'ון גליאנו, (סידרה לו מימון לימודים ואת הג'וב בדיור) מרק ג'יקובס, פרוהנזה שולר (סידרה לאחד מהם את ההתמחות במרק ג'יקובס לאחר שהעביר לה פתק במסיבת קוקטייל), פיליפ לים ועוד רבים אחרים. היא זו שזיהתה את הפוטנציאל השיווקי של סלבריטאים, והייתה הראשונה שהציבה אותם בשערי עיתון אופנה, מהלך שדחק את מעמדה של הדוגמנית (סוף עידן האמזונות). היא זו שהכניסה את גזרת "השיפט" לאופנה, הפכה את הפרוות לרלוונטיות ואת הרכבת משקפי השמש במבנה סגור לאקט לגיטימי. וינטור משלבת נשות פוליטיקה בירחון, והייתה הראשונה להציב את הילרי קלינטון על השער של המגזין. בהמשך גם לורה בוש זכתה לכתבה אבל הבעת תמיכה נרחבת וגלויה במישל אובמה במהלך מרוץ הבחירות של בעלה וגם בתקופת היותו סנטור, תרמה אולי לבחירתו לנשיא. כל זה עוד הרבה לפני שקרלה ברוני הפכה למוקד תשומת הלב.
מזג הרוח האסרטיבי, הענייני והישיר כמו גם דעתה ההחלטית, הסטנדרטים הגבוהים שהיא מציבה מעובדיה והביקורת הנחרצת שהיא לא מתביישת למתוח, מרתיעים אנשים רבים, אולי בגלל זה היא נתפסת כאישה קרה ושתלטנית (או בקיצור, כלבה). אולם, יתכן וכינוי זה דבק בה מעצם היותה אישה, שכן אילו במקומה היה עומד גבר, היינו מעידים עליו כי הוא איש עסקים ממולח ומקצועי שיודע את עבודתו ואינו מהסס "לחתוך בבשר החי".

The chinchilla BITCH ( אלפי צינצילות ברחבי העולם משקשקות מאימת רוחה של ונטור, משמאל: התמונה משמאל לקוחה מהפקה שצילם מריו טסינו לווג פריז ה2007)

ווג האמריקאי, הוא כבר לא "כוס התה" שלי, אני מוכרח להודות. מבחינה אומנותית, המסחריות שלו כמו גם הויז'ואל של "האישה האמריקאית" המופיעה בעמודים ובהפקות בו כמו גם חיבוק התעשייה בניו יורק, כבר לא עושים לי את זה יותר. אולם זהו עיתון שעליו גדלתי, על כך יעידו 20 הגליונות של ווג USA שאספתי במשך השנים, החל מאוגוסט 2001. יתכן שכורח הנסיבות הוא שהכתיב את צביונו של העיתון בשנים האחרונות. המשבר שפקד לאחרונה את תעשיית המגזינים בארה"ב, והביא לצמצום המהדורות המודפסות יצר את הלחץ הסלקטיבי למסחריות הזו של ווג. וינטור, צלחה ביד רצה תקופה קשה בעולם ההוצאה לאור, העיתון ממשיך למכור עמודי פרסום, לתדלק את התעשייה ולקדם מעצבים צעירים, הרבה מעבודה זו, היא עושה בעצמה בשטח. למעשה, אי אפשר שלא להעריך אותה על מקצועיותה ועל ההשגים שלה בתחומה. היא פשוט יודעת את העבודה.

(הדבר האמיתי מימין והחיקוי של ווג פריז משמאל)

אני מאוד מעריך וינטור, כפי שכתוב בפרופיל, אני גם מחבב את נעלי המונולו שלה, את הטאון האוס שלה בניו יורק ואת שרשראות הקוורצים הצבעוניות שהיא אוספת- כחלופה מודרנית לשרשראות הפנינים שלדעתה כנראה הפכו לבנאליות ומזוהות עם גברות אחרות (ג'קי אונסיס), אך אינני בטוח כבר שהייתי רוצה להיות במקומה. באשר לתפקידה: כן! הייתי גם מאחל לעצמי את האסרטיביות הקריזמה, הענייניות והביטחון העצמי שלה.